תנ"ך - לעלוקה׀ שתי בנות הב ׀ הב שלוש הנה לא תשבענה ארבע לא־אמרו הון:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

לַ֥עֲלוּקָ֨ה׀ שְׁתֵּ֥י בָנוֹת֮ הַ֤ב ׀ הַ֥ב שָׁל֣וֹשׁ הֵ֭נָּה לֹ֣א תִשְׂבַּ֑עְנָה אַ֝רְבַּ֗ע לֹא־אָ֥מְרוּ הֽוֹן: (משלי פרק ל פסוק טו)

טקסט וניקוד:

לַעֲלוּקָה׀ שְׁתֵּי בָנוֹת הַב ׀ הַב שָׁלוֹשׁ הֵנָּה לֹא תִשְׂבַּעְנָה אַרְבַּע לֹא־אָמְרוּ הוֹן: (משלי פרק ל פסוק טו)

טקסט בלבד:

לעלוקה׀ שתי בנות הב ׀ הב שלוש הנה לא תשבענה ארבע לא־אמרו הון: (משלי פרק ל פסוק טו)

תיקון קוראים:

לעלוקה׀ שתי בנות הב ׀ הב שלוש הנה לא תשבענה ארבע לא־אמרו הון: (משלי פרק ל פסוק טו)
הב - ג': מש' ל , טו (פעמיים); דנ' ה , יז.

לעלוקה - ל'; הב - ג'.

לעלוקה - מנחם (מחברת: 'עלק') פתר לעלוקה - כמשמעו; למדנו שהוא ערבי. והפותרים אומרים שהוא לשון שאוֹל ומורד. וכן במדרש תהלים (שו"ט לא , ט) למדנו כן , שפותר שתי בנות - גן עדן וגיהנם; זו אומרת: תנו לי צדיקים , וזו אומרת: תנו לי רשעים. ארבע לא אמרו הון - הרבה יש לנו.

ואמר עוד , ממשל על עוצם אכלו והשחתתו בזה הדעת הנפסד רבים מחסרי הלב , וזה תמיד לא ישבע , כי ימצאו שתי בנות לעלוקה , והיא התולעת הנקרא 'ארטוגי' בלע"ז , שהוא מוצץ הדם מן האדם , לא ישבע עד שיתמלא ממנו מלוי נפלא; ואחר יפול ויקיא הדם , ואחר כן ישוב תמיד להתמלא בזה האופן , לא ישבע. וכל אחת מאלו השלש יאמרו תמיד: הב הב! לא תשבענה - שלוש הנה אשר לא תשבענה , וארבע שלא אמרו הון - די הון. האחת היא שאול , והיא ההיולי הראשון , ודמהו אל המַטָה המוחלט , להיות מציאותו החסר שבמציאות היסודות; והוא מבואר שלא ישבע בלבישתו הצורות , אחת אחר אחת. וכן עוצר רחם , והוא ההריון , כי אז יעצר הזרע ברחם , ויצר פי הרחם; והוא לא ישבע מצד טבעו , כי תמיד יבקש ההריון. וכן הארץ לא שבעה מים לזון הצמחים , כי אם ימָטֵר עליה תצטרך אחר זה למטר , וזה תמיד לא יכלה. או ירצה בזה , והוא יותר נכון , כי תמיד יתהוו המים בבטנה , לא יסורו מלהתהווה במקורותיה. ואולם הרביעי היא היותר דומה לזה הענין הנמשל , ולזה הבדילה מהשאר , והיא האש שלא אמרה הון - כל מה שיתמיד להמצא אצלו מה שאפשר שיבער בו האש. וכן הענין באלו הדעות הנפסדות אשר יקרו מפני הדלות בדעות , כי הם לא יסורו מלהשחית האנשים; כל מה שהתמיד להמצא חסר דעת , יתכן שיטעה בהם.

