תנ"ך - לעלוקה׀
שתי
בנות
הב
׀
הב
שלוש
הנה
לא
תשבענה
ארבע
לא־אמרו
הון:
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
לַ֥עֲלוּקָ֨ה׀
שְׁתֵּ֥י
בָנוֹת֮
הַ֤ב
׀
הַ֥ב
שָׁל֣וֹשׁ
הֵ֭נָּה
לֹ֣א
תִשְׂבַּ֑עְנָה
אַ֝רְבַּ֗ע
לֹא־אָ֥מְרוּ
הֽוֹן:
(משלי פרק ל פסוק טו)
לַעֲלוּקָה׀
שְׁתֵּי
בָנוֹת
הַב
׀
הַב
שָׁלוֹשׁ
הֵנָּה
לֹא
תִשְׂבַּעְנָה
אַרְבַּע
לֹא־אָמְרוּ
הוֹן:
(משלי פרק ל פסוק טו)
לעלוקה׀
שתי
בנות
הב
׀
הב
שלוש
הנה
לא
תשבענה
ארבע
לא־אמרו
הון:
(משלי פרק ל פסוק טו)
לעלוקה׀
שתי
בנות
הב
׀
הב
שלוש
הנה
לא
תשבענה
ארבע
לא־אמרו
הון:
(משלי פרק ל פסוק טו)
הב
-
ג':
מש'
ל
,
טו
(פעמיים);
דנ'
ה
,
יז.
לעלוקה
-
מנחם
(מחברת:
'עלק')
פתר
לעלוקה
-
כמשמעו;
למדנו
שהוא
ערבי.
והפותרים
אומרים
שהוא
לשון
שאוֹל
ומורד.
וכן
במדרש
תהלים
(שו"ט
לא
,
ט)
למדנו
כן
,
שפותר
שתי
בנות
-
גן
עדן
וגיהנם;
זו
אומרת:
תנו
לי
צדיקים
,
וזו
אומרת:
תנו
לי
רשעים.
ארבע
לא
אמרו
הון
-
הרבה
יש
לנו.
ואמר
עוד
,
ממשל
על
עוצם
אכלו
והשחתתו
בזה
הדעת
הנפסד
רבים
מחסרי
הלב
,
וזה
תמיד
לא
ישבע
,
כי
ימצאו
שתי
בנות
לעלוקה
,
והיא
התולעת
הנקרא
'ארטוגי'
בלע"ז
,
שהוא
מוצץ
הדם
מן
האדם
,
לא
ישבע
עד
שיתמלא
ממנו
מלוי
נפלא;
ואחר
יפול
ויקיא
הדם
,
ואחר
כן
ישוב
תמיד
להתמלא
בזה
האופן
,
לא
ישבע.
וכל
אחת
מאלו
השלש
יאמרו
תמיד:
הב
הב!
לא
תשבענה
-
שלוש
הנה
אשר
לא
תשבענה
,
וארבע
שלא
אמרו
הון
-
די
הון.
האחת
היא
שאול
,
והיא
ההיולי
הראשון
,
ודמהו
אל
המַטָה
המוחלט
,
להיות
מציאותו
החסר
שבמציאות
היסודות;
והוא
מבואר
שלא
ישבע
בלבישתו
הצורות
,
אחת
אחר
אחת.
וכן
עוצר
רחם
,
והוא
ההריון
,
כי
אז
יעצר
הזרע
ברחם
,
ויצר
פי
הרחם;
והוא
לא
ישבע
מצד
טבעו
,
כי
תמיד
יבקש
ההריון.
וכן
הארץ
לא
שבעה
מים
לזון
הצמחים
,
כי
אם
ימָטֵר
עליה
תצטרך
אחר
זה
למטר
,
וזה
תמיד
לא
יכלה.
או
ירצה
בזה
,
והוא
יותר
נכון
,
כי
תמיד
יתהוו
המים
בבטנה
,
לא
יסורו
מלהתהווה
במקורותיה.
