(בכתב
היד
מוצגים
כאן
הפסוקים
א
-
ו).
וייחס
הדברים
לאגור
בן
יקה
-
והוא
שם
חכם
,
והיה
מתלמידי
שלמה
או
מחביריו
או
ממלמדיו.
ואולי
הוא
שם
מושאל
על
שלמה
,
ונקרא
אגור
על
שם
אסיפת
חכמותיו
,
כדרך
שנקרא
"קהלת"
(קה'
א
,
א).
ונקרא
יקה
-
על
השפעתו.
ובן
נקוד
בחירק;
אולי
לכוונת
השאלתו
בענין
'בינה'.
ואמר:
המשא
נאום
הגבר
לאיתיאל.
המשא
-
הוא
נאמר
על
דבר
נבואיי
,
וממנו
יתפשט
לכל
מאמר
חכמה
ודיבור
שכלי
,
כדרך
"מה
משא
יי'"
(יר'
כג
,
לג)
-
כמו
'מה
דברו';
רוצה
לומר:
המשא
הזה
אינו
מאמר
מיוחד
לו
,
אבל
הוא
נאום
הגבר
,
רוצה
לומר:
מאמר
השלם;
כי
הושאל
במלת
גבר
-
ענין
גבורה
ושלמות.
וכן
לאיתיאל
ואוכל
-
כלומר:
מאשר
הוא
במחיצתו
,
ראוי
להתיחס
לאיתיאל
ואוכל;
והם
שמות
חכמים
גדולים
וידועים
בימיו.
או
אולי
הם
גם
כן
שמות
מושאלים
על
השלימות:
איתיאל
-
כלומר:
איתי
אל
,
רוצה
לומר
,
שאני
עומד
במחיצתו;
ואוכל
-
רומז
על
תכלית
היכולת
בחכמה
,
כענין
הנחת
שם
'ישראל'
על
שם
"כי
שרית
עם
אלהים
ועם
אנשים
ותוכל"
(בר'
לב
,
כט).
ואמר
על
זה:
כי
בער
אנכי
מאיש
ולא
בינת
אדם
לי
-
כלומר:
אין
זה
המאמר
ראוי
לי
,
כי
בער
אנכי
מאיש.
ובער
-
עניינו
כסיל
או
פתי
,
נגזר
מ"בהמה"
(בר'
א
,
כד)
,
שתרגומו:
"בעיר"
(ת"א)
,
כלומר
נמשל
כבהמות
(ע"פ
תה'
מט
,
יג).
ומאיש
-
רוצה
לומר:
מהיות
איש
,
מלהיות
במדרגות
השלם
שהוא
איש
באמת.
וכן
לא
בינת
אדם
לי
,
כדרך
"אדם
אתם"
(יח'
לד
,
לא).
ורבותינו
ז"ל
דרשו
(ראה
יל"ש
מש'
תתקסב):
מאיש
-
ממשה
,
שנאמר:
"והאיש
משה"
(במ'
יב
,
ג);
כלומר
,
שהגיע
לתכלית
השלימות.
ולא
בינת
אדם
לי
-
זה
אדם
הראשון
,
שנאמר
עליו
בהגדה
(ראה
חגיגה
יב
,
א):
אדם
מסוף
העולם
ועד
סופו
היה;
וכן
אמרו
(שם):
אדם
הראשון
-
מן
הארץ
ועד
לרקיע
היה
,
כלומר
,
שהשיג
כל
הנבראים.
ואמר:
ולא
למדתי
חכמה
ודעת
קדושים
אדע
-
רוצה
לומר:
ולא
דעת
קדושים
אדע.
והנה
השפיל
עצמו
עד
שאמר
שהוא
משולל
מהשגת
כל
השלש
עולמות;
והזכיר
שוללות
העליונה
שבהם
,
ואחר
כך
התחתונה
הימנה.
וכלל
במלת
קדושים
-
עולם
הנפרדים
,
כענין
"הן
בקדושיו
לא
יאמין"
,
(איוב
טו
,
טו);
"ובמלאכיו
ישים
תהלה"
(שם
ד
,
יח).
