תנ"ך - מרבה הונו בנשך ובתרבית ותרבית לחונן דלים יקבצנו:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

מַרְבֶּ֣ה ה֭וֹנוֹ בְּנֶ֣שֶׁךְ וְבתַרְבִּ֑ית וְתַרְבִּ֑ית לְחוֹנֵ֖ן דַּלִּ֣ים יִקְבְּצֶֽנּוּ: (משלי פרק כח פסוק ח)

טקסט וניקוד:

מַרְבֶּה הוֹנוֹ בְּנֶשֶׁךְ וְבתַרְבִּית וְתַרְבִּית לְחוֹנֵן דַּלִּים יִקְבְּצֶנּוּ: (משלי פרק כח פסוק ח)

טקסט בלבד:

מרבה הונו בנשך ובתרבית ותרבית לחונן דלים יקבצנו: (משלי פרק כח פסוק ח)

תיקון קוראים:

מרבה הונו בנשך ובתרבית ותרבית לחונן דלים יקבצנו: (משלי פרק כח פסוק ח)
ובתרבית (כתיב; ותרבית קרי) - ד' יתיר בי"ת ולא קרי: ש"ב י , ט; מ"ב כב , ה; יר' נב , יא; מש' כח , ח. וחילופו (לא כתיב בי"ת וקרי): תחלת - ש"ב כא , ט.

ד' יתיר ב' ולא קרי מכל בחורי בישראל המפקדים בבית יי' קדמייה דפסוק' ויתנהו בבית הפקדת בנשך ובתרבית. וחלופ' תחלת קציר שערים.

ובתרבית - ותרבית ק'; יקבצנו - ל'.

מרבה הונו בנשך ותרבית לחונן דלים - הרשות שומעין עליו שהוא מתעשר בלא משפט , ונוטלין ממונו , ובונין בו גשרים ומתקנין בו הדרכים , וזהו חנינת דלים. כך דרשו רבי תנחומא (תנ"ב משפטים ה).

מרבה הונו - מי שירבה הונו בנשך ובתרבית , שהוא דומה לעושק מצד התורה שמנעה זה , הנה השם יתברך ישיב גמולו להשיב ההון לאשר עשקו מהם באופן מה , וזה , כי הנשך והתרבית יוקח מהדלים מפני צרכם אל ההלואה , והשם יתברך יסבב שיהיה העושר המקובץ בזה האופן לאיש אשר הוא חונן דלים , וממנו ייכון לו לחון העניים כמנהגו.

מרבה. ובתרבית - כתוב; להודיע כי כן היה ראוי. ותרבית קרי , כי בי"ת בנשך משרת לשניהם. לחונן - לאיש שיחון הדלים ויקבץ הון הנשך ותרבית.

מרבה הונו בנשך ובתרבית לחונן דלים יקבצנו. רבותינו ז"ל דרשוהו (ראה ב"מ עב , ב) דרך פשט - הערה מייעדת עונש , ופירשו חונן דלים - המלכות. ואמר , שכל מי שמרבה הון ברשע , סופו שיקבצנו למלכות , ששומעים עליו שהוא עשיר ונוטלין ממונו. וסבת שקורא המושל חונן דלים - פירשו בו בתנחומא (משפטים יד) , שעושה בו גשרים ותיקוני דרכים , וזו היא חנינת דלים. וכן פירשו על שהוא חונן בו בני אומתו שהם דלים מן המצוות. ויש מפרשים: סופו שיירשנו איזה חסיד שיחונן בו דלים , כאמרו: "ולחוטא נתן ענין לאסוף ולכנוס לתת לטוב לפני האלהים" (קה' ב , כו) - מדה כנגד מדה; שהנשך והמרבית בסתם מן העניים היה , שהעשירים אינם לווים ברבית; ומתוך כך הוא חוזר למי שיחונן בו את הדלים. ובדרך נסתר - רומז על שלימות המדות , ובפרט על מדת ההסתפקות. כלומר: מי שהוא הומה להון , עד שהוא מרבה הונו בעול ובחמס , הוראה עליו שדעתו להמשך אחר תאוות היצר. וקרא הכחות הגשמיות דלים , לרעבונם על התאוות. והוא הערה לשבח מדת ההסתפקות.

מרבה. לחונן דלים - הטעם , כי החכמים ינחלו עשרו. וזכר הנשך והתרבית , כי המרגיל בו הוא ההומה להון יותר מהמרגיל לרעות צאן , אשר קדם זכרו. וטעם מרבה - כי כונתו אינו - רק להרבות הונו , לא להוציאו בלמוד. לכן סמך לו הבא אחריו.

לחונן דלים יקבצנו - כטעם: "וצפון לצדיק חיל חוטא" (מש' יג , כב). ואל תתמה על אמרו יקבצנו , כי אין כתוב יקבצנו בכונה ראשונה; וכבר ידוע לחכמים מה ענין הכונה הראשונה והשנית , או מה ענין מה שבעצם ומה שבמקרה.

לחונן דלים יקבצנו - לצדיק שהוא חונן דלים , שהוא יזכה בכל ממונו; כעניין שנאמר: "יכין רשע וצדיק ילבש" (ראה איוב כז , יז).
ריכוז קישורים