תנ"ך - חושך אמריו יודע דעת וקר־יקר־רוח איש תבונה:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

חוֹשֵׂ֣ךְ אֲ֭מָרָיו יוֹדֵ֣עַ דָּ֑עַת וְקַר־יְקַר־ר֝וּחַ אִ֣ישׁ תְּבוּנָֽה: (משלי פרק יז פסוק כז)

טקסט וניקוד:

חוֹשֵׂךְ אֲמָרָיו יוֹדֵעַ דָּעַת וְקַר־יְקַר־רוּחַ אִישׁ תְּבוּנָה: (משלי פרק יז פסוק כז)

טקסט בלבד:

חושך אמריו יודע דעת וקר־יקר־רוח איש תבונה: (משלי פרק יז פסוק כז)

תיקון קוראים:

חושך אמריו יודע דעת וקר־יקר־רוח איש תבונה: (משלי פרק יז פסוק כז)
וקר (כתיב; יקר קרי) - י' כתיב ו"ו בריש תיבותא וקרי יו"ד: ראה מש' ב , ז.

וקר - יקר קרי.

חושך אמריו - מי שהוא יודע דעת אינו מרבה בדברים. יקר רוח - מונע דברים איש תבונה.

חושך אמריו - האדם הדעתן הוא מונע שפתיו מלדבר הרבה , ובמקום שאין ראוי לדבר; והאיש שהוא בעל תבונה מונע כעסו ואינו כועס במהרה. ויקר רוח כמו "הוקר רגלך" (מש' כה , יז). וקר רוח כתוב , כלומר , שהוא אינו בעל חמה.

חשך אמריו - הנה האיש היודע דעת , מונע אמריו - שאינו מדבר דבריו בלתי צריך. ומי שהוא איש תבונה , נותן לעצמו יקרת רוח , ולא יהיה מסב ומתחבר מאד עם בני המעלה , ולא יהיה מרבה דברים , אך דברו יהיה יקר; לא שיעשה זה דרך גאוה , כי זה יהיה מגונה.

חשך אמריו יודע דעת יקר רוח איש תבונה. גם אויל מחריש - גם מרבה על יקר רוח שזכר.

חושך אמריו; גם אויל - שנים דבקים. הודיע כי מדת השתיקה טובה. וכן הוא הפירוש: חושך אמריו ושותק הוא דעתן; ורוח הוא הדעת , וטעמו: שדעתו יקרה. והפך זה: "כל רוחו יוציא כסיל" (מש' כט , יא). וקר רוח - כתוב , יקר - קרי , כי דרך אחד להם בחלוף , כמו 'ילד' , "אין לה ולד" (בר' יא , ל). וגם - לרבות על חושך אמריו. גם אויל אם מחריש , חכם יחשב; כל שכן החכם. אוטם - ענינו 'סוגר'.

(בכתב היד מוצגים כאן הפסוקים כז - כח). ידוע שרוב הדיבור מרגיל הלשון לדבר טעות או שגיאה או דבר תפל או דבר שימצאהו בו נזק , כאמרו: "ברוב דברים לא יחדל פשע" (מש' י , יט); ועל זה אמר שהיודע דעת , רוצה לומר: המשכיל , חושך שפתיו ומונעם מלדבר , רק כפי ההכרח; וכן איש תבונה הוא יקר רוח , כלומר: יקר הדיבור. כי לפעמים יקרא הדיבור בשם רוח: "וברוח שפתיו ימית רשע" (יש' יא , ד); ואף רבותינו ז"ל דרשו (ראה ב"ק נט , ב) בשולח את הבעירה וכו' , בא אחר וליבה , המלבה חייב וכו'. ואמרו שם (שם ס , א): מאן דתאני 'ליבה' לא משתבש , ומאן דתאני 'ניבה' לא משתבש , דכתיב: "בלבת אש" (שמ' ג , ב) , וכתיב "בורא ניב שפתים" (יש' נז , יט); והליבה היא על ידי הרוח. וקרא ניב השפה שהוא הדיבור רוח , ואמר , שגם אויל מחריש חכם יחשב - לא שיכוין לומר שיחשב כן בטעות , אבל שהכל , עם דעתם שהוא אויל , מחזיקים אותו בחכם - בשתיקתו , כי הוא שותק ליראתו מן השגיאות; וזהו חכמה , כמאמר חכמי המוסר שאמרו (ראה מבחר הפנינים לב , יג): כשתחסר המוסר , החזק בשתיקה. ואמר אחר (ראה שם לד , ו): המעט דבריך וימעטו שגיאותיך. וכן אמר על זה: אוטם שפתיו נבון. ועם היות זה הערה למעט הדיבור בכל ענין , אפשר שרמז בפרט ענין לימוד החכמה; כלומר , שבהיותו דורש החכמה לא יהא נקפץ להשיב , אבל מאזין , והוא שיטה אזנו לשמוע ולבו לקבל. ואמר החכם (שם לב , יח): חלק האדם מאזנו לנפשו , וחלקו מלשונו לזולתו. ואמר אחר (ראה שם א , לט) תחלת החכמה השתיקה , והשנית - ההבנה , והשלישית - זכירתה , והרביעית - פעולתה , רוצה לומר: ההנהגה כפי המבוקש ממנה , והחמישית - לימודה , רוצה לומר: השפעתו לזולתו. ועל זה אמר אחד מחכמי התלמוד (ראה משנה אבות א , יז): כל ימי גדלתי בין החכמים ולא מצאתי לגוף טוב משתיקה; והוא כענין "בין תבין את אשר לפניך" (מש' כג , א) , כמו שהתבאר.

חשך. יקר רוח - ידוע כי הדבר הנמצא לעתות רחוקות הוא יקר יותר , וטעמו: יקר הדבור; רצוני , שלא ידבר כי אם לעתים רחוקים.

יקר רוח - כטעם: "ודבר יי' היה יקר" (ש"א ג , א); הפך הזול; וזה כטעם חושך אמריו. ומלת רוח - כמו 'דבור' , "והגה מפיו יצא" (איוב לז , ב).

חושך אמריו - מלדבר הרבה , יודע דעת - והוא חכם. וקר רוח - מי שהוא מנוע מכעס , שאינו כעסן , הוא איש תבונה. וקר - הוא כמו "הוקר רגלך" (מש' כה , יז) , שהוא לשון מניעה. ורוח - כמו "כל רוחו יוציא כסיל" (מש' כט , יא).
ריכוז קישורים