תנ"ך - טמן
עצל
ידו
בצלחת
גם־אל־פיהו
לא
ישיבנה:
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
טָ֮מַ֤ן
עָצֵ֣ל
יָ֭דוֹ
בַּצַּלָּ֑חַת
גַּם־אֶל־פִּ֝יהוּ
לֹ֣א
יְשִׁיבֶֽנָּה:
(משלי פרק יט פסוק כד)
טָמַן
עָצֵל
יָדוֹ
בַּצַּלָּחַת
גַּם־אֶל־פִּיהוּ
לֹא
יְשִׁיבֶנָּה:
(משלי פרק יט פסוק כד)
טמן
עצל
ידו
בצלחת
גם־אל־פיהו
לא
ישיבנה:
(משלי פרק יט פסוק כד)
טמן
עצל
ידו
בצלחת
גם־אל־פיהו
לא
ישיבנה:
(משלי פרק יט פסוק כד)
אל
-
פיהו
-
ב':
מש'
יט
,
כד;
איוב
מ
,
כג.
פיהו
-
כ"ב
(בלישנא):
ראה
מש'
טז
,
כג.
אל
פיהו
ב'
כי
יגיח
ירדן
אל
פיהו
גם
אל
פיהו
לא
ישיבנה.
טמן
עצל
ידו
בצלחת
-
ביורה
חמה
,
שכשיעברוה
מן
האוּר
ופינוה
רקנית
,
מחמם
ידו
בתוכה.
ודומה
לו
"בשלו
בסירות
ובדודים
ובצלחות"
(דה"ב
לה
,
יג).
ומשום
רבינו
יצחק
הלוי
שמעתי:
בצלחת
-
מלשון
תרגום
"ויבקע"
(בר'
כב
,
ג):
"וצלח"
,
בשעת
הצנה
והגליד
,
על
שם
שהקור
והַגְּליד
מבקעין
וצולחים
הידים.
ואני
שמעתי:
בצלחת
-
קרע
החלוק
,
שקורין
'פאנדאדורי'
בלעז
,
כלומר:
טומנה
בחיקו.
טמן
עצל.
בצלחת
-
בקדרה.
כאן
מגנה
העצלה;
ואמר
דרך
משל
,
כי
העצל
אינו
מכין
דברי
מחייתו
,
וכשירעב
וירצה
לאכול
לא
ימצא
מה
יאכל.
גם
אל
פיו
לא
ישיבנה
-
כי
לא
מצא
בה
שום
אכל;
והטעם
,
כי
מי
שלא
יְיַגע
עצמו
למצא
טרפו
,
לא
ימצא
צרכיו.
טמן
עצל
-
הנה
העצל
כאילו
טמן
ידו
בצלחת
-
בצלוחית
קטנה
שיקשה
לו
להוציאה
משם;
וכן
ימָצא
הענין
בו
,
כי
לעצלותו
תמָצאנה
ידיו
כאילו
הם
אסורות
ולא
יעשה
שום
מלאכה
,
ואף
על
פי
שיחסר
לו
מזון
ויצטרך
לו
מפני
זה
להרויח
במלאכה
מה
שישיג
בו
די
טרפו
,
הנה
עם
כל
זה
לא
ישליט
בידו
לעשות
בה
מלאכה
יחיה
בה
,
וזהו
אמרו
גם
אל
פיהו
לא
ישיבנה.
טמן
עצל
ידו
בצלחת
-
זה
משל
על
כל
דבר
שיטרח
אדם
בו
ולא
ישלימנו
עד
שיבא
לידי
הנאה
שיהנה
ממנה
,
כאדם
שחרש
צריך
לזרוע
,
ואם
לא
-
הפסיד
יגיעו;
זרע
,
צריך
לקצור;
קצר
,
צריך
לדוש;
דש
,
צריך
לזרות
ולהבר
(ע"פ
יר'
ד
,
יא);
זרה
והבר
,
צריך
לטחון
וללוש
ולאפות;
אם
לא
אפה
,
הרי
הפסיד
כל
יגיעו
,
ולא
יבא
לידי
לחם
שהוא
המשען
והמסעד.
וכן
כל
המלאכות:
אם
יחל
מלאכה
יגמרנה.
והביא
משל
לאדם
שהביא
ידו
בקערה
להוציא
משם
הפת
להאכיל
את
פיו
,
וידו
טמונה
בקערה;
לא
יהנה
עד
שיגמור
מלאכתו.
טמן.
