תנ"ך - משלי פרק כב פסוק טז - עשק דל להרבות לו נתן לעשיר אך־למחסור:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

עֹ֣שֵֽׁק דָּ֭ל לְהַרְבּ֣וֹת ל֑וֹ נֹתֵ֥ן לְ֝עָשִׁ֗יר אַךְ־לְמַחְסֽוֹר: (משלי פרק כב פסוק טז)

טקסט וניקוד:

עֹשֵׁק דָּל לְהַרְבּוֹת לוֹ נֹתֵן לְעָשִׁיר אַךְ־לְמַחְסוֹר: (משלי פרק כב פסוק טז)

טקסט בלבד:

עשק דל להרבות לו נתן לעשיר אך־למחסור: (משלי פרק כב פסוק טז)

תיקון קוראים:

עשק דל להרבות לו נתן לעשיר אך־למחסור: (משלי פרק כב פסוק טז)
לעשיר - ב': ש"ב יב , ב; מש' כב , טז.

לעשיר ב' היה צאן ובקר נתן לעשיר.

לעשיר - ב'.

עושק דל להרבות לו - עושר , נותן לעשיר - סוף שנותן ממונו לאומות העולם העשירים , ואך למחסור הוא בא.

עושק דל להרבות לו - מי שהוא עושק הדל , והוא הכח המתעורר לתאוות הגופיות , שלא יתן לו מתאוותיו דבר , הנה זה הוא להרבות לו , כי כל מה שיתמיד להתנהג בזה המנהג תמעט תאותו לאלו הדברים , ולזה יהיה תמיד שבע. ומי שיתן לעשיר תאוותיו , והוא האיש הנמשך אחר התאוות , הנה זה לו למחסור , כי תמיד יהיה יותר רעב בסבת רוב תאוותיו; כאמרם (סוכה נב , ב): אבר קטן יש לו לאדם; משביעו - רעב , מרעיבו - שבע. או ירצה בזה: הנה אם הדל עושק , כבר יש לו התנצלות מה , כי הביאהו לזה מגמתו להרבות לו קנינים; אך הדל הנותן לעשיר , הנה אין לו בזאת המתנה תועלת , רק לחסר קנינו , כי העשיר לא יחשיב מאד המתן הזה , עם שהוא יבזה הדל וילעיג עליו על מה שנתן לו , ולא ישתדל להשיב לו גמול. וזה מפורסם מהעשיר. והנה הביאור הראשון הוא יותר נכון.

עושק דל להרבות לו - להוסיף בנכסיו , או לתת לעשיר - למחסור הוא לו. ודבר זה אין לו מליצה אחרת רק הוא. ויתכן לפרשו באדם שגוזל לדלים והוא רחב יד לעשירים. ויש מפרשו בשכל ובתאוה: עושק דל - הוא השכל , כי השכל נוטה לחכמה ודעת; ואם עושק אותו להרבות לגופו תאוה , ונותן ליצר תאות רצונו , זהו למחסור; על כן סמך לו: הט אזנך ושמע דברי חכמים.

עשק. אך - למעט מה שיחשב להרבות לו; וכן הפירוש: עשק דל להרבות לעצמו או לתתו לעשיר - אך בעבור מחסור עשקו.

עשק דל להרבות לו נתן לעשיר אך למחסור. ממדות קצת בני אדם - היות כוונתם לקנות שֵם , להיות ביתם פתוח לנכבדים ולעשירים , כדי לפרסם עצמם בנדיבות והרחבת מתן דרך המיה והתכבדות. וכאשר לא יספיק לו , הוא משתדל להוציא מזה ומזה בגזילה או בחמס או בדרך הלואה וכיוצא באלו; וזו היא מדה מגונה , ומזהיר עליה. ואמר דרך הערה , שהעושק את הדל להרבות לעצמו , או לתת לעשיר - הכל למחסור ולהבל וריק. ומפני שהדל - לבו נשבר ומטה שכמו לסבול התלאות (ע"פ בר' מט , טו) , לקח בלשונו עושק דל - כפי הנהוג , וכל שכן בהיות בגזילתו רעה כפולה ומכופלת. ובדרך נסתר - קרא הנה יצר הטוב דל - כשמו המיוחד לו: ילד מסכן וחכם (ראה קה' ד , יג) , ובהפך , קרא יצר הרע: עשיר. ואמר , שהעושק את הדל וגוזל לו מחוקו להרבות ההנאה לעצמו , ונותן לעשיר כפי רצונו , יהיה אחריתו לקללה ולמחסור.

עושק. לו - לעצמו. אך למחסור - הטעם: זה תכלית כל אחד משני המינים הנזכרים בזה הפסוק. והראשון - קצה הכֵילות , והשני - קצה הפזור.

עושק דל להרבות לו וגו' - הנה בזה הפסוק נשוא אחד לבד , והוא: אך למחסור. ואולם בזה שני נושאים; האחד: עושק דל להרבות לו , והשני: נותן לעשיר. והנה להרבות לו , שטעמו: לעצמו , אינו עקר רק דרך צחות מליצה , לומר שהוא מכוון להרבות לעצמו; ואחריתו יהיה לחסרון. והכונה , כאלו אמר: הנה העושק דל והנותן לעשיר - הנה כל אחד מאלו יבא לחסרון ועוני. ובמקום אחר כתוב: "נותן לרש אין מחסור" (מש' כח , כז) , כי הוא הראוי.

עושק דל כדי להרבות לו ממונו , וגם מי שנותן ממונו לעשיר , אך למחסור יהיה. לפי שהנותן ממונו לעשיר צריך ליתן הרבה כדי למלאות עינו של עשיר; שאם יתן לו מעט , לא יראה בעיניו כלום.