תנ"ך - דור׀ חרבות שניו ומאכלות מתלעתיו לאכל עניים מארץ ואביונים מאדם: פ

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

דּ֤וֹר׀ חֲרָב֣וֹת שִׁנָּיו֮ וּֽמַאֲכָל֪וֹת מְֽתַלְּעֹ֫תָ֥יו לֶאֱכֹ֣ל עֲנִיִּ֣ים מֵאֶ֑רֶץ וְ֝אֶבְיוֹנִ֗ים מֵאָדָֽם: פ (משלי פרק ל פסוק יד)

טקסט וניקוד:

דּוֹר׀ חֲרָבוֹת שִׁנָּיו וּמַאֲכָלוֹת מְתַלְּעֹתָיו לֶאֱכֹל עֲנִיִּים מֵאֶרֶץ וְאֶבְיוֹנִים מֵאָדָם: פ (משלי פרק ל פסוק יד)

טקסט בלבד:

דור׀ חרבות שניו ומאכלות מתלעתיו לאכל עניים מארץ ואביונים מאדם: פ (משלי פרק ל פסוק יד)

תיקון קוראים:

דור׀ חרבות שניו ומאכלות מתלעתיו לאכל עניים מארץ ואביונים מאדם: פ (משלי פרק ל פסוק יד)
מארץ - ד' אתנחתא פתח (סגול , בלישנא): תה' לה , כ; מח , יא; מש' ל , יד , כא.

ומאכלות - ל'; מתלעתיו - ל'; מארץ - ד' אתנ' פת'.

דור חרבות שיניו - החיצונות. מתלעותיו - שניו הפנימיות. ומאכלות - סכינים.

דור חרבות - ואמר , ממשל על מי שיורש וגנב ותפש שם אלהיו , שזה דומה אל הדור ששניו הם כמו חרבות לחתוך ולהשחית הדברים ומזונות; מתלעותיו , והם השנים הטוחנות , הם לאכול עניים ולכלותם מן הארץ , ולכלות אביונים ממין האדם. וכן זה ישחית בזה כלו עניי הדעות , כי ישתבשו בקלות בדעותיו החסרות. ואולם החכמים - לא יתכן שיִזוֹקו בכמו אלו הדעות הנפסדות.

דור אביו יקלל - אותו העבד (ראה לעיל , י) בצרת נפשו יקלל מסגירו ומלשינו , הוא ואביו ואמו , ויאמר עליהם כל גדופין וחרפות שבעולם; וזהו: דור טהור בעיניו , דור חרבות שניו.

דור אביו: דור טהור; דור; דור חרבות; לעלוקה; שאול ועצר; עין תלעג - שבעה דבקים. אלה ארבעה 'דורות' דבקים בפרוש עם ארבע בנות; והעד על זה: דור אביו יקלל , עין תלעג לאב. וזה דקדוק המלין: דור - שם תאר על משקל 'טוב'; וכן "הקומים עלי" (מ"ב טז , ז); "בושים" (יח' לב , ל) , ו"דורים" (יש' נא , ח) - כמו 'טובים'; וחברו: "מדור באלהי רשע" (תה' פד , יא); כי כן תרגום "גור" (בר' כו , ג; ת"א). ונקראו כן בני אדם בעבור שהם נחשבים כגרים על האדמה. למ"ד לעלוקה כמו 'בעבור' , ואין למלה חבר. ולפי דעתי המלה הפוכה , ורצוני לומר: 'עקולה' , וחברו: "יצא משפט מעוקל" (חב' א , ד); "עקלקלות" (שו' ה , ו); והוא הפך ה"ישרה" (תה' קז , ז). וההפוכים רבים , כמו "יערף כמטר" (דב' לב , ב) - "הרעיפו שמים" (יש' מה , ח); "ערבות" (ש"ב טו , כח; קרי) - "עברות" (שם; כתיב); "כבש" (וי' ד , לב) - "כשב" (וי' ג , ז); "תתפתל" (תה' יח' , כז) - "תתפל" (ש"ב כב , כז). שתי ושלש - דרך אריכות. וארבע כתוב כי כן לשון נקבה , וארבעה קרי (בנוסחנו אין קרי) , להודיע כי יתכן לדבר כן בלשון זכר עם נקבות; וכן "שבעה נרותיה" (זכ' ד , ב). בנות - כמו 'תולדות'; ונקראו כן כי השם הולידם , והם בנותיו. הון טעמו: ממון; וכן "כל הון יקר" (מש' כד , ד). ליקהת - נמשך בטעם הלמ"ד - יו"ד "יקהת עמים" (בר' מט , י); וטעמו: לחברת אם. וזה דרך הפירוש: יש דור שאביו יקלל , וראוי לכבדו; ואמו לא יברך - כי היא גמלתו , וראוי לברכה; ויש דור שהוא טהור במראה עיניו , ומצואתו לא רוחץ - טעמו: מי שלא יכול לרחוץ בשרו מצואתו , איך ירחץ לבבו מרעתו , ויחשב שהוא טהור? דור מה רמו עיניו - הם המתגאים. דור כחרבות שניו - הם העושקים העניים. לעלוקה - טעמו: בעבור העלוקה. והעוות שעושים הארבעה דורות - יש בנות ותולדות ארבע , אשר בם השם ידינם: שאול - שירדו אליה הדור המקלל וימותו בלא עתם , כענין "ומקלל אביו ואמו מות יומת" (שמ' כא , יז); ועוצר רחם - שיעצור פרי הבטן ולא יולידהו , בעבור הדור שלא רוחץ מטמאת זנותו , ושלא יהיו לו בנים ושלא ישאר לו זרע; וארץ לא תשבע מים באין מטר , ויבשו זרועיה , ויהיו מושפלים הרמים והגאים ברעב; ואש - היא היורדת מן השמים לאכול הדור האוכל העניים ועושק האביונים כאש שירדה על פי אליהו (ראה מ"א יח , לח; מ"ב א , י - יב) , וכן "ותצא אש מלפני יי'" (וי' ט , כד) , וכן "אש אלהים נפלה מן השמים" (איוב א , טז). או האש - רמז לחום המיבש כאש , ולא ירד הגשם. והפירוש הראשון קרוב. והזכיר האב והאם פעם שנית , כי הדור הלועג והמקלל רע מהשלשה דורות. ועין שתלעג לאב המיסר אותו , ותבוז לחברת אם המוכחת אותו , יהיה חלל ויקרו עיניו עורבי נחל ולא יאסף לקבורה , או יאכלוהו בני נשר; כי המכבד אותם יאריכון ימיו (ראה שמ' כ , יב).