לעלוקה שתי בנות - לאשר הקדים ארבע יסודות שהם הפוכים בתולדותם (ראה לעיל , ד) , זכר שתי בנות כמו מן הפוכות: שתים לוקחות ושתים נותנות; וכל ימי עד לא תשבענה , לא הנותנות ולא הלוקחות. ופירוש לעלוקה - כמו 'עקולה' , הפוך; כמו "כבשה" (ש"ב יב , ג) ו"כשבה" (וי' ה , ו); "שמלה" (יש' ג , ז) ו"שלמה" (שמ' כב , ח). ופירוש שתי בנות - שתי תולדות שהן ארבע. השתים אמרו הב הב כנגד שתים אחרות.

דור אביו: דור טהור; דור; דור חרבות; לעלוקה; שאול ועצר; עין תלעג - שבעה דבקים. אלה ארבעה 'דורות' דבקים בפרוש עם ארבע בנות; והעד על זה: דור אביו יקלל , עין תלעג לאב. וזה דקדוק המלין: דור - שם תאר על משקל 'טוב'; וכן "הקומים עלי" (מ"ב טז , ז); "בושים" (יח' לב , ל) , ו"דורים" (יש' נא , ח) - כמו 'טובים'; וחברו: "מדור באלהי רשע" (תה' פד , יא); כי כן תרגום "גור" (בר' כו , ג; ת"א). ונקראו כן בני אדם בעבור שהם נחשבים כגרים על האדמה. למ"ד לעלוקה כמו 'בעבור' , ואין למלה חבר. ולפי דעתי המלה הפוכה , ורצוני לומר: 'עקולה' , וחברו: "יצא משפט מעוקל" (חב' א , ד); "עקלקלות" (שו' ה , ו); והוא הפך ה"ישרה" (תה' קז , ז). וההפוכים רבים , כמו "יערף כמטר" (דב' לב , ב) - "הרעיפו שמים" (יש' מה , ח); "ערבות" (ש"ב טו , כח; קרי) - "עברות" (שם; כתיב); "כבש" (וי' ד , לב) - "כשב" (וי' ג , ז); "תתפתל" (תה' יח' , כז) - "תתפל" (ש"ב כב , כז). שתי ושלש - דרך אריכות. וארבע כתוב כי כן לשון נקבה , וארבעה קרי (בנוסחנו אין קרי) , להודיע כי יתכן לדבר כן בלשון זכר עם נקבות; וכן "שבעה נרותיה" (זכ' ד , ב). בנות - כמו 'תולדות'; ונקראו כן כי השם הולידם , והם בנותיו. הון טעמו: ממון; וכן "כל הון יקר" (מש' כד , ד). ליקהת - נמשך בטעם הלמ"ד - יו"ד "יקהת עמים" (בר' מט , י); וטעמו: לחברת אם. וזה דרך הפירוש: יש דור שאביו יקלל , וראוי לכבדו; ואמו לא יברך - כי היא גמלתו , וראוי לברכה; ויש דור שהוא טהור במראה עיניו , ומצואתו לא רוחץ - טעמו: מי שלא יכול לרחוץ בשרו מצואתו , איך ירחץ לבבו מרעתו , ויחשב שהוא טהור? דור מה רמו עיניו - הם המתגאים. דור כחרבות שניו - הם העושקים העניים. לעלוקה - טעמו: בעבור העלוקה. והעוות שעושים הארבעה דורות - יש בנות ותולדות ארבע , אשר בם השם ידינם: שאול - שירדו אליה הדור המקלל וימותו בלא עתם , כענין "ומקלל אביו ואמו מות יומת" (שמ' כא , יז); ועוצר רחם - שיעצור פרי הבטן ולא יולידהו , בעבור הדור שלא רוחץ מטמאת זנותו , ושלא יהיו לו בנים ושלא ישאר לו זרע; וארץ לא תשבע מים באין מטר , ויבשו זרועיה , ויהיו מושפלים הרמים והגאים ברעב; ואש - היא היורדת מן השמים לאכול הדור האוכל העניים ועושק האביונים כאש שירדה על פי אליהו (ראה מ"א יח , לח; מ"ב א , י - יב) , וכן "ותצא אש מלפני יי'" (וי' ט , כד) , וכן "אש אלהים נפלה מן השמים" (איוב א , טז). או האש - רמז לחום המיבש כאש , ולא ירד הגשם. והפירוש הראשון קרוב. והזכיר האב והאם פעם שנית , כי הדור הלועג והמקלל רע מהשלשה דורות. ועין שתלעג לאב המיסר אותו , ותבוז לחברת אם המוכחת אותו , יהיה חלל ויקרו עיניו עורבי נחל ולא יאסף לקבורה , או יאכלוהו בני נשר; כי המכבד אותם יאריכון ימיו (ראה שמ' כ , יב).

