תנ"ך - עשק
דל
להרבות
לו
נתן
לעשיר
אך־למחסור:
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
עֹ֣שֵֽׁק
דָּ֭ל
לְהַרְבּ֣וֹת
ל֑וֹ
נֹתֵ֥ן
לְ֝עָשִׁ֗יר
אַךְ־לְמַחְסֽוֹר:
(משלי פרק כב פסוק טז)
עֹשֵׁק
דָּל
לְהַרְבּוֹת
לוֹ
נֹתֵן
לְעָשִׁיר
אַךְ־לְמַחְסוֹר:
(משלי פרק כב פסוק טז)
עשק
דל
להרבות
לו
נתן
לעשיר
אך־למחסור:
(משלי פרק כב פסוק טז)
עשק
דל
להרבות
לו
נתן
לעשיר
אך־למחסור:
(משלי פרק כב פסוק טז)
לעשיר
-
ב':
ש"ב
יב
,
ב;
מש'
כב
,
טז.
לעשיר
ב'
היה
צאן
ובקר
נתן
לעשיר.
עושק
דל
להרבות
לו
-
עושר
,
נותן
לעשיר
-
סוף
שנותן
ממונו
לאומות
העולם
העשירים
,
ואך
למחסור
הוא
בא.
עושק
דל
להרבות
לו
-
מי
שהוא
עושק
הדל
,
והוא
הכח
המתעורר
לתאוות
הגופיות
,
שלא
יתן
לו
מתאוותיו
דבר
,
הנה
זה
הוא
להרבות
לו
,
כי
כל
מה
שיתמיד
להתנהג
בזה
המנהג
תמעט
תאותו
לאלו
הדברים
,
ולזה
יהיה
תמיד
שבע.
ומי
שיתן
לעשיר
תאוותיו
,
והוא
האיש
הנמשך
אחר
התאוות
,
הנה
זה
לו
למחסור
,
כי
תמיד
יהיה
יותר
רעב
בסבת
רוב
תאוותיו;
כאמרם
(סוכה
נב
,
ב):
אבר
קטן
יש
לו
לאדם;
משביעו
-
רעב
,
מרעיבו
-
שבע.
או
ירצה
בזה:
הנה
אם
הדל
עושק
,
כבר
יש
לו
התנצלות
מה
,
כי
הביאהו
לזה
מגמתו
להרבות
לו
קנינים;
אך
הדל
הנותן
לעשיר
,
הנה
אין
לו
בזאת
המתנה
תועלת
,
רק
לחסר
קנינו
,
כי
העשיר
לא
יחשיב
מאד
המתן
הזה
,
עם
שהוא
יבזה
הדל
וילעיג
עליו
על
מה
שנתן
לו
,
ולא
ישתדל
להשיב
לו
גמול.
וזה
מפורסם
מהעשיר.
והנה
הביאור
הראשון
הוא
יותר
נכון.
עושק
דל
להרבות
לו
-
להוסיף
בנכסיו
,
או
לתת
לעשיר
-
למחסור
הוא
לו.
ודבר
זה
אין
לו
מליצה
אחרת
רק
הוא.
ויתכן
לפרשו
באדם
שגוזל
לדלים
והוא
רחב
יד
לעשירים.
ויש
מפרשו
בשכל
ובתאוה:
עושק
דל
-
הוא
השכל
,
כי
השכל
נוטה
לחכמה
ודעת;
ואם
עושק
אותו
להרבות
לגופו
תאוה
,
ונותן
ליצר
תאות
רצונו
,
זהו
למחסור;
על
כן
סמך
לו:
הט
אזנך
ושמע
דברי
חכמים.
עשק.
אך
-
למעט
מה
שיחשב
להרבות
לו;
וכן
הפירוש:
עשק
דל
להרבות
לעצמו
או
לתתו
לעשיר
-
אך
בעבור
מחסור
עשקו.
עשק
דל
להרבות
לו
נתן
לעשיר
אך
למחסור.
ממדות
קצת
בני
אדם
-
היות
כוונתם
לקנות
שֵם
,
להיות
ביתם
פתוח
לנכבדים
ולעשירים
,
כדי
לפרסם
עצמם
בנדיבות
והרחבת
מתן
דרך
המיה
והתכבדות.
וכאשר
לא
יספיק
לו
,
הוא
משתדל
להוציא
מזה
ומזה
בגזילה
או
בחמס
או
בדרך
הלואה
וכיוצא
באלו;
וזו
היא
מדה
מגונה
,
ומזהיר
עליה.
ואמר
דרך
הערה
,
שהעושק
את
הדל
להרבות
לעצמו
,
או
לתת
לעשיר
-
הכל
למחסור
ולהבל
וריק.
ומפני
שהדל
-
לבו
נשבר
ומטה
שכמו
לסבול
התלאות
(ע"פ
בר'
מט
,
טו)
,
לקח
בלשונו
עושק
דל
-
כפי
הנהוג
,
וכל
שכן
בהיות
בגזילתו
רעה
כפולה
ומכופלת.
ובדרך
נסתר
-
קרא
הנה
יצר
הטוב
דל
-
כשמו
המיוחד
לו:
ילד
מסכן
וחכם
(ראה
קה'
ד
,
יג)
,
ובהפך
,
קרא
יצר
הרע:
עשיר.
ואמר
,
שהעושק
את
הדל
וגוזל
לו
מחוקו
להרבות
ההנאה
לעצמו
,
ונותן
לעשיר
כפי
רצונו
,
יהיה
אחריתו
לקללה
ולמחסור.
עושק.
לו
-
לעצמו.
אך
למחסור
-
הטעם:
זה
תכלית
כל
אחד
משני
המינים
הנזכרים
בזה
הפסוק.
והראשון
-
קצה
הכֵילות
,
והשני
-
קצה
הפזור.
עושק
דל
להרבות
לו
וגו'
-
הנה
בזה
הפסוק
נשוא
אחד
לבד
,
והוא:
אך
למחסור.
ואולם
בזה
שני
נושאים;
האחד:
עושק
דל
להרבות
לו
,
והשני:
נותן
לעשיר.
והנה
להרבות
לו
,
שטעמו:
לעצמו
,
אינו
עקר
רק
דרך
צחות
מליצה
,
לומר
שהוא
מכוון
להרבות
לעצמו;
ואחריתו
יהיה
לחסרון.
והכונה
,
כאלו
אמר:
הנה
העושק
דל
והנותן
לעשיר
-
הנה
כל
אחד
מאלו
יבא
לחסרון
ועוני.
ובמקום
אחר
כתוב:
"נותן
לרש
אין
מחסור"
(מש'
כח
,
כז)
,
כי
הוא
הראוי.
עושק
דל
כדי
להרבות
לו
ממונו
,
וגם
מי
שנותן
ממונו
לעשיר
,
אך
למחסור
יהיה.
לפי
שהנותן
ממונו
לעשיר
צריך
ליתן
הרבה
כדי
למלאות
עינו
של
עשיר;
שאם
יתן
לו
מעט
,
לא
יראה
בעיניו
כלום.