ואולם
הרביעי
היא
היותר
דומה
לזה
הענין
הנמשל
,
ולזה
הבדילה
מהשאר
,
והיא
האש
שלא
אמרה
הון
-
כל
מה
שיתמיד
להמצא
אצלו
מה
שאפשר
שיבער
בו
האש.
וכן
הענין
באלו
הדעות
הנפסדות
אשר
יקרו
מפני
הדלות
בדעות
,
כי
הם
לא
יסורו
מלהשחית
האנשים;
כל
מה
שהתמיד
להמצא
חסר
דעת
,
יתכן
שיטעה
בהם.
לעלוקה
שתי
בנות
-
לאשר
הקדים
ארבע
יסודות
שהם
הפוכים
בתולדותם
(ראה
לעיל
,
ד)
,
זכר
שתי
בנות
כמו
מן
הפוכות:
שתים
לוקחות
ושתים
נותנות;
וכל
ימי
עד
לא
תשבענה
,
לא
הנותנות
ולא
הלוקחות.
ופירוש
לעלוקה
-
כמו
'עקולה'
,
הפוך;
כמו
"כבשה"
(ש"ב
יב
,
ג)
ו"כשבה"
(וי'
ה
,
ו);
"שמלה"
(יש'
ג
,
ז)
ו"שלמה"
(שמ'
כב
,
ח).
ופירוש
שתי
בנות
-
שתי
תולדות
שהן
ארבע.
השתים
אמרו
הב
הב
כנגד
שתים
אחרות.
דור
אביו:
דור
טהור;
דור;
דור
חרבות;
לעלוקה;
שאול
ועצר;
עין
תלעג
-
שבעה
דבקים.
אלה
ארבעה
'דורות'
דבקים
בפרוש
עם
ארבע
בנות;
והעד
על
זה:
דור
אביו
יקלל
,
עין
תלעג
לאב.
וזה
דקדוק
המלין:
דור
-
שם
תאר
על
משקל
'טוב';
וכן
"הקומים
עלי"
(מ"ב
טז
,
ז);
"בושים"
(יח'
לב
,
ל)
,
ו"דורים"
(יש'
נא
,
ח)
-
כמו
'טובים';
וחברו:
"מדור
באלהי
רשע"
(תה'
פד
,
יא);
כי
כן
תרגום
"גור"
(בר'
כו
,
ג;
ת"א).
ונקראו
כן
בני
אדם
בעבור
שהם
נחשבים
כגרים
על
האדמה.
למ"ד
לעלוקה
כמו
'בעבור'
,
ואין
למלה
חבר.
ולפי
דעתי
המלה
הפוכה
,
ורצוני
לומר:
'עקולה'
,
וחברו:
"יצא
משפט
מעוקל"
(חב'
א
,
ד);
"עקלקלות"
(שו'
ה
,
ו);
והוא
הפך
ה"ישרה"
(תה'
קז
,
ז).
וההפוכים
רבים
,
כמו
"יערף
כמטר"
(דב'
לב
,
ב)
-
"הרעיפו
שמים"
(יש'
מה
,
ח);
"ערבות"
(ש"ב
טו
,
כח;
קרי)
-
"עברות"
(שם;
כתיב);
"כבש"
(וי'
ד
,
לב)
-
"כשב"
(וי'
ג
,
ז);
"תתפתל"
(תה'
יח'
,
כז)
-
"תתפל"
(ש"ב
כב
,
כז).
שתי
ושלש
-
דרך
אריכות.
וארבע
כתוב
כי
כן
לשון
נקבה
,
וארבעה
קרי
(בנוסחנו
אין
קרי)
,
להודיע
כי
יתכן
לדבר
כן
בלשון
זכר
עם
נקבות;
וכן
"שבעה
נרותיה"
(זכ'
ד
,
ב).
בנות
-
כמו
'תולדות';
ונקראו
כן
כי
השם
הולידם
,
והם
בנותיו.
הון
טעמו:
ממון;
וכן
"כל
הון
יקר"
(מש'
כד
,
ד).
ליקהת
-
נמשך
בטעם
הלמ"ד
-
יו"ד
"יקהת
עמים"
(בר'
מט
,
י);
וטעמו:
לחברת
אם.
