תנ"ך - יהללך
זר
ולא־פיך
נכרי
ואל־שפתיך:
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
יְהַלֶּלְךָ֣
זָ֣ר
וְלֹא־פִ֑יךָ
נָ֝כְרִ֗י
וְאַל־שְׂפָתֶֽיךָ:
(משלי פרק כז פסוק ב)
יְהַלֶּלְךָ
זָר
וְלֹא־פִיךָ
נָכְרִי
וְאַל־שְׂפָתֶיךָ:
(משלי פרק כז פסוק ב)
יהללך
זר
ולא־פיך
נכרי
ואל־שפתיך:
(משלי פרק כז פסוק ב)
יהללך
זר
ולא־פיך
נכרי
ואל־שפתיך:
(משלי פרק כז פסוק ב)
יהללך
זר
ולא
פיך
-
וגם
במה
שעשית
אין
ראוי
שתהלל
עצמך
,
כי
זאת
תכונה
פחותה;
טוב
שיהללך
זר
ולא
פיך
,
נכרי
ואל
שפתיך.
יהללך
זר
ולא
פיך
-
בעניני
חכמתך
ומעשיך
,
והוא
כבוד
לך
יותר.
אל
תתהלל;
יהללך
-
שנים
דבקים.
וכן
הפירוש:
אל
תתהלל
על
מעשה
הצדקה
בעבור
יום
מחר
,
שתאמר:
מחר
אעשה.
ילד
-
כמו
"תולדות
יעקב"
(בר'
לז
,
ב)
,
שהענין:
'קורות';
וכן
זה:
כאלו
היום
יולד
המקרה.
ופירושו:
לא
תדע
מה
יקרך
מקורות
היום
ולא
תוכל
עשוהו
ביום
מחר;
וזה
כענין
'אם
לא
עכשיו
אימתי'
(ראה
משנה
אבות
א
,
יד).
יהללך
זר
-
אחר
מעשה
,
ולא
פיך
-
קודם
המעשה.
נכרי
ואל
שפתיך
כפל
דבר.
(בכתב
היד
מוצגים
כאן
הפסוקים
א
-
ב).
שני
פסוקים
אלו
ענין
אחד
הם;
רומזים
הן
בנגלה
-
בענין
עסקיו
,
הן
בנסתר
-
בענין
החכמה
,
הן
בתוריות
בענין
המצוות
והצדקות
,
הן
בענין
התשובה
-
שלא
יאחר
מה
שבידו
לעשות
היום
עד
למחר
,
כי
זמן
מחר
אינו
בידו.
והוא
אמרו:
כי
לא
תדע
מה
ילד
יום
-
רוצה
לומר:
מה
יקרה
מן
הסבות
המונעות
והמעכבות;
כענין
אמרם
ז"ל
(ראה
משנה
אבות
ב
,
ד):
אל
תאמר
לכשאפנה
אשנה
שמא
לא
תפנה
,
וכן
אמר
אחד
מחכמיהם
(ראה
שבת
קנג
,
א):
שוב
יום
אחד
לפני
מיתתך!
אמרו
לו:
וכי
יודע
אדם
היום
שימות?
ואמר:
כל
שכן
ישוב
היום
שמא
ימות
למחר
,
ועל
זה
אמר:
אל
תתהלל
ביום
מחר
,
כלומר:
אל
תסבב
בעצמך
שבח
,
לומר:
מחר
אעשה
כך
וכך
,
שאין
מחרתך
בידך.
וחכמי
המוסר
אמרו:
הזמנים
שלשה:
העובר
כבר
עבר
ולא
ישוב
אליך
עוד;
העומד
והנה
הוא
הולך;
העתיד
לא
תדע
אם
תגיע
אליו.
ואמרו
זה
,
להזהיר
שלא
להפנות
ימיהם
לבטלה
על
סמך
הזמן
העתיד.
וזהו
ענין
יהללך
זר
וגו'
-
כלומר:
עשה
מעשים
שיהללך
הזר
בהם
,
וזהו
אחר
המעשה;
שהזרים
לא
ישבחו
את
האדם
על
מה
שבלבו
לעשות
,
אבל
על
מה
שראו
שכבר
נעשה.
ונכרי
ואל
שפתיך
-
הוא
כפל
ענין.
ויש
מפרשים
(ראה
רס"ג
משלי)
אל
תתהלל
ביום
מחר
-
שלא
יתהלל
ביושר
מעשיו
ולא
יתפאר
בטוב
הנהגותיו
כאלו
שלמו
ימיו
ושנותיו
,
כי
לא
תדע
מה
יקרה
לך
מן
העבירות
או
מן
ההנהגות
המגונות
,
ושמא
גובר
עליו
יצר
הרע
שעה
אחת
,
ונמצא
מאבד
עולמו.
ואמרו
חכמי
המוסר:
שלשה
אין
לספר
בשבחם
עד
אחריתם:
תבואת
השדה
והכרם
עד
האספם
באוצר
ובבית
,
והגבור
עד
שובו
מן
המלחמה
,
והחסיד
עד
שיבוא
אל
קברו;
ועל
זה
נאמר:
"טוב
שם
משמן
טוב
ויום
המות
מיום
הולדו"
(קה'
ז
,
א).
וזהו
שאמרו
ז"ל
(ראה
משנה
אבות
ב
,
ה):
אל
תאמין
בעצמך
עד
יום
מותך.
ואף
בדרך
נסתר
-
יקרה
באמונות
כן;
וכבר
נאמר
על
יוחנן
כהן
גדול
ששימש
שמונים
שנה
בכהונה
גדולה
,
ולבסוף
נעשה
צדוקי.
וכן
הפירוש
בענין
יהללך
זר
ולא
פיך
-
כלומר:
הנה
שיהללוך
הזרים
,
ולא
שתשבח
אתה
את
עצמך
,
שדבר
מגונה
הוא
לאדם
לשבח
את
עצמו.
יהללך
זר
-
הטעם:
אף
במה
שיצא
לפעל.