ועולם
הגלגלים
-
כענין
"אף
אמונתך
בקהל
קדושים"
(תה'
פט
,
ו).
ואחר
זה
שלל
עצמו
אף
מהשגת
עולם
היסודות
,
ולהיותנו
נשקעים
בתוכה
האריך
בה
והזכיר
כל
אחד
מן
היסודות
בפרט
,
להודיע
מיעוט
המשיגים.
וקרא
יסוד
האש
שמים
,
לגבהו
בהיקש
אל
אשר
תחתיו
,
כענין
המושאל
על
כל
דבר
עליון:
"ובצורות
בשמים"
(דב'
א
,
כח);
שמי
קורה
(ראה
פסחים
ח
,
ב).
וכן
תמצא
בספר
איוב
שהזכיר
ארבע
יסודות
,
והתחיל
מן
התחתון;
ואמר
על
יסוד
הארץ:
"כי
הוא
לקצות
הארץ
יביט"
(איוב
כח
,
כד)
,
ועל
האויר:
"לעשות
לרוח
משקל"
(שם
,
כה)
,
ועל
המים:
"ומים
תכן
במדה"
(שם)
,
ועל
האש:
"תחת
כל
השמים
ישרהו"
(שם
לז
,
ג).
ואמר:
מי
עלה
שמים
וירד
-
כלומר:
מי
עלה
בהשגת
עיונו
לשמים
וירד
בשלום;
רוצה
לומר
,
שלא
נשתבשה
השגתו?
או
אפשר
שענין
ודעת
קדושים
אדע
רומז
על
עולם
הנפרדים
לבד
,
ומי
עלה
שמים
,
רומז
על
עולם
הגלגלים
,
וכולל
יסוד
האש
להדבקו
עמהם.
או:
ודעת
קדושים
אדע
-
נאמר
על
השלימים
בתכלית
,
ומי
עלה
שמים
-
כולל
כל
ההשגות
העליונות
,
ויסוד
האש
בכללן.
ואמר
על
כל
ההשגות:
מי
עלה
שמים
וירד
-
כלומר
,
שעלה
וירד
בשלום
מבלי
שיבוש
,
עד
שיֵאָמר
עליו:
נכנס
בשלום
ויצא
בשלום?!
כלומר
,
שמעטים
הם
ואין
אני
מהם.
וכבר
ידעת
אמרם
ז"ל
(ראה
חגיגה
יד
,
ח):
ארבעה
נכנסו
לפרדס;
שאחד
מהם
הציץ
ונפגע
,
ואחד
מהם
הציץ
ומת
,
ואחד
קצץ
בנטיעות
,
והאחד
לבד
נכנס
בשלום
ויצא
בשלום
,
כמו
שביארנו
במקומו.
או
נפרש
וירד
-
כלומר
,
שעלה
לכך
בעיונו
בעודו
דבק
בחומר
,
עד
שירד
אחר
עלותו.
וענין
אסף
רוח
בחפניו
-
משל;
כלומר:
מי
הוא
שידיעת
ענין
יסוד
האויר
אתו
כאלו
הוא
בידו.
וכן
מי
צרר
מים
בשמלה
-
כענין
"מי
צרר
מים
בעביו"
(ראה
איוב
כו
,
ח);
כלומר:
מי
השיג
ענין
המים
והקוותם
להראות
היבשה
ועלותם
בעננים
להריק
ברכה
על
הארץ?
וכן
מי
הקים
כל
אפסי
ארץ
-
כלומר:
מי
השיג
ענין
עמידתם
באין
תנועה?
או
פירוש
אפסי
ארץ
-
משל
על
החכמים;
כמו
"מצוקי
ארץ"
(ש"א
ב
,
ח)
,
לפי
הדרש
(ראה
אל"ז
ה)
כלומר:
מי
העמיד
אפסי
ארץ
בתקומה
ומעלה
להמלאם
דעה
את
יי'
(ע"פ
יש'
יא
,
מ)
להשיג
כל
זה
,
ולהשפיע
זה
לתלמידיו.
