פרשה
שלישית
-
עניינו
להזהירו
להתעמל
בדרישת
החכמה
,
כי
בה
תשלם
נפשו
ביראת
אלהים
ובכל
שלימות
מעלה
ומדה;
ושלא
יתיאש
ממנה
לרוב
טורח
לימודה
,
כי
מאחר
שישקוד
עליה
מן
השמים
יסייעוהו;
כענין
הבא
לטהר
מסייעין
אותו
(ראה
שבת
קד
,
א).
וששלימותו
ישמרהו
מכל
רע
ומכל
נזק
,
מאיש
רע
ומאשה
זרה
,
וכן
שיובטח
בגמול
הטוב
לפי
מעשיו
,
וישמר
מן
העונש;
וההפך
להפך.
וזאת
הפרשה
עשרים
ושנים
פסוקים
,
והם
אלו:
(בכתב
היד
מוצגים
כאן
הפסוקים
א
-
כא).
וביאור
המקראות:
בני
אם
תקח
אמרי
-
ידוע
שהשלימות
ימנע
מרוב
בני
אדם
,
ולא
ימצא
,
רק
ביחידים
השרידים
אשר
יי'
קורא
(ע"פ
יואל
ג
,
ה);
וזה
אמנם
להרבה
סבות
,
אחת
מהם
-
היות
טבע
האדם
רדוף
אחרי
טרפו
,
ועל
ידי
זה
נמשך
לאסוף
הון
ולכנוס
ממון
ולשום
בהם
השתדלותו
כל
ימיו
,
וזה
ימנעהו
מהתעסק
בתורה
ובחכמה
,
רק
מעט
מזער
,
ואף
גם
זאת
דרך
געגוע.
ומהם
עמל
הלימוד
וטרחו
,
לאורך
הצעותיו
והקדמותיו
,
מוצאיו
ומובאיו
(ע"פ
יח'
מג
,
יא)
,
אליו
ואולמיו
(ע"פ
יח'
מ
,
כא)
,
עד
שיצטרך
לכל
מבקשהו
זמן
רב
,
ועדיין
אולי;
והטבע
יקוץ
לכל
עמל
שלא
ישיג
המכוון
ממנו
לשעתו
וימעט
בעיניו
,
וכן
לא
יחוש
לאורך
הזמן
,
ויהיו
בעיניו
כימים
אחדים
-
באהבתו
אותה
(ע"פ
בר'
כט
,
כ).
ומצד
אלו
הסבות
המונעות
וזולתם
,
אשר
אין
מקום
לבארם
,
הנה
דיבר
החכם
כמפקפק
,
כמי
שאומר
לבנו:
אני
איני
יודע
אם
תוכל
ללמוד
פרשה
זו
על
פה
,
אבל
השתדל
בזה
,
ואם
יעלה
בידך
-
אני
נותן
לך
כך
וכך!
ועל
דרך
זה
אמר:
בני
אם
תקח
אמרי
-
כלומר:
איני
יודע
אם
הסבות
המונעות
שלימות
לרוב
חזקן
ותקפן
ימנעוך
,
אבל
אם
תוכל
להשתדל
בזה
ויעלה
בידך
,
שכרך
הרבה
מאד.
הודיעו
שהתועלת
הנמשך
מזה
רב
,
ושבו
יגיע
לכל
שלימות
,
וישמר
מכל
רע
,
ויובטח
בכל
מיני
הטובות
בזה
ובבא;
למען
יבז
בלבו
ההמיה
אחר
הממון
ושאר
ההנאות
הגופיות
,
וכן
יקטן
בעיניו
אורך
הזמן.
ועל
זה
אמר:
בני
אם
תקח
אמרי
,
כלומר
,
שיקחך
לבך
(ע"פ
איוב
טו
,
ב)
לקיימם.
ומצותי
-
רוצה
לומר:
את
אשר
אני
מצוה
אותך;
והוא:
"להקשיב
לחכמה
אזנך"
(להלן
,
ב).
