תנ"ך - תחת שלוש רגזה ארץ ותחת ארבע לא־תוכל שאת:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

תַּ֣חַת שָׁ֭לוֹשׁ רָ֣גְזָה אֶ֑רֶץ וְתַ֥חַת אַ֝רְבַּ֗ע לֹא־תוּכַ֥ל שְׂאֵֽת: (משלי פרק ל פסוק כא)

טקסט וניקוד:

תַּחַת שָׁלוֹשׁ רָגְזָה אֶרֶץ וְתַחַת אַרְבַּע לֹא־תוּכַל שְׂאֵת: (משלי פרק ל פסוק כא)

טקסט בלבד:

תחת שלוש רגזה ארץ ותחת ארבע לא־תוכל שאת: (משלי פרק ל פסוק כא)

תיקון קוראים:

תחת שלוש רגזה ארץ ותחת ארבע לא־תוכל שאת: (משלי פרק ל פסוק כא)
ארץ - ד' בסגול (באתנחתא , בלישנא): תה' לה , כ; מח , יא; מש' ל , יד , כא.

ארץ - ד'.

ואמר עוד , ממשל על מי שיכנס שוא וכזב בעיונו , כי תחת שלש רגזה ארץ וחרדה , ותחת ארבע לא תוכל לסבול. האחד הוא תחת עבד כי ימלוך , כי אינו ראוי למלוך , כמו שאין ראוי למלוך הכזב והשוא ויגיע אל השכל , אך ראוי שידחה ויוסר , ויגיע אל השכל האמת לבדו. והנה השקר הוא כמו עבד ומשרת למצא האמת. והשני הוא תחת האיש הנבל המרדף חברת הרקים , כי ישבע לחם , ואינו ראוי לכך , כי דרכו זאת ראוי שתביאהו אל הדלות והעוני , עד שיחסר לו לחם ושמלה , כאמרו "ומרדף רקים ישבע ריש" (מש' כח , יט) , מפני שאינו עוסק בישובו של עולם. וכן הענין בשוא ודבר כזב , שאינם מישובו של עולם , אבל הם דברים בלתי נמצאים. והשלישי - תחת שנואה כי תבעל , כי אין ראוי שיתחבר האדם אל האשה שהיא שנואה לו; וכן הענין בחבור שוא ודבר כזב אל השכל , כי הם שנואים אל השכל. והרביעי - תחת שפחה כי תירש גבירתה , ותשוב הגברת משרתת לה; כן הענין בשוא ודבר כזב עם השכל , כי הדעת הכוזבת היא כמו שפחה ומשרתת אל האמתית , כמו שזכרנו , והיה ראוי שינחל השכל הדעת האמתית , ושפחתה - תוציאנה מהחברה עם השכל. ובכאן הפסד אחר לשכל בשוא ודבר כזב , ועליו ידמה גם כן שאמר: ושפחה כי תירש גבירתה , והוא , שכבר ביארנו בראשון מספר מלחמות יי' , שההצלחה תהיה לשכל במושכלות הרבות אשר השיג מהצד שהם בו אחת ויקרה , מהתערב המושכל הכוזב במושכלות האמתיות , שתהיה צורת האחדות המגעת מכללות המושכלות דבר שאינו כן , ויפסיד בזה זאת ההצלחה הנפלאה המגעת לו מהמושכלות במה שהם אחת. וזה עיון נפלא מאד ועמוק , והוא מבואר מאד ממה שביארנו מאלו העמוקות בראשון מספר מלחמות יי'.

וזכר ארבעה אחרים שלא תוכל הארץ שאתם , מפני גאותם יותר מדאי.

