תנ"ך - חדל־בני לשמע מוסר לשגות מאמרי־דעת:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

חֲֽדַל־בְּ֭נִי לִשְׁמֹ֣עַ מוּסָ֑ר לִ֝שְׁג֗וֹת מֵאִמְרֵי־דָֽעַת: (משלי פרק יט פסוק כז)

טקסט וניקוד:

חֲדַל־בְּנִי לִשְׁמֹעַ מוּסָר לִשְׁגוֹת מֵאִמְרֵי־דָעַת: (משלי פרק יט פסוק כז)

טקסט בלבד:

חדל־בני לשמע מוסר לשגות מאמרי־דעת: (משלי פרק יט פסוק כז)

תיקון קוראים:

חדל־בני לשמע מוסר לשגות מאמרי־דעת: (משלי פרק יט פסוק כז)
לשגות - ל'.

חדל בני לשמוע וגו' - מקרא קצר הוא וזהו פירושו: חדל בני לשגות מאמרי דעת בשביל לשמוע מוסר. חדל לשגות - כמו 'מלשגות' , וכן "וחדל לעשות הפסח" (במ' ט , יג) , וכן "כי חדל לספור" (בר' מא , מט).

חדל בני לשמוע מוסר - פירושו: חדל בני לשגות מאמרי פי , כי זה יקרה למי שאינו שומע מוסר. או פירושו: חדל בני מעשות דבר שיביאך לידי ייסורין , כי זה יקרה למי ששוגה מאמרי דעת , שאוסרים אותו ומכין אותו.

חדל בני - ואמר: המנע בני לשמוע חכמת המוסר תמיד , באופן שתשגה בה יותר מאמרי דעת , כי אין ראוי לאדם שיאבד זמנו בחקירותיה , כמו שביארנו בפרשת בראשית; אבל ראוי שתשגה תמיד באהבת אמרי דעת , אחר שתגיע מהמוסר דבר ראוי ומספיק להיות הצעה לקנין החכמה.

חדל בני לשמוע מוסר לשגות מאמרי דעת - לא תקבלנו; וכן יקראו מוסר - הטוב והרע.

חדל - זה הפסוק דבק ראשו עם סופו , וכן הפירוש: חדל בני מאמרי דעת , אם תאבה לדעת מוסר ואחרי כן לשגות.

חדל בני לשמע מוסר לשגות מאמרי דעת. חדל - היה ראוי להקשר עם אות המ"ם: "חדל ממנו" (שמ' יד , יב); "חדלו לכם מן האדם" (יש' ב , כב). אבל תבוא לפעמים בקשר הלמ"ד: "ותחדל לדבר אליה" (רות א , יח); "וחדל לעשות הפסח" (במ' ט , יג); "חדל לספור" (בר' מא , מט) - עד שפירשום כלם בחסרון המ"ם: חדל בני מלשמוע מוסר; וחדל מלעשות הפסח; ותחדל מלדבר אליה; וחדל מלספור. והפסוק כלו בענין לימוד התורה והחכמה; וכל לימוד יקרא מוסר ותוכחת. והוא מן הצוויים הבלתי אמתיים , כענין "שמח בחור בילדותיך" (קה' יא , ט) , והדומים להם; כלומר: חדל מלקבל מוסר , ותדע שהיוצא ממנו הוא לשגות מאמרי דעת , רוצה לומר: דעת התורה , כאמרם ז"ל (ראה משנה אבות ב , ה): אין בור ירא חטא.

חדל. אחר שמצאנו "מוסר חכמה" (מש' טו , לג) , גם מצאנו אמרו "מוסר אולים אולת" (מש' טז , כב) , יש לומר כי מוסר בזה סמוך בטעם לאמרו לשגות. וסמך זה למה שגנה תחלה המדות להורים , כמו שפרשתי בפסוק "אם יפתוך" (מש' א , י). או יהיה טעם חדל עם למ"ד כמו "סורה אלי" (שו' ד , יח) , ויהיה לשגות - מענין שמחה , כמו "תשגה תמיד" (מש' ה , יט; ראה השרשים: 'שגה'). והמ"ם לפי זה במאמרי - תמורת בי"ת.

חדל בני לשמוע מוסר לשגות מאמרי דעת - הטעם: מוסר שהוא לשגות; כטעם "מוסר אוילים" (מש' טז , כב).

חדל בני מלשמוע מוסר - ולא פירש מה ירע לו; כלומר: חדל בני מלשמוע מוסר , להיות שוגה מאמרי דעת - שלא תבין בהם; כי לבסוף תדע מה ירע לו.
ריכוז קישורים