תנ"ך - שממית בידים תתפש והיא בהיכלי מלך: פ

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

שְׂ֭מָמִית בְּיָדַ֣יִם תְּתַפֵּ֑שׂ וְ֝הִ֗יא בְּהֵ֣יכְלֵי מֶֽלֶךְ: פ (משלי פרק ל פסוק כח)

טקסט וניקוד:

שְׂמָמִית בְּיָדַיִם תְּתַפֵּשׂ וְהִיא בְּהֵיכְלֵי מֶלֶךְ: פ (משלי פרק ל פסוק כח)

טקסט בלבד:

שממית בידים תתפש והיא בהיכלי מלך: פ (משלי פרק ל פסוק כח)

תיקון קוראים:

שממית בידים תתפש והיא בהיכלי מלך: פ (משלי פרק ל פסוק כח)
בהיכלי - ב': יש' יג , כב; מש' ל , כח.

בהיכלי - ב'.

שממית - 'אריניא' בלעז. בידים תתפש - בידה היא אוחזת ומתדבקת בכותלים (ראה ב"ר סו , ז).

שממית - והוא העכביש , היא גם כן בריה קטנה , ובחכמתה תעשה בידיה יריעה , היא כמו רשת , תתפש בה הזבובים והדבורים וזולתם מהבעלי חיים אשר יתכן שיתפשו בה , כי בזה תשיג מזונה , כמו שנזכר בספר הבעלי חיים; והיא באה גם כן בהיכלי מלך , ומשם חפרה אוכל לה. וזה גם כן הערה לחכם שלא יירא מחקור בדברים הגדולים אשר אפשר לו לעמוד על אמתתם , כמו שהשממית דרך משל , לא תירא מלבא בהיכלי המלך , אחר שכבר תוכל להשיג משם די טרפה. ואפשר שנאמר כי אמרוֹ בהיכלי מלך הוא לבאר , כי עם חכמתה תטעה בזה , כי היא בונה מה שלא ישלם לה ממנה תועלת , אבל תגרום לה המות וההפסד , כי בהיכלי מלך לא יעזבו המשרתים המנקים אותם יריעות העכביש אך יכבדום ויסירום. וזה קרה לה מפני הרסה לבא בהיכלי מלך , והיא אינה ראויה לבא בהם. וכן הענין במי שיתחכם יותר (ע"פ קה' ז , טז); רוצה לומר , שלא יגיע לו מזה פרי אך יגרום לעצמו ההפסד.

שממית בידים תתפש - והשממית שהיא הדרור , שיכנס תחת ממשלת בני אדם , והיא סבת הצלתו. ויכול אדם לקחת סברא מארבעתם , כל אחד ואחד לפי דרכו , ללמד חכמה מהם.

ארבעה הם; הנמלים; שפנים; מלך אין; שממית - חמשה דבקים. ארבעה - דרך קצרה. קטני ארץ - וטעמו: קטנים מן הנבראים בארץ. מחוכמים - כי השם חיכמם לעשות כן. לא עז - שאין כח בהם , ויכינו מאכלם כפי יכלתם. לא עצום - טעמו: רב; והעד: "עצום ורב" (דב' כו , ה); "וירבו ויעצמו" (שמ' א , ז). והטעם כפול. בסלע ביתם - להסתר שם. לארבה - יתכן להיות האל"ף נוסף. חוצץ - פועל עומד , כמו 'יורד' , שאינו צריך לְפָעוּל; וחברו: "ומספר חדשיו חוצצו" (איוב כא , כא) , שפירושו: נקבצו ואוספו חדשיו , כענין "כי מלאו ימי" (בר' כט , כא) - והם ימי עבודתו. וכן זה: ויצא חוצץ כולו - ויצא הארבה חוצץ , רצונו לומר: יצא מאוסף ומחובר כלו - כענין "אוסף החסיל" (יש' לג , ד). שממית - שם חיה; ויתכן שהיא החיה הנמשלת לאדם בצורה ובדמות; והעד , שהיא חיה בידים תתפש , וטעמו: שתופסת מה שיתנו לה. והיא נמצאת בהיכלי מלך - בעבור חכמתה. ואלה הארבעה הם מחוכמים , וראוי לנוצר ללמד מהם דרך ארץ.

(בכתב היד מוצגים כאן הפסוקים כד - כח). הפרשה השביעית והיא כוללת חמשה פסוקים והם אלו: והיא הערה , שעם פחיתות חומרו , אין ראוי להתרשל מהשתדל בשלימות , כי ברוב ישיג להכין לחמו ולשים בסלע ביתו עד שישיג עד תכלית ההשגה האנושית לעמוד בהיכל המלך. והעירו על זה בשפלי המציאות מן החי הבלתי מדבר , שהם ארבעה קטני ארץ , והם החכמים מחוכמים בתחבולה. והם הנמלים - שיכינו בקיץ לחמם , והשפנים שמשימים בסלע ביתם , מקום שלא יהיה מרמס לבני אדם; והארבה אין להם מלך , רוצה לומר: אין להם דעת ועצה , ובא אחר הקציר וכורת הנשאר לצורכו. וחצץ - כמו 'חוצץ' , כלומר כורת , מלשון "ומספר חדשיו חוצצו" (איוב כא , כא). ושממית - יש מפרשים (ראה ראב"ע): חיה הנקראת 'בוגיאה' (בלעז) , והיא כצורת אדם. ובידים תתפש - כלומר: תמציא עצמה להתפש ביד האדם. והנה בכאן הערה להשתדל בלימוד. ובתחלה העיר במשל הנמלה , שלא יתרשל לאורך זמן התועלת , ויזכור כי הנמלה תאגור בקיץ לחמה לצורך החורף. ובמשל השפנים העיר להרחיק חברת מי שימצאהו ממנו היזק , ובכלל חברת הרשעים המונעים כל שלימות. ובמשל הארבה העיר לסדר הלימוד בזמן הראוי , בהיות הארבה בא אצל התבואה אחר הקציר , לא יקדים ולא יאחר. ובמשל השממית - שלא יברח ממעמד החכמים , אבל ימציא עצמו אצלם. ויש מפרשים (ראה רס"ג משלי; ריק"ם) שממית - צפור דרור; ובידים תתפש - גם כן ענין שמכינה קנה במקום שבני אדם יכולין לתפשה ביד , והוא סבת הצלתה. ויש מפרשים (ראה רש"י): עכביש; ותתפש - כלומר , שתארוג קוריה ומתפשטת אותם לקורות הבית וההיכל.

שממית בידים תתפש - וזו היא קטנותה , שתתפש בקלות , יש אומרים (ראה רש"י): 'רנייו' בלעז. והיא העש הבונה ביתה אפילו בהיכלי מלך.
ריכוז קישורים