(בכתב היד מוצגים כאן הפסוקים טז - יז). הפרשה הרביעית כוללת שלשה פסוקים , והם אלו: והכוונה בה - ענין השפלת העולם התחתון וחסרונו ופחיתותו , ואיך ראוי להשתדל בחיי העולם הבא. ואמר: לעלוקה שתי בנות. ידוע שהעלוקה הוא שרץ שבמים , הנקרא 'שמשוגה' (בלעז) , והיא מוצצת דם האדם עד שתתמלא ממנו , ואחר כך נופלת משם ומקיאתו. וקרא העולם הזה עלוקה , ואמר שיש לו שתי בנות שאומרות אחת לחברתה: הב הב! כלומר , שכל מה שהאחת נותנת האחרת לוקחת. והוא ענין שאול ועוצר רחם , כי עוצר רחם הוא הלידה המתהוה מן הדבר הנעצר בתוך הרחם. ואמר , שכל המתחדש מן ההולדה - השאול לוקח; וכן כל הלחות שהארץ מושכת מן גשמים והאויר - ימשכהו החום. והכל משל , שהארץ תתלחלח מצד הטבע עם הידיעה שהחום ינגבה , והעולם מתמיד ההויה עם ידיעת ההפסד. ואמר: עין תלעג לאב - כלומר , שהמקיל בכבוד ממציאו לפחיתות קיומו , יקרוה ערבי נחל; כי הכל תכלית טוּב הסדר להיות איש העולם התחתון הווים נפסדים עם קיום המינים , כמו שנודע למבינים. ליקהת אם - משל לשפע הנמצא בתחתונים מן העליונים. וקצת רבותינו פירשו דרך פשט , שמצד הזהירו על פחיתות תאות בני אדם לענייני העולם , עם היות אחריתם להפסד , קלל הנכסף במיתת המוריש , לחמדת ירושתו. וקצת חכמינו פירשו (ראה רס"ג משלי) , שקרא החומר הראשון שידוע בו שקיבל ארבע הצורות עלוקה , והוא מושך תמיד המציאות להפסד , כמשפט העלוקה ושתי בנותיו , הם הויה והפסד. והם אומרות תמיד: הב הב - שלא תפסוק תאוותם. אבל ההוה נפסד והנפסד מתהוה תמיד. ואמר , כי הם כדמות הדברים שאינם שבעות לעולם , והם השאול , רוצה לומר הקבר , שלא תחסר תאוותו; וכן עוצר הרחם , רוצה לומר: הלידה , והמשך התולדת תמיד. והארץ - למים , לצורך הצמיחה. וכן האש , רוצה לומר: חום האש , גם כן לצורך הצמיחה. ולקח ענין שאול להפסד , והאחרות להויה. כי עוצר רחם פירושו: הדבר העצור בתוך הרחם להתהוות שם; וכן המים והחום סבת הצמיחה. ומה שאמר ארבע לא אמרו הון - פירושו: השלשה שאמר , ועוד הרביעית מן השלשה - דרך צחות כלשון בני אדם. וענין הון - מונח על ריבוי הממון; והוא כאלו לא אמרו 'הרבה' או 'די'. ויש מפרשים שחלק הארבע מן ההשלוש - דרך התרחבות , להיות פעולתה יותר נראית. ואמרו: שלש הנה לא תשבענה - פירושו: אלו השתי בנות - סבתם שלש , והם: הקור והיובש והלחות; והרביעית היא החום. שאע"פ שהחום והקור פועלים , והיובש והלחות נפעלים , עקר הפעולה לחום - מפני שגדרו לקבץ הדומים ולהפריד הבלתי דומים. ובלתי דומים - כקפיאת השלג והטיט. ויש מפרשים שתי בנות - שתי מיני ההוייה , המרגשת והאין מרגשת; וכל אחד כוללת שני מינים. האין מרגשת כוללת הדומם והצומח , והמרגשת כוללת החי בלתי מדבר והמדבר. וכן יש שמוסיפין לפירוש זה: שלש הנה - על שלשת מיני ההויות הבלתי שלימות , והם: הדומם והצומח והמרגיש. והרביעית - המדבר , אשר הכוונה אליה. ואמר אחר כך: אחר שכוונת המציאות כולו הוא על זה האחרון הנקרא אב , אוי למניחו בשביל עסקו באחרים; וייעד לעין הלועגת לאב , רוצה לומר , שהשתדלותו בו חלוש ודרך עראי , דומה לדרך לעג. ותבוז ליקהת אם - רוצה לומר: לקיבוץ החכמים שהם נקראים אם לטוב הנהגתם , יהיה עיונו כוזב ומתעופף. ועל זה אמר: יקרוה עורבי נחל. והזכיר נחל - על שם "נחל נובע מקור חכמה" (מש' יח , ד) , ורוצה לומר: המכשולות וההטעאות המצויים בלימוד למי שלואה תמיד , יחשיבו עיונו כאלו נקרו עיני שכלו , ויתעופפו רעיוניו , כאלו אכלוהו בני נשר ויתעופפו עמו. ויש מפרשים עין תלעג לאב - למעשה המציאות , שהוא פועל האב , ותבוז ליקהת אם - להרכבת החומר. ובדרך פשט יש מפרשים (ראה רש"י) ליקהת אם - לזקנת האם. ושם יקהת - על שם קיבוץ הקמטים , והוא כדרך "אל תבוז כי זקנה אמך" (מש' כג , כב). ובדרש (ראה ע"ז יז , א): עלוקה זו גיהנם , שתי בנות - רשעים ובינונים , שאול - שאין לו תקומה , כנגד רשע , עוצר רחם - צער לידה שיש לה רפואה אחר יציאת הוולד , כנגד הבינונים.

