תנ"ך - מעדה־בגד׀ ביום קרה חמץ על־נתר ושר בשרים על לב־רע: פ

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

מַ֥עֲדֶה־בֶּ֨גֶד׀ בְּי֣וֹם קָ֭רָה חֹ֣מֶץ עַל־נָ֑תֶר וְשָׁ֥ר בַּ֝שִּׁרִ֗ים עַ֣ל לֶב־רָֽע: פ (משלי פרק כה פסוק כ)

טקסט וניקוד:

מַעֲדֶה־בֶּגֶד׀ בְּיוֹם קָרָה חֹמֶץ עַל־נָתֶר וְשָׁר בַּשִּׁרִים עַל לֶב־רָע: פ (משלי פרק כה פסוק כ)

טקסט בלבד:

מעדה־בגד׀ ביום קרה חמץ על־נתר ושר בשרים על לב־רע: פ (משלי פרק כה פסוק כ)

תיקון קוראים:

מעדה־בגד׀ ביום קרה חמץ על־נתר ושר בשרים על לב־רע: פ (משלי פרק כה פסוק כ)
מעדה - ל'; ושר - ל'; בשרים - ל' וחס'.

מעדה בגד ביום קרה - "בגד עדים" (יש' סד , ה): בגד מוסר , כלי שהוא ראוי להסירו מעליו לפי שהוא בלוי; כדמתרגמינן "ויסר" (בר' ח , יג): "ויעדי" (ת"א). וזה פתרונו: בגד בלוי הרי הוא ביום קרה כחומץ על נתר. נתר - מין אדמה רכה , כגון אדמה שלנו הנקרא 'קרידא' , והיו חוקקים אותה ועושין כלים; ואם יפול בו חומץ , ממסמסו ונשחת; אף שר בשירים על לב רע - דומה לשניהם. ומה הוא שר בשירים? זה המלמד תורה לתלמיד רשע אשר אין בלבו לקיימה (ראה חולין קלג , א).

מעדה בגד - הנה עדי הבגד וקשוטו לא יועיל להציל מקור ביום קרה , וכן לא יועיל חומץ אחר הנתר להסיר כתם הבגדים. או ירצה בזה , שהחומץ בשיושם על נתר אין בו תועלת להעביר הכתם; ואף על פי שכל אחד מעביר הכתם בפני עצמו , כשיתערבו יפסיד האחד את האחר , וזה דבר ראוי שיתבאר מן החוש. כן האיש אשר שר בשירים אצל לב רע , שמרוב יגונו אינו מתפעל להרחיב לבו בשירים , כי אין לו בשיריו תועלת. או ירצה בזה , שכמו מי שיש לו קור ביום קרה וילבש על בגדיו בגדי עדי וקשוט , אשר בהם שתי תועלות: להשלים ההצלה מהקור ולהתקשטו , וכמו מי שיעביר חומץ על הבגד שיש בו כתם , אחר שהעביר בו הנתר , שיש בו תועלת להשלים העברת הכתם ולהקנות לבגד ההוא ריח החומץ אשר הוא מסיר העפושים - כן מי ששר בשירים רבים על לב רע; כי השיר השני ישלים הוצאת היגון מהלב , ויַקנה עוד שמחה בנפש. וזה הפירוש השני שפירשנו הוא הנכון , לפי מה שאחשוב.

מעדה בגד ביום קרה - לובש בגדי משי ביום קרה , ישחת הבגד , והלובש אין לו הנאה ממנו , כמו החומץ שימס את הנתר; זה דומה להשחתת הבגד. ושר בשירים על לב רע - לב דואג שלא יהנה ממנו - זה דומה ללובש. ויש מפרש (ראה השרשים: 'עדה') מעדה - מסיר מלשון תרגום "והסיר" (וי' א , טז) "ויעדי" (ת"א).

מעדה - תרגום "ויסר" (בר' מא , מב): "עדי" (ראה ת"א); וחברו "לא עדה עליו שחל" (איוב כח , ח). ונתר - ידוע , להתכבס בו; והנה אם המים יפרפרוהו , החומץ - יותר ויותר. בשירים - נפתח הבי"ת , כי היו ידועים אצלו; וכן הפירוש: מסיר או מעביר בגדו מעליו ביום קרה , וחומץ על נתר - מדומים. וכן שר בשירי שמחה על לב רע וחולה - מדומה לשניהם. ומלת רע - מלשון "תרועם" (תה' ב , ט); וטעמו: לב שבור; וכן "מדוע פניכם רעים" (בר' מ , ז). וזה דרך מוסר , שלא יכעיס אדם החולה ולא יכבידהו בשיריו ובדבריו.

