תנ"ך - כי לא לעולם חסן ואם־נזר לדור דור ודור:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

כִּ֤י לֹ֣א לְעוֹלָ֣ם חֹ֑סֶן וְאִם־נֵ֝זֶר לְד֣וֹר דֽוֹר וָדֽוֹר: (משלי פרק כז פסוק כד)

טקסט וניקוד:

כִּי לֹא לְעוֹלָם חֹסֶן וְאִם־נֵזֶר לְדוֹר דוֹר וָדוֹר: (משלי פרק כז פסוק כד)

טקסט בלבד:

כי לא לעולם חסן ואם־נזר לדור דור ודור: (משלי פרק כז פסוק כד)

תיקון קוראים:

כי לא לעולם חסן ואם־נזר לדור דור ודור: (משלי פרק כז פסוק כד)
ודור (קרי; דור כתיב): י"ב חסר ו"ו בראש תיבה וקרי: ראה מש' כג , כד.

דור - ודור ק'.

כי לא לעולם חוסן - שאם אתה עשיר בכסף ובזהב , שמא לא יתקיים לעולם , לכך אל תבזה דברים קטנים שלך.

כי לא לעולם חוסן - וראוי שתזדרז בקנין המוחשות בזה האופן , כי לא יתמיד לאדם לעולם חוסן ותוקף וכח , להשתדל באלו ההשגות ולקנותם , כי במות האדם יסור ממנו זה הכח אשר לו מצד החומר. ואע"פ שהנזר והמלכות שיהיה לשכל במה שקנה מהמושכלות הוא מתמיד לו לדור ודור , כי השכל הנקנה הוא נצחי , והוא ידוע כי המוחשות יגיעו תחלה לחושים; ואחר יגיע באמצעותם אל החוש המשותף , ומדרגתם בו קרובה אל המדרגה שהיתה להם בחוש חוש , אלא שלא יתפעל החוש המשותף מהם באופן הפעלות החושים ממוחשיהם. ואחר זה יתקרבו אלו ההשגות אל הרוחניות , ויוסרו מהם הרבה מהקליפות בהגיעם אל הזוכר והשומר והדמיון , כמו שנתבאר בספר החוש והמוחש.

כי לא לעולם חוסן - אמר , כי העשבים אינן נראין בכל שעה לרעות לצאנו; בימי החורף ובימי השלג לא יוכלו לצאת למרעה. ועל זה סמך לו פתרונו:

ידע תדע; כי לא; גלה חציר; כבשים; ודי חלב - חמשה דבקים. חסן - אוצר. נזר - עטרה. עשבות - רב השמות ישתנו , כי אין המלה מגזרת 'עשב'; וכן "ודם ענב" (דב' לב , יד) , "ענבי נזיריך" (וי' כה , טו) , "ענבים" (בר' מ , י) - שלשתם משתנים זה מזה. ומחיר - טעמו: חלוף. כי כן התרגום (ראה ת"א דב' כג , יט). ולפי דעתי מזה נאמר 'מחר' , וטעמו: חלף ותמורה מן היום שכבר עבר. וכן הפירוש: פני צאנך אשר שמו פניהם ללכת שם , שית לבך שלא תשכחם. ואל תשית לבך אל מעלה גדולה , כי לא לעולם קימים האוצר והמלוכה. נראו הדשאים והעשבים ויאספו עמך , ויהיו מאכל לצאנך , והכבשים יהיו בעבור מלבושך , והעתודים יהיו חלף ותמורת שדה כאשר תקנהו , והחלב בעבור מאכלך ובעבור מאכל בני ביתך והחיים שתחיינה בו נערותיך.