תחת שלש; תחת עבד; תחת שנואה - שלשה דבקים. תחת כמו 'בעבור'. רגזה ארץ - רמז לעם הארץ; וכן הפירוש: תחת עבד - שהמליכוֹ השם עליהם בעבור עונם , ואינו מרחם על מושליו , ירגז העם; ונבל - בהיותו שבע ומושל בעם בעבור פשעם; ותחת שנואה - כאשר היא בעולה , כי אז תשנא את שונאיה שנאת מות , ולא יכילוה , על כן ירגזו ויפחדו; ויתכן שנבעלה בעבור עון שונאיה. ושפחה - שהיא יורשת גברתה ומושלת עליה בגלל פשע הגברת. על כן ראוי לאדם להשמר מן העון , ולא ימשלו הנבזים על הנכבדים.

(בכתב היד מוצגים כאן הפסוקים כא - כד). הפרשה הששית כוללת שלשה פסוקים , והם אלו: והיא נמשכת גם כן לענין שהזכרנו , לרמוז שכל הרעות המגיעות בעולם אשר הארץ רוגזת עליהם , רוצה לומר , שעליהם תולד מבוכה בלבבות , הם מצד ממשלת החומר. וקראו עבד ונבל ושנואה ושפחה; והוא אמרו: תחת עבד כי ימלוך - להכניע הישרים תחתיו. ונבל כי ישבע לחם - כלומר , שישיג ריבוי ההנאות אשר הוא מבקש תמיד. תחת שנואה כי תבעל - והאהובה תמאס; רוצה לומר , שתמשוך הנפש המתאווה הכל לעצמה , והמשכלת תֵעָזב עזיבה מוחלטת. והנה נמצא בזה שהראויה להיות שפחה תירש גבירתה , ותמשיכה אליה עד שובה עֲפָרִית כמוה , כמו שפירשנו באמרו "הלא נסע יתרם בם ימותו ולא בחכמה" (איוב ד , כא); רוצה לומר , שהדבר הראוי להשאר מהם - אבד באבדם , כאשר ימותו ולא בחכמה; ועל זה ירגז לב האדם ולא יוכל עמוד. ונמצא בכאן מספר הארבעה רומז על אחד , וחלקם לארבע דרך צחות והִמָשך הלשונות שהזכרנו. ויש מפרשים תחת שלש רגזה ארץ - מדמה ומרגיש ומתעורר; והרביעי הוא המשכיל , כשהוא משועבד להם. וקרא האיש עבד שההרגש מלך עליו; ודמה המדמה לשנואה כי תבעל , שהוא מרכיב הדברים המוחשים. ובדרש (ראה פסחים קיג , ב) - על הגאוה הבלתי ראויה ושאר הדברים שנאמר עליהם בהגדה , שאין הדעת סובלתן. והם דל גאה , והוא בכאן שפחה כי תירש גבירתה; רוצה לומר , שסבור למשול על התקיף ממנו. ועשיר מכחש , והוא ענין ונבל כי ישבע לחם; וזקן מנאף , והוא ענין שנואה כי תבעל , רוצה לומר , שהוא ענין שנאוי ומשוקץ; ופרנס המתגאה על הציבור בחנם , והוא ענין עבד כי ימלוך. וכן הערה מוסריית לכל הדומה לזה.

תחת. רגזה ארץ - על דרך משל , כמו "ירגזו הרים" (יש' ה , כה). והטעם , כי השם ברצונו מרומם השפלים; לכן אין ראוי לבוז לשום אדם , כי לא ידע איך יחזור הזמן עליו.

תחת שלש ותחת ארבע - כל אלה להכרח ולכונה עצמית , ואם העיקר הוא האחרון; וכן "ארבעה המה קטני ארץ" וגו' (להלן , כד) , ואם נזכרם למען נקח מוסר להתחכם מהם , כטעם "לך אל נמלה" (מש' ו , ו). וכן בזה , האחרון הוא העיקר.

תחת שלש רגזה ארץ - כלומר: במקום שעומדות אלו שלש , אותו המקום נרעש ונרעד; ובמקום שעומדת הרביעית , לא תוכל הארץ לסבול. ועתה מפרש אותם:
ריכוז קישורים