לעלוקה - היא חית המים השואבת הדם. והמשיל לה כל אחד מאלו העתיד לזכור , כי הֵנה רמז לעלוקה , וזה , כי הם מבקשים תמיד דרושם הנזכר , כמו העלוקה המבקשת תמיד הדם.

לעלוקה שתי בנות - היא החיה הקטנה הרצה במים , השואבת בדם. וזה כאלו אמר: הנה ענין אלו הדברים כענין העלוקה , שכל זמנה בתאוה ולא תשבע; וזה כענין "לך אל נמלה עצל" (מש' ו , ו). וטעם שתי בנות הב הב בכפל - לחזוק. ואחר ששנים הוא מספר רב , די בשנים , כמו בשלשה וארבעה הון הוא שם משותף , כולל כל ריבוי מופלג; כאלו אמר: לא אמרו רב. וטעם שלש ואחר ארבע - דרך צחות ומליצת שיר , בהסכמת העברי.

לעלוקה שתי בנות הב הב - שלמה נקרא עלוקה , על שם שמצץ ושתה כל החכמה כעלוקה זו שמוצצת ושותה דם האדם. וכך הפירוש: אלו הדברים הם לעלוקה; כמו "לדוד שפטני" (תה' כו , א) , שפירושו: אלה הדברים הם "לדוד" , ואומר: "שפטני". אף כאן: אלו הדברים הם לשלמה: שתי בנות הם בעולם שאומרות הב הב , ואינם מתמלאות לעולם; ועוד תמצא שלישית שלא תשבענה - תשבענה עונה לשלשתן; ועוד תמצא רביעית שלא אמרו הון - אמרו הון עונה לארבעתן. הון הוא לשון רבוי; כלומר: לא אמרו: די! עתה הולך ומפרש אותם.
ריכוז קישורים