(בכתב היד מוצגים כאן הפסוקים כג - כז). לפי הנגלה - הערה להיות האדם זריז בעסקיו , ולא יחשוב שהנכסים ישמרו עצמם; אבל כמו שצריך השתדלות בקניינם , כן צריך השתדלות בקיומם ובהעמדתם. כאמרם ז"ל בפרק 'כל הבשר' (חולין קה , א): דסייר נכסי משכח אסתירי; כלומר: כל שבודק נכסיו והופך ומהפך בהם , מוצא בהם תועלת גדולה לקיום נכסיו והעמדתם. ועל זה אמר: ידוע תדע פני צאנך; כלומר , שתתבונן בהם , כי הידיעה הנה במקום התבוננות , כדרך "ועת ומשפט ידע לב חכם" (קה' ח , ה). ואמר: כי לא לעולם חוסן - כלומר: כי כח הממון הנקנה אינו עומד בעצמו לעולם , אבל צריך השתדלות תמידי , כאלו תרצה לקנותו מחדש. ואם נזר - כלומר: ולא נזר. והוא בא בדרך תימה; כלומר: התחשוב שיהיה הנזר והחשיבות לדור ודור? ולכן צריך שתתעמל בהעמדת הקנין , וחוסן - פירושו כח , מלשון "וחסון הוא כאלונים" (עמ' ב , ט); ונקרא הממון כן , להיותו כח האדם ותקפו. ויש מפרשים אותו: אוצר , מלשון "לא יאצר ולא יחסן" (יש' כג , יח); והכל כוונה אחת. כן נזר נאמר הנה על הממון , שהוא מעטר האדם ומכתירו אצל ההמון. וחזר אחר כן לענין הצאן , ואמר: גלה חציר וגו'; כלומר: הסבות רבות עליו: פעמים שימצא מרעה די ספקם , ויגלה להם החציר , ונראה הדשא בכל מקום; ופעמים שאפילו עשבות ההרים יאספו , רוצה לומר: יכלו ויתמו , מענין "אסוף אסיפם" (יר' ח , יג). ולכן אתה צריך להשתדל ולהתעמל בצרכי מחייתם , וברוב ההשתדלות תפק רצונך בהם , והוא , שמהם תוציא לבושך; והוא אמרו: כבשים ללבושך; כלומר: מגיזתם. וכן תוציא מהם קנין כבודות שדות וקרקעות , והוא ענין ומחיר שדה עתודים; כלומר: העתודים יהיו לך מחיר שדה - שתקנה בהם שדה לצורך תבואה. ודי חלב עזים - כלומר: ודי סיפוק מחלב העזים ללחמך ללחם ביתך - רוצה לומר: ללפתן ופרפרת; כי הלחם הוא כלל המאכלים. וחיים לנערותיך - הנמצאות אתך בביתך , כדי שלא יוכלו לבקש טרפם הנה והנה. ויש לפרשו דרך הערה תוריית , לרחם העניים והדלים מממונו , והם הם שקראם 'צאן' ועדרים. ואמר: כי לא לעולם חוסן - כלומר , שלא יתקיים לעולם וצריך שיעשה בו דבר קיים לנצח , והוא אמרו: ואם נזר לדור ודור; כלומר: אף ע"פ שהמעלה הנפשית היא נזר ועטרה לדור ודור , הממון בעצמו בלתי מתקיים; ואם כן צריך לעשות ממנו נזר , שהוא דבר המתקיים. ואמר: גלה חציר ונראה דשא - כלומר: באחריתך יגלה לך החציר והדשא שהמצאת להם בשעת דוחקם , ונאספו עשבות ההרים שנתת בחייך לעזרתך ולמסעדתך; כענין "והלך לפניך צדקך" (יש' נח , ח). וכן בשר הכבשים שנתת להם , יהיו ללבושך , והעתודים יהיו לך בחילופם שדה , רוצה לומר: דבר קיים ומובטח. ודי חלב עזים ללחמך וגו' - הכל המשך; ולקח עתודים ועזים לקצת השאלה על דבר המתעתד בעוז לנצח. ובדרך נסתר - רמז על סדר כלל הנהגת האדם. ואמר: ידוע תדע פני צאנך שית לבך לעדרים - רמז לגוף ולכוחותיו , שישתדל בהעמדתו , כי חסנו וכחו חלוש ונקלה ויכְלֶה על נקל; והנה הוא צריך בקיומו זמן להצלחת הנפש. ואמר: גלה חציר ונראה דשא - כי החציר והדשא - כלל צרכי החומר לגדול הבהמה. ואחר כך רמז על שלימות המדות , והוא ענין כבשים ללבושך; והבגדים - שם מושאל על המדות. ומחיר שדה ועתודים - רמז לחכמות , שהם הצעה ומדרגה לחכמת האמת; ועליה אמר אחר כך: ודי חלב עזים ללחמך , שהוא עיקר המזון. וביתך - רמז על המדור הנצחי. וייעד אזהרה חיים לנערותיו , רוצה לומר: חיים נצחיים לנפשות הצדיקים. ויש לפרשו הערה , להזדרז על השפעת חכמתו לזולתו. וקרא התלמידים 'עדרי צאן' , ומעורר לשית לבו עליהם בעוד בחיים חייתו (ע"פ יח' ז , יג) , כי לא לעולם חוסן חייו , ואם נזר נפשו נשארת לנצח. ודמה המצאת חכמתו והשפעתה לגלוי החציר והראות הדשא והתאסף עשבות הרים במקום אחד , להיותם מוכנים למאכלים. וכבשים - דרשו בו רבותינו ז"ל (ראה חגיגה יג , א): דברים שהם כבשונו של עולם יהיו תחת לבושך. ולדעת זה הוא רמז להשמר על גלוי הסודות למי שאינו ראוי להם. ועתודים - משל לתלמידים החשובים; וייעד להמציא להם מחיר שדה , כלומר: החכמות שעמידתם וכוונתם מצד עצמם , והם החכמות האמיתיות. ודי חלב עזים ללחמך וללחם ביתך וחיים לנערותיך - כל זה רמז לתת לכל אחד מהם חוקו הראוי לו. וייעד בחלב עזים - מזון לו ולביתו ולנערותיו , כנגד שלש מזונות היוצאים ממנה: החלב בעצמו , והחלב המתקבץ , והקום - הכל משל לתת לכל אחד חוקו: הראוי לחצר - לחצר , הראוי לגנה - לגנה , הראוי לביתן - לביתן (ראה מגילה יב , א).

כי. לא - משרת בעבור אחר; והיה ראוי לא לדור ודור. וזה מדבר על הנבהל.

ידוע תדע פני צאנך וגו' - הנה מנהגם לא היה עסק חובות ומשכונות כמנהגנו , רק מטוב הנהגתם היה לרעות צאן: "רעה צאן עבדיך" (בר' מז , ג). ואמר שלמה , שאע"פ שיעלה האדם לגדולה ומלכות , והוא החסן והנזר , לא יניח ידו ממנהגו מן העסק במחיה ובכלכלה , והוא שישית לבו לעדרים , כי זה האומנות קיים , ויתר הענינים לא יתקיימו תמיד.

כי לא לעולם חוסן - אינם דבר הרֶיוַח שיעמדו עד לעולם בחוסן ובתקפם בלא אכילה ושתייה. ואם נזר הצאן , כלומר: הריוח שלהם וההכנסה שלהם לדור ודור קיים? בתימה. נזר - מלשון "והזרתם את בני ישראל" (וי' טו , לא) , שהוא לשון הפרשה. גם זה: מה שאתה מפריש מן הצאן , כמו החלב והצמר והוולדות וכל הריוח שלהם.
ריכוז קישורים