תנ"ך - זרזיר מתנים או־תיש ומלך אלקום עמו:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

זַרְזִ֣יר מָתְנַ֣יִם אוֹ־תָ֑יִשׁ וּ֝מֶ֗לֶךְ אַלְק֥וּם עִמּֽוֹ: (משלי פרק ל פסוק לא)

טקסט וניקוד:

זַרְזִיר מָתְנַיִם אוֹ־תָיִשׁ וּמֶלֶךְ אַלְקוּם עִמּוֹ: (משלי פרק ל פסוק לא)

טקסט בלבד:

זרזיר מתנים או־תיש ומלך אלקום עמו: (משלי פרק ל פסוק לא)

תיקון קוראים:

זרזיר מתנים או־תיש ומלך אלקום עמו: (משלי פרק ל פסוק לא)
זרזיר - ל'; אלקום - ל'.

זרזיר מתנים או תיש - לא ידעתי מהו , ולפי המשמע היא חיה תשושת כח מתנים. ומלך אלקום - לא ידעתי מה הוא לפי פשוטו. ומדרש אגדה פותרין חמש פרשיות אלו של ארבע ארבע דברים כנגד ארבע מלכיות; לפי שנתאמצה ממשלתן על ישראל בעון שעברו על חמשה חומשי תורה , הזכירם חמשה פעמים: "שאול ועוצר רחם" (לעיל , טז) - שאול - מלכות בבל , שנאמר בנבוכדנצר "הרחיב כשאול נפשו" (חב' ב , ה); "ועוצר רחם" - זו היא מדי שבימיהם עצרו רחמים מישראל , שנאמר "להשמיד להרוג ולאבד" (אס' ג , יג). "ארץ לא שבעה מים" (לעיל , טז) - זו יון , שלא שבעה מלגזור גזרות רעות על ישראל. "ואש לא אמרה הון" (שם) - נגד עשו , שעשה בחימה בוערת על ישראל , שאמרו להשמיד טף ונשים ביום אחד (ע"פ אס' ג , יג). וכן "דרך הנשר" (לעיל , יט) - זו בבל , "הנשר הגדול... ארך האבר" (יח' יז , ג). "נחש" (לעיל , יט) - זו מדי. "דרך אניה בלב ים" (שם) - זו יון , שהיא קלה בגזירותיה. "דרך גבר בעלמה" (שם) - זו פרס שאמרה "לעולם אהיה גברת" (? יש' מז , ז). "כן דרך אשה מנאפת" (לעיל , כ) - זו הרעה גרמה להם לכנסת ישראל שנאפה לעבודה זרה , וכדי הוא הפורעניות לבוא לה. "ואמרה לא פעלתי און" (שם) - כדאמר "הנני נשפט אותך על אומרך לא חטאתי" (יר' ב , לה). "רגזה ארץ" (לעיל , כא) - ארץ ישראל. "תחת עבד" (לעיל , כב) - זה נבוכדנצר שהיה עבד למרודך בלאדן וכותב אגרותיו , כדגרסינן בחולין (? ראה סנה' צו , א). "ונבל כי ישבע לחם" (שם) - זה אחשורוש שעשה משתה מאה ושמונים יום (ראה אס' א , ד). "שנואה כי תבעל" (לעיל , כג) - כנגד יון. "ושפחה כי תירש גברתה" (שם) - זה עשו , שהיה לו לעבוד ליעקב ונהפך הדברים. "הנמלים עם לא עז" (לעיל , כה) - זו בבל , שנאמר "הן ארץ כשדים זה העם לא היה" (יש' כג , יג). "ויכינו בקיץ לחמם" (לעיל , כה; ראה סנה' צו , א) - נבוכדנצר עשה כבוד אחר להקדוש ברוך הוא בימי מרודך בלאדן אשר שלח ספרים לחזקיהו וכתב שם: שלם למלכא חזקיהו , שלם לקרתא דירושלם , שלם לאלהא רבא. ונבוכדנצר כותב אגרותיו היה , ולא היה שם אותו היום; וכשבא וספרו לו מה שעשו , אמר להם: אלהא רבא קריתו ליה וכתביתו ליה בסוף? רץ אחר השליח והחזירו. בשביל אותו מרוצה זכה למלכות; הרי שהכין בקיץ לחמו כדרך הנמלה. "שפנים עם לא עצום" (לעיל , כו; ראה ממ"ש ל , כו) - זה מדי ופרס. וישימו בסלע ביתם - שבנו בית המקדש. "שממית בידים תתפש" (לעיל , כח; ראה ב"ר סו , ז) - זה עשו שנאמר "והידים ידי עשו" (בר' כז , כב). בהיכלי מלך - שנכנס להיכל מלך והחריבו. "ליש גבור בבהמה" (לעיל , ל; ראה ממ"ש ל , כח) - זה נבוכדנצר , שנאמר "עלה אריה מסובכו" (יר' ד , ז). זרזיר מתנים - זו מדי ופרס , שזרזו מתניהם והרגו לבלשצר ונטלו מלכות בבל. או תיש - זה יון שנקרא תיש , שנאמר "והצפיר השעיר" הוא "מלך יון" (דנ' ח , כ). ומלך אלקום עמו - זו אומת ארם , שאמר "אני ואפסי עוד" (ע"פ יש' מז , ח) , אין נצב לעומתו , אלקום - אין עומד עמו.

