תנ"ך - דברי׀ אגור בן־יקה המשא נאם הגבר לאיתיאל לאיתיאל ואכל:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

דִּבְרֵ֤י׀ אָג֥וּר בִּן־יָקֶ֗ה הַמַּ֫שָּׂ֥א נְאֻ֣ם הַ֭גֶּבֶר לְאִיתִיאֵ֑ל לְאִ֖יתִיאֵ֣ל וְאֻכָֽל: (משלי פרק ל פסוק א)

טקסט וניקוד:

דִּבְרֵי׀ אָגוּר בִּן־יָקֶה הַמַּשָּׂא נְאֻם הַגֶּבֶר לְאִיתִיאֵל לְאִיתִיאֵל וְאֻכָל: (משלי פרק ל פסוק א)

טקסט בלבד:

דברי׀ אגור בן־יקה המשא נאם הגבר לאיתיאל לאיתיאל ואכל: (משלי פרק ל פסוק א)

תיקון קוראים:

דברי׀ אגור בן־יקה המשא נאם הגבר לאיתיאל לאיתיאל ואכל: (משלי פרק ל פסוק א)
אגור - ב' בתרי לשנין: דב' לב , כז; מש' ל , א. לאיתיאל - ב': מש' ל , א (פעמיים).

אגור ב' בתר' לשנ' לולי כעס אויב אגור דברי אגור בן יקה.

אגור - ב'; יקה - ל'; לאיתיאל - ב'; ואכל - ל'.

אגור בן יקה - דברי שלמה שאגר את הבינה והקיאה; כך פירשוהו חכמים (ראה תנח' וארא ה). המשא - נבואה זו אמר על כן. נאם הגבר לאיתיאל - אמר הגבר , זה שלמה , המשא הזה על עצמו , בשביל איתיאל - על שסמך על חכמתו להרבות זהב וסוסים ונשים שהוזהר מלהרבות. וכן אמר: איתיאל ואוכל - ארבה נשים ולא יסירו את לבבי , ארבה זהב ולא אסור , ארבה סוסים ולא אשיב את העם מצרימה (ראה דב' יז , טז - יז). לאיתיאל ואוכל - בשביל שאמר: 'אתי אל' , ואוכל לעשות ולא אכשל. לאיתיאל - על איתיאל , כמו "ואמר פרעה לבני ישראל" (שמ' יד , ג) - על בני ישראל.

דברי אגור בן יקא וגו' - עד "דברי למואל" (מש' לא , א). דברי אגור - ידמה ששלמה קרא עצמו אגור מצד הדברים שכלל אותם בזה הספר , כמו שקרא עצמו 'קהלת' מצד הדברים הנכללים בספר קהלת (ראה קה' א , א). והנה אגור הוא מענין הקבוץ והאסיפה. וקרא עצמו בן יקה , רוצה לומר: בן אשר יקיא; והרצון , שהוא אגור בתוכו ומקובץ מהמחשבות המקבילות בדרושים הגדולים , ורוצה להקיא המעמס והמשא מן המחשבות הבלתי צודקות , כדי שישארו לו הצודקות. וספר שכבר אמר זה המאמר לחכם אחד ששמו איתיאל , ואמָרוֹ גם כן לו ולחבירו שהיה שמו אוכל.

דברי אגור בן יקא (בנוסחנו: יקה) - הוא שלמה הוא קהלת. ואגור - מענין קהלת , וקהלת מן "אז יקהל שלמה" (מ"א ח , א); ואגור - מן "אוגר בקיץ" (מש' י , ה). ונקרא אגור , שהיה אוגר הבינות והכל אגור בו , ואחרי כן הקיא אותו - הבין והוציאו מפיו. ואף על פי שהוא חסר יו"ד , בן - לשון בינה יתפרש. לאיתיאל ואוכל - פירושו , כי שני חכמים היו , והיה שמם כך.

