תנ"ך - מעין נרפש ומקור משחת צדיק מט לפני־רשע:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

מַעְיָ֣ן נִ֭רְפָּשׂ וּמָק֣וֹר מָשְׁחָ֑ת צַ֝דִּ֗יק מָ֣ט לִפְנֵֽי־רָשָֽׁע: (משלי פרק כה פסוק כו)

טקסט וניקוד:

מַעְיָן נִרְפָּשׂ וּמָקוֹר מָשְׁחָת צַדִּיק מָט לִפְנֵי־רָשָׁע: (משלי פרק כה פסוק כו)

טקסט בלבד:

מעין נרפש ומקור משחת צדיק מט לפני־רשע: (משלי פרק כה פסוק כו)

תיקון קוראים:

מעין נרפש ומקור משחת צדיק מט לפני־רשע: (משלי פרק כה פסוק כו)
נרפש - ג' כתיב שי"ן (בלישנא): יח' לד , יח , יט; מש' כה , כו. משחת - ב': מל' א , יד; מש' כה , כו.

נרפש - ג' כת' שי"ן; ומקור - ל'; משחת - ב' וזבח.

מעין נרפש - עכור ברגלים. צדיק מט לפני רשע - כשהצדיק מט לפני הרשע ויָרֵא להוכיח על פניו דרכו , שנאוי הדבר כמעין נרפש ומקור נשחת.

מעין - הנה מעין שמימיו נובעים , אשר נתטנף ברפש עד שנשחת המקור שמשם נובעים מי המעין מטנוף הרפש , ידמה לצדיק אשר הוא מתמוטט לפני רשע ונכנע תחתיו; כי הרשע משחית הוד הצדיק ומטנף אותו , בדרך שירחיק האנשים מלכת בדרכו , כמו שירחיק טינוף הרפש השתיה ממי המעין.

מעין נרפש ומקור משחת - כאשר יקלה רשע לצדיק. אמר מעין נרפש וגו'. יש מפרש: כמו שהמעיין , אף אל פי שנרפס ומתבלבל לפי השעה , מיד חוזר להיות צח , כן הצדיק , אף על פי שמט לפני הרשע , מיד יש לו תקוה; כמו שנאמר "כי שבע יפול צדיק וקם" (מש' כד , טז) וגו'. ויש מפרש (ראה ראב"ע) , שדמה הצדיק למעין , כי פיהו מקור המוסרים , ואין נכון שירפסו אותו הרשעים; והוא כמעין החיים שהרגל תרפסהו שהוא משחת , כן הצדיק שימוט לפני רשע.

מעין נרפש; אכול דבש - שנים דבקים. מעין ומקור - כפל דבר; וכן הפירוש: כמעין שהרגל תרפשהו וכמקור מים שהוא משחת , כן הצדיק שימוט לפני הרשע. ודמהו למעין כי פיהו מקור המוסרים , ואין נכון שירפשו אותו הרשעים. אכול - צווי , והרבות - שם הפועל; וכן הפירוש: אכל דבש , אבל הרבות - לא טוב לאכול , כי מאכלי הדברים כראוי הוא טוב. וחקר כבודם של הצדיקים הוא כבוד לחוקר; ורצונו לומר , שיחקור ללמוד חכמתם , שהיא כבודם ותפארתם. והנה חקר כבודם ואכול הדבש כראוי - מדומים; וכמהו "אכל בני דבש כי טוב" (מש' כד , יג) , וכתוב בתריה "כן דעה חכמה" (שם , יד).