לא
שירמוז
עתה
על
קיום
מצוות
התורה
,
אבל
מצותי
רומז
על
מה
שהוא
מצווהו
בהשתדלות
החכמה.
ואמר
מצוותי
,
בלשון
רבים
-
על
צוותו
אותו
בזה
פעם
אחר
פעם.
ואמר.
תצפן
אתך
-
רוצה
לומר:
בחדרי
לבבך
,
להיותם
לך
לזכרון
תמיד;
והוא:
להקשיב
לחכמה
אזנך.
להקשיב
-
פועל
יוצא
,
רוצה
לומר:
לעשות
אזנך
קשבת
לחכמה;
וכן
תטה
לבך
לתבונה.
וכפל
הענין
,
להפלגת
פקפוקו
בזה
,
ואמר:
כי
אם
לבינה
תקרא
-
כלומר:
אם
בשום
פנים
תוכל
להשתדל
בזה
ושתקרא
לבינה
שתבא
אליך;
משל
שתשתדל
בזה
הרבה;
וכן:
לתבונה
תתן
קולך.
ורבותינו
ז"ל
דרשו
(ראה
ברכות
נט
,
ב)
באם
זה
לשון
'אִמהות'
,
כענין
'אמרה
לי
אֵם'
(ראה
קידושין
לא
,
ב);
כלומר
שתשתדל
להיות
גדולך
אצל
הבינה
ובחיקה
,
כגדול
הבן
בחיק
האם.
וכן
חזר
וכפל:
אם
תבקשנה
ככסף
-
ולהיות
הכסף
והמטמונים
היותר
חשוב
בענייני
אוצרות
האדם
והיקר
שבהם
,
דמה
בהם
החכמה
,
אע"פ
שהיא
גדולה
מהם
,
לשכך
את
האוזן
בדמות
הענין
שרוצין
לחבבו
בעיניו
,
ולתת
חנו
לפניהם
בדבר
היותר
יקר
שבזה
המציאות;
על
דרך
שמדמין
ענייני
השם
לנבראיו:
"כאריה
ישאג"
(הו'
יא
,
י);
"קולו
כקול
מים
רבים"
(יח'
מג
,
ב)
,
כלומר:
אם
תבקשנה
היטב
כמו
שראוי
לבקש
הכסף
,
וכמטמונים
תחפשנה
,
אז
תבין
וכו'.
וייעד
ה'בקשה'
ל'כסף'
וה'חפוש'
ל'מטמונים'
,
כי
הכסף
-
רוצה
בו:
ההשתדלות
בריוח
,
והבקשה
הוא
לשון
השתדלות
על
הדבר
,
והמטמון
הוא
דבר
גנוז
במקום
נעלם
,
יתכן
בו
לשון
חפוש
אנה
ימצאהו.
או
אולי
אמר
אם
תבקשנה
ככסף
-
לפחיתותו
בערך
אל
החכמה.
והוא
שידוע
,
ששלימות
האדם
חלוק
על
ארבע
מדרגות:
הראשונה
-
שלמות
הקנין
,
רוצה
לומר:
העושר
והממון;
השנית
-
שלימות
גופו
ביותר
,
ביופי
צורתו
ושלימות
תכונת
אבריו
וגבורתו
ובריאותו;
והשלישי
-
שלימות
המדות;
והרביעית
-
שלימות
החכמה.
והנה
הראשון
הוא
הפחות
שבכולם
,
לשתי
סבות:
האחת
-
שמצד
שאין
דבוק
בינו
ובין
האדם
כלל
,
אבל
הוא
בביתו
והעושר
בתיבתו
,
ולפעמים
הוא
במקום
אחר
ועשרו
במקום
אחר
,
או
הוא
ביבשה
ועשרו
בים
,
הוא
נפרד
ממנו
בנקל;
כל
שכן
עם
היות
כמה
חומדים
נותנין
עין
עליו.
אמרו
חכמי
המוסר:
שלשה
אין
לבטוח
בסבר
פניהם:
המלך
והים
והעושר;
כלומר
,
כי
סבה
קלה
יעביר
הכל
ויהפך
עליו
לאכזר.