אגור היה בימי שלמה; הולך בישרו , יודע דעת ונכבד בדורו; על כן המלך שלמה אסף דברי חכמתו בספרו. דברי - להודיע כי אין בינותם משלים. בן - בחרק , כי הוא משתתף עם הצרי; כאשר מצאנו "רש ועושר" (להלן , ח) - "ישבע ריש" (מש' כח , יט); "חן" (מש' א , ט) - "חין ערכו" (איוב מא , ד); וגם כן "בן" (מש' ג , יב) - "בן נון" (שמ' לג , יא) , "בן הכות" (דב' כה , ב) , "שבן לילה היה" (יונה ד , י). ונקרא שם אביו יקה כאשר על ספר מחוקה , ולא נודע טעמו. וכן אגור. המשא - תקרא כן הנבואה , בעבור נושא דברי השם לבן אדם. נאם - שם דבר על משקל "זבול" (מ"א ח , יג); והעד: "וינאמו נאם" (יר' כח , לא); כי שם הפעל הנקרא 'סבוב' (מקור) - מוקדם לפעלים , חוץ מן המעט. ויתכן שהוא סבוב , ובא "נאם" אחר "וינאמו" בעבור ו"ו החבור במלת "וינאמו"; וכן "ויברך ברוך" (יהו' כד , י); "ובא בוא ושטף ועבר" (דנ' יא , י). והשרק במלת נאם - תחת חולם. הגבר - הוא אגור , ונקרא כן בעבור שגברה חכמתו. לאיתיאל - פעמים דרך אריכות , כאשר מצאנו בפסוק "ואתנה את הלוים" (במ' ח , יט) , שנזכר שם "בני ישראל" חמשה פעמים. ואוכל - מצאנו שם העצם על דרך הפעלים; פעם נדע טעמו למה נקרא כן , כיצחק ויעקב , שהם על משקל יפעל ויפעול , ופעם לא נדע טעמו , כיפתח ונמרוד. וכן אוכל - שהוא על משקל "בידי לא אוכל קום" (איכה א , יד). ויש שם דבר כמוהו: "על אובל אולי" (דנ' ח , ב). ואיתיאל ואוכל היו חכמים חבירי אגור או תלמידיו.