מעין נרפש ומקור משחת צדיק מט לפני רשע. המעין והמקור - דבר אחד הם , והוא ענין המקום שהמים נובעים שם מסתר המדרגה (ע"פ שה"ש ב , יד) , והמים שם זכים בתכלית הזכות; כי מידי עברם אחר צאתם בדרך רב , יקבלו עכירות מצד התערב בהם כמה דברים , אבל במקום צאתם הם בתכלית הזכות. וכשהם נרמסים ונדלחים שם ברגל - קשה לְטבע החושק בהם , וכל שכן כשהמקור משחת מכל וכל. ואמר , שהדבר כן כשהצדיק מתמוטט לפני הרשע , והוא שהרשע רומסו , רוצה לומר , שמבזה ומקלה אותו , עד שהוא צריך לעמוד נכנע תחת רגליו; כי בזה חכמתו כמקור משחת , שאינו מגלה חכמתו אחר שהיא בזויה. ואם יגלה לפעמים - היא נרמסת , רוצה לומר , שאינה נערכת בערך הראוי לה. ובדרך נסתר - הענין הערה להזהר מהיות השכל נמכר לצמיתות ביד החומר ונכנע תחתיו , והפליג בגנות זה. ויש מפרשים (ראה ראב"ע) משחת - כענין נרפש; כלומר: לא שיכזבו המים מכל וכל , אבל שזַכּוּתם משחת מצד עכירותם. ומט - בינוני , כמו נוטה להכנע תחתיו. ורשע הומה להון ועושר. והענין: כשהצדיק לפעמים צריך לדבר עם הרשע ולהיותו נוטה אחריו , לא יגיעהו מזה פחיתות רק מעט לשעתו , והוא כענין המעין הנרפש ברגלים , שהמים מקבלות עכירות מעט לשעתן , ואחר כך חוזרות לקדמותן. והוא הערה , שאין לו להמנע מלהכנע לפניו לפעמים לפי הצורך. והוא שאמר החכם , כששאלוהו מפני מה החכמים משכימים לפתחי העשירים , ואין העשירים משכימים לפתחי החכמים; והשיב: מפני שהחכמים מכירים מעלת העושר , ואין העשירים מכירים מעלת החכמה. ובדרך נסתר - כששכל הצדיק נוטה להכנע אחר החומר גם כן מעט , הוא חוזר לקדמותו , אחר שאינו נמשך אחריו , רק לפי הצורך. והיא הערה לא להמית החומר מכל וכל , אבל להשתמש בו לשעות ורגעים כפי הצורך. ואולם הדרך הנגלה בזה - לפי הפירוש השני , עם היותו נעזר בדברי חכמי המוסר כמו שביארנו , חולק עם דברי רבותינו ז"ל שאמרו (ראה תענית ז , א): תלמיד חכם דומה לפני עם הארץ לקיתון של זהב; סיפר הימנו - דומה לו לקיתון של כסף; נהנה ממנו - דומה לו לקיתון של חרס , שכיון שנשבר שוב אין לו תקנה. ויש לצדד פירושו בדרך אחרת; כלומר , כשהצדיק מתמוטט לפני הרשע המקלהו והמבזהו , הוא יקבל עונשו , והצדיק לא תגרע מעלתו בכך , אבל הוא כמעין נרפש שישוב לזכּוּתו לשעתו. והיא הערה , להיות מן הנעלבים ולא מן העולבים. והוא בעצמו מאמרם ז"ל (ראה תענית פח , ב): הנעלבים ואינם עולבים , שומעים חרפתם ואינם משיבים - עליהם הכתוב אומר: "ואוהביו כצאת השמש בגבורתו" (שו' ה , לא). ולי בו עוד לפרש , שהם נשארים במעלתם , וכבוד העולב מתמוטט. ואומרו "כצאת השמש" וגו' - נאמר דרך צחות. ומענין הדרש (ראה חולין ס , ב) , שבשעה שהלבנה קטרגה על החמה , ואמרה: אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד? אמר לה: לכי ומעטי את עצמך - עם היות באגדה ההיא ובמה שנאמר בה , רוצה לומר: הביאו עלי כפרה שמיעטתי את הירח - ביאור שאין זה מקומו. מכל מקום לפי הפשט ביאורו , שהשמש יצא בגבורתו והירח קדר. על זה אמר הנה , שהצדיק ישוב למעלתו כמעט רגע , והוא יקבל עונשו. ויש לפרש על מניעת התוכחת; כלומר , כשהצדיק נמעד ומתמוטט לפני הרשע , ואינו מוכיחו על מעשיו הרעים , הוא כמעין הנרפש , אשר תוחלתו נכזבה , וכוונת המצאו בטלה.

צדיק מט לפני רשע - כי הצדיק הוא מקור מים חיים , ומעין טוב , נובע.

מעיין נרפש - כמו המעיין שהוא נרפש , ומקור מים חיים שהוא משחת - משתיית בני אדם , כך דומה הצדיק שהוא מט לפני הרשע - שזהו דבר מכוער. נרפש הוא , כשהוא מלא רפש וטיט (ע"פ יש' נז , כ).
ריכוז קישורים