והשנית
-
כי
אף
אם
לא
יפרד
,
אין
לבעליו
בו
כי
אם
ראות
עיניו
,
העשיר
לא
ירבה
והממעיט
לא
יחסר
(ע"פ
שמ'
ל
,
טו).
והשני
-
עם
היות
לשלימות
ההוא
דבקות
בינו
ובין
בעליו
,
איננו
לאדם
מצד
שהוא
אדם
,
רק
מצד
שהוא
כבעלי
חיים
וישתתף
בו
עם
שאר
בעלי
חיים;
אף
כי
לא
ישיג
באחת
מכל
אלה
לקצת
בעלי
חיים
זולתו:
לא
ישיג
ליופי
הסוס
ולא
לגבורת
הארי.
והנה
תכלית
תועלת
זה
,
לשאת
משא
כבד
או
לשבור
עצם
גדול
בשיניו
וכיוצא
באלה
ההבלים.
והשלימות
השלישי
הוא
בלי
ספק
נכבד
ובו
צורך
הכרחי
לשלימות
השכלי
,
ועל
כן
הוא
נרמז
גם
כן
במוסרי
פרשה
זו.
ואולם
כשתציע
ענין
זה
השלימות
בשכלך
,
תמצאהו
רובו
לזולתו
,
אין
מקום
לשלימות
המדות
ברוב
העניינים
,
רק
בינו
ובין
אחרים
עמו;
ומזה
הצד
הוא
שלימות
חוצה
לו
,
מצורף
אל
היותו
בלתי
מכוון
לעצמו.
והרביעי
הוא
החביב
המכוון
לעצמו
,
ושהוא
לו
לבדו
,
אין
לזרים
אתו
(ע"פ
מש'
ה
,
יז)
,
בזאת
יתהלל
המתהלל
(ע"פ
יר'
ט
,
כג)
,
ואמר
על
זה:
אם
תבקשנה
ככסף
-
רוצה
לומר:
אם
תטרח
אחר
שלימות
הנכבד
שבכל
מיני
השלימות
,
כדרך
שאתה
טורח
על
הפחות
שבכולם
,
"אז
תבין"
וכו'
(להלן
,
ה).
וזה
כמאמר
חכמי
המוסר
,
שאמר
אחד
מהם
לתלמידיו:
מי
יתן
והיו
חייכם
יקרים
בעיניכם
שוה
כסף
אחד!
וכאשר
היה
בעיניהם
כמתעתע
,
ביאר
להם
חידתו
ואמר:
כי
תחמלו
על
כסף
אחד
שלא
להוציאו
לבטלה
,
ולא
תחמלו
על
הוציאכם
רוב
ימיכם
לבטלה
ובישיבת
קרנות
בשווקים
וברחובות:
ונשוב
לדברינו
,
והוא
שייעד
לו
,
שאם
ישתדל
בזה
כראוי
-
מה
רב
טובו
הצפון
לו.
או
נפרש:
אם
תבקשנה
ככסף
-
כלומר
,
שתבקש
הנגלה
תחלה
ואחר
כן
המטמונים
,
שהוא
רמז
אל
הנסתר;
וכענין
האמור
"תפוחי
זהב
במשכיות
כסף"
(מש'
כה
,
יא);
ואמר
שבזה
יגיע
לשלימות.
והוא
אמרו:
אז
תבין
יראת
יי'
ודעת
אלהים
תמצא
-
והנה
כלל
בזה
כל
חלקי
התורה
,
כי
ה'יראה'
תכלול
הֵנָה
כל
פִּנוֹת
התוריות
המקובלות
וכל
המצוות
השמעיות
,
ודעת
אלהים
-
כל
הפנות
המושכלות
והעיוניות
,
וכן
כל
המצות
השכליות
הנותנות
סדר
והנהגה
בין
בני
אדם
ומביאות
לידי
השלימות
המכוון.
