תנ"ך - מצרף לכסף וכור לזהב ואיש לפי מהללו:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

מַצְרֵ֣ף לַ֭כֶּסֶף וְכ֣וּר לַזָּהָ֑ב וְ֝אִ֗ישׁ לְפִ֣י מַהֲלָלֽוֹ: (משלי פרק כז פסוק כא)

טקסט וניקוד:

מַצְרֵף לַכֶּסֶף וְכוּר לַזָּהָב וְאִישׁ לְפִי מַהֲלָלוֹ: (משלי פרק כז פסוק כא)

טקסט בלבד:

מצרף לכסף וכור לזהב ואיש לפי מהללו: (משלי פרק כז פסוק כא)

תיקון קוראים:

מצרף לכסף וכור לזהב ואיש לפי מהללו: (משלי פרק כז פסוק כא)
מהללו - ל'.

מצרף - כלי עשוי לצרוף כסף והכור עשוי לבחון זהב , ואיש נצרף ומתחשב לפי מהללו - על ידי שהבריות מהללות אותו במעשיו הטובים , נבחן לרבים , אם טוב אם רע.

מצרף לכסף - הנה יש לכסף מצרף לצרוף ממנו סיגיו , וזה ידוע לצורפים , ולזהב כור מיוחד גם כן לברר ממנו סיגיו; וכן הענין בשאר הדברים , כל אחד מהם בדרך המהולל בו , אשר נתבאר בנסיון שיתבררו בו סיגיו. אך מהאויל אין תחבולה שתוכל בה לברר סיגיו , רוצה לומר: אולתו , כי הוא יחשב היותו חכם.

מצרף לכסף וכור לזהב - שיבחן בו אם טוב ואם רע. ואיש לפי מהללו - בני אדם הם הכור. אם כל בני אדם בהסכמה אחת על מהללו , אמת הוא.

מצרף; אם - שנים דבקים. מצרף שם דבר; וכור - ידוע. ואיש - איננו כ'בן אדם'; וכמהו "איש לא נעדר" (יש' מ , כו); "איש באחיהו ידבקו" (איוב מא , ט); "אשה אל אחותה בקרסים" (שמ' כו , ו). תכתוש - תרגום "כתית" (שמ' כז , כ): "כתישא" (ת"א). והחטים השבורים נקראו ריפות בעבור שהם כתושות; וחברו "לתרופה" (יח' מז , יב) שטעמו לשבר. ומכתש גם עלי - שם כלי , מוכנים לכתוש בם; ואמרו חכמים ז"ל (ראה ביצה י , א): 'אין נוטלין עלי לקצב עליו בשר'; ויתכן להיותם שני מינין. וכן הפירוש: מצרף יש לכסף לצרפו , וכור לזהב - לזקקו. ואיש - טעמו: כל אחד צרוף וזקוק לפי מהללו , רצונו לומר: לפי מה שנכון להללו. אבל אם תכתוש את האויל בתוך מכתש בחזקה , או בתוך עלי , לא תסור מעליו אולתו כאשר תסור קליפות הריפות. פירוש אחר: יתכן להיות איש - כבן אדם , והטעם: ויש איש לפי מהללו צרוף מהאולת , ככסף הצרוף וכזהב המזוקק.