וזה
דרך
הפירוש:
יש
דור
שאביו
יקלל
,
וראוי
לכבדו;
ואמו
לא
יברך
-
כי
היא
גמלתו
,
וראוי
לברכה;
ויש
דור
שהוא
טהור
במראה
עיניו
,
ומצואתו
לא
רוחץ
-
טעמו:
מי
שלא
יכול
לרחוץ
בשרו
מצואתו
,
איך
ירחץ
לבבו
מרעתו
,
ויחשב
שהוא
טהור?
דור
מה
רמו
עיניו
-
הם
המתגאים.
דור
כחרבות
שניו
-
הם
העושקים
העניים.
לעלוקה
-
טעמו:
בעבור
העלוקה.
והעוות
שעושים
הארבעה
דורות
-
יש
בנות
ותולדות
ארבע
,
אשר
בם
השם
ידינם:
שאול
-
שירדו
אליה
הדור
המקלל
וימותו
בלא
עתם
,
כענין
"ומקלל
אביו
ואמו
מות
יומת"
(שמ'
כא
,
יז);
ועוצר
רחם
-
שיעצור
פרי
הבטן
ולא
יולידהו
,
בעבור
הדור
שלא
רוחץ
מטמאת
זנותו
,
ושלא
יהיו
לו
בנים
ושלא
ישאר
לו
זרע;
וארץ
לא
תשבע
מים
באין
מטר
,
ויבשו
זרועיה
,
ויהיו
מושפלים
הרמים
והגאים
ברעב;
ואש
-
היא
היורדת
מן
השמים
לאכול
הדור
האוכל
העניים
ועושק
האביונים
כאש
שירדה
על
פי
אליהו
(ראה
מ"א
יח
,
לח;
מ"ב
א
,
י
-
יב)
,
וכן
"ותצא
אש
מלפני
יי'"
(וי'
ט
,
כד)
,
וכן
"אש
אלהים
נפלה
מן
השמים"
(איוב
א
,
טז).
או
האש
-
רמז
לחום
המיבש
כאש
,
ולא
ירד
הגשם.
והפירוש
הראשון
קרוב.
והזכיר
האב
והאם
פעם
שנית
,
כי
הדור
הלועג
והמקלל
רע
מהשלשה
דורות.
ועין
שתלעג
לאב
המיסר
אותו
,
ותבוז
לחברת
אם
המוכחת
אותו
,
יהיה
חלל
ויקרו
עיניו
עורבי
נחל
ולא
יאסף
לקבורה
,
או
יאכלוהו
בני
נשר;
כי
המכבד
אותם
יאריכון
ימיו
(ראה
שמ'
כ
,
יב).
(בכתב
היד
מוצגים
כאן
הפסוקים
טז
-
יז).
הפרשה
הרביעית
כוללת
שלשה
פסוקים
,
והם
אלו:
והכוונה
בה
-
ענין
השפלת
העולם
התחתון
וחסרונו
ופחיתותו
,
ואיך
ראוי
להשתדל
בחיי
העולם
הבא.
ואמר:
לעלוקה
שתי
בנות.
ידוע
שהעלוקה
הוא
שרץ
שבמים
,
הנקרא
'שמשוגה'
(בלעז)
,
והיא
מוצצת
דם
האדם
עד
שתתמלא
ממנו
,
ואחר
כך
נופלת
משם
ומקיאתו.
וקרא
העולם
הזה
עלוקה
,
ואמר
שיש
לו
שתי
בנות
שאומרות
אחת
לחברתה:
הב
הב!
כלומר
,
שכל
מה
שהאחת
נותנת
האחרת
לוקחת.
והוא
ענין
שאול
ועוצר
רחם
,
כי
עוצר
רחם
הוא
הלידה
המתהוה
מן
הדבר
הנעצר
בתוך
הרחם.
ואמר
,
שכל
המתחדש
מן
ההולדה
-
השאול
לוקח;
וכן
כל
הלחות
שהארץ
מושכת
מן
גשמים
והאויר
-
ימשכהו
החום.
והכל
משל
,
שהארץ
תתלחלח
מצד
הטבע
עם
הידיעה
שהחום
ינגבה
,
והעולם
מתמיד
ההויה
עם
ידיעת
ההפסד.