מעדה בגד ביום קרה חמץ על נתר ושר בשרים על לב ורע. הנתר הוא מין עפר מעביר הכתם בהתערבו עם מים והתרחץ הבגד בו. וכן החומץ בעצמו מעביר קצת כתמים. אבל בהתערב החומץ עם הנתר , החומץ ממיס הנתר ומחלישו , עד שאינו פועל כלום. ומעדה אצלי שם בפלס "מענה" (מש' טו , א) , "מעשה" (בר' מ , יז) , והוא מלשון "וכבגד עדים" (יש' סד , ה). והענין: כמי שלובש בגד עדים ביום קרה , שאינו מועיל לו כלום להחם לו , וכן הנותן חומץ על הנתר להרחיץ הכתם , שאינו מועיל כלום - כן שר בשירים על לב רע - רוצה לומר: לב נשבר , מלשון "רוע התרועעה הארץ" (יש' כד , יט) , כלומר , שאין השיר והשמחה הנעשית לפניו מועלת לו להעביר אנחתו. ולענין הזה אין בו כוונה בנגלה כלל , אבל בנסתר - קרא לב רע - הדואג להמיית עסקי הזמן ועוזב לימוד החכמה. ואמר , שכל מי שלבו נמשך אחרי הבצע , לא יועילהו הדרכה ולימוד עד שיחליף מדותיו. וכל זה הערה שלא להשתקע בתאוות החומריות עד שלא יוכל לצאת מהם; כי בעודו דבק בהנהגה ההיא לא יועילהו לימוד , כאשר בחוק הרפואה - שכל עוד שהוא אוכל המאכלים הגסים לא יועילוהו המשקים הרפואיים והמרקחות. ויש לפרש בנגלה - שהנתר - אכילתו מלוחה מאוד ומייבשת. ומעדה - לשון תרגום כמו 'מסיר' (ראה דנ' ב , כא). ואמר: כמי שמסיר בגד חברו מעליו ביום קרה , וכמו שמשקהו חומץ עם תערובת נתר , שנמצא בחכו מליחות מוסף על החמיצות , כן מי שמשתעשע ומראה עצמו שמח לפני מי שהוא נאנח ועצוב , שכופל מרירותו בשמחת האחרים. והיא הערה בעלת מוסר. וכן בדרך נסתר - כמו שפירשנו. אלא שנוסיף עליו , שהלימוד יוסיף מכאוב בהשתבש בו לרוב טרדותיו , ויביאהו לידי כפירה ומבוכה. וכבר ידעת כמה שהזהירו בשמירת לימוד למי שאינו הגון במדותיו (ראה חולין קלג , א). וי"מ מעדה - שם מענין 'עדי'; כלומר: בגד משי ביום קרה , שאינו מועיל כלום. והכל בהמשך הביאור הראשון. וכן יש מפרשים (ראה רס"ג למשלי) לב רע - שהוא רע בתכלית , אשר לא יועילוהו דברי תוכחות , על הצד בעצמו שהתבאר.

מעדה - מסיר; מטעם: "לא תעדא" (דנ' ו , יג). ושר - כן יזיק השר. וזה משל למוכיח למי שאינו נוכח בשום פנים , כי הוא מכאיב אותו בהראותו לו זיוף סגולותיו וחמודותיו. לכן סמך לו הבא אחריו , כי כאשר יהיה הסכל בזה התאר , תדבר לו מה שיאות לו , כמו שיאות הלחם לרעב והמים לצמא , ובזה ענש גדול לו. ואתה תנצל שלא יזיקך.

מעדה בגד ביום קרה וגו' - הנה בזה שני משלים; והם: מעדה בגד וחמץ על נתר; כדרך פסוק "כחמץ לשנים וכעשן לעינים" (מש' י , כו). והנה מעדה - מטעם "עדי" (ש"ב א , כד). והענין , כי בימי החורף והקור אין ראוי לשאת בגדי שש זהב וארגמן , ואם הם דברים נאים; ועדי יפה מאד - אין זה בעתו. כן הוא שר בשירים על לב רע; כלומר , שישירו המשוררים לפני איש שיש לו מצוקות ודאגות בלבו; כטעם: "ודחון לא הנעל קדמוהי" (דנ' ו , יט). ואמנם משל חומץ על נתר - לא נודע אצלי בו יחס עצמי , מצד כי נתר מסופק אצלינו מהו. ואיך שיהיה , הנה המשל בזה הוא , שהחומץ לא יעשה פעל בנתר , או יעשה פעל מכאיב ומשחית; כן יקוץ ויכאב האיש הנכאב לבב , בשמיעת שירים ונגונים; כאמרו: "ואם (בנוסחנו: אם) אשמע... בקול שרים ושרות" (ש"ב יט , לו).

מעדה בגד ביום קרה - לשון "וכבגד עידים" (יש' סד , ה) , שהוא לשון 'בלוי'. כלומר: כמו שהבגד בלוי וישן אינו מועיל ומהנה ביום קרה למי שלובשו , וכמו שאינו מהנה החומץ על הנתר - על החומר שאינו נבלל יפה , כך הוא מי ששר בשירים על לב רע - שאינו מהנה ואינו ערב לו כלל כל אותו השיר , לפי שלבו צעור. נתר הוא כמו "אם תכבסי בנתר" (יר' ב , כב) , שהוא עפר , כעין חמר של יוצרים.
ריכוז קישורים