תנ"ך - לעג לרש חרף עשהו שמח לאיד לא ינקה:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

לֹעֵ֣ג לָ֭רָשׁ חֵרֵ֣ף עֹשֵׂ֑הוּ שָׂמֵ֥חַ לְ֝אֵ֗יד לֹ֣א יִנָּקֶֽה: (משלי פרק יז פסוק ה)

טקסט וניקוד:

לֹעֵג לָרָשׁ חֵרֵף עֹשֵׂהוּ שָׂמֵחַ לְאֵיד לֹא יִנָּקֶה: (משלי פרק יז פסוק ה)

טקסט בלבד:

לעג לרש חרף עשהו שמח לאיד לא ינקה: (משלי פרק יז פסוק ה)

תיקון קוראים:

לעג לרש חרף עשהו שמח לאיד לא ינקה: (משלי פרק יז פסוק ה)
לועג לרש - הלועג על מי שמזלו רע , והוא עני , כאילו הוא מחרף האל שעשאו , כי שולל היכולת מן האל והחסד שגומל לבריותיו , וִידַמֶה שההצלחות יהיו ביד בני אדם , ובחכמתם ישיגו אותם , כמו "ובחכמתי כי נבונותי" (יש' י , יג). ובעבור זה לֹעג לרש , כי אומר בלבו כי לא השיג לעושר מפני חוסר דעתו , ולא הבין כי הכל הוא מאת השם. והשמח לאיד לא ינקה - אף על פי שלא הזיק במעשה ולא בדבור , לא ינקה מידי שמים. אך אין דעת השמח לאיד משגת לדעת הלועג לרש , לפי שהלועג יבא בסבת הגאוה , שהוא הפך הענוה; ואמר "אם ללצים הוא יליץ" (מש' ג , לד) , שפירושו: באמת כי האל יליץ עליהם כשלועגים לבני אדם , כענין "יושב בשמים ישחק" (תה' ב , ד).

לועג לרש חרף עושהו - הנה מי שהוא מלעיג על העני מפני עניו , כבר חרף השם יתברך , שיסודר ממנו זה הענין באופן מה , כמו שמגנה המלאכה הוא מחרף בזה הפועל אותה; ומי שהוא שמח לאיד שיבוא על איש אחר , לא ינקה - שיפול בכמו הרע ההוא.

לועג לרש חרף עושהו - כי בידו להעשירו. שמח לאיד ולשבר חברו , לא ינקה.

מצרף; מרע מקשיב; לועג לרש - שלשה דבקים. מצרף - 'כבד' , בעבור המ"ם הנוסף. כור - ידוע; וחברו "כירים" (וי' יא , לה). מזין - הראוי 'מאזין' , והאל"ף נמשך בצרי שתחת המ"ם. וכן הפירוש: יש מצרף לכסף לצרפו , וכור לזהב לזקקו; וכן יבחן הלבבות השם , וידע מי שהוא מרע ומקשיב רכילות , שהוא על שפת איש און. ומזין - כנגד מקשיב; והענין כפול. הות - פרשתיו (מש' י , ג). ולועג לרש הוא מחרף השם שעושהו רש וגזר עליו הדלות. מי שישמח לאיד הרש לא ינקה - לא יהיה נקי כל אחד מהם , כי השם בוחן הלבבות יתן שכרו למרע וללועג ולשמח לאיד.

