עטרת
זקנים
בני
בנים
ותפארת
בנים
אבותם.
הערה
לשלם
להשתדל
בהדרכת
בניו
לדרך
הטוב
,
ועם
היות
החיוב
לכל
הקרוב
קרוב
קודם.
ועל
זה
אמר
,
כי
עטרת
זקנים
,
רוצה
לומר:
החכמים
-
כענין
'אין
זקן
אלא
מי
שקנה
חכמה'
(ראה
קידושין
לב
,
ב)
-
שכל
זרעם
המושגים
מהם
בחייהם
יהיו
חכמים
וכיוצא
בהם
ובני
מעלה;
ועל
הרוב
אפשר
להם
להשיג
בני
בנים
בשלמות.
וכן
הזהיר
הבנים
ללכת
בעקבות
אבותיהם
השלמים
,
עד
שידעו
להזכירם
לתפארת
בפרסום
דברותיהם
וחכמותיהם
,
ובדרך
זה
נמצא
האב
-
כבוד
לבן
,
והבן
-
כבוד
לאב.
ורבותינו
ז"ל
דרשו
(ראה
תענית
ה
,
ב):
משל
לאדם
שהיה
מהלך
במדבר
עיף
ויגע
ורעב
וצמא
,
ומצא
אילן
אחד
במדבר
שצלו
נאה
ופירותיו
מתוקים
ואמת
המים
עוברת
תחתיו;
ישב
בצלו
ואכל
מפירותיו
ושתה
ממימיו.
בא
ליפטר
ממנו
,
אמר:
אילן
אילן
במה
אברכך?
אם
אומר
לך
יהא
צלך
נאה
-
הרי
צלך
נאה;
יהיו
פירותיך
מתוקים
-
הרי
פירותיך
מתוקים;
תהא
אמת
המים
עוברת
תחתיך
-
הרי
אמת
המים
עוברת
תחתיך;
אלא
יהי
רצון
שכל
הנטיעות
שאדם
נוטע
ממך
יהיו
כמותך.
כך
אף
אתה
,
השָלֵם
,
במה
אברכך?
אם
אומר
לך:
תזכה
לתורה
-
הרי
זכית
לתורה;
תזכה
לגדולה
-
הרי
זכית
לגדולה;
לעושר
-
הרי
לך
עושר;
לבנים
-
הרי
לך
בנים;
אלא
יהי
רצון
שכל
צאצאי
מעיך
יהיו
כמותך.
ובדרך
נסתר
קרא
המשפיעים
זקנים
ואבות
,
והמושפעים
מהם
-
בנים
ובני
בנים.
ואפשר
לפרש
עליו
משל
האילן
,
והחכם
הוא
האילן
,
"והיה
כעץ
שתול"
וגו'
(תה'
א
,
ג).
והצל
-
משל
על
המדות
,
והפרי
-
משל
לחכמה
,
ואמת
המים
להשקות
לכל
צמא
-
משל
להשפעה
לזולתו.
עטרת
זקנים
-
דע
בני
,
כי
סכלות
ההמון
מורגש
בחוש
לבעלי
העינים
ומובן
במחשבה
לבעלי
הלב
למלא
תאותו.
הלא
תראה
ותבין
כי
האוילים
ישמחו
שמחה
גדולה
בהולד
להם
בן
או
בת
,
ויזמנו
כל
אוהביהם
לסעודה
ומאכלם
בריאה
(ע"פ
חב'
א
,
טז)
,
עד
שעוצם
תשוקת
ההמון
הוא
להם
,
ולא
ישמחו
לעולם
בטובה
מן
הטובות
שתגיע
להם
אם
אין
להן
בנים.
עד
שראיתי
אנשים
פזרו
כל
ממונם
לחכמים
ולרופאים
להיות
אשתו
הרה
ויולדת
בן
,
ומהם
גרש
אשתו
ונתן
לה
הון
רב
עד
שנורש
,
כאלו
אין
תועלת
בממון
לבעליו
בשום
פנים
אלא
להוריש
לבנו
,
חכם
יהיה
או
סכלו
(ע"פ
קה'
ב
,
יט).