מצרף לכסף וכור לזהב ואיש לפי מהללו. מצרף - שם כלי שצורפין בו את הכסף , לידע אם הוא בלי סיג. וכור - הוא כור קטן שבוחנין בו את הזהב אם הוא מזוקק. והכוונה , שיש לכסף ולזהב דרך לבחון בהם תכלית עניינם , וכל אחד מהם יוכר בזה שבחו , ונמצא האחד טוב מחבירו , וכל אחד ישובח במה שיש בו מן השבח. ומלת ואיש - כמו "איש אל אחיו" האמור בקרסים (שמ' כה , כ); וכן "אשה אל אחותה" (שמ' כו , ג) , ולא שיכוין בו לאיש ממש. וכן הכוונה , שיש בבני אדם מצרף ובחינה בעניינם בתכלית השבח שבהם; הכל הערה שאין המעלות שוות בבני אדם , וראוי לתת לכל אחד מדור ומדרגה לפי כבודו. וכן בדרך נסתר - הערה שאין השגת השלימים ומדרגותיהם שווים: מהם שישיגו להשגה מתמדת , ואתה פה עמוד עמדי (ע"פ דב' ה , כח); ומהם רצוא ושוב כמראה הבזק (ע"פ יח' א , יד); ומהם לעיתים רחוקות , ומהם פעם אחת בכל זמנם - כמו שהתבאר בספרי החכמים; והוא ענין "לפי שכלו יהולל איש" (מש' יב , ח). והכל הערה להשתדל האדם בשלימותו כפי יכולתו. ויש מפרשים (ראה רש"י) בדרך הנגלה - ואיש - אדם ממש; כלומר: כמו שיש מצרף לכסף ולזהב ויבחן בהן עניינם , כן יבחן ענין האיש לפי מהללו; כלומר , לפי מה שהבריות מחזיקים אותו , אם לשבח אם לפגם. שאם הכל נסכמים על מעלתו אל תבדוק אחריו; וההפך להפך. והוא ענין אמרם ז"ל בדרש (ראה שו"ט מח , ב): "יפה נוף משוש כל הארץ" (תה' מח , ג) - אע"פ שצור אמרה "אני כלילת יופי" (יח' כז , ג) , לא כמה דאימך אמרה אלא כמה דאמרין מגידיא; אבל ירושלים - הכל מקלסין אותה , כדכתיב "משוש לכל הארץ" (איכה ב , טו). וכן אמרם ז"ל (ראה דב"ר ג , ו): "ברוך תהיה מכל העמים" (דב' ז , יד) - אין שבחה של מטרוניא של מעלה כשעבדיה ובני ביתה מקלסין אותה , אלא כשהכל מקלסין אותה; כלומר: ברוך תהיה מצד כל העמים , כלומר , שיהיו הכל מקלסין אותך. וזהו בחינת האדם ומצרף שלו. ויש מפרשים (ראה רס"ג משלי): מצרף לכסף וכור לזהב - להגיע לבחינת ענינם; ובעליהם מביאין אותן למצרף כדי שידעו הכל את ערכן. כן החכם לפי מה שרואה בעצמו , והוא צריך לפרסם את עצמו ולא יותר; רוצה לומר , שיזהר שלא להכניס עצמו במקום שאינו ראוי לו. והוא כענין מה שאמרו ז"ל (ראה ירוש' שביעית י , ג [לט , ד]): צורבא מרבנן דאזיל לאתרא , ומוקרין ליה בגין תרי מיכלי , בעי למימר לון בחד מיכלי אנא חכים. ויש מפרשים: כמו שהמצרף והכור נותנים לאדם היכר בכסף אם הוא מצורף אם לאו , ובזהב אם הוא מזוקק אם לאו , כך אם תרצה לבחון בני אדם , התבונן בדבריו וראה המדות שהוא משבח אותם , או האנשים שהוא משבח , ותדע שהוא אוהב מה שהוא משבח; שהטבע מתקרב לדברים שהם אהובים אצלו. ונכלל בזה הערה לחכם שלא יהלל ולא ינצל לבעל המדות המגונות , אף ע"פ שלא ישבח פרטי הפעולות; כל שכן שלא ישבח הפועל המגונה , לא בפני אחרים ולא בינו לבין עצמו. ולא עוד , אלא שמצוה לגנותו ולפרסמו , כדי להרחיק שאר בני אדם ממנו , כמו שביארנו בילדותינו בחיבור התשובה (ע' 491 - 791 ). וזה דומה לענין אמרו למטה , "עוזבי תורה יהללו רשע ושומרי תורה יתגרו בם" (מש' כח , ד).

מצרף. מהללו - מטעם "הלולים" (וי' יט , כד) , שהוא שמחה וגילה. וסמך זה למה שזכר , שהאדם לא ישבע עושר ובכלל הטובות המדומות (ראה לעיל , כ); ואמר כי יבָּחן אם הוא משכיל אם לא , לפי מה שיֵרָאה ממנו במה שישמח; כי הכסיל ישחק ויראה את שיניו בהגיע לו אחת מהטובות המדומות , והחכם לא כן. לכן נאמר "כי ברב חכמה רב כעס" (קה' א , יח); כי אפשר שיגיע לחכם דבר יתעצב בו , והכסיל ישמח בו שמחה עצומה , כאשר מבואר לחוש לבעלי השכל היחידים. וכזה אפשר שיגיע לחכם דבר ישמח בו , או יעדר ממנו דבר , והכסיל ימות מכאב לב; לכן נאמר "וכל נתיבותיה שלום" (מש' ג , יז); גם "משמחי לב" (תה' יט , ט). ובכלל אמרו הפילוסופים , שראוי לאדם ליסר נפשו שלא תעלז בטובות המדומות ולא תעצב ברעות המדומות. לכן יתמיד החכם לעמד בשמחה , ורבים מכאובים לרשע (ע"פ תה' לב , י). לכן סמך לזה הבא אחריו , להודיע כי רחוק להעתיק ההמון אל האמונה הנכבדת.

ואיש לפי מהללו. הנה מהללו - שם מצורף אל הפועל , כי פרושו: לפי מה שהוא מהלל. כי נמצא: "עוזבי תורה יהללו רשע" (מש' כח , ד).

מצרף לכסף - כמו שהכסף ניכר לפי מהללו - שאם ישבחוהו בני אדם ידוע הוא כי הוא טוב , ואם יהיה לו שם רע בבני אדם , בידוע כי כך הוא רע האדם.
ריכוז קישורים