ואמר
אחר
כן:
כי
יי'
יתן
חכמה
מפיו
דעת
ותבונה
-
ולי
בו
שני
פירושים:
האחד
-
שמצד
יראתו
פן
יקוץ
בלימוד
החכמה
,
לקושי
ענייניה
ואורך
הצעותיה
והקדמותיה
,
הבטיחו
שלא
יתרשל
בזה
,
כי
כשידריך
עצמו
בכך
,
ימצא
במעט
זמן
ערֵבוּת
בלימודו
ויוסיף
תשוקה
ויתרחב
לבו
בהדרכתו
עד
שיערב
לו
בהשתדלותו;
וזהו
כי
יי'
יתן
חכמה
-
כלומר:
יכין
לך
הדרך
בלימודך
וחפצו
בידך
יצליח;
כענין
'בא
לטהר
מסייעין
אותו'
(ראה
שבת
קד
,
א).
וזהו
ענין
מפיו
דעת
ותבונה
-
כלומר:
ימציא
לך
הרחבה
בלימודך
כאלו
יקראנה
לך
מפיו;
משל
על
הישירו
טבעך
ורעיונך
בזה.
ויצפון
לישרים
תושיה
-
משל
כאלו
גנזה
להם
להיותה
מנת
חלקם.
וקרא
הנה
ישרים
-
המישרים
אורחותיהם
ומדריכים
רעיוניהם
בלימוד
כוונת
הענין;
שלא
יירא
להיות
יגיעו
לריק
-
'יגעתי
ולא
מצאתי
,
אל
תאמן'
(ראה
מגילה
ו
,
ב).
ותושיה
-
שרשה
'ישה'
,
והוא
מלשון
'יש';
כלומר:
דבר
מונע
השלימות
או
מעכב
ומאחר.
לנצור
ארחות
משפט
-
אפשר
ששב
אל
האלהים
,
כלומר:
כי
כן
מאופני
משפטיו
,
לסמוך
ולסעוד
ולעזור
המתעמלים
בידיעת
דרכיו;
אמרו
רבותינו
ז"ל:
כל
העמל
על
תורתו
,
אף
תורתו
עמלה
עליו.
וזהו
ודרך
חסידיו
ישמור
-
כלומר
,
שלא
להכשל
בה.
חסידו
-
חסר
יו"ד
,
למיעוטם.
והפירוש
השני:
כי
יי'
יתן
חכמה
-
כלומר:
"אז
תבין
יראת
יי'"
וכו'
(לעיל
,
ה)
,
כלומר:
כשתשתדל
בחכמה
ויצלח
לימודה
בידך
,
תבין
יראתו
ותדע
ותשכיל
,
כי
ענייני
הפנות
המקובלות
כלם
נכוחים
,
לא
יכזיבם
מופת;
וכן
תבחן
,
כי
המצות
השמעיות
כלם
נתנו
בשכל
ובטעם
,
נמשכות
אחר
החכמה
,
לא
אחר
הרצון
לבד
,
ותבין
כי
יי'
יתן
חכמה;
כלומר:
שלא
יתן
דבר
רחוק
מן
השכל
נמשך
אחר
הרצון
לבד;
חלילה
לו!
וכן
מפיו
-
רוצה
לומר:
הנבואה
הנאצלת
מאתו
באמצעות
הנביא
,
הכל
דעת
ותבונה.
אבל
שיצפון
זה
לישרים
,
רוצה
לומר:
לשלימים
אשר
הישירו
אורחותיהם
,
לא
שיוודע
להמון
העם;
אבל
שהם
יקיימוה
דרך
קבלה
,
ויקראו
מצד
קיומה
'הולכי
תום'
,
והיא
להם
למגן.
ולנצור
ארחות
משפט
-
שב
להולכי
תום
,
והוא
טעם
למה
שהיא
להם
למגן.
ולמ"ד
לנצור
-
מקום
'בעבור'
,
כלומר:
היא
מגן
להולכי
תום
מצד
נצרם
ארחות
משפט
,
רוצה
לומר:
דרכי
התורה.
ודרך
חסידיו
ישמור
-
שב
לשלימים.
אז
תבין
צדק
ומשפט
-
שב
להשתדלות
החכמה
,
שתגיע
בה
גם
כן
לשלימות
המדות.