ולא
די
בזה
,
אבל
אין
מצוה
מן
המצוות
חביבה
אצלם
כמצות
פריה
ורביה
בעבור
היותה
המצוה
הראשונה
בתורה
,
גם
קודם
"וידעת
את
יי'"
(הו'
ב
,
כב);
ואין
דעתם
בלי
ספק
כדעת
אבן
עזרא
(בר'
א
,
כו
-
כז)
,
שהיא
ברכה
,
כמו
בדגים;
הלא
תראה
אמרו
"ויברך
אותם
אלהים"
וגו'
,
"ורדו
בדגת
הים"
(בר'
א
,
כח);
היתכן
היות
הרדייה
גם
כן
מצוה?
ובאמת
יאמין
בלי
ספק
זה
החכם
שהוא
מצות
סופרים
,
לא
מן
התורה
,
רק
מצד
מה
שבא
הצווי
בתורה
בכלל
לשמוע
למצותם.
ועתה
שמעוני.
אם
הפריה
מצד
עצמה
מצוה
,
גדול
מאד
שכר
הבועל
בכל
עת
שיזדמן
ומי
שיזדמן;
ולמה
הזהירה
התורה
מן
השאֵר
,
ואף
מאשתו
בעת
נדתה?
גם
חכמינו
עצמם
אסרו
יותר
ממה
שאסרה
התורה
,
כביכול
כי
אִלו
יכלו
למנעה
לגמרי
עשו
כלה
(ע"פ
בר'
יח
,
כא).
ועוד
,
כי
אם
הדבר
כן
מי
שאהבתו
כלה
אל
הנשים
וממית
עצמה
עליה
,
קדוש
הוא
ליי'
,
ומה
רב
טוב
אשר
צפון
לו
,
כי
מת.
ואשר
יעמוד
בלא
אשה
כל
ימיו
וכמו
אליהו
ואלישע
מאשר
שערו
בנפשם
כי
יזיקם
,
או
כי
לא
יועילם
,
או
שיפרוש
מאשתו
כמשה
רבנו
כאשר
ראה
שהניח
לו
השם
מאויביו
,
והיה
יכול
לעמוד
עם
אחיו
,
וראה
שהוא
בלתי
צריך
לו
-
הם
מצוה
כי
לא
נמשך
משה
אחר
צווי
"בבקר
זרע...
זרעך"
(קה'
יא
,
ו)
במדרש
היחיד
(ראה
יבמות
סא
,
ב)
,
ואם
כבר
אמרו
(שם
סב
,
א)
כי
הסכים
השם
עמו.
ועוד:
איך
בא
אחר
צווי
פרו
ורבו
אזהרה
לאדם
"ומעץ
הדעת
טוב
ורע
לא
תאכל"
(בר'
ב
,
יז)
,
ואמרו
הם
ז"ל:
אלו
לא
אכל
אדם
מעץ
הדעת
,
לא
נשא
אשה
ולא
הוליד
בנים?!
ועוד:
איך
טען
בן
עזאי:
ומה
אעשה
שחשקה
נפשי
בתורה
(ראה
יבמות
סג
,
ב)
,
שנראה
שרשאי
להבטל
ממנה
,
רצוני:
ממצות
הפריה
,
מי
שחושק
לתורה
,
ואם
אינו
עוסק
בה
,
מה
שאין
כן
בזולתה
מן
המצוות?
וגם
אע"פ
שתהיה
הכונה
מהעוסק
,
הלא
איפשר
לקיים
זאת
המצוה
בעת
לא
יבטל
בעבורה
מעסוק
בתורה
,
כמו
בלילה
בשכבו;
כי
אין
לה
עת
מוגבל.
ודי
באלו
הראיות
לפתי
,
להיות
המשגל
מצד
עצמו
פחיתות
,
לא
שלימות
ומושכל
ראשון;
כי
אין
ההדמות
לבהמות
ועשות
כמעשיהם
שלימות
,
אבל
השלימות
-
להדבק
במדותיו
יתעלה
ולקיים
מה
שנאמר
"והלכת
בדרכיו"
(דב'
כח
,
ט).