(בכתב היד מוצגים כאן הפסוקים א - ו). וייחס הדברים לאגור בן יקה - והוא שם חכם , והיה מתלמידי שלמה או מחביריו או ממלמדיו. ואולי הוא שם מושאל על שלמה , ונקרא אגור על שם אסיפת חכמותיו , כדרך שנקרא "קהלת" (קה' א , א). ונקרא יקה - על השפעתו. ובן נקוד בחירק; אולי לכוונת השאלתו בענין 'בינה'. ואמר: המשא נאום הגבר לאיתיאל. המשא - הוא נאמר על דבר נבואיי , וממנו יתפשט לכל מאמר חכמה ודיבור שכלי , כדרך "מה משא יי'" (יר' כג , לג) - כמו 'מה דברו'; רוצה לומר: המשא הזה אינו מאמר מיוחד לו , אבל הוא נאום הגבר , רוצה לומר: מאמר השלם; כי הושאל במלת גבר - ענין גבורה ושלמות. וכן לאיתיאל ואוכל - כלומר: מאשר הוא במחיצתו , ראוי להתיחס לאיתיאל ואוכל; והם שמות חכמים גדולים וידועים בימיו. או אולי הם גם כן שמות מושאלים על השלימות: איתיאל - כלומר: איתי אל , רוצה לומר , שאני עומד במחיצתו; ואוכל - רומז על תכלית היכולת בחכמה , כענין הנחת שם 'ישראל' על שם "כי שרית עם אלהים ועם אנשים ותוכל" (בר' לב , כט). ואמר על זה: כי בער אנכי מאיש ולא בינת אדם לי - כלומר: אין זה המאמר ראוי לי , כי בער אנכי מאיש. ובער - עניינו כסיל או פתי , נגזר מ"בהמה" (בר' א , כד) , שתרגומו: "בעיר" (ת"א) , כלומר נמשל כבהמות (ע"פ תה' מט , יג). ומאיש - רוצה לומר: מהיות איש , מלהיות במדרגות השלם שהוא איש באמת. וכן לא בינת אדם לי , כדרך "אדם אתם" (יח' לד , לא). ורבותינו ז"ל דרשו (ראה יל"ש מש' תתקסב): מאיש - ממשה , שנאמר: "והאיש משה" (במ' יב , ג); כלומר , שהגיע לתכלית השלימות. ולא בינת אדם לי - זה אדם הראשון , שנאמר עליו בהגדה (ראה חגיגה יב , א): אדם מסוף העולם ועד סופו היה; וכן אמרו (שם): אדם הראשון - מן הארץ ועד לרקיע היה , כלומר , שהשיג כל הנבראים. ואמר: ולא למדתי חכמה ודעת קדושים אדע - רוצה לומר: ולא דעת קדושים אדע. והנה השפיל עצמו עד שאמר שהוא משולל מהשגת כל השלש עולמות; והזכיר שוללות העליונה שבהם , ואחר כך התחתונה הימנה. וכלל במלת קדושים - עולם הנפרדים , כענין "הן בקדושיו לא יאמין" , (איוב טו , טו); "ובמלאכיו ישים תהלה" (שם ד , יח). ועולם הגלגלים - כענין "אף אמונתך בקהל קדושים" (תה' פט , ו). ואחר זה שלל עצמו אף מהשגת עולם היסודות , ולהיותנו נשקעים בתוכה האריך בה והזכיר כל אחד מן היסודות בפרט , להודיע מיעוט המשיגים. וקרא יסוד האש שמים , לגבהו בהיקש אל אשר תחתיו , כענין המושאל על כל דבר עליון: "ובצורות בשמים" (דב' א , כח); שמי קורה (ראה פסחים ח , ב). וכן תמצא בספר איוב שהזכיר ארבע יסודות , והתחיל מן התחתון; ואמר על יסוד הארץ: "כי הוא לקצות הארץ יביט" (איוב כח , כד) , ועל האויר: "לעשות לרוח משקל" (שם , כה) , ועל המים: "ומים תכן במדה" (שם) , ועל האש: "תחת כל השמים ישרהו" (שם לז , ג). ואמר: מי עלה שמים וירד - כלומר: מי עלה בהשגת עיונו לשמים וירד בשלום; רוצה לומר , שלא נשתבשה השגתו? או אפשר שענין ודעת קדושים אדע רומז על עולם הנפרדים לבד , ומי עלה שמים , רומז על עולם הגלגלים , וכולל יסוד האש להדבקו עמהם. או: ודעת קדושים אדע - נאמר על השלימים בתכלית , ומי עלה שמים - כולל כל ההשגות העליונות , ויסוד האש בכללן. ואמר על כל ההשגות: מי עלה שמים וירד - כלומר , שעלה וירד בשלום מבלי שיבוש , עד שיֵאָמר עליו: נכנס בשלום ויצא בשלום?! כלומר , שמעטים הם ואין אני מהם. וכבר ידעת אמרם ז"ל (ראה חגיגה יד , ח): ארבעה נכנסו לפרדס; שאחד מהם הציץ ונפגע , ואחד מהם הציץ ומת , ואחד קצץ בנטיעות , והאחד לבד נכנס בשלום ויצא בשלום , כמו שביארנו במקומו. או נפרש וירד - כלומר , שעלה לכך בעיונו בעודו דבק בחומר , עד שירד אחר עלותו. וענין אסף רוח בחפניו - משל; כלומר: מי הוא שידיעת ענין יסוד האויר אתו כאלו הוא בידו. וכן מי צרר מים בשמלה - כענין "מי צרר מים בעביו" (ראה איוב כו , ח); כלומר: מי השיג ענין המים והקוותם להראות היבשה ועלותם בעננים להריק ברכה על הארץ? וכן מי הקים כל אפסי ארץ - כלומר: מי השיג ענין עמידתם באין תנועה? או פירוש אפסי ארץ - משל על החכמים; כמו "מצוקי ארץ" (ש"א ב , ח) , לפי הדרש (ראה אל"ז ה) כלומר: מי העמיד אפסי ארץ בתקומה ומעלה להמלאם דעה את יי' (ע"פ יש' יא , מ) להשיג כל זה , ולהשפיע זה לתלמידיו. שזה ידוע , שהשפעת החכמה והמצאת השלימות הוא תכלית החכמה. או רמז באפסי ארץ - כחות הגוף המוקצים לעצמם , כענין "עיר קטנה" (קה' ט , יד); כלומר: מי הוא הזוכה להכניע כל כחותיו הגשמיות להיות לאחדים ביד השכל? וכן אפשר להמשיך המשל ברוח ומים: לפרש רוח - על השכל , ומים - על התורה ועל החכמה; כלומר: מי ידע להכין עצמו בשכל ובלימוד ובהכנעת כחות גופו עד שיגיע לתכלית המעלה?! כלל הדברים: שאין אדם משיג המציאות עד תכליתו. וידוע , שהעולם התחתון הוא ההשגה הראשונה , ובידיעת חלקיו יוָדע עולם הגלגלים; ומשם יפרד ועלה מעלה מעלה עד מקום שיד השכל האנושי מגעת. ויש מי שמשיג קצת ההשגות ולא כולם , ומהם שישיגו רק העולם התחתון לבד , ומהם שישיגו גם כן ענין עולם הגלגלים , ומעט מהם , אחד מני אלף (ע"פ איוב לג , כג) , ישיג כל מה שבכח השכל להשיגו. ומהם שמשיגים קצת ההשגה , אלא שאף במה שמשיגים משתבשים. וכבר רמזנו בקצת חיבורנו (ראה בית הבחירה פתיחה למסכת אבות ע' 21 ; חבור התשובה ע' 652 ) על דור הפלגה שהשיגו העולם התחתון על מתכונתו , ונשתבשו בהשגת עולם הגלגלים , וגם בהשגת חומר הראשון , ונתעלם מהם לגמרי עולם הנפרדים , כמו שרמזנו בקצת חיבורנו. והכוונה , שלא ישיג אחד מני אלף המבוקש , כאמרו: "עמוק עמוק מי ימצאנו" (קה' ז , כד). ולא רמז על מה שאין בְּטבע שום אדם להשיגו אבל השגתו נמנעת לכל אדם; אבל אף במה שבטבע השכל השלם להשיג אמר: "מי ימצאנו"; כלומר: מי הוא שיזכה לכך. וכן מי "יודע רוח בני האדם העולה היא למעלה" (קה' ג , כא) - שלא פקפק הוא בהשארת הנפש חלילה , אבל אמר: מי הוא שיודע זה בשלימות חכמת המחקר? ומפני זה אמר: מה שמו ומה שם בנו כי תדע; והענין , כאלו אמר: כי תדע מה שמו , הודיעני מה שם בנו; כלומר: כי תדע אחד מני אלף שעלה לזאת המדרגה , הודיעני אם הענין נמשך עד שישאיר השלם ההוא כמוהו אחריו בן; רוצה לומר , שהדבר זר ורחוק , ולא ימצא תכלית השלימות רק לאחד מני אלף בזמן רחוק; כמו שאמרו ז"ל: "ולא קם נביא עוד בישראל כמשה" (דב' לד , י).

