תנ"ך - נגיד חסר תבונות ורב מעשקות שנאי שנא בצע יאריך ימים: פ

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

נָגִ֗יד חֲסַ֣ר תְּ֭בוּנוֹת וְרַ֥ב מַעֲשַׁקּ֑וֹת שֹׂ֥נֵאי שֹׂ֥נֵא בֶ֝צַע יַאֲרִ֥יךְ יָמִֽים: פ (משלי פרק כח פסוק טז)

טקסט וניקוד:

נָגִיד חֲסַר תְּבוּנוֹת וְרַב מַעֲשַׁקּוֹת שֹׂנֵאי שֹׂנֵא בֶצַע יַאֲרִיךְ יָמִים: פ (משלי פרק כח פסוק טז)

טקסט בלבד:

נגיד חסר תבונות ורב מעשקות שנאי שנא בצע יאריך ימים: פ (משלי פרק כח פסוק טז)

תיקון קוראים:

נגיד חסר תבונות ורב מעשקות שנאי שנא בצע יאריך ימים: פ (משלי פרק כח פסוק טז)
מעשקות - ב': יש' לג , טו; מש' כח , טז. שנא (קרי; שנאי כתיב) - ג' חסר (בלישנא): יש' סא , ח; מש' יא , טו; כח , טז. וכל התורה ויהושע. שנא - ה' חסר (בלישנא): ראה מש' יא , טו.

שנאי - שנא קרי.

חסר תבונות - מתוך שהוא חסר תבונה הוא רב מעשקות , כי אינו נותן לב על חייו ומרבה לעשוק; שהרי השונא בצע יאריך ימים.

ארי נהם - הנה בדמיון הארי הנוהם על דברי הטרף , והדוב השוקק והולך לטרוף , ימצא הרשע המושל על עם דל: אין כוונתו כי אם להשחית ולהרע להם ולעשקם , בהפך מה שראוי שיהיה מחוק המושל. נגיד - וזה דרך הנגיד שהוא חסר תבונות ורב מעשקות; אך הנגיד שהוא שונא בצע יאריך ימים המונהגים ממנו בהנהגתו הישרה ובשמירתו אותם מהרע איש לאחיו. ובהפך הענין ברשע שיכסף לטרפם. או ירצה בזה: הנה בדמיון הארי הנוהם שישמעו קולו החיות ויברחו , כן הענין ברשע המושל על עם דל , כי לא יוכלו שאתו (ע"פ דב' יד , כד) וימרדו בו , וכן הענין בנגיד חסר תבונות ורב מעשקות; אך מי שהוא שונא בצע יאריך ימים על ממלכתו (ע"פ דב' יז , כ).

נגיד חסר תבונות ורב מעשקות שנא בצע יאריך ימים - נגיד במקום זה שם התאר בשקל "חסיד" (ש"ב כב , כו) "נדיב" (מש' יט , ו) "שריד" (במ' כא , לה); מלשון "משכו" (שמ' יב , כא) שתרגומו: "נגידו" (ראה ת"א). אומר , כי מי שהוא חסר תבונות ומֵרֵיע לבני אדם , נמשך מהעולם בחצי ימיו , כמו שאמר הכתוב: "בחצי ימיו יעזבנו" (יר' יז , יא). ויותר נכון שיהיה מתרגום "ויגוע" (בר' מט , לג): "ואתנגיד" (ת"א). ושונא בצע - בהפך מזה , יאריך ימים. או נפרש פסוק זה מקרא קצר: נגיד חסר תבונות ורב מעשקות יכרת , ושונא בצע יאריך ימים.

ארי נהם; נגיד חסר - שנים דבקים. ארי חסר כ"ף. שוקק - מן 'שוק'; וטעמו: דורס. כן מושל שהוא רשע על עם דל , וכן נגיד שהוא חסר תבונות. ורב מעשקות - נמשל לארי ולדוב בעשקו העניים. שנאי - כתוב ביו"ד , להורות כי על המושל והנגיד ידבר. ושונא קרי , שכל אחד ראוי שיהיה שונא בצע , אז יאריך ימים.

(בכתב היד מוצגים כאן הפסוקים טו - טז). צעקת הארי תקרא 'נהימה'. ודוב שוקק - יש מפרשים בו גם כן (ראה רש"י; השרשים: 'שקק') ענין צעקה , ואומרים שצעקת הדוב תקרא 'שקיקה'. ועיקר פירושו מלשון "בשוקים וברחובות" (שה"ש ג , ב) , כלומר: הולך ברחובות תמיד. ואמר , שהמושל הרשע הוא אצל העם כארי נוהם ודוב שוקק , שהכל מתפחדים ממנו. וכן הוא הנגיד כשהוא חסר תבונות ורב מעשקות; רוצה לומר: שחפצו תמיד לגזול ולחמוס , לעשוק אהב (ע"פ הו' יב , ח). אבל מלך שונא בצע יאריך ימים , כלומר: יאריך ימים על ממלכתו , כי יבחרו כולם בו ולא ימרדו בו. ובדרך נסתר - מושל רשע הוא המלך הזקן , ועם דל - הכחות השכליות. וכן נקרא שונא בצע - המפלס אורחותיו שלא לרדוף אחר התאוות , כי הוא יתגבר על יצרו , גם את הארי גם את הדוב יכה (ע"פ ש"א יז , לו); יזקין בארץ שרשו (ע"פ איוב יד , ח) ועשה פרי למעלה.

