תנ"ך - מרבה
הונו
בנשך
ובתרבית
ותרבית
לחונן
דלים
יקבצנו:
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
מַרְבֶּ֣ה
ה֭וֹנוֹ
בְּנֶ֣שֶׁךְ
וְבתַרְבִּ֑ית
וְתַרְבִּ֑ית
לְחוֹנֵ֖ן
דַּלִּ֣ים
יִקְבְּצֶֽנּוּ:
(משלי פרק כח פסוק ח)
מַרְבֶּה
הוֹנוֹ
בְּנֶשֶׁךְ
וְבתַרְבִּית
וְתַרְבִּית
לְחוֹנֵן
דַּלִּים
יִקְבְּצֶנּוּ:
(משלי פרק כח פסוק ח)
מרבה
הונו
בנשך
ובתרבית
ותרבית
לחונן
דלים
יקבצנו:
(משלי פרק כח פסוק ח)
מרבה
הונו
בנשך
ובתרבית
ותרבית
לחונן
דלים
יקבצנו:
(משלי פרק כח פסוק ח)
ובתרבית
(כתיב;
ותרבית
קרי)
-
ד'
יתיר
בי"ת
ולא
קרי:
ש"ב
י
,
ט;
מ"ב
כב
,
ה;
יר'
נב
,
יא;
מש'
כח
,
ח.
וחילופו
(לא
כתיב
בי"ת
וקרי):
תחלת
-
ש"ב
כא
,
ט.
ד'
יתיר
ב'
ולא
קרי
מכל
בחורי
בישראל
המפקדים
בבית
יי'
קדמייה
דפסוק'
ויתנהו
בבית
הפקדת
בנשך
ובתרבית.
וחלופ'
תחלת
קציר
שערים.
ובתרבית
-
ותרבית
ק';
יקבצנו
-
ל'.
מרבה
הונו
בנשך
ותרבית
לחונן
דלים
-
הרשות
שומעין
עליו
שהוא
מתעשר
בלא
משפט
,
ונוטלין
ממונו
,
ובונין
בו
גשרים
ומתקנין
בו
הדרכים
,
וזהו
חנינת
דלים.
כך
דרשו
רבי
תנחומא
(תנ"ב
משפטים
ה).
מרבה
הונו
-
מי
שירבה
הונו
בנשך
ובתרבית
,
שהוא
דומה
לעושק
מצד
התורה
שמנעה
זה
,
הנה
השם
יתברך
ישיב
גמולו
להשיב
ההון
לאשר
עשקו
מהם
באופן
מה
,
וזה
,
כי
הנשך
והתרבית
יוקח
מהדלים
מפני
צרכם
אל
ההלואה
,
והשם
יתברך
יסבב
שיהיה
העושר
המקובץ
בזה
האופן
לאיש
אשר
הוא
חונן
דלים
,
וממנו
ייכון
לו
לחון
העניים
כמנהגו.
מרבה.
ובתרבית
-
כתוב;
להודיע
כי
כן
היה
ראוי.
ותרבית
קרי
,
כי
בי"ת
בנשך
משרת
לשניהם.
לחונן
-
לאיש
שיחון
הדלים
ויקבץ
הון
הנשך
ותרבית.
מרבה
הונו
בנשך
ובתרבית
לחונן
דלים
יקבצנו.
רבותינו
ז"ל
דרשוהו
(ראה
ב"מ
עב
,
ב)
דרך
פשט
-
הערה
מייעדת
עונש
,
ופירשו
חונן
דלים
-
המלכות.
ואמר
,
שכל
מי
שמרבה
הון
ברשע
,
סופו
שיקבצנו
למלכות
,
ששומעים
עליו
שהוא
עשיר
ונוטלין
ממונו.
וסבת
שקורא
המושל
חונן
דלים
-
פירשו
בו
בתנחומא
(משפטים
יד)
,
שעושה
בו
גשרים
ותיקוני
דרכים
,
וזו
היא
חנינת
דלים.
וכן
פירשו
על
שהוא
חונן
בו
בני
אומתו
שהם
דלים
מן
המצוות.
ויש
מפרשים:
סופו
שיירשנו
איזה
חסיד
שיחונן
בו
דלים
,
כאמרו:
"ולחוטא
נתן
ענין
לאסוף
ולכנוס
לתת
לטוב
לפני
האלהים"
(קה'
ב
,
כו)
-
מדה
כנגד
מדה;
שהנשך
והמרבית
בסתם
מן
העניים
היה
,
שהעשירים
אינם
לווים
ברבית;
ומתוך
כך
הוא
חוזר
למי
שיחונן
בו
את
הדלים.
ובדרך
נסתר
-
רומז
על
שלימות
המדות
,
ובפרט
על
מדת
ההסתפקות.
כלומר:
מי
שהוא
הומה
להון
,
עד
שהוא
מרבה
הונו
בעול
ובחמס
,
הוראה
עליו
שדעתו
להמשך
אחר
תאוות
היצר.
וקרא
הכחות
הגשמיות
דלים
,
לרעבונם
על
התאוות.
והוא
הערה
לשבח
מדת
ההסתפקות.
מרבה.
לחונן
דלים
-
הטעם
,
כי
החכמים
ינחלו
עשרו.
וזכר
הנשך
והתרבית
,
כי
המרגיל
בו
הוא
ההומה
להון
יותר
מהמרגיל
לרעות
צאן
,
אשר
קדם
זכרו.
וטעם
מרבה
-
כי
כונתו
אינו
-
רק
להרבות
הונו
,
לא
להוציאו
בלמוד.
לכן
סמך
לו
הבא
אחריו.
לחונן
דלים
יקבצנו
-
כטעם:
"וצפון
לצדיק
חיל
חוטא"
(מש'
יג
,
כב).
ואל
תתמה
על
אמרו
יקבצנו
,
כי
אין
כתוב
יקבצנו
בכונה
ראשונה;
וכבר
ידוע
לחכמים
מה
ענין
הכונה
הראשונה
והשנית
,
או
מה
ענין
מה
שבעצם
ומה
שבמקרה.
לחונן
דלים
יקבצנו
-
לצדיק
שהוא
חונן
דלים
,
שהוא
יזכה
בכל
ממונו;
כעניין
שנאמר:
"יכין
רשע
וצדיק
ילבש"
(ראה
איוב
כז
,
יז).