שזה
ידוע
,
שהשפעת
החכמה
והמצאת
השלימות
הוא
תכלית
החכמה.
או
רמז
באפסי
ארץ
-
כחות
הגוף
המוקצים
לעצמם
,
כענין
"עיר
קטנה"
(קה'
ט
,
יד);
כלומר:
מי
הוא
הזוכה
להכניע
כל
כחותיו
הגשמיות
להיות
לאחדים
ביד
השכל?
וכן
אפשר
להמשיך
המשל
ברוח
ומים:
לפרש
רוח
-
על
השכל
,
ומים
-
על
התורה
ועל
החכמה;
כלומר:
מי
ידע
להכין
עצמו
בשכל
ובלימוד
ובהכנעת
כחות
גופו
עד
שיגיע
לתכלית
המעלה?!
כלל
הדברים:
שאין
אדם
משיג
המציאות
עד
תכליתו.
וידוע
,
שהעולם
התחתון
הוא
ההשגה
הראשונה
,
ובידיעת
חלקיו
יוָדע
עולם
הגלגלים;
ומשם
יפרד
ועלה
מעלה
מעלה
עד
מקום
שיד
השכל
האנושי
מגעת.
ויש
מי
שמשיג
קצת
ההשגות
ולא
כולם
,
ומהם
שישיגו
רק
העולם
התחתון
לבד
,
ומהם
שישיגו
גם
כן
ענין
עולם
הגלגלים
,
ומעט
מהם
,
אחד
מני
אלף
(ע"פ
איוב
לג
,
כג)
,
ישיג
כל
מה
שבכח
השכל
להשיגו.
ומהם
שמשיגים
קצת
ההשגה
,
אלא
שאף
במה
שמשיגים
משתבשים.
וכבר
רמזנו
בקצת
חיבורנו
(ראה
בית
הבחירה
פתיחה
למסכת
אבות
ע' 21
;
חבור
התשובה
ע' 652
)
על
דור
הפלגה
שהשיגו
העולם
התחתון
על
מתכונתו
,
ונשתבשו
בהשגת
עולם
הגלגלים
,
וגם
בהשגת
חומר
הראשון
,
ונתעלם
מהם
לגמרי
עולם
הנפרדים
,
כמו
שרמזנו
בקצת
חיבורנו.
והכוונה
,
שלא
ישיג
אחד
מני
אלף
המבוקש
,
כאמרו:
"עמוק
עמוק
מי
ימצאנו"
(קה'
ז
,
כד).
ולא
רמז
על
מה
שאין
בְּטבע
שום
אדם
להשיגו
אבל
השגתו
נמנעת
לכל
אדם;
אבל
אף
במה
שבטבע
השכל
השלם
להשיג
אמר:
"מי
ימצאנו";
כלומר:
מי
הוא
שיזכה
לכך.
וכן
מי
"יודע
רוח
בני
האדם
העולה
היא
למעלה"
(קה'
ג
,
כא)
-
שלא
פקפק
הוא
בהשארת
הנפש
חלילה
,
אבל
אמר:
מי
הוא
שיודע
זה
בשלימות
חכמת
המחקר?
ומפני
זה
אמר:
מה
שמו
ומה
שם
בנו
כי
תדע;
והענין
,
כאלו
אמר:
כי
תדע
מה
שמו
,
הודיעני
מה
שם
בנו;
כלומר:
כי
תדע
אחד
מני
אלף
שעלה
לזאת
המדרגה
,
הודיעני
אם
הענין
נמשך
עד
שישאיר
השלם
ההוא
כמוהו
אחריו
בן;
רוצה
לומר
,
שהדבר
זר
ורחוק
,
ולא
ימצא
תכלית
השלימות
רק
לאחד
מני
אלף
בזמן
רחוק;
כמו
שאמרו
ז"ל:
"ולא
קם
נביא
עוד
בישראל
כמשה"
(דב'
לד
,
י).