ומשפט
רומז
על
מיצוע
הדרכים
,
וצדק
-
לנטייה
אל
הקצה
האחרון
מעט.
ותבין
-
פירושו:
תכיר
מעלת
זה
השלימות.
והיה
ראוי
להקדימו
ל"יראת
אלהים"
(לעיל
,
ה)
אלא
שהקדים
השלימות
ההוא
,
לקדימתו
במעלה:
ומישרים
-
הוא
גם
כן
מלה
כוללת
כל
הדרכה
ישרה.
ומעגל
טוב
-
רוצה
לומר
גם
כן:
הליכה
בדרך
ישר.
ואז
תבין
נמשך
על
כלם
,
רוצה
לומר:
אז
תבין
צדק
ומשפט
ומישרים
וכל
מעגל
טוב.
כי
תבא
חכמה
בלבך
-
חתימה
מעין
פתיחה;
כלומר:
כל
זה
תשיגהו
,
כאשר
תשיג
בחכמה
כפי
הראוי
וכאשר
ינעם
הדעת
לנפשך;
שזהו
אחר
בחינת
הדעות
והתישב
האמתות
בדעות
ובלבבות.
ואמר
אחר
כן:
מזימה
תשמור
עליך
-
מזימה
נאמר
על
מחשבת
עצה
במתון
ובהתבוננות
רב
,
והוא
נקשר
עם
הפסוקים
שלמטה
ממנו;
כלומר:
מזימה
תשמור
עליך
,
"להצילך
מדרך
רע"
(להלן
,
יב).
וכן
תבונה
תנצרכה
גם
כן
מזה.
ואמר
להצילך
מדרך
רע
-
פירושו:
מדרך
איש
רע.
מאיש
מדבר
תהפוכות
-
רוצה
לומר:
שָׂם
מר
למתוק
ומתוק
למר;
רוצה
לומר:
האיש
הרע
והמדבר
תהפוכות.
העוזבים
ארחות
יושר
,
ללכת
בדרכי
חושך
,
שאדם
הולך
בהם
בעקלקלות;
ושמחים
לעשות
רע;
יגילו
בתהפוכות
רע.
ויש
מפרשים
יגילו
כמו
יתאבלו
,
וכמוהו
לדעתם
"וכמריו
עליו
יגילו"
(הו'
י
,
ה);
ותהפוכות
רע
-
פירושו:
הפך
הרע
,
והוא
הטוב.
והעיקר
במלת
רע
שהוא
תואר
,
כלומר:
שישמחו
במעשה
התהפוכות
היוצאים
מאת
האדם
הרע.
אשר
ארחותיהם
עקשים.
ארחותיהם
-
לדעתי
חסר
בי"ת
,
כלומר:
אשר
באורחותיהם
הם
עקשים;
רוצה
לומר:
מעוותים
,
כענין
"ואת
כל
הישרה
יעקשו"
(מי'
ג
,
ט).
וכן
ונלוזים
-
פירושו:
מעוקלים.
ואין
לפרש
עקשים
על
ה'ארחות'
,
כי
'ארחות'
לשון
נקבה:
"ארחות
עקלקלות"
(שו'
ה
,
ו);
וכן
,
שלא
יתכן
'עקשות'
לדרך
,
ואמרוֹ
"בדרך
עקש"
(מש'
כב
,
ה)
-
פירושו:
בדרך
איש
עקש;
אלא
שהוא
על
הדרך
שביארנו
שחסר
הבי"ת.
וגם
קצת
מדקדקים
אמרו
שאות
הבי"ת
שבמלת
במעגלותם
מושכת
עצמה
ואחרת
עמה
,
ואע"פ
שהיא
מאוחרת;
מצינו
כמוהו
"ושלש
עשרה
שנה
מרדו.
ובארבע
עשרה
שנה
בא
כדרלעומר"
(בר'
יד
,
ד
-
ה)
,
שבי"ת
"בארבע"
וכו'
,
נמשכת
ל"שלש
עשרה"
וכו'
הקודם
לו
,
ופירושו:
'בשלש
עשרה'.