והנך
רואה
החכם
רבנו
משה
(מו"נ
א
,
לד)
מנה
אחת
מהסבות
המונעות
הלמוד
-
העסק
באשה
ובנים;
ואמר
בזולת
המקום
ההוא
(ראה
מש"ת
דעות
ג
,
ב)
בשבח
המדה
הראויה
במפורסמות;
וכן
כשיבעול
לא
יהיה
אלא
או
על
צד
הרפאות
או
לקיים
הזרע.
הנה
כל
זה
הבאתי
לראיה
על
סכלות
ההמון
-
ואם
הוא
מובן
בעצמו
-
החושבים
להיות
המשגל
מצד
עצמו
טוב
וראוי
,
ואם
אינו
לקיים
הזרע
כמו
עם
העקרה.
ומהם
חושבים
היותו
שלימות
אחר
שהוא.
והטובים
שבהם
חושבים
היותו
השלמות
האחרון
אחר
שהוא
עם
נשותיהם
,
עד
שהם
רגילים
אצלם
כתרנגול
וסרוחים
על
ערשותם
(ע"פ
עמ'
ו
,
ד)
,
ולא
ידעו
אלה
גדר
השטיפה
בזימה
כמו
שידענו
,
גם
לא
ידעו
מה
שמבואר
אצלך
מגדר
העון
,
שהוא
מה
שמזיק
לנפש
,
או
מביא
להזק.
ומה
מאד
ראוי
לך
לשמוח
באשר
יסדו
חכמינו
ז"ל
(ראה
קידושין
לה
,
א)
בפריה
ורביה
שהיא
מצוה
,
וכי
היא
לא
תתקיים
כי
אם
באשתו
הלקוחה
בתנאים
המיוסדים
בה
ובעתים
המוגבלים
,
כי
הם
אמת
וכל
דבריהם
אמת
,
והיה
זה
התיקון
המדיני
הראוי.
ואתה
יושב
בטח
ותתנהג
בהכרחי
לך
,
ובאשר
לא
יגיע
לך
ממנו
טרדה
בשום
פנים
,
וכל
תשוקתך
לעיון
ולעבוד
את
יי'
,
ואתה
שלם
(ע"פ
ש"א
כה
,
ו).
ואולם
הכבוד
אשר
ישיג
האדם
ביוצאי
חלציו
,
רצוני:
התועלת
הנפשי
שהוא
הכבוד
האמתי
,
הוא
,
כי
הבנים
יכלכלו
אביהם
ויהיה
לו
אז
פנאי
להשתדל
בחכמה.
וכל
שכן
בהיות
לו
בני
בנים
והוא
עדיין
קיים
,
שהוא
אז
זקן
,
ובני
בניו
בעת
הבחרות
ובכחם
,
ויפרנסוהו.
עם
שהבנים
בהיותם
טובים
יתחברו
עמו
בלמוד
ויועילוהו
,
וכל
שכן
כאשר
כבדו
עיניו
מזקן
לא
יוכל
לראות
(ע"פ
בר'
מח
,
י)
,
כאשר
אמר
החכם
רבנו
משה
(מש"ת
דעות
ג
,
ג):
וישים
אל
לבו
שיהיה
לו
בן
אולי
יהיה
חכם
גדול
בישראל.
אבל
ברוב
הבנים
מכאיבים
ומטרידים
לאב
,
עד
שאין
ראוי
לחכם
לכסוף
אליהם
אלא
כדי
לקיים
מצות
פריה
ורביה
,
כאשר
הודיעונו
ז"ל
(ראה
יבמות
סא
,
א
-
ב)
גבול
קיום
הזרע.
ואם
יגיעו
אליו
אין
ראוי
לו
לאהוב
אתם
ולחמול
עליהם
על
צד
מה
שיאהב
החמור
את
בנו;
ולכן
אמר
רבא:
כמה
קני
איכא
באגמא!
אבל
אם
הם
טובים
או
מטיבים
לו
,
ראוי
לו
שיאהבם
לא
בדרך
שיגיע
לו
טרדה;
ומזה
הצד
אמר
שלמה:
עטרת
זקנים
בני
בנים.
