תנ"ך - צפניה צפן־רוח ושמן ימינו יקרא:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

צֹפְנֶ֥יהָ צָפַן־ר֑וּחַ וְשֶׁ֖מֶן יְמִינ֣וֹ יִקְרָֽא: (משלי פרק כז פסוק טז)

טקסט וניקוד:

צֹפְנֶיהָ צָפַן־רוּחַ וְשֶׁמֶן יְמִינוֹ יִקְרָא: (משלי פרק כז פסוק טז)

טקסט בלבד:

צפניה צפן־רוח ושמן ימינו יקרא: (משלי פרק כז פסוק טז)

תיקון קוראים:

צפניה צפן־רוח ושמן ימינו יקרא: (משלי פרק כז פסוק טז)
צופניה צפן רוח - מי שסבור לשומרה מתזנותיה , צפונת רוח הוא; כשם שאי אפשר לצפון הרוח , כן היא , לא תצפנה. ושמן ימינו יקרא - קורא הוא הצרעת לבוא עליו עד שיגרשנה , כמצורע המטהר בשמן בבהן ידו הימנית (ראה וי' יד , יז).

צופניה - מי שידמה לצפנה לכסות קלונה לא יוכל על זה , כי היא תגלה נבלותה (ע"פ הו' ב , יב) , כמו שלא יוכל האדם לצפון הרוח שלא יוָדע במקום שהוא בו , כי בנשיבתו הוא מודיע מציאתו ומקומו , וכמו שלא יוכל לצפון שמן אשר ימושהו ידו , כי ימינו יקרא לאנשים שיש לו שמן , מפני רושם השמן שיש בו.

צופניה צפן רוח - כי לא יוכל לצפנו; וכן לא יוכל לצפון שמן אפרסמון שהוא בידו , כי הוא מכריז על בני אדם: אני בכאן!

דלף; צופניה - שנים דבקים. דלף הוא טפת המטר; וחברו: "ידלף הבית" (קה' י , יח). טורד - מגרש , מלשון תרגום "טרדין" (דנ' ד , כב). סגריר - כפול הלמ"ד , על משקל "זרזיף ארץ" (תה' עב , ו); ושניהם שמות הפעלים. והטעם: ביום שיסגרו בני אדם מפני דלף המטר הטורד והמגרש אותם. או סגריר - גלגל המטר נקרא סגריר. ואשת מְשַלַחת מדינים נשתוה לדלף , שהיא מגרשת שכניה; והרוצה לצפון אותה שלא תצא לשלח מדנים , צפן רוח והבל , ואפילו שמן מור שתמשח ימינו ראשה , יקרא לה לפתותה - רוח הוא , כי לא יוכל ליסרה. ותהפוכות הרוח רבות ואין יכלת באדם לאחז בה , על כן דמה האשה לרוח. ובעבור שהימין מוכנת לכל דבר אמר ושמן ימינו; וכמהו "הר זה קנתה ימינו" (תה' עח , נד). ומלת צפן - מלה מיוחדת מן הרבים; והטעם: צפן מן צופניה.

(בכתב היד מוצגים כאן הפסוקים טו - טז). סגריר - הוא שם מן 'סגר'. ויקרא יום הגשמים כן , להיות האדם נסגר בו בביתו. ודלף טורד - הוא הדלף שאינו פוסק , מלשון 'טרדא' (ראה ברכות יא , א). ויש מפרשים אותו מלשון 'מגָרש' , כמו "ולך טרדין" (דנ' ד , כב); כלומר , שמגרש את האדם מביתו. ואמר שהדלף הטורד ואשת מדינים שוים. ונשתוה - כלומר , שהיא שוה עם הדלף הטורד. שכמו שהאדם יוצא מביתו לסבת הדלף , כן יוצא לסבת אשת מדינים. או: כמו שהדלף מטרידו בלא הפסק , כן הענין באשת מדינים. ואמר: צופניה צפן רוח - כלומר , שאי אפשר להעלים ענינה; ומי שיחשוב להעלימה הוא כמי שיחשוב להעלים הרוח הנושב. וכן ושמן ימינו יקרא - רוצה לומר: יכריז. כלומר: מי שנמשחה יד ימינו בשמן - אי אפשר להעלים הריח; כן אי אפשר להעלים ענין אשה רעה , כי היא מגלה את עצמה לרוב רעתה וצעקתה. ויש מפרשים (ראה ריק"ם) ושמן ימינו יקרא - כלומר , שאינו יכול לצופנה , כענין שאין אדם יכול לצפון שמן ומשקה לח בתוך ידו , שלא ישפך מבין אצבעותיו. ובדרך נסתר - קרא החומר הבלתי נאות אשת מדינים , והוא כדלף טורד , כלומר , שאין לו הפסק; כן החומר הבלתי נאות - אין לו הפסק לתאותו. ומי שנשתקע בתאוותיו , לא יוכל עוד לכבש את יצרו מהם.

צפניה - פירש המדקדק הגדול (השרשים: 'צפן') , כי האשה הרעה - נמנע לצפון רעתה , כמו שנמנע צפינת הרוח. והיא כשמן שיש לו ריח גדול , שהוא קורא על עצמו בריחו; אם יצפנהו האדם בידו , מסתירהו בימינו.

צופניה צפן רוח ושמן וגו' - כטעם "מי אסף רוח בחפניו" (מש' ל , ד) , כי זה דבר בלתי איפשר; כן לא יוכל איש להסתיר ענין האשה הרעה בביתו (ראה לעיל , טו) , כי הומיה היא , סוררת (ע"פ מש' ז , יא) ורעה בשכנותיה. וטעם ושמן ימינו יקרא - זה משל אחר; כי מי שנושא בידו שמן הטוב , שהוא שמן המשחה , הנה יורגש ריחו לכל הקרובים לו , ולא יוכל להעלים זה. וטעם יקרא - כטעם "ואמר לכל סכל הוא" (קה' י , ג).

צופניה צפן רוח - מי שצופן אשת מדנים (ראה לעיל , טו) ומכניסה בביתו , צופן רוח וכעס; כמו "כל רוחו יוציא כסיל" (מש' כט , יא); שתדיר מכעיסתו. ומה יעשה שינוח עמה , אם נזדוגה לו? ושמן ימינו יקרא עליה להכותה; כמו "איש כל שמן" (שו' ג , כט) , שהוא בריא וחזק; גם הנה ושמן ימינו - חוזק ימינו. או יש לפרש: מי שסבור להסתיר האשה רעה , כאילו הסתיר הרוח , שלא יוכל אדם להסתירו שלא ינשב.
ריכוז קישורים