(בכתב היד מוצגים כאן הפסוקים י - יד). ובאה אחריה הפרשה השלישית והיא כוללת חמשה פסוקים , והם אלו: והוא גם כן ענין נמשך למה שביארנו בשלפניה. ודבר על מדרגות בני אדם בקנין השלימות או בהעדרו. ואמר תחלה: אל תלשן , והוא מענין רכילות; ואמר , שלא יביא דבת העבד אל אדוניו עד שיסבב כעס האדון עליו ויתנכל להמיתו. ואמר: פן יקללך ואשמת - והקללה היא לפעמים ענין חסרון; הפך ברכה , שהיא נאמרת לפעמים על תוספת. וכן ואשמת - הוא ענין חורבן , מלשון "תאשם שומרון" (הו' יד , א); "עדרי הצאן נאשמו" (יואל א , יח). והענין הוא , שהעבד הוא החמר ואדוניו הוא השכל , ואין לגנות החמר בעיניו עד שיעזבהו לגמרי. כי האדם ההוא יתחסר בזה ויחרב וימות לשעתו , וישכל גם שניהם ברגע אחד (ע"פ בר' כז , מה); וזהו 'הציץ ומת' (ראה חגיגה יד , ב). ואחר זה הזכיר הקצה האחר , והוא אמרו: דור אביו יקלל ואת אמו לא יברך. ואביו רמז לשכל - ואמו - רמז לחמר. כלומר , שימעט חק השכל במניעת הלימוד; כלומר , שלא השלים חמרו במעלות המדות , ונמצא חסר משני השלימיות ומשולל מהם לגמרי. וזהו מי שלא נכנס לפרדס כלל (ראה שם); רוצה לומר: בחקירתו המציאות , אבל נשאר בפתיות ובסכלות כל ימיו. ואחר שהזכיר שני הקצוות , הזכיר האמצעיים , ואמר: דור טהור בעיניו ומצאתו לא רוחץ - כלומר , שהכין חמרו והשתדל שכלו בלמוד , עד שחשב שכבר השיג , וזהו טהור בעיניו. אבל לא הגיע לשלימות לגמרי ולא הזדככה חכמתו מן הפסולת שבה , ונשארו לו שבושים והטעאות , יבוא מהם לידי מבוכה; וזהו שהציץ ונפגע (ראה שם). ואמר אחר כן: דור מה רמו עיניו ועפעפיו ינשאו - הוא נאמר לשבח. והוא ענין מה רמו עיניו - משל על השינה וטוּב העיון. ומלת מה - נאמרת דרך הפלגה לשבח , כמו "מה רב טובך" (תה' לא , כ). והוא שנכנס בשלום ויצא בשלום (ראה שם). ואמר אחריו: דור חרבות שניו ומאכלות מתלעותיו. ומלת מאכלות - קבוץ מ"מאכלת" (בר' כב , ו); ומתלעותיו - הם השנים הגסות שבצדדי החך; והענין , שדבריו חרב חדה. והוא נאמר על רוב ההתחכמות , עד שהגיע ממנו לעיון כוזב מביא לידי כפירה , וזהו שקצץ בנטיעות (ראה חגיגה יד , ב). לאכול עניים מארץ ואביונים מאדם - פירושו , שהוא סבה להכשיל האחרים בדעותיו , לאכול העניים בדעת הבאים ללמוד מחכמתו. מארץ - כלומר , שימנעו בסבתו מנחלת ארץ , כענין "ועמך כולם צדיקים לעולם יירשו ארץ" (יש' ס , כא). ונקרא כן , להיות מלת ארץ מורה להמון דבר קיים. וכן אביונים - מהיות להם שום אדם. ואפשר לפרש דור מה רמו עיניו - על רוב ההתחכמות , ודור חרבות שניו - על תכלית הצלחה ולמוד. כלומר , ששניו חזקות ומחודדות ללעוס כל דבר קשה; והוא משל להבנת כל עמוק , להיות אצלו העקוב למישור והרכסים לבקעה (ע"פ יש' מ , ד). וקרא ההורסים המתנגדים עניים ואביונים , ואמר על השלם שהוא יאכלם בכל פה; כלומר , שיבלע וישחית דבריהם עד שיכריתם מארץ ומאדם. ואפשר שרמז בכל הפרשה על המתפלספים התולים אמונתם בענינים מופתיים , ולא יאמינו דבר בזולת , זה ויתפארו בחכמתם ויבוזו לכל זולתם.

ודור תמצא ששיניו הם כמו חרבות , ומלתעותיו הם כמו מאכלות - סכינים; כמו "ויקח את המאכלת" (בר' כב , י).
ריכוז קישורים