תנ"ך - אל־תלשן עבד אל־אדנו אדניו פן־יקללך ואשמת:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

אַל־תַּלְשֵׁ֣ן עֶ֭בֶד אֶל־אֲדֹנָ֑ו אֲדֹנָ֑יו פֶּֽן־יְקַלֶּלְךָ֥ וְאָשָֽׁמְתָּ: (משלי פרק ל פסוק י)

טקסט וניקוד:

אַל־תַּלְשֵׁן עֶבֶד אֶל־אֲדֹנָו אֲדֹנָיו פֶּן־יְקַלֶּלְךָ וְאָשָׁמְתָּ: (משלי פרק ל פסוק י)

טקסט בלבד:

אל־תלשן עבד אל־אדנו אדניו פן־יקללך ואשמת: (משלי פרק ל פסוק י)

תיקון קוראים:

אל־תלשן עבד אל־אדנו אדניו פן־יקללך ואשמת: (משלי פרק ל פסוק י)
אדנו - אדניו ק'.

אל תלשן עבד - אל תמסור דין על אדם לצעוק עליו להקדוש ברוך הוא , ואפילו הוא רשע אשר אביו יקלל , וכל התועבות האמורות כאן בו. וראיה לדבר מהושע בן בארי , כדאיתא בפסחים בפרק 'האשה' (פז , א) , שהלשין את ישראל ואמר: החליפם באומה אחרת! אמר לו הקדוש ברוך הוא: "קח לך אשת זנונים" (הו' א , ב).

אל תלשן - והוסיף להזהיר שנית על דברי התורה , שלא יחטא בעיונו בהם וישתבש , ויתלה בזה בדברי תורה. ולפי שהתורה הוא כמו עבד לשם יתברך לשרתו בהגעת השלימות בה לאדם , הזהיר שלא יתָלה האדם בדעותיו המשובשות בדברי התורה , כי בזה כאלו הלשין העבד אל אדניו , לומר לו שהטעה אותו עבדו. ואמר שאם תעשה כן , אולי יקללך אדניו , והוא השם יתברך , ותהיה לשממה והפסד מפני היותך מיקל בתורתו.

אל תלשן עבד אל אדוניו - כי העניות גורם לעבדות; וכאשר ינצל אליך אל תסגירהו , והתורה אסרה זה: "לא תסגיר עבד אל אדוניו" (דב' כג , טז) , כי יקללך כל קללות שבעולם אם תסגירהו.

אל - בפסוק הזה הזהיר להשמר מן הרכילות; והזכיר עבד הבורח , כי הוא קשה מכל הרכילות. תלשן - פועל נגזר מן 'לשון'; והטעם: אל תגלהו ותודיעהו בלשונך. עבד אל אדוניו - שניהם אינם ישראלים , כענין "לא תסגיר עבד אל אדניו" (דב' כג , טז) , ושם הזכיר המעשה. ובזה הפסוק הזהיר לסור מן הרכילות במי שאין לו יכלת להסגירו , שלא ילשינהו אל אדניו. ואשמת - טעמו: וכבר אשמת: בעבור שברח אליך לכבוד השם לחסות תחת כנפיו , ואתה הודעתו לאדניו , תהיה אשם.

(בכתב היד מוצגים כאן הפסוקים י - יד). ובאה אחריה הפרשה השלישית והיא כוללת חמשה פסוקים , והם אלו: והוא גם כן ענין נמשך למה שביארנו בשלפניה. ודבר על מדרגות בני אדם בקנין השלימות או בהעדרו. ואמר תחלה: אל תלשן , והוא מענין רכילות; ואמר , שלא יביא דבת העבד אל אדוניו עד שיסבב כעס האדון עליו ויתנכל להמיתו. ואמר: פן יקללך ואשמת - והקללה היא לפעמים ענין חסרון; הפך ברכה , שהיא נאמרת לפעמים על תוספת. וכן ואשמת - הוא ענין חורבן , מלשון "תאשם שומרון" (הו' יד , א); "עדרי הצאן נאשמו" (יואל א , יח). והענין הוא , שהעבד הוא החמר ואדוניו הוא השכל , ואין לגנות החמר בעיניו עד שיעזבהו לגמרי. כי האדם ההוא יתחסר בזה ויחרב וימות לשעתו , וישכל גם שניהם ברגע אחד (ע"פ בר' כז , מה); וזהו 'הציץ ומת' (ראה חגיגה יד , ב). ואחר זה הזכיר הקצה האחר , והוא אמרו: דור אביו יקלל ואת אמו לא יברך. ואביו רמז לשכל - ואמו - רמז לחמר. כלומר , שימעט חק השכל במניעת הלימוד; כלומר , שלא השלים חמרו במעלות המדות , ונמצא חסר משני השלימיות ומשולל מהם לגמרי. וזהו מי שלא נכנס לפרדס כלל (ראה שם); רוצה לומר: בחקירתו המציאות , אבל נשאר בפתיות ובסכלות כל ימיו. ואחר שהזכיר שני הקצוות , הזכיר האמצעיים , ואמר: דור טהור בעיניו ומצאתו לא רוחץ - כלומר , שהכין חמרו והשתדל שכלו בלמוד , עד שחשב שכבר השיג , וזהו טהור בעיניו. אבל לא הגיע לשלימות לגמרי ולא הזדככה חכמתו מן הפסולת שבה , ונשארו לו שבושים והטעאות , יבוא מהם לידי מבוכה; וזהו שהציץ ונפגע (ראה שם). ואמר אחר כן: דור מה רמו עיניו ועפעפיו ינשאו - הוא נאמר לשבח. והוא ענין מה רמו עיניו - משל על השינה וטוּב העיון. ומלת מה - נאמרת דרך הפלגה לשבח , כמו "מה רב טובך" (תה' לא , כ). והוא שנכנס בשלום ויצא בשלום (ראה שם). ואמר אחריו: דור חרבות שניו ומאכלות מתלעותיו. ומלת מאכלות - קבוץ מ"מאכלת" (בר' כב , ו); ומתלעותיו - הם השנים הגסות שבצדדי החך; והענין , שדבריו חרב חדה. והוא נאמר על רוב ההתחכמות , עד שהגיע ממנו לעיון כוזב מביא לידי כפירה , וזהו שקצץ בנטיעות (ראה חגיגה יד , ב). לאכול עניים מארץ ואביונים מאדם - פירושו , שהוא סבה להכשיל האחרים בדעותיו , לאכול העניים בדעת הבאים ללמוד מחכמתו. מארץ - כלומר , שימנעו בסבתו מנחלת ארץ , כענין "ועמך כולם צדיקים לעולם יירשו ארץ" (יש' ס , כא). ונקרא כן , להיות מלת ארץ מורה להמון דבר קיים. וכן אביונים - מהיות להם שום אדם. ואפשר לפרש דור מה רמו עיניו - על רוב ההתחכמות , ודור חרבות שניו - על תכלית הצלחה ולמוד. כלומר , ששניו חזקות ומחודדות ללעוס כל דבר קשה; והוא משל להבנת כל עמוק , להיות אצלו העקוב למישור והרכסים לבקעה (ע"פ יש' מ , ד). וקרא ההורסים המתנגדים עניים ואביונים , ואמר על השלם שהוא יאכלם בכל פה; כלומר , שיבלע וישחית דבריהם עד שיכריתם מארץ ומאדם. ואפשר שרמז בכל הפרשה על המתפלספים התולים אמונתם בענינים מופתיים , ולא יאמינו דבר בזולת , זה ויתפארו בחכמתם ויבוזו לכל זולתם.