ואמר:
להצילך
מאשה
זרה
-
כלומר:
כמו
שאמרנו
ב"מזימה"
(לעיל
,
יא)
,
שהיא
תשמרהו
מדרך
איש
רע
,
כן
תצילך
גם
כן
מאשה
זרה
האורבת
לך
ללכדך
ברשתה.
מנכריה
אמריה
החליקה
-
כלומר:
ובאה
להדיחך
בחלקת
שפתיה.
העוזבת
אלוף
נעוריה
-
לזנות
אחרי
בני
נכר.
וקרא
הבעל
'אלוף'
,
כי
הוא
אדוניה.
ואת
ברית
אלהיה
שכחה
-
כי
הברית
אשר
בין
האשה
והבעל
מצות
אלהים
היא.
כי
שחה
אל
מות
ביתה
-
כלומר:
הושפלה
ונטתה
לצד
המות;
רוצה
לומר:
הנוטה
אל
ביתה
כנוטה
אל
המות
,
כי
ביתה
נוטה
אל
צד
המות;
רוצה
לומר
,
שהנוטה
בה
קרוב
למות.
וכן
רפאים
,
רוצה
לומר
מתים
-
כלומר
,
שמעגלותיו
מטים
אל
רפאים.
וזה
משל
לייעד
המות
לנוטים
אחריה.
ושחה
-
לשון
נקבה
,
שהרי
הוא
מלעיל;
והוא
מפעלי
הכפל
,
ושרשו
'שחח'
,
כדרך
"ושח
רום"
אנשים
(יש'
ב
,
יא);
"ידכה
ישוח"
(תה'
י
,
י).
ואם
כן
מצאנו
'בית'
לשון
נקבה.
ויש
מדקדקים
כתבו
(ראה
ריק"ם)
ששרשו
שחה
,
והוא
עבר
לזכר
מנחי
הלמ"ד
,
מענין
"שחי
ונעבורה"
(יש'
נא
,
כג);
ואע"פ
שהוא
מלעיל
,
בא
הטעם
בשי"ן
שלא
כמנהג
,
ו'בית'
-
לשון
זכר
כמשפטו.
ויש
מפרשים
שחה
-
אל
האשה
,
כלומר:
היא
עצמה
שחה
אל
מות
,
שהוא
ביתה;
וכן
י"מ
שחה
-
יוצא
,
רוצה
לומר
,
שהשפילה
ביתה
והטתו
אל
מות.
והעיקר
כדעת
הראשון.
וגם
כל
באיה
-
נראה
לי
שחוזר
על
הבית
,
כלומר:
כל
הבאים
בביתה
לא
ישובון;
רוצה
לומר:
לא
ישובו
נקיים
ולא
ישיגו
ארחות
חיים
,
כי
ילכדו
ברשתה
ונפשם
תמכר
לצמיתות
לתענוג
הגשמי
,
וקשה
לפרוש.
ויש
מפרשים
כל
באיה
-
שחוזר
על
האשה
,
כלומר:
כל
הבאים
אליה.
ומה
שכתב
אחר
כן
למען
תלך
בדרך
טובים
-
חוזר
לענין
"מזימה
תשמור
עליך"
(לעיל
,
יא).
ולמען
-
כמו
בעבור;
ואין
פירושו:
בעבור
שתלך
,
אבל:
בעבור
שאתה
הולך;
כלומר:
מזימה
תשמור
עליך
מאיש
רע
ומאשה
זרה
בעבור
שבזה
נמצאת
הולך
בדרך
טובים
,
וכן
שתשמור
אורחות
צדיקים
ומשפטי
ישרו
יתברך.
כי
ישרים
ישכנו
ארץ
,
רוצה
לומר
,
שיעמדו
בה
לבטח;
וכן
ותמימים
יותרו
בה.
ואמר
יותרו
על
מה
שאמר
אח"כ.
ורשעים
מארץ
יכרתו
וגו';
כלומר:
הרשעים
יכרתו
ממנה
,
והתמימים
יותרו
בה.