צלחת
-
שם
כלי;
וכן
"צלוחית
חדשה"
(מ"ב
ב
,
כ).
והענין:
כאלו
ידו
טמונה
בצלחת
בחפשו
מאכל.
גם
אל
פיהו
לא
ישיב
ידו
,
כי
לא
ימצא
מאומה
שיאכל.
על
כן
צריך
האדם
לבקש
מחיתו
,
ולא
יתעצל.
טמן
עצל
ידו
בצלחת
גם
אל
פיהו
לא
ישיבנה.
יש
שפירשו
(ראה
רש"י;
שרשים:
'צלח')
בצלחת
-
כמו
בחיקו;
ופיהו
-
עניינו
שפת
החיק
,
מלשון
"שפה
לפי
סביב"
(שמ'
לט
,
כג).
והיא
הערה
לגנות
מדת
העצלה
,
הן
בהמוניות
לפי
הנגלה
,
הן
בעיוניות
לפי
הנסתר.
ודרך
הפלגה
מגנה
העצל
,
שכשטמן
ידו
בחיקו
,
גם
אל
שפת
החיק
לא
ישיבנה;
כלומר
,
לא
סוף
דבר
שלא
יוציאנה
מחיקו
להשתדל
במלאכות
או
במכוון
להשתדל
בו
,
אבל
גם
אל
שפת
החיק
לא
ישיבנה
מרוב
עצלותו.
והוא
פירוש
נאה
לפי
המכוון
שבמקרא
,
אלא
שלא
מצינו
ענין
צלחת
,
רק
בענין
מיני
כלי
התבשיל
,
כגון
יוֹרָה
או
קערה:
"ובדודים
ובצלחות"
(דה"ב
לה
,
יג)
,
והוא
בצירי
תחת
הצד"י
וברפיון
הלמ"ד;
וכן
"כאשר
ימחה
את
הצלחת"
(מ"ב
כא
,
יג)
-
פירושו:
קדירה
או
קערה;
וכן
"צלוחית"
(מ"ב
ב
,
כ)
,
והוא
הצנצנת.
אלא
שאפשר
לפי
זה
לפרש
בצלחת
-
בעת
הקרח
הנורא
(ע"פ
יח'
א
,
כב);
וקורא
העת
ההיא
כן
לבקיעת
הידים
המצויה
בו:
"וצלחו
הירדן"
(ש"ב
יט
,
יח)
-
פירושו:
ובקעו;
ותרגום
"ויבקע"
(בר'
כב
,
ג):
"וצלח".
ופירוש
בצלחת
-
רוצה
לומר:
עת
הקור
החזק
,
טמן
העצל
ידו
בחיקו
,
וגם
אל
פיהו
,
רוצה
לומר:
לשפת
החיק
,
לא
ישיבנה.
ויש
מפרשים
(ראה
רס"ג
משלי;
ריק"ם)
צלחת
-
הקערה
שהאוכל
בתוכה.
ואמר
דרך
גוזמא
להפליג
במשל
,
שאף
בדברים
שהנאתם
קרובה
ותכיפה
הוא
עצל
לעשות;
ואמר
,
שכשטמן
ידו
בקערה
לקחת
האוכל
,
לא
ישיבנה
לפיו.
והראשון
נראה
יותר.
ואפשר
שכוונת
הענין
לומר
,
שאף
כשהתחיל
במלאכה
הוא
עצל
מלהשלימה
ומלטרוח
בה
עד
שתגיעהו
ההנאה
ממנה;
ואמר
דרך
גוזמא:
משהתחיל
באכילה
והביא
ידו
לקערה
להוציא
האוכל
ממנה
,
לא
ישיבנה
לפיו
לגמור
ענינה.
טמן.
צלחת
-
קערה
ובתוכה
תבשיל.
לא
ישיבנה
-
לא
ידע
להשיבה
להביא
המאכל
אל
פיו.
וזה
על
דרך
משל
לעצלות
העצל
מבקשת
החכמה
,
עם
היותה
מוכנת
לכל
מי
שירצה.
בצלחת
-
הוא
הקערה
שבתוכה
המאכל.
טמן
עצל
ידו
בצלחת
-
תרגום
"ויבקע"
(בר'
כב
,
ג):
"וצלח"
(ת"א).
כלומר:
נותן
ידו
בחיקו
דרך
אותה
הקריעה
והביקוע
שבבגדיו.
גם
אל
פיהו
לא
ישיבנה
-
מתוך
עצלותו.