תנ"ך - לא־נאוה לנבל שפת־יתר אף כי־לנדיב שפת־שקר:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

לֹא־נָאוָ֣ה לְנָבָ֣ל שְׂפַת־יֶ֑תֶר אַ֝ף כִּֽי־לְנָדִ֥יב שְׂפַת־שָֽׁקֶר: (משלי פרק יז פסוק ז)

טקסט וניקוד:

לֹא־נָאוָה לְנָבָל שְׂפַת־יֶתֶר אַף כִּי־לְנָדִיב שְׂפַת־שָׁקֶר: (משלי פרק יז פסוק ז)

טקסט בלבד:

לא־נאוה לנבל שפת־יתר אף כי־לנדיב שפת־שקר: (משלי פרק יז פסוק ז)

תיקון קוראים:

לא־נאוה לנבל שפת־יתר אף כי־לנדיב שפת־שקר: (משלי פרק יז פסוק ז)
נאוה - ד' בקמץ: תה' לג , א; קמז , א; מש' יז , ז; שה"ש ו , ד. וחד: ונאוה - שה"ש א , ה. (ניסוח אחר של ההערה ראה שה"ש א , ה).

נאוה ד' קמצ' לישרים נאוה תהלה כי נעים נאוה תהלה לא נאוה לנבל נאוה כירושלם. וחד שחורה אני ונאוה.

נאוה - ד'.

שפת יתר - דברי גאוה. אף כי לנדיב - וכל שכן שלא נאה שפת שקר לנדיב.

לא נאוה לנבל שפת יתר - אין ראוי לנבל להתכבד במעלת אבותיו והוא רע , או לשבח עצמו במה שאין בו; וגם אין ראוי לנדיב להתכבד בדבר שאינו אומר , או לומר: כך נתתי וכך פזרתי בנדיבותי , ואינו אמת. וזה גנאי לכל אדם , כל שכן לנדיב , כי גינה נדיבותו שעשה בהללו נפשו על מה שלא עשה; וזהו לו לעדות , כי כל צדקותיו ומתנותיו לא עשאם אלא לקנות שכר ותהלה. ויש לפרש: לא נאוה לנבל שפת יתר - כלומר: להתהלל במה שאין בו מן העושר והחכמה , כי יכחישוהו עדי הבחינה. ויש מפרשים לא נאוה לנבל שפת יתר: לא ניאות לבני אדם להלל הנבל ולתת לו יתרון בדברים , כי מפני כך יתגאה על בני אדם , וחושב בלבו שהוא חכם , ומפני כך יכבדוהו.

לא נאוה - הנה לא יאות לנבל לדבר דברי מעלה ויתרון , כי הדברים ההם יאבדו בזה האופן; וכל שכן שאין ראוי לנדיב דבר שקר והבל.

לא נאוה לנבל שפת יתר אף כי לנדיב שפת שקר - כל דבר צריך למינו; כי לא נאוה לאמר על נבל שפת יתר ושבח , ולא על נדיב שפת שקר , לגנותו בדברי טוב.

לא. נאוה - נפעלת. וכן הפירוש: לנבל - דובר הנבלות , לא נחמדת ונאוה לו שפת יתר; והטעם: לא יתאוה לעצמו שפת חכמה שיביאהו לידי יתרון. אף לנדיב לא נחמדת לו; והטעם: הנדיב לא יתאוה שפת איש שקר כאשר יתאוה הכסיל.

לא נאוה לנבל שפת יתר אף כי לנדיב שפת שקר. שפת יתר - רוצה לומר: שפת גאוה ושררה. ונבל הוא הכילי , הפך הנדיב. ואמר , שהכילי - לא נאוה לו לדבר גבוהה. והנדיב גם כן - מגונה לו להתהלל במתת שקר; הן שלא נתן ואומר שנתן , הן שנתן ומפרסם מדותיו דרך הומיה וגזום. והיא הערה לכל אחד משניהם להשמר מאלו המדות הנזכרות. ובדרך נסתר נראה ששפת יתר - ענינו שפת חכמה , כי יתר - לשון מעלה; כמו "יתר מרעהו צדיק" (מש' יב , כו); וכן "יתר שאת" (בר' מט , ג). ונבל - הפך הנדיב , כאמרו: "לא יקרא עוד לנבל נדיב" (יש' לב , ה) וקרא המונע בר (ע"פ מש' יא , כו) 'נבל' , ואמר שאין החכמה ראויה לו אחר שמונעה מן הראויים לו. וכן לנדיב המשפיע מחכמתו , אין ראוי לו שפת שקר , רוצה לומר: ללמד דרך הטעאה , או בזולת סדר והנחה ראויה , או באיזה צד שימנע בסיבתו תועלת הלמוד. ויש מפרשים שפת שקר - ההתעסק בענייני העולם , וידוע שזה ימנע לימוד החכמה: אי ספרא לא סייפא , אי סייפא לא ספרא (ראה ע"ז יז , ב). וחכמי המוסר אמרו: קשה מאוד להשיג שני צביים במרוצה אחת; כלומר , שבהשגת האחד עמל וכעס , ומה גם בהשתדל להשיג שניהם ביחד.

לא נאוה. יתר - מטעם "מה יתרון" (קה' א , ג). אף כי - כל שכן.

לא נאוה לנבל שפת יתר - כלומר: אינו נאה לנבל , שהוא אדם פחות ונבזה , לדבר זדונות; כמו "על כן יתרה עשה" (יש' טו , ז) , שהוא לשון "זדון" (יר' נ , לא). נבל הוא אדם נבזה ופחות , שאינו חשוב בעיני בני אדם. אף כי לנדיב - נדיב הוא אדם חשוב והגון.
ריכוז קישורים