יסחו
-
מן
ה'קל'
,
ששרשו
'נסח'
,
והוא
פועל
עומד
משמש
במקום
'נפעל'.
כלומר:
יעתקו
ממנה.
ובדרש
פירשו
(ראה
ע"ז
יז
,
א)
אשה
זרה
על
עבודה
זרה
,
רוצה
לומר:
העובדת
עבודה
זרה;
ו"עוזבת
אלוף
נעוריה"
(ראה
לעיל
,
יז)
-
רומז
על
עזבה
עבודת
האל
יתברך.
וכן
פירשו
ישכנו
ארץ
-
לעולם
הבא
,
כדרך
"לעולם
יירשו
ארץ"
(יש'
ס
,
כא).
זהו
ביאור
הפרשה
לנגלה
,
ובדרך
נסתר
אתה
מפרש
הרבה
מהם
כדרך
שפירשנו;
ותוסיף
ביאור
באמרו
"ומצותי
תצפון
אתך"
(לעיל
,
א)
,
כלומר:
יהיו
אצלך
כדבר
טמון
―
ומצאנו
כמוהו
"עד
אשר
יאשמו"
(הו'
ה
,
טו)
-
כלומר:
עד
אשר
יהיו
אשמים
בעיניהם
―
רוצה
לומר
,
שלא
יספיקנו
הנגלה
בהם
,
אבל
יחקור
וידע
סבתם.
ו"אם
תבקשנה
ככסף"
(לעיל
,
ד)
-
רומז
על
הנגלה
,
"וכמטמונים
תחפשנה"
(שם)
-
רומז
על
הנסתר;
כי
המטמון
חביב
יותר
מן
הכסף
,
והוא
כדרך
"תפוחי
זהב
במשכיות
כסף"
(מש'
כה
,
יא).
והוא
שייחס
ב'מטמון'
לשון
'חיפוש'.
ויחס
הכסף
ל"יראת
יי'"
(לעיל
,
ה)
,
שהוא
קיום
המצות
,
והמטמון
ל"דעת
אלהים"
(שם)
,
שהוא
עצמות
התורה
ועיקרה;
והוא
אמרם
בדרש
(ראה
שו"ט
יז
,
ח):
מצוה
בפני
תורה
-
כנר
בפני
חמה.
ו"יצפון
לישרים
תושיה"
(לעיל
,
ז)
-
רומז
שישות
התורה
ועצמותה
הוא
הצפון
ליחידים
בכוונותיה
ובטעמי
מצוותיה;
וה"מגן"
(שם)
,
והוא
הנראה
לכל
,
הוא
להולכי
תום.
ו"איש"
רע
ו"מדבר
תהפוכות"
(לעיל
,
יב)
-
הוא
ה"מלך
הזקן"
(קה'
ד
,
יג;
ראה
קה"ר
ד
,
א);
ובבראשית
רבא
אמרו
(כ
,
ב):
"איש
תהפוכות
ישלח
מדון"
(מש'
טז
,
כח)
-
זה
נחש
שהפך
דברים
על
בוראו
,
כדכתיב
"אף
כי
אמר
אלהים
לא
תאכלו
מכל
עץ
הגן"
(בר'
ג
,
א).
ו"אשה
זרה"
,
"נכריה"
(לעיל
,
טז)
-
היא
האשה
אשר
ראתה
העץ
טוב
"למאכל
וכי
תאווה
הוא
לעינים
,
ותקח
מפריו"
בהסתת
הנחש
"ותאכל";
כמו
שביארנו
במקומו
(בר'
ג
,
ו).
והיא
"העוזבת
אלוף
נעוריה"
(לעיל
,
יז)
-
רוצה
לומר
,
שעזבה
הנהגתו
וחוקו
,
אף
כי
הדיחתהו
לשמוע
לה:
"ותתן
גם
לאישה
עמה
ויאכל"
(בר'
ג
,
ו).
והנה
"שחה
אל
מות
ביתה"
,
ומעגלותיה
אל
רפאים
בל
יקומו
(לעיל
,
יח).