תנ"ך - דלף טורד ביום סגריר ואשת מדונים מדינים נשתוה:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

דֶּ֣לֶף ט֭וֹרֵד בְּי֣וֹם סַגְרִ֑יר וְאֵ֥שֶׁת מִ֝דְוָנִ֗ים מִ֝דְיָנִ֗ים נִשְׁתָּוָֽה: (משלי פרק כז פסוק טו)

טקסט וניקוד:

דֶּלֶף טוֹרֵד בְּיוֹם סַגְרִיר וְאֵשֶׁת מִדְוָנִים מִדְיָנִים נִשְׁתָּוָה: (משלי פרק כז פסוק טו)

טקסט בלבד:

דלף טורד ביום סגריר ואשת מדונים מדינים נשתוה: (משלי פרק כז פסוק טו)

תיקון קוראים:

דלף טורד ביום סגריר ואשת מדונים מדינים נשתוה: (משלי פרק כז פסוק טו)
אשת - ו': ראה מש' ו , כו.

מדונים - מדינים ק'.

דלף טורד - גשם הנוטף מן הגג לתוך הבית וטורד את בני הבית. ביום סגריר - יום הגשם , שהכל נסגרים בבתיהם. ואשת מדינים נשתוה - שניהם שוין (ראה יבמות סג , ב).

דלף טורד - הנה כמו שיקשה ביום שיצטרך האדם לעמוד נסגר בביתו מעוצם המטר כשיהיה דולף בביתו , עד שלא יוכל להגן עליו מהמטר , כן הענין באשת מדינים; כי האדם יבטח בבואו לביתו כי שם ינוח לו , והיא מטרדת אותו ומכאבת לבו בצד שאין לו תחבולה להמלט מההצטער עליה.

דלף טורד ביום סגריר - מן 'סגר'; בשקל "שפריר" (ראה יר' מג , י) מן 'שפר'. אומר: לדלף טורד ביום גשמים וקור , שבני אדם נסגרים בבתיהם , מי שיש לו בית והגשם יורד בו - לזה נשתוה אשת מדינים הבית: אם יכנס בו אדם הגשם יורד עליו , ואם יצא לחוץ כמו כן. ועוד , כי גשם הבית מלוכלך וגשם החוץ יותר נקי. ומי שיש לו אשת מדינים , אם יצא חוץ ישמע בני אדם מדברים רעות ממנו , ואם יכנס בבית ישמענה עצמה , וזה יותר קשה עליו. ונשתוה - לשון נקבה ב'עומד בו' ולזכר - נשתוֵה בצרי; ובלשון עבר: 'נשתוָה' לזכר קמוץ , ולנקבה 'נשתוְתָה'. יכול להיות פירוש סגריר - 'זמהריר' בערבי , והוא הקור הגדול והרוח הקשה.

דלף; צופניה - שנים דבקים. דלף הוא טפת המטר; וחברו: "ידלף הבית" (קה' י , יח). טורד - מגרש , מלשון תרגום "טרדין" (דנ' ד , כב). סגריר - כפול הלמ"ד , על משקל "זרזיף ארץ" (תה' עב , ו); ושניהם שמות הפעלים. והטעם: ביום שיסגרו בני אדם מפני דלף המטר הטורד והמגרש אותם. או סגריר - גלגל המטר נקרא סגריר. ואשת מְשַלַחת מדינים נשתוה לדלף , שהיא מגרשת שכניה; והרוצה לצפון אותה שלא תצא לשלח מדנים , צפן רוח והבל , ואפילו שמן מור שתמשח ימינו ראשה , יקרא לה לפתותה - רוח הוא , כי לא יוכל ליסרה. ותהפוכות הרוח רבות ואין יכלת באדם לאחז בה , על כן דמה האשה לרוח. ובעבור שהימין מוכנת לכל דבר אמר ושמן ימינו; וכמהו "הר זה קנתה ימינו" (תה' עח , נד). ומלת צפן - מלה מיוחדת מן הרבים; והטעם: צפן מן צופניה.

(בכתב היד מוצגים כאן הפסוקים טו - טז). סגריר - הוא שם מן 'סגר'. ויקרא יום הגשמים כן , להיות האדם נסגר בו בביתו. ודלף טורד - הוא הדלף שאינו פוסק , מלשון 'טרדא' (ראה ברכות יא , א). ויש מפרשים אותו מלשון 'מגָרש' , כמו "ולך טרדין" (דנ' ד , כב); כלומר , שמגרש את האדם מביתו. ואמר שהדלף הטורד ואשת מדינים שוים. ונשתוה - כלומר , שהיא שוה עם הדלף הטורד. שכמו שהאדם יוצא מביתו לסבת הדלף , כן יוצא לסבת אשת מדינים. או: כמו שהדלף מטרידו בלא הפסק , כן הענין באשת מדינים. ואמר: צופניה צפן רוח - כלומר , שאי אפשר להעלים ענינה; ומי שיחשוב להעלימה הוא כמי שיחשוב להעלים הרוח הנושב. וכן ושמן ימינו יקרא - רוצה לומר: יכריז. כלומר: מי שנמשחה יד ימינו בשמן - אי אפשר להעלים הריח; כן אי אפשר להעלים ענין אשה רעה , כי היא מגלה את עצמה לרוב רעתה וצעקתה. ויש מפרשים (ראה ריק"ם) ושמן ימינו יקרא - כלומר , שאינו יכול לצופנה , כענין שאין אדם יכול לצפון שמן ומשקה לח בתוך ידו , שלא ישפך מבין אצבעותיו. ובדרך נסתר - קרא החומר הבלתי נאות אשת מדינים , והוא כדלף טורד , כלומר , שאין לו הפסק; כן החומר הבלתי נאות - אין לו הפסק לתאותו. ומי שנשתקע בתאוותיו , לא יוכל עוד לכבש את יצרו מהם.

דלף טורד וגו' , נשתוה - הוא שוה לו.

דלף טורד - כמו שהדלף שדולף וטורד בתוך הבית ביום סגריר - שאינם נחים ממנה בני הבית , כך אשת מדינים נשתוה - שְקוּלה וחשובה היא כמותה , שלעולם לא ינוח ממנה. יום סגריר - יום מעונן וממטיר; ונקרא סגריר - שנסגרים בני אדם בבית.
ריכוז קישורים