תנ"ך - מצרף לכסף וכור לזהב ובחן לבות ה':

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

מַצְרֵ֣ף לַ֭כֶּסֶף וְכ֣וּר לַזָּהָ֑ב וּבֹחֵ֖ן לִבּ֣וֹת יְהוָֽה: (משלי פרק יז פסוק ג)

טקסט וניקוד:

מַצְרֵף לַכֶּסֶף וְכוּר לַזָּהָב וּבֹחֵן לִבּוֹת יְהוָה: (משלי פרק יז פסוק ג)

טקסט בלבד:

מצרף לכסף וכור לזהב ובחן לבות ה': (משלי פרק יז פסוק ג)

תיקון קוראים:

מצרף לכסף וכור לזהב ובחן לבות יהוה: (משלי פרק יז פסוק ג)
מצרף - ג' פסוקים מן ז' מלים וכל מילה מן ד' אותיות: תה' עג , ב; מש' יב , טז; יז , ג.

מצרף - ג' פסו' מן ז' מלין ארבעה אתין.

מצרף לכסף - כלי שצורפין בו כסף ועושין אותו מאפר מקלה על גבי חרס , קרוי מצרף. וכור לזהב - כלי שצורפין בו את הזהב , כלי שזוקקין בו את הזהב , כמו קדירה שבורה , קרויה כור. מצרף לכסף וכור לזהב - המצרף עשוי לצרוף כסף למלאכתו וכן הכור לזקק הזהב , אבל הלבבות - הקדוש ברוך הוא זוקקן ובוחנן ויודע מחשבותן.

מצרף לכסף - הוא הכלי שמזקקין בו הכסף , וכמו הכור שצורף את הזהב , כך האל בוחן לבות בני אדם.

מצרף לכסף - הנה הכסף יש לו מצרף , יוכל האדם לבררו בו מסיגיו , ובו יוכל לבחון כמה יש בו מן הסיגים , כשיקח ממנו משקל מה ויצרף אותו , ויעמוד על השיעור שיחסר ממנו; וכזה יש גם כן כור לזהב לברר אותו מסיגיו. ואולם הלבבות - אין שם מי שיבחנם זולתי השם יתברך.

מצרף לכסף וגו' - כן בוחן לבות יי'.

מצרף; מרע מקשיב; לועג לרש - שלשה דבקים. מצרף - 'כבד' , בעבור המ"ם הנוסף. כור - ידוע; וחברו "כירים" (וי' יא , לה). מזין - הראוי 'מאזין' , והאל"ף נמשך בצרי שתחת המ"ם. וכן הפירוש: יש מצרף לכסף לצרפו , וכור לזהב לזקקו; וכן יבחן הלבבות השם , וידע מי שהוא מרע ומקשיב רכילות , שהוא על שפת איש און. ומזין - כנגד מקשיב; והענין כפול. הות - פרשתיו (מש' י , ג). ולועג לרש הוא מחרף השם שעושהו רש וגזר עליו הדלות. מי שישמח לאיד הרש לא ינקה - לא יהיה נקי כל אחד מהם , כי השם בוחן הלבבות יתן שכרו למרע וללועג ולשמח לאיד.

מצרף לכסף וכור לזהב ובחן לבות יי'. אמר: כמו שיש כלי לצרף בו הכסף והזהב עד שיבחן ענינם בתוך המצרף והכור , כן האל בוחן לבות בני האדם - הערה למתחסדים בעיני בני אדם , ובקרבם ארבם (ע"פ יר' ט , ז) , על הדרך שרמזו רבותינו ז"ל (ראה ב"ר סה , א) ענין זה לחזיר שפושט טלפיו , ואומר: ראו שאני טהור. וכן הרבה מהרמאים מניחים תפילין בראשיהם וציצית בבגדיהם , "ויציצו כל פועלי און" (תה' צב , ח). ועל זה דרשו ז"ל (ראה פס"ר כב): לא תשא את שם יי' אלהיך לשוא" (שמ' כ , ו) - שלא יהא מניח תפילין והולך וגונב , ונושא ציצית בבגדו והולך ומרמה את הבריות. ובתלמוד המערב אמרו (ראה ירוש' ברכות ב , ג [ד , ג]): חד בר נש אפקיד גבי חד סב מודלא דדינרין ערובא דשבתא; במפקי דשבתא אזל קמיה תבע מדליה , וכפר ביה. אמר ליה: לא לך הַיְמנית אלא להלֵין דברישך היְמנית. ועל כיוצא בזה אמרו בתלמוד המערב שבסוף מסכת ביכורים (ג , ג; [סה , ד]): טלית שהוא מתעטף בו , תהא בעיניך כמרדעת של חמור. ועל זה נאמר: "ויראת מאלהיך אני יי'" (וי' יט , יד). וזהו ענין ובוחן לבות יי'. ובדרך נסתר הכסף והזהב - משל לתורה , והמצרף - והכור - משל לעיון ולהיקשים המופתים. ובחינת הלבבות לאל יתעלה - הערה להאמין קצת אמונות באין הקש מופתי , כמו שהתבאר.

מצרף לכסף - מקום שמזקקים בו הכסף ייקרא מצרף; וכור - ייקרא אותו שמזקקים בו הזהב. כלומר: כמו שמצרף מזקק וצורף הכסף , וכור מזקק וצורף הזהב , כך השם בוחן וצורף לבות בני אדם.
ריכוז קישורים