ואמר:
עין
תלעג
לאב
-
כלומר
,
שהמקיל
בכבוד
ממציאו
לפחיתות
קיומו
,
יקרוה
ערבי
נחל;
כי
הכל
תכלית
טוּב
הסדר
להיות
איש
העולם
התחתון
הווים
נפסדים
עם
קיום
המינים
,
כמו
שנודע
למבינים.
ליקהת
אם
-
משל
לשפע
הנמצא
בתחתונים
מן
העליונים.
וקצת
רבותינו
פירשו
דרך
פשט
,
שמצד
הזהירו
על
פחיתות
תאות
בני
אדם
לענייני
העולם
,
עם
היות
אחריתם
להפסד
,
קלל
הנכסף
במיתת
המוריש
,
לחמדת
ירושתו.
וקצת
חכמינו
פירשו
(ראה
רס"ג
משלי)
,
שקרא
החומר
הראשון
שידוע
בו
שקיבל
ארבע
הצורות
עלוקה
,
והוא
מושך
תמיד
המציאות
להפסד
,
כמשפט
העלוקה
ושתי
בנותיו
,
הם
הויה
והפסד.
והם
אומרות
תמיד:
הב
הב
-
שלא
תפסוק
תאוותם.
אבל
ההוה
נפסד
והנפסד
מתהוה
תמיד.
ואמר
,
כי
הם
כדמות
הדברים
שאינם
שבעות
לעולם
,
והם
השאול
,
רוצה
לומר
הקבר
,
שלא
תחסר
תאוותו;
וכן
עוצר
הרחם
,
רוצה
לומר:
הלידה
,
והמשך
התולדת
תמיד.
והארץ
-
למים
,
לצורך
הצמיחה.
וכן
האש
,
רוצה
לומר:
חום
האש
,
גם
כן
לצורך
הצמיחה.
ולקח
ענין
שאול
להפסד
,
והאחרות
להויה.
כי
עוצר
רחם
פירושו:
הדבר
העצור
בתוך
הרחם
להתהוות
שם;
וכן
המים
והחום
סבת
הצמיחה.
ומה
שאמר
ארבע
לא
אמרו
הון
-
פירושו:
השלשה
שאמר
,
ועוד
הרביעית
מן
השלשה
-
דרך
צחות
כלשון
בני
אדם.
וענין
הון
-
מונח
על
ריבוי
הממון;
והוא
כאלו
לא
אמרו
'הרבה'
או
'די'.
ויש
מפרשים
שחלק
הארבע
מן
ההשלוש
-
דרך
התרחבות
,
להיות
פעולתה
יותר
נראית.
ואמרו:
שלש
הנה
לא
תשבענה
-
פירושו:
אלו
השתי
בנות
-
סבתם
שלש
,
והם:
הקור
והיובש
והלחות;
והרביעית
היא
החום.
שאע"פ
שהחום
והקור
פועלים
,
והיובש
והלחות
נפעלים
,
עקר
הפעולה
לחום
-
מפני
שגדרו
לקבץ
הדומים
ולהפריד
הבלתי
דומים.
ובלתי
דומים
-
כקפיאת
השלג
והטיט.
ויש
מפרשים
שתי
בנות
-
שתי
מיני
ההוייה
,
המרגשת
והאין
מרגשת;
וכל
אחד
כוללת
שני
מינים.
האין
מרגשת
כוללת
הדומם
והצומח
,
והמרגשת
כוללת
החי
בלתי
מדבר
והמדבר.
וכן
יש
שמוסיפין
לפירוש
זה:
שלש
הנה
-
על
שלשת
מיני
ההויות
הבלתי
שלימות
,
והם:
הדומם
והצומח
והמרגיש.
והרביעית
-
המדבר
,
אשר
הכוונה
אליה.
ואמר
אחר
כך:
אחר
שכוונת
המציאות
כולו
הוא
על
זה
האחרון
הנקרא
אב
,
אוי
למניחו
בשביל
עסקו
באחרים;
וייעד
לעין
הלועגת
לאב
,
רוצה
לומר
,
שהשתדלותו
בו
חלוש
ודרך
עראי
,
דומה
לדרך
לעג.
