תנ"ך - אם־רעב שנאך האכלהו לחם ואם־צמא השקהו מים:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

אִם־רָעֵ֣ב שֹׂ֭נַאֲךָ הַאֲכִלֵ֣הוּ לָ֑חֶם וְאִם־צָ֝מֵ֗א הַשְׁקֵ֥הוּ מָֽיִם: (משלי פרק כה פסוק כא)

טקסט וניקוד:

אִם־רָעֵב שֹׂנַאֲךָ הַאֲכִלֵהוּ לָחֶם וְאִם־צָמֵא הַשְׁקֵהוּ מָיִם: (משלי פרק כה פסוק כא)

טקסט בלבד:

אם־רעב שנאך האכלהו לחם ואם־צמא השקהו מים: (משלי פרק כה פסוק כא)

תיקון קוראים:

אם־רעב שנאך האכלהו לחם ואם־צמא השקהו מים: (משלי פרק כה פסוק כא)
שנאך - ב': שמ' כג , ה; מש' כה , כא.

שנאך - ב' כי תראה חמור; השקהו - ל'.

אם רעב שנאך - כמשמעו. ורבותינו פירשוהו (ראה סוכה נב , א - ב) על יצר הרע: אם רעב הוא ואומר לך להשביעו בעבירות , משוך את עצמך לבית המדרש והאכילהו מלחמה של תורה , וכן השקהו מים - מימיה של תורה.

אם רעב שונאך לא תמנע מלחון עליו להאכילו לחם , ואם הוא צמא השקהו מים , כי זאת מדה משובחת מאד להיטיב לכל האנשים , לאוהב ולשונא. ואם ידאג לבך איך תיטיב לו תחת אשר עשה לך רעה , תדע באמת , כי אתה , עם גמלך בזה הראוי לנפשך מטוב המדות , הנך לוקח נקמתך ממנו.

אם רעב שונאך האכילוהו , ואומר: כי גחלים אתה חותה על ראשו - מִבָּשְתוֹ ישרף ויכוה ולא ירע לך עוד , ויתנחם מאשר עבר. ואם לא - ויי' ישלם לך.

אם רעב; כי גחלים - שנים דבקים. רעב וצמא - מלין עוברין , מגזרת 'פעל': "כי חפץ בבת יעקב" (בר' לד , יט). נו"ן שנאך בפתח , בעבור אות הגרון. חותה - מביא; ורצונו לומר , כי בזכרו טובת המאכל והמשתה , תשרפהו , כאלו גחלים הבאת על ראשו לשרפו , וישָמר מעשות לך רע. והשם ישלם לך גמול טובתך.

(בכתב היד מוצגים כאן הפסוקים כא - כב). הנגלה בו - הערה שלא יהיה האדם אכזרי , אבל שירחם על הבריות אף לשונאיו. ואמר על זה: אם רעב שונאך האכילהו לחם וגו' , כי גחלים אתה חותה וגו'. ופירוש חותה - מניח; או פירושו: לוקח מן המחתה להוליכם על ראשו; כמו "לחתות אש מיקוד" (יש' ל , יד). והוא כלשון בני אדם , שיאמרו שהפנים נשרפים מרוב הבושת , כלומר , שמרוב בושתו כשלוקח צרכו ממך , יהיו פניו נשרפים , וישמר מהרע לך. ויי' ישלם לך - כלומר , ששכרך כפול. ורבותינו ז"ל פירשוהו (ראה סוכה נב , א) כמו 'ישלימנו עמך'. ומצינו מן 'הדגוש': "ושלם נות צדקך" (איוב ח , ו). וכל זה הערה על מדת הרחמנות , ולהרחיק מדת האכזריות. ובדרך נסתר - השונא הוא היצר הרע , והרעב והצמא הם משל לרוב התאווה להנאות הגופיות , כענין 'משביעו רעב' (ראה סוכה נב , ב). והלחם והמים הם משל על לימוד התורה: "לכו לחמו בלחמי" (מש' ט , ה); "הוי כל צמא לכו למים" (יש' נה , א). כי גחלים אתה חותה על ראשו - הוא משל על הכנעתו. ויי' ישלם לך - מענין שלום; כלומר: בעזרו ישוב לטבע הצדק והיושר. והוא אמרם ז"ל (ראה סוכה נב , ב): אם פגע בך מנוול זה , משכהו לבית המדרש; אם אבן הוא נמוח , ואם ברזל הוא מתפוצץ.

מעדה - מסיר; מטעם: "לא תעדא" (דנ' ו , יג). ושר - כן יזיק השר. וזה משל למוכיח למי שאינו נוכח בשום פנים , כי הוא מכאיב אותו בהראותו לו זיוף סגולותיו וחמודותיו. לכן סמך לו הבא אחריו , כי כאשר יהיה הסכל בזה התאר , תדבר לו מה שיאות לו , כמו שיאות הלחם לרעב והמים לצמא , ובזה ענש גדול לו. ואתה תנצל שלא יזיקך.

אם רעב שונאך האכילהו לחם - כלומר: תְהַנֶה אותו משלך כשיצטרך , כי הלחם שתאכיל אותו , כך הוא לו , כאלו היית חותה גחלים על ראשו - והיית מכלה אותו מפניך; שמעתה לא יתן בלבו להרע לך. ויי' ישלמנו לך. חותה - כמו "לחתות אש מיקוד" (יש' ל , יד).
ריכוז קישורים