דברי אגור בן יקה - אלו השני שמות - תארים; כמו קהלת - מאשר קבץ החכמה. כי יקה מטעם "יקהת עמים" (בר' מט , י) , שתרגומו: "יתכנשון" (ת"א). וכן לאיתיאל ואוכל - פירשם חכם שהם כמו כן תארים לו , כאלו אמר: לָאִיתי בענין האל ויכלתי; כלומר: השגתי השגה גדולה בחקירתי במעשה האל. ושָנה לאיתיאל - להפלגת ההתעמלות. אבל המשא - הוא סמוך אל יקה , וענינו: קבץ המשא. ונקרא המשל משא , כי הוא נשוא על זולתו; רצוני: על הנמשל ויתכן היות דברי משרת בעבור שנים , והיה ראוי דברי המשא.

דברי אגור בן יקה המשא וגו' - הנה זה כטעם "דברי קהלת בן דוד" (קה' א , א) , כי דרך החכמים לכנות שמם מצד תארם. וכן שלמה כנה עצמו בקהלת לפי שנקהלה החכמה בו. ומזה הטעם אגור - כי הוא תאר , כמו 'אדום'; וכנה שם דוד אביו יקה המשא , כי יקה - מטעם "ולו יקחת עמים" (בר' מט , י) , שטעמו: משמעת עמים. והמשא הוא נבואה , כי רוח יי' דבר בו (ע"פ ש"ב כג , ב) , והיה נביא מאחד מחלקי הנבואה. וטעם יקה המשא - כטעם "שומע אמרי אל" (במ' כד , ד). נאם הגבר לאיתיאל לאיתיאל ואכל - הנה אלו שלשה תארים מכונה בם שלמה; כי אכל תאר ושם נגזר , כמו לאיתיאל; ונאמר שני פעמים לחזוק. וטעם זה כטעם "שרית עם אלהים... ותוכל" (בר' לב , כט) , כי שלמה נלאה בטרחו בעיון בפעֻלות האל בטבע וביתר החכמות העמוקות , והשיגם; כמו שכתוב עליו: "ויחכם מכל אדם" (מ"א ה , יא). ועם היותו בזאת המדרגה , יאמר עוד:

דברי אגור בן יקה המשא - שלמה נקרא אגור בן יקה על שאגר החכמה והבינה והקימה. וזו היא המשא שאמר: כמו "וישא משלו" (במ' כג , ז). נאום הגבר - על עצמו נאמר כן. לאיתיאל - שתי מלות הן: הֶלְאתי אנשים חזקים בחכמתם , לשון "ואת אילי הארץ" (מ"ב כד , טו); ורבים כמוהו. לאיתיאל ואוכל - כפל דבורו; הלאיתי כל אנשים חזקים וחכמים ויכולתי להם , שנצחתים בחכמתי.
ריכוז קישורים