ותבוז
ליקהת
אם
-
רוצה
לומר:
לקיבוץ
החכמים
שהם
נקראים
אם
לטוב
הנהגתם
,
יהיה
עיונו
כוזב
ומתעופף.
ועל
זה
אמר:
יקרוה
עורבי
נחל.
והזכיר
נחל
-
על
שם
"נחל
נובע
מקור
חכמה"
(מש'
יח
,
ד)
,
ורוצה
לומר:
המכשולות
וההטעאות
המצויים
בלימוד
למי
שלואה
תמיד
,
יחשיבו
עיונו
כאלו
נקרו
עיני
שכלו
,
ויתעופפו
רעיוניו
,
כאלו
אכלוהו
בני
נשר
ויתעופפו
עמו.
ויש
מפרשים
עין
תלעג
לאב
-
למעשה
המציאות
,
שהוא
פועל
האב
,
ותבוז
ליקהת
אם
-
להרכבת
החומר.
ובדרך
פשט
יש
מפרשים
(ראה
רש"י)
ליקהת
אם
-
לזקנת
האם.
ושם
יקהת
-
על
שם
קיבוץ
הקמטים
,
והוא
כדרך
"אל
תבוז
כי
זקנה
אמך"
(מש'
כג
,
כב).
ובדרש
(ראה
ע"ז
יז
,
א):
עלוקה
זו
גיהנם
,
שתי
בנות
-
רשעים
ובינונים
,
שאול
-
שאין
לו
תקומה
,
כנגד
רשע
,
עוצר
רחם
-
צער
לידה
שיש
לה
רפואה
אחר
יציאת
הוולד
,
כנגד
הבינונים.
לעלוקה
-
היא
חית
המים
השואבת
הדם.
והמשיל
לה
כל
אחד
מאלו
העתיד
לזכור
,
כי
הֵנה
רמז
לעלוקה
,
וזה
,
כי
הם
מבקשים
תמיד
דרושם
הנזכר
,
כמו
העלוקה
המבקשת
תמיד
הדם.
לעלוקה
שתי
בנות
-
היא
החיה
הקטנה
הרצה
במים
,
השואבת
בדם.
וזה
כאלו
אמר:
הנה
ענין
אלו
הדברים
כענין
העלוקה
,
שכל
זמנה
בתאוה
ולא
תשבע;
וזה
כענין
"לך
אל
נמלה
עצל"
(מש'
ו
,
ו).
וטעם
שתי
בנות
הב
הב
בכפל
-
לחזוק.
ואחר
ששנים
הוא
מספר
רב
,
די
בשנים
,
כמו
בשלשה
וארבעה
הון
הוא
שם
משותף
,
כולל
כל
ריבוי
מופלג;
כאלו
אמר:
לא
אמרו
רב.
וטעם
שלש
ואחר
ארבע
-
דרך
צחות
ומליצת
שיר
,
בהסכמת
העברי.
לעלוקה
שתי
בנות
הב
הב
-
שלמה
נקרא
עלוקה
,
על
שם
שמצץ
ושתה
כל
החכמה
כעלוקה
זו
שמוצצת
ושותה
דם
האדם.
וכך
הפירוש:
אלו
הדברים
הם
לעלוקה;
כמו
"לדוד
שפטני"
(תה'
כו
,
א)
,
שפירושו:
אלה
הדברים
הם
"לדוד"
,
ואומר:
"שפטני".
אף
כאן:
אלו
הדברים
הם
לשלמה:
שתי
בנות
הם
בעולם
שאומרות
הב
הב
,
ואינם
מתמלאות
לעולם;
ועוד
תמצא
שלישית
שלא
תשבענה
-
תשבענה
עונה
לשלשתן;
ועוד
תמצא
רביעית
שלא
אמרו
הון
-
אמרו
הון
עונה
לארבעתן.
הון
הוא
לשון
רבוי;
כלומר:
לא
אמרו:
די!
עתה
הולך
ומפרש
אותם.