אל - הטעם , כי אפשר שתתרושש ותהיה עבד.

אל תלשן עבד אל אדוניו פן יקללך ואשמת - כבר הודעתיך בספר הסוד אחד מהסודות החתומים אשר בכל המקרא , הוא לעיין אם הקודם בַּסדר הוא הקודם בַּסבה , ואם הסבה יהיה ממה שבעצם או ממה שבמקרה. וזה אחד מהענינים שלא שמעתי קדמני אדם בו. כי אמת , דקדקו רבותינו ואבן עזרא וזולתו , לדעת אם הקודם בסדר הוא קודם בזמן; עד שאמרו: אין מוקדם ומאוחר בתורה. ואולם על מין הקודם בסבה לא קדמני אדם שראיתי פירושו שת לבו גם לזאת (ע"פ שמ' ז , כג) , עם שזה הוא ענין דק , יוָתרו בו כמה ספקות , ויתגלו בו כמה סודות עמוקות. ולכן אומר אני בזה , כי אמרו: יקללך ואשמת - אין הקודם בסדר קודם בסבה , כי אין הקללה בזה מחייבית האשם , אבל הם שני ענינים נבדלים; כאלו אמר: הנה יקרוך שתים רעות: האחת - שהוא יקללך , והאחרת - שתוריש לנפשך אשם ועון אשר חטא (ע"פ הו' יב , ט); כי לאיש שלא גמלך רעה , והוא העבד , אתה תעשה לו רעה. ואמנם ענין הקללה - כבר גלינו זה בספרינו הקודמים כי אין בה טעם , רק לפי המקבלים מצד פֹּעל המדמה; יעויין במקומותיו. והנה בא זה הפסוק והאזהרה בכאן , אחר "פן אורש וגנבתי" (לעיל , ט) , כי העני הדל בתכלית ואין לו צד לחזור , יתן נפשו על כל פנים על הגנבה , או להשיג תועלת מה: פת לחם או פרוטה , באיזה דבר שיוכל. וזכר ענין אחד למשל , והוא הלשנת העבד. וזה , כי ידוע שהעבד הוא האיש היותר שפל שיהיה , ואין לו פחד שישיב לו גמול רע - הנה יתן אל לבו להלשינו אל אדוניו העשיר , כדי שיתן לו האדון פת לחם או פרוטה , כי יראה לו אהבה וחבה , וזה - כי ילשינהו , אם בשדבר בגנותו וגלה סודיו , אם שגנב משלו , אם שהתעצל במלאכתו , וזולת זה; ואין בם דבר אמת , ואע"פ שיהיה 'מה לו ולו? ובכלל זה אשם וחסרון גדול בנפש , ויותר בעבד שהוא חשוב כמת. וגם יעלה בידו מזה דבר שירע בעיניו , והוא כי העבד יקללנו תמיד , כי אדוניו הכהו , ויכנו על זה הכות ופצוע (ע"פ מ"א כ , לז). לכן המשיך דברו בספור גנאי בני הזמן במדות המגונות ובחסרונות הנפש , וסיים: "לאכול עניים מארץ ואביונים מאדם" (להלן , יד) , כי כאשר יתרוששו ואין להם מה יאכלו , הנה ילכו לאכול העניים והאביונים , והעבדים הם בתכלית זה.

אל תלשן עבד אל אדוניו - כעניין "לא תסגיר עבד אל אדוניו" (דב' כג , טז).
ריכוז קישורים