תנ"ך - שן רעה ורגל מועדת מבטח בוגד ביום צרה:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

שֵׁ֣ן רֹ֭עָה וְרֶ֣גֶל מוּעָ֑דֶת מִבְטָ֥ח בּ֝וֹגֵ֗ד בְּי֣וֹם צָרָֽה: (משלי פרק כה פסוק יט)

טקסט וניקוד:

שֵׁן רֹעָה וְרֶגֶל מוּעָדֶת מִבְטָח בּוֹגֵד בְּיוֹם צָרָה: (משלי פרק כה פסוק יט)

טקסט בלבד:

שן רעה ורגל מועדת מבטח בוגד ביום צרה: (משלי פרק כה פסוק יט)

תיקון קוראים:

שן רעה ורגל מועדת מבטח בוגד ביום צרה: (משלי פרק כה פסוק יט)
רעה - ג' , ב' מלרע וחד מלעיל: *בר' כט , ט; יש' כד , יט; מש' כה , יט. מבטח - ב' בקמץ: תה' סה , ו; מש' כה , יט. (ואחד בפתח: מש' יד , כו). מבטח - ג' , ב' בקמץ וחד בפתח: תה' סה , ו; מש' יד , כו; כה , יט.

רעה ג' ב' מלרע וחד מלעל כי רעה היא רעה התרעעה שן רעה. מבטח ג' ב' קמצ' וחד פת' מבטח כל קצוי ארץ ביראת יי' שן רעה.

רעה - ג'; מועדת - ל'; מבטח - ב'.

שן רעה - רצוצה. מועדת - כמו "ולא מעדו קרסולי" (תה' יח , לז). מבטח בוגד - מכזב בו ביום צרתו כשן רצוצה ומועדת.

שן רעה - הנה הבטחון שיש לו לאדם שיבגוד בו אוהבו ביום צרה דומה לשן הנשברת , כשיטחן האדם בה המזון , ולרגל המועדת בהלכד האדם בה בדרך; כי האדם יבטח שיעזר בשיניו בעת לקיחתו המזון , וברגליו בעת לכתו , ולזה לא יהיה לאדם תועלת בשן והרגל שיהיו בזה האופן. וכן לא יהיה לו תועלת באוהב בשלא יהיה נעזר בו בעת צרה.

שן רועה ורגל מועדת - כשאדם אוכל ונשען על שניו , ותשבר אחת מהן; או כשהוא סבור להשען על רגלו ותמעד , כן מבטח בוגד.

שן - מענין "חץ שנון" (לעיל , יח). ונאמר 'שִנַים' כי הם שתי מערכות; וכן 'עינים' 'ידים'. רועה - שם מדה מן "תרועם בשבט ברזל" (תה' ב , ט). ומועדת - על משקל "יושבת" (וי' טו , כג) , כי הוא מהפעלים העומדים; והשרק תחת חולם. או תהיה שם מדה , וכן "יוקשים בני האדם" (קה' ט , יב) , "לב הותל" (יש' מד , כ); והנח שלאחר המ"ם והיו"ד והה"א נבלע במלים "איננו אוכל" (שמ' ג , ב) , "לוקח מאתך" (מ"ב ב , י). ועם רבי יהודה המדקדק - רוח אחרת. ולפי דעתי הם ודומיהם פועלים , ואינם ראויים להיות פעולים; ולא אוכל להאריך , כי הייתי מבאר אותם באר היטב. וכן הפירוש: כשן נשברת בעת האוכל או כרגל מועדת בעת המרוצה , כן מבטח הבוגד , שיבגוד איש בעת צרה הבוטח בו. פירוש אחר: נכון להיות שן רועה - כ"שן הסלע" (ש"א יד , ד) , ויהיה שן ורגל - משל אחד; והטעם: כשן הנשברת , ותמעד הרגל העומדת עליו , כן מבטח הבוגד. ושניהם נכונים.

שן רעה ורגל מועדת מבטח בוגד ביום צרה. רועה - אע"פ שהטעם ברי"ש , קבלה הוא אצל המדקדקים בניגון קריאתה לקרותה מלרע , רוצה לומר: כאלו הטעם בעי"ן; וכמוהו הרבה בספר איוב. ועם היותה באה על תואר בינוני , היא כמו פעוּל , מענין "רעה התרועעה" (יש' כד , יט); ורוצה לומר: שן משוברת. ומועדת - השורק במקום חולם , מענין "תמעד אשוריו" (תה' לז , לא) - ענין השמטה והתמוטטות. ומבטח - שם דבר; והוא סמוך , והקמץ בטי"ת דרך זרות. ואמר: כמו שהנשען במאכלו על שן חלושה ונשברת , ובתוך המאכל כשהוא לועס בה היא נשברת תחתיו , וכן מי שבוטח במרוצתו על חוזק רגליו והן מועדות - כן מבטח הבוגד המתאהב ביום צרה , שיכזיב תוחלת אוהבו ולא יעזרהו; והוא כענין "משענת קנה רצוץ" (יש' לו , י). ובדרך נסתר - בא להעיר שלא יבטח להצליח בהשגת החכמות עם האחזו בנתיבות היצר ובחירת שלומו ואהבתו , כי כשיחשוב להועיל ימצא בסבתו תוחלת נכזבה: אי ספרא ולא סייפא , ואי סייפא לא ספרא (ראה ע"ז יז , ב). ויש מפרשים (ראה רס"ג משלי) בדרך תוריי , שהזכיר שני מיני עונשים: עונש בעולם הזה , ועונש בעולם הבא. כי השן בתוך זמן הגִדול , אם יכרת ועוד יחליף (ע"פ איוב יד , ז) , וכן יעשה מלאכתו באחרות הנשארות; והוא משל על עונשי העולם הזה , שאפשר לו שיתקן דרכיו בתשובה ובמעשים טובים , ויקל עונשו , או יעבור מכל וכל. אבל אם המעדת הרגל סבת הפלת כל הגוף , כי ימעד בו כל גופו בלא תיקון - והוא משל לעונש הנצחי אשר אין תקומה ממנו. ויש מפרשים רועה בטעמו מלעיל - שם דבר , וכן מועדת. ויש מפרשים על שן סלע , שהעומד עליו חושב היות עמידתו לבטח , וכשהיא נשברת הנה רגלו מועדת ונופל ממנו , הנה כן הענין בעצמו במבטח הבוגד.

שן. ביום צרה - הטעם , כי אז יוכר שהוא בוגד ברעהו.

שן רעה ורגל מועדת - ידוע , כי האדם בוטח בשניו ובמזונו ברגליו במהלכו לכל צרכו. וכאשר שניו תשברנה כשיתחיל לאכול , ורגליו ימעדו כשיתחיל ללכת באשר שמה הרוח (ע"פ יח' א , כ) , הנה כָּזְבו ובטלו בטחוניו! כן מבטח בוגד ביום צרה; כלומר , כי כל אדם יבטח וישען בעת צרתו להעזר מאוהבו , ואם אוהבו זה הוא בוגד , אוי לו. והנה מבטח בזה הוא שם סמוך אל הפעול.

שן רועה ורגל מועדת - כמו השן שהיא רעועה , שאין אדם יכול לאכל בה , וכמו הרגל שהיא מועדת - כמו "לא מעדו קרסולי" (תה' יח , לז) - שאין אדם יכול להלך בה , כך הוא מי שבוטח לרשע ביום צרתו; שאינו עומד בדבורו , ואין אדם יכול לסמוך עליו.
ריכוז קישורים