תנ"ך - יסר בנך כי־יש תקוה ואל־המיתו אל־תשא נפשך:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

יַסֵּ֣ר בִּ֭נְךָ כִּֽי־יֵ֣שׁ תִּקְוָ֑ה וְאֶל־הֲ֝מִית֗וֹ אַל־תִּשָּׂ֥א נַפְשֶֽׁךָ: (משלי פרק יט פסוק יח)

טקסט וניקוד:

יַסֵּר בִּנְךָ כִּי־יֵשׁ תִּקְוָה וְאֶל־הֲמִיתוֹ אַל־תִּשָּׂא נַפְשֶׁךָ: (משלי פרק יט פסוק יח)

טקסט בלבד:

יסר בנך כי־יש תקוה ואל־המיתו אל־תשא נפשך: (משלי פרק יט פסוק יח)

תיקון קוראים:

יסר בנך כי־יש תקוה ואל־המיתו אל־תשא נפשך: (משלי פרק יט פסוק יח)
המיתו - ג': שמ' ד , כד; יר' כו , כא; מש' יט , יח.

המיתו - ג'; אל - תשא - ל'.

יסר בנך כי יש תקוה ואל המיתו אל תשא נפשך - אל תכהו מכת מות.

יסר בנך - עתה מעורר את האדם שייסר את בנו כשהוא על דרך לא [. .] , וישתדל להחזירו למוטב , ובזה הוא מונע אותו מעשות רע; ואם לא ישוב ולא יקבל מוסר , הזהר שלא תכנו מכה שיוכל למות בה , כדי שלא תענש על הרוצחים.

יסר בנך - בקטנותו , כי בזה יש תקוה להגיעו אל השלימות; ואף על פי שיצעק ויהמה בהכותך אותו , לא תשא נפשך אל המייתו וצעקתו להתפעל ולחמול עליו מפני זה , ולהמנע מליסרו , כי טוב לו שיקבל המוסר עם ההמיה והצעקה , משיעמוד שמח עם העדר קבול המוסר.

יסר בנך כי יש תקוה - בעבור כי הכסיל מקטנותו יקח הכסל , אמר: יסרהו בקטנותו כי יש תקוה ושכר לך. על זה אומר: כי יש תקוה שיועיל לך מוסרך. ואל המיתו אל תשא נפשך - אל תאמר: ימות אם אכנו , ואם לא תיסרנו יבא לידי עונש; כי יהיה בעל חמה. כי אם תציל מהעונש פעם אחת , עוד ישנֶה באולתו , ועוד תוסיף להצילו.

יסר בנך; גדל חמה; שמע עצה; רבות מחשבות - ארבעה דבקים. כי יש תקוה - שתקוה שיאריך ימים ביסרך אותו. ואל המיתו - שימית אחרים. אל תשא נפשך - לפרנס אותו מגזלתו , כענין "ואליו הוא נושא את נפשו" (דב' כד , טו) - להתפרנס משכירותו. פירוש אחר: ואל המיתו - שאחרים ימיתוהו - אז לא תשא נפשך ביסרך אותו; אבל הבן שהוא גדל חמה מצד חמתו הגדולה , עזבהו ויהיה מקבל ענשו; כמו "ונשא עונו" (וי' ה , א). ואל תתעסק בהצלתו , כי אם תצילהו פעם אחת , צריך אתה עוד להצילו פעמים רבות. שמע עצה בשני הדרכים שהודעתיך , למען תחכם - שתדע בשמעך מוסר. ואל תלך אחר מחשבותיך , כי רבות מחשבות בלב איש ואינם קיימות , זולתי עצת השם.

(בכתב היד מוצגים כאן הפסוקים יח - כ). יש מפרשים (ראה רש"י; רס"ג משלי; ראב"ע; ריק"ם) ואל המיתו כמו 'ולהמיתו' , והוא מענין מיתה; מקור מבנין 'הפעיל' עם למ"ד השימוש. והכוונה: הערה לאב לייסר בנו בקטנותו עד שלא ישתקע במעשים הרעים ובמדות המגונות. ואמר: יסר בנך - אע"פ שאינו מוכן עכשיו לקבל מוסר כל כך , ברוב מוסרך והנהגתך יש תקוה לאחריתו , אך יסרהו במשפט ובדרך נחת , אחת רכה ואחת קשה; ולהמיתו או להכותו מכה רבה אל תשא נפשך , רוצה לומר: לא תביא נפשך לעשות כן. או פירושו , שהַנחָתו בסכלותו והעדר מוסרו ממנו הוא קורא 'מות' , ולכן אמר: יסרהו ולא תמיתהו; כי אם לא תיסרהו , הרי הדבר כאילו תמיתהו , אחר שהנחת אותו בסכלותו. ואמר אחר כך: גדל חמה - כבר ביארנו שמלות כעס ואף חרון וחמה יאמר לפעמים על רוע מעשים , כי הם בוודאי הכעס האמיתי והיגון המופלג. ולזה אמר , שאם לא תיסרהו יהיה גדול חמה. וגדל אצלי כמו 'מגודל' , כלומר: יקח גידולו בחמה , רוצה לומר: במדות מגונות , ויהי בזה נושא עונש , אם בידי אדם אם בידי שמים. ואל תבטח במנעך אותו בפרט כשיעשה הדבר , כי אחר שהושקע במדות המגונות , אם תציל פעם אחת , עוד תצטרך להוסיף ולהצילו הרבה פעמים. ואחר שהזהיר אותו על זה , הזהיר את הבן לקבל תוכחת אביו , ואמר: שמע עצה וקבל מוסר , למען תחכם באחריתך. ועצה ומוסר הם רמז לשלימות המדות , המביאות לשלימות החכמה באחרית. ובדרך הנסתר - רמז ליסר הבן הצריך תוכחת להדריכו ולהוציאו מדרך טבעו , ולא להמיתו מכל וכל , כי הוא צורך גדול לקיום הגוף שהוא גם כן צורך לקיום הנפש ולהצלחתה. ויש מפרשים (ראה שרשים: 'המה') ואל המיתו - מענין 'המיה'; כלומר: לא תחוש לצעקתו ולהמייתו; ובא על משקל 'בכייתו'. ובדרך נסתר - שלא תתפתה נפשך לפתוייו ולחלקת אמריו.

יסר. המיתו - יש אומרים (ראה שרשים: 'המה') ששרשו 'המה' , כמו "בְּכִיתו" (בר' נ , ד) מ'בכה'; והטעם: אם יבכה ויהמה אל תשית לב לרחם עליו. ויש אומרים (ראה רש"י וראב"ע) שהוא מענין 'מות' ומשרשו; והטעם; שלא יכנו מכת אכזרי. לכן סמך לו הבא אחריו.

ואל המיתו אל תשא נפשך - הוא צווי או גזרה; ואיך שיהיה , טעמו כטעם "כי תכנו בשבט לא ימות" (מש' כג , יג). כאלו אמר: לא תהמה ולא תפחד שימות בעבור יסורך.

יסר בנך כי יש תקוה - שיקבל מוסר אם תייסרהו. ואל המיתו אל תשא נפשך - אל תאמר בלבך שאם תכנו , תמיתנו , ותמָנע מליסרו. או יש לומר: כשתיסרהו במכות גדולות , שתמית אותו.
ריכוז קישורים