תנ"ך - אם תכתוש־את־האויל׀ במכתש בתוך הריפות בעלי לא־תסור מעליו אולתו: פ

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

אִ֥ם תִּכְתּֽוֹשׁ־אֶת־הָאֱוִ֨יל׀ בַּ֥מַּכְתֵּ֡שׁ בְּת֣וֹךְ הָ֭רִיפוֹת בַּעֱלִ֑י לֹא־תָס֥וּר מֵ֝עָלָ֗יו אִוַּלְתּֽוֹ: פ (משלי פרק כז פסוק כב)

טקסט וניקוד:

אִם תִּכְתּוֹשׁ־אֶת־הָאֱוִיל׀ בַּמַּכְתֵּשׁ בְּתוֹךְ הָרִיפוֹת בַּעֱלִי לֹא־תָסוּר מֵעָלָיו אִוַּלְתּוֹ: פ (משלי פרק כז פסוק כב)

טקסט בלבד:

אם תכתוש־את־האויל׀ במכתש בתוך הריפות בעלי לא־תסור מעליו אולתו: פ (משלי פרק כז פסוק כב)

תיקון קוראים:

אם תכתוש־את־האויל׀ במכתש בתוך הריפות בעלי לא־תסור מעליו אולתו: פ (משלי פרק כז פסוק כב)
הריפות - ב' , חד חסר (יו"ד) וחד מלא: ש"ב יז , יט; מש' כז , כב.

תכתוש - ל'; הריפות - ב' חד מל' וחד חס'; בעלי - ל'.

הריפות - חטים הנידוכים במכתש. מכתש - אסיתא (ראה חולין נב , א) , 'מורטיור' בלעז. בעלי - הוא בוכנא (ראה שם) , 'פילון מורטרו' בלעז; על שם שמעלין אותו ומכין בו תמיד נקרא עלי.

אם תכתוש - ולזה הוא מבואר , שאע"פ שתכתוש אותו במכתש בתוך החטים שיכתשו בו בעלי להסיר קליפתם וסיגם , לא תוכל להסיר מעליו אולתו. והנה זכר זה בזה המקום , לפי שאולת סבה חזקה למנוע השגת השלמות , כי האויל יסתפק במה שיראה לו מהענינים בתחלת המחשבה.

אם תכתוש את האויל במכתש - המכתש הוא שמחזיקין ביד וכותשין בו. בעלי - הבי"ת - שמוש , והוא הבור שבתוכו כותשין. ויש מפרשין בהפך (ראה שרשים: 'עלה') הריפות - שרשו 'ריף' , והם החטים הכתושים לבשלם. והאחת מן ריפות - 'ריפה' , בשקל 'קימה' , והוא מן "עמודי שמים ירופפו" (איוב כו , יא); ומן "ועלהו לתרופה" (יח' מז , יב); שפירושו: לשברון. וה"א הריפות - לידיעה , כה"א "הרמכים" (אס' ח , י). אמר , כי העלה יועיל לשבר יד ולשבר רגל. ואומר בכאן , כי אם יכתשו החטים תסור קליפתם , אך האויל - אם יכתשוהו לא תסור קליפתו , והיא אולתו.

מצרף; אם - שנים דבקים. מצרף שם דבר; וכור - ידוע. ואיש - איננו כ'בן אדם'; וכמהו "איש לא נעדר" (יש' מ , כו); "איש באחיהו ידבקו" (איוב מא , ט); "אשה אל אחותה בקרסים" (שמ' כו , ו). תכתוש - תרגום "כתית" (שמ' כז , כ): "כתישא" (ת"א). והחטים השבורים נקראו ריפות בעבור שהם כתושות; וחברו "לתרופה" (יח' מז , יב) שטעמו לשבר. ומכתש גם עלי - שם כלי , מוכנים לכתוש בם; ואמרו חכמים ז"ל (ראה ביצה י , א): 'אין נוטלין עלי לקצב עליו בשר'; ויתכן להיותם שני מינין. וכן הפירוש: מצרף יש לכסף לצרפו , וכור לזהב - לזקקו. ואיש - טעמו: כל אחד צרוף וזקוק לפי מהללו , רצונו לומר: לפי מה שנכון להללו. אבל אם תכתוש את האויל בתוך מכתש בחזקה , או בתוך עלי , לא תסור מעליו אולתו כאשר תסור קליפות הריפות. פירוש אחר: יתכן להיות איש - כבן אדם , והטעם: ויש איש לפי מהללו צרוף מהאולת , ככסף הצרוף וכזהב המזוקק.

אם תכתוש את האויל במכתש בתוך הריפות בעלי לא תסור מעליו אולתו. מכתש - הוא המדוכה. והריפות - הם החטים הנדוכים שם , להסיר קליפתם. ועלי - הוא שם הכלי שכותשין בו , ונקרא 'בוכנא'. והיא הערה , שלא יטרח השלם בהדרכת הכסיל , כי תכזב תוחלתו בו. ואמר דרך צחות , שאפילו תכתוש האויל בעלי עם הריפות במכתש , תסור קליפת החיטים ולא תסור אולתו. ורבותינו ז"ל פירשו , (ראה תנח' נח יח): האויל הזה , אף כשאתה בא להכותו ולרדותו , עד שאתה מרים את ידך להכותו פעם שנייה , הוא שוכח את הראשונה. ואפשר שהוא הערה להזהר מהשתקע בהנאות הגוף , שאם יתמיד בכך לא יוכל אחר כך לשוב ממנה בכל עמלו וטורחו , אחר שהתגבר היצר על עצמו. ויש מפרשים שהוא נקשר עם שלמעלה הימנו; כלומר: הכסף והזהב יש להם מצרף להסיר מהם סיגיהם; וכן כל אדם לפי עניינו יוסר מהם כל רע בתוכחות לפי עניינו , מהם שיוסרו מכל וכל , ומהם שיוסרו קצתם. אבל האויל - לא די שלא יוסר בתוכחות , אבל כל כך הסכלות דבקה בו , שלא תסור ממנו אולתו , אפילו אם תכתשנו במכתשת בתוך הריפות. ובביאור המלות - יש מפרשים (ראה ריק"ם) שהמכתש הוא הבוכנא , והעלי הוא המדוכה.

אם תכתוש את האויל במכתש - ותכתוש אותו בתוך הריפות - בתוך החיטים הנכתשים בעלי , לא תסור מעליו אולתו. הריפות הם החיטים הנכתשים במכתשת , ונקרא בלשון תלמוד (ראה ברכות לו , ב) 'דייסא'; ודומה לו: "ותשטח עליו הריפות" (ש"ב יז , יט).
ריכוז קישורים