לעג לרש חרף עשהו שמח לאיד לא ינקה. זו הערה תוריית , כי המלעיג לרש יורה שמחשבתו עליו - שסכלותו ופתיותו הביאוהו לכך , וכן יורה שתולה הצלחת עצמו בשכלו ודעתו , ויביאהו זה להתיאש ולהשליך האל אחרי גוו; וזה ענין לועג לרש חרף עושהו. והוא האמור בתורה: "ואמרת בלבבך כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה" וגו' , "וזכרת את אלהיך כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל" (דב' ח , יז - יח). וכן השמח לאיד. יורה שאינו מתיירא על עצמו שיבואהו שום נזק שירעד וישתומם עליו , ולכן לא ינקה לבסוף. ובדרך נסתר אפשר שקרא הילד המסכן רש , ולועג - על שאינו נשמע לו , אבל נותן עצתו לאין , ומשים לאל מלתו. והוא ענין השמח לאיד , רוצה לומר: מתענג בתאותיו שהם לו איד ושבר. ולי בו עוד לפרש רש - הבלתי מאמין מצד העיון והחקירה , רק בדרך קבלה; ואמר על הלועג עליו שהוא חרף עושהו , שהוא יורה כי אין להאמין דבר אם לא יורה עליו המופת , ונמצא מכחיש הרבה מן הפנות התוריות , חרף עושהו בכפירתם. וענין שמח לאיד - בחשבו לנצח המאמינים בקבלתם מצד חקירתו. ואמרו רבותינו ז"ל בדרש (ראה ויק"ר כה , א): "ארור אשר לא יקים את דברי התורה הזאת" (דב' כז , כו) - אלו נאמר 'אשר לא ילמד' , לא היה לעולם תקומה; "עץ חיים היא למחזיקים בה" (מש' ג , יח) - אלו נאמר 'לעמלים בה' , לא היה לעולם תקומה; רוצה לומר , שאין הכל יכולים להשיג דרכי האמונה מצד העיון. אמרו חכמי הערב: האמת כבד , על כן נושאיו מעטים. ואין לחכם לדחות המאמינים מצד הקבלה ולהסיע עצמו מאחוותם. וכבר ידעת מה שדרשו רבותינו ז"ל (ראה כריתות ו , ב) בחלבנה שריחה רע ונכללה בסמני הקטורת , להוראה שכל המאמינים באמונתו יתעלה כראוי , אע"פ שאינם חכמים , חולקים בין אחים לעולם הבא: "כחלק היורד במלחמה וכחלק היושב על הכלים יחדו יחלוקו" (ש"א ל , כד); וכן ידעת ארבעת מינים שבלולב: שהלולב ישבו טעם , רוצה לומר: בפריו , ואין לו ריח. והוא משל על מי שבידו חכמה בלא מדות , כי המדות נמשלו לריח; כי כמו שהריח יורה על מעלת הדבר , כן המדות יעידו על הבטחת החכמה. וההדס יש לו ריח ואין לו טעם; והוא משל על המוכתרים במדותיהם בלא חכמה. והערבה אין לה לא טעם ולא ריח - משל על שאין בידו לא חכמה ולא מדות. והאתרוג בעל הריח וטעם - משל לאיש השלם. והנה באו כל החסרים באגודה אחת , להורות שכלם מתקרבים לאל בתשובתם , אע"פ שאין לשלם להתערב עמהם. ואמרו ז"ל (ראה סוכה לז , ב): מאי טעמא מברכינן אלולב? הואיל ובמינו גבוה מכלם. ראֵה אמרוֹ 'ובמינו' , ולא אמר 'הואיל וגבוה מכלם' , כי האתרוג גבוה מכולם במעלה; אבל אמר 'במינו' , רוצה לומר: באותם שיש עמהם חסרון; כי החכמה למעלה מהשאר , אבל כל החסרים נעשו אגודה אחת; וברכו על האגודה להיותם הרבים , ועל הלולב שבה להיותו גבוה במעלה על השאר שבמין.

לעג - בעבור שזכר "עשק הדל" (מש' יא , לא) , שהוא חמס במעשה , יאמר כי כן בדבור; כענין רבי אליעזר (ראה תענית כ , ב) וכאשר הושב לו.

לועג לרש חירף לבורא שהוא עושהו; ומי ששמח על האיד שיבוא על חבירו , לא ינקה - מיד שמים שלא יבוא עליו פורענות.
ריכוז קישורים