נגיד - פירש הגאון (רס"ג משלי) , כי נגיד שהיה חסר תבונות ורב מעשקות לא יעמוד , אבל שונא בצע יאריך ימים. ולפי דעתי , כי מלת שונא משרת לפניו ולאחריו. ואם אמר 'ובֶצע' היה נכון. והטעם , כי הנגיד אשר איש חסר תבונות , וגם מי שהוא רב מעשקות , רצוני: חומד ממון , הוא שונא , עד שלא יהיו אנשי ביתו כי אם חכם ובלתי אוהב כסף , וגם הוא לעצמו שונא בצע - הוא יאריך ימים על מלכותו; כי אלו השני דברים סבת קיומו וקיום הממלכה.

נגיד חסר תבונות ורב מעשקות וגו' - הנה כל המפרשים נבערה חכמתם על זה הפסוק , כי לא שתו לבם אל מלאכת הגיון אשר היא הַיְישרת הדבור החיצוני והפנימי. אמנם זה הפסוק מבואר , ופשוט למי שידע מעט ממלאכת הגיון; ואנחנו כבר קדם לנו באור זה בקצרה , וזכרנו כמה פסוקים קדמו בזה הספר כמו זה. ובאור זה יותר; כי זה הפסוק הוא ממין שקצתו הפכי לקצתו , ושניהם צודקים , והוא ממין שאין הֵהָפכוּת כֻּלו בפֹעל במלות הפסוק , אבל הוא בם בכח. וזה , כי הגזרה הראשונה טעמה: נגיד הוא חסר תבונות ורב מעשקות; והשנית: הוא שונא בצע , הוא יאריך ימים. וזה , כי שונא בצע הוא אם כן שלם תבונות וסר מעשקות; ואמר שהוא יאריך ימים. אם כן הראשון שהוא הפכו , הנה יהיה קצר ימים. וזה כענין אמרו: "מרמה בלב חורשי רע וליועצי שלום שמחה" (מש' יב , כ) , כי זה האחרון מחייב של ראשון יהיה "תוגה" (מש' יד , יג). ואל תתמה איך יגזור שהנגיד הוא חסר תבונות ורב מעשקות , כי כבר הודעתיך שגזרות זה הספר הם סתמיות , שפעם כחם כח הכוללוּת , ופעם כחם כח החלקיוּת; ויתכן מזה שיהיה אמרו: נגיד , כאמרינו: האדם כותב. וגם הודעתיך כי גזרות זה הספר הם אפשריות: פעם על הרוב , ופעם על השווי , ופעם על המעט. ואע"פ שיהיה כתוב: כל נגיד הוא חסר תבונות ורב מעשקות - הנה היה אמת , אם שיהיה אפשרי על המעט. כל שכן שמבואר , שזה ענין נמצא על הרוב , עד שעל דרך זרות נמצא חלוף זה; כי הנגידות והממשלה יביאם להבטל מהעיון בחכמה ובמוסר , ולרוב הוצאתם יהיו בעלי מעשקות. וכן הוא ענין זמננו זה , וכן היה לעולם ברוב; וזהו מה שאמר שלמה: הנגיד הוא חסר תבונות ורב מעשקות; וזה דומה למה שקדם: "רב מחולל כל" (מש' כו , י); כלומר: ה"רב" והאדון הוא "מחולל כל". ולפני זה כתיב: "הפכפך דרך איש וזר" (מש' כא , ח) , אשר טעמו כל איש הפכפך דרכו וזר; וזה נמצא על הרוב. וכבר פירשנום , והיה זה כאחד מהם. הנה כן פירוש זה הפסוק לפי דעתי. אמנם הקודמים , כי לא פרשו המקרא על דרך הגיוני להעדר מאוצרותם זאת המלאכה , לא הרגישו בין 'הרכבות תנאי וקשור' , ובין 'הרכבת הגדה וספור' , וחשבו שאמרוֹ: נגיד חסר תבונות ורב מעשקות - יהיה הרכבת תנאי וקשור , כמו "מושל רשע" הקרוב לזה (לעיל , טו); או כמו הפסוק שיאמר עוד: "מושל מקשיב על דבר שקר" וגו' (מש' כט , יב). וכן נעלם מהם מה ענין הגזרות בעלות חומה , ומה ענין הגזרות הסתמיות. וגם לא ידעו ענין שלשת החמרים מן הגזרות , עד שמהם הכרחיות , ומהם אפשריות , ומהם נמנעות. וגם לא ידעו שהאפשרי - שלשה מינים. וגם לא ידעו מה ענין מה שבפועל , ומה שבכח. ואם יש ונמצא מהקודמים שידעו כל אלו החלוקות , לא שמו לבם לפרש דברי המקרא על פי אלו החלוקות , ואני עשיתי זה; ישתבח בעל הרצון אשר נתן כזאת אל לבי. אמנם באחת אדבר , כי מי שלא יבין מאמרי התורה והמקרא על דרך חלוקות הלשון כפי מלאכת ההגיון מנושא ונשוא ויתר מה שבארתי , אם בכלל פירושי בזה הספר ובזולתו , לא יבין האמת בכל המקרא כלה. וכלל הדבר: לא יבין דבר. וזכור כל זה בני.

נגיד שהוא חסר תבונות , יהיה רב מעשקות - ויאהב העושק והגזל; ואם הוא שונא בצע , יאריך ימים.
ריכוז קישורים