תנ"ך - גם אויל מחריש חכם יחשב אטם שפתיו נבון:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

גַּ֤ם אֱוִ֣יל מַ֭חֲרִישׁ חָכָ֣ם יֵחָשֵׁ֑ב אֹטֵ֖ם שְׂפָתָ֣יו נָבֽוֹן: (משלי פרק יז פסוק כח)

טקסט וניקוד:

גַּם אֱוִיל מַחֲרִישׁ חָכָם יֵחָשֵׁב אֹטֵם שְׂפָתָיו נָבוֹן: (משלי פרק יז פסוק כח)

טקסט בלבד:

גם אויל מחריש חכם יחשב אטם שפתיו נבון: (משלי פרק יז פסוק כח)

תיקון קוראים:

גם אויל מחריש חכם יחשב אטם שפתיו נבון: (משלי פרק יז פסוק כח)
גם אויל - עתה משבח השתיקה; ורוצה לומר מי שהוא שומע כשמדברים בני אדם ואינו מדבר , אלא ישמע וישתק וישים לב לדבריהם , האנשים יחשבו לו זה לחכמה; כי המדה הזאת תמצא בנבונים , שאינם מדברים דבר אלא בעתו (ע"פ מש' טו , כג) , ואינם מדברים במה שאינם יודעים.

גם אויל מחריש - והנה ימשך טוב ממניעת הדבור , שכבר יעלים מהאדם אולתו , וזה , כי אויל כשיהיה שותק , נחשב לחכם , ובפתחו פיו תוכר אולתו. וכן יחשב נבון מי שהוא סותם שפתיו ולא ידבר.

חשך אמריו יודע דעת יקר רוח איש תבונה. גם אויל מחריש - גם מרבה על יקר רוח שזכר.

חושך אמריו; גם אויל - שנים דבקים. הודיע כי מדת השתיקה טובה. וכן הוא הפירוש: חושך אמריו ושותק הוא דעתן; ורוח הוא הדעת , וטעמו: שדעתו יקרה. והפך זה: "כל רוחו יוציא כסיל" (מש' כט , יא). וקר רוח - כתוב , יקר - קרי , כי דרך אחד להם בחלוף , כמו 'ילד' , "אין לה ולד" (בר' יא , ל). וגם - לרבות על חושך אמריו. גם אויל אם מחריש , חכם יחשב; כל שכן החכם. אוטם - ענינו 'סוגר'.

(בכתב היד מוצגים כאן הפסוקים כז - כח). ידוע שרוב הדיבור מרגיל הלשון לדבר טעות או שגיאה או דבר תפל או דבר שימצאהו בו נזק , כאמרו: "ברוב דברים לא יחדל פשע" (מש' י , יט); ועל זה אמר שהיודע דעת , רוצה לומר: המשכיל , חושך שפתיו ומונעם מלדבר , רק כפי ההכרח; וכן איש תבונה הוא יקר רוח , כלומר: יקר הדיבור. כי לפעמים יקרא הדיבור בשם רוח: "וברוח שפתיו ימית רשע" (יש' יא , ד); ואף רבותינו ז"ל דרשו (ראה ב"ק נט , ב) בשולח את הבעירה וכו' , בא אחר וליבה , המלבה חייב וכו'. ואמרו שם (שם ס , א): מאן דתאני 'ליבה' לא משתבש , ומאן דתאני 'ניבה' לא משתבש , דכתיב: "בלבת אש" (שמ' ג , ב) , וכתיב "בורא ניב שפתים" (יש' נז , יט); והליבה היא על ידי הרוח. וקרא ניב השפה שהוא הדיבור רוח , ואמר , שגם אויל מחריש חכם יחשב - לא שיכוין לומר שיחשב כן בטעות , אבל שהכל , עם דעתם שהוא אויל , מחזיקים אותו בחכם - בשתיקתו , כי הוא שותק ליראתו מן השגיאות; וזהו חכמה , כמאמר חכמי המוסר שאמרו (ראה מבחר הפנינים לב , יג): כשתחסר המוסר , החזק בשתיקה. ואמר אחר (ראה שם לד , ו): המעט דבריך וימעטו שגיאותיך. וכן אמר על זה: אוטם שפתיו נבון. ועם היות זה הערה למעט הדיבור בכל ענין , אפשר שרמז בפרט ענין לימוד החכמה; כלומר , שבהיותו דורש החכמה לא יהא נקפץ להשיב , אבל מאזין , והוא שיטה אזנו לשמוע ולבו לקבל. ואמר החכם (שם לב , יח): חלק האדם מאזנו לנפשו , וחלקו מלשונו לזולתו. ואמר אחר (ראה שם א , לט) תחלת החכמה השתיקה , והשנית - ההבנה , והשלישית - זכירתה , והרביעית - פעולתה , רוצה לומר: ההנהגה כפי המבוקש ממנה , והחמישית - לימודה , רוצה לומר: השפעתו לזולתו. ועל זה אמר אחד מחכמי התלמוד (ראה משנה אבות א , יז): כל ימי גדלתי בין החכמים ולא מצאתי לגוף טוב משתיקה; והוא כענין "בין תבין את אשר לפניך" (מש' כג , א) , כמו שהתבאר.
ריכוז קישורים