וזכר
בני
בנים
כאשר
אמרנו
,
כי
כאשר
יזקין
האדם
עד
שיראה
בני
בנים
לו
,
יהיה
צרכו
אלהם
גדול
,
וכאשר
יהיו
בני
הבנים
טובים
יעזרוהו
,
כי
בניו
הם
גם
כן
אז
צריכים
לסעד.
ובכמו
זה
ותפארת
בנים
אבותם
,
כי
הם
,
רצוני:
האבות
,
בהיותם
טובים
,
ידריכו
הבנים
בדרך
הטובה
ויתעמלו
לפרנס
הבנים
ולשכור
להם
מלמדים
וזולת
זה
מהוצאותם
בלימוד.
וזכר
אבותם
,
לא
אבות
אבותם
,
כי
אין
אבי
האב
חומל
על
הבן
וטרוד
בצרכיו
כמו
האב.
ואוי
לרוב
בני
עמנו
הסכלים
המתפארים
בכבוד
אבותם
,
מה
שאין
ראוי
כן
בשום
פנים!
וזה
,
כי
אחר
שהם
סכלים
,
אם
היה
חכם
גדול
,
מה
יועיל
להם?
היקריבו
דבריהם
לפני
שופט
כל
הארץ?
היתפארו
לפניו
לאמר:
אני
הוא
בן
חכמים?
ואם
יאמר
כן
,
מן
השמים
ישיבוהו:
ריוח
והצלה
יעמוד
לך
ממקום
אחר
(ע"פ
אס'
ד
,
יד)!
הנח
לאביך
,
כי
על
כל
הטובה
אשר
עשה
גמלנו
לו.
ואם
יאמר:
ברכת
הורי
גברו
(ע"פ
בר'
מט
,
כו)
והיו
עשירים
גדולים
ונכבדים
,
ישיבו
לו:
הלא
להם
לא
הועיל
,
ולך
הועיל?
והנה
כבר
ביארנו
לפנים
,
כי
לא
יועיל
צדק
האב
לבן
אם
הוא
חוטא
,
לתשועת
נפשו.
ובאמת
אמר
החכם:
החכמה
הוא
היחס.
וראוי
לחכם
לשמוח
כאשר
אבותיו
ואבות
אבותיו
היו
חכמים;
כי
אחר
שהוא
חכם
או
למד
,
אי
אפשר
שלא
יגיע
לו
מהם
תועלת
,
כמו
שביארנו
לפנים.
הנה
ביארנו
באיזה
צד
יהיה
לאדם
מבניו
או
מאבותיו
תפארת
לו
מן
השמים.
ואלו
ידעו
שכינינו
מן
האמת
מה
שגילינוהו
,
לא
יתגאו
במה
שהם
מתגאים
מכבוד
אבותם
,
גם
לא
ישתדלו
במה
שהם
משתדלים
בהתחתן
בניהם
,
עד
שראיתי
איש
כילי
נתן
בתו
אל
נער
חסר
לב
,
היו
אבותיו
ואבות
אבותיו
עשירים
גדולים
,
והִרבָּה
לו
מהר
ומתן
,
ויתן
לו
כל
אשר
לו
(ע"פ
בר'
כד
,
לו).
והיה
לנבל
ההוא
בן
משכיל
וכוסף
אל
החכמות.
ואחר
ימים
מועטים
ראיתי
האיש
ההוא
אותו
ואת
בנו
בחסר
כל
,
ולא
יכול
האיש
ההוא
להשתדל
בלמוד.
הנה
אבד
העשר
ההוא
בענין
רע
(ע"פ
קה'
ה
,
יג)
,
והנבל
ההוא
באולתו
אבד
ממנו
ומבניו
טובה
הרבה.
אשרי
מי
שחֲנָנוֹ
השם
השכל
להיות
נעלה
מהדעות
הרעות
,
וטהור
מהמחשבות
המגואלות
,
וקדוש
מהטמאות
המטונפות.
ושמור
כל
זה.