והנה הבדיל הרביעי מן ההשלושה , להתיחסו יותר אל הנמשל , והוא העשיה בדעת המתחכם יותר מהראוי לו. הראשון הוא ליש , שהוא גבור בבהמה והוא רץ לטרוף אי זה בעל חיים שימצא , לא ישוב מפני כל על רוב בטחו על גבורתו; וכבר יקרה לו מזה רע בעתיד מה , בהלחמו עם שתקיף ממנו (ע"פ קה' ו , י) , כמו שנמצא בספורים. השני הוא זרזיר מתנים , והוא הכלב הדק המתנים שיוליכוהו הציידים לצוד , וענינו גם כן שימהר לרוץ מזולת שיביט אם הוא תקיף מהבעל חיים שהוא רודף אותו , או הענין הוא בהפך; וכבר יקרה לו מזה הרבה מהרע וההפסד. והשלישי הוא התיש , והוא קל המרוץ מאד , וירוץ מפני זה להלחם עם מי שתקיף ממנו , ויקרה לו מפני זה הפסד ורע. והרביעי הוא המלך שאין תקומה עמו לאחד ממי שנלחם עמהם , כי כמו זה המלך יתעורר תמיד לרוץ להלחם לכבוש ארצות מפני ראותו רוב הצלחתו , ולא יתישב תחלה אם ראוי לו להלחם אם לא , ויביאהו זה להלחם תמיד , כמו שקרה לאלכסנדר , עד שיפול ביד שתקיף ממנו. וכזה יקרה לעשיר בדעת , כי הוא נשען על חכמתו , ולא יתישב מתחלה במה שיחקור , אם הוא ראוי שיחקור בו אם לא , ולזה יפול בזה הטעות אשר יגרום לו הפסד רב.

אחרי כן זכר ארבע שיש לכל אחד ואחד מעלה בפני עצמו. והם שנים גדולים , מלכים: ליש גבור בבהמה , ומלך באדם. ושני הדיוטים: זרזיר מתנים , והוא הכלב הצד השפנים שהוא מהיר במרוצתו , והוא מזרז מתנים מכל הבהמות והחיות , והתיש שהולך לפני העדה. וארבעתם מיטיבי צעד כשהולכים לפי רצונם , לדעתם מעלתם: הליש - לגבורתו , וזרזיר מתנים - לקלותו ומרוצתו , והתיש - בעבור כי לא יסעו העדר אם לא יסע הוא תחלה; ועל זה אמר: "והיו כעתודים לפני צאן" (יר' נ , ח); אם רצונם למהר ימהרו , ואם רצונם לאחר יאחרו. והמלך כמו כן , כי החייל מתנהגים לאטו ורצונו - אך כשאין מלך אחר קם כנגדו; זה הוא ומלך אלקום עמו - שאין קם למלחמה עמו אַחֵר בעל זרוע כמוהו או יותר ממנו; אז אינו מטיב צעד. ור' יוסף בן זבארא תלמיד פירש ומלך אלקום עמו - לא יוכל אדם לקום כנגדו.

שלשה המה; ליש גבור; זרזיר. אם נבלת; כי מיץ - חמשה דבקים. שלשה וארבעה - דרך אריכות. מטיבי צעד ולכת - כפל דבר; והטעם , שהולכים בנחת. ליש ייטיב לכתו בעבור שהוא גבור ואינו מפחד כבהמה , כאריות ונמרים ודובים , ולא ישוב מפני כולם. זרזיר - שם חיה , סמוך למלת מתנים; וכן "חמור לחם" (ש"א טז , כ); והטעם , שהוא צר מתנים. והזכירו בעבור שהוא קל ברגליו וייטיב לכתו , כי בעת הצורך יוכל להשיג טרפו. או תיש - ייטיב צעדו בלכתו , כי הצאן לא תעבורנה לפניו; והעד על זה הפירוש: "והיו כעתודים לפני צאן" (יר' נ , ח). אל (בנוסחנו: אלקוּם) - איננו לשון פיוס; וכן "אל מות" (מש' יב , כח). קום - פעול , ומשקלו "על כל מול בערלה" (יר' ט , כד); ופירושו , שאין אדם קום להלחם עמו , או ייטיב צעדו , כי בעבור צדקו אין שטן מוקם לנגדו. אם נבלת - לנגד איתיאל או אוכל (לעיל , א) ידבר; והמלה לשון עבר תחת עתיד , ורבים כן. והטעם: אם תהיה נבל , רצונו לומר: אם תעשה נבלה בעת שתתנשא למלוכה , או אם זמות וחשבת לעשות נבלה , שים יד לפה , ולא תגבר המזימה. מיץ - שם הפועל. והנכון: 'המיץ'; ונמצאו בזה הענין שלשה שרשים. האחד: מיץ חלב , "אפס המץ" (יש' טז , ד); והשני: "ימצו ישתו" (תה' עה , ט); והשלישי: "למען תמוצו" (יש' סו , יא). ומיץ החלב והאף - הטעם: בהמץ אחד מאלה , יצא מהם הדבר העומד בכח לצאת על ידי מעשה , כחמאה והדם. ואפים - יקראו 'חרונים' , בעבור שיראו בהם. והטעם: כי מיץ אפים - שיחרה אפו בכל עת , כאלו ימיצו אותו , יוציא ריב; והטעם , שיריב עם בני אדם. ורצה לומר: הזהר מהנַבְלוּת , כי הוא גורם הכעס , והכעס גורם המריבה.

(בכתב היד מוצגים כאן הפסוקים כט - לג). הפרשה השמינית , והיא כוללת ג"כ חמשה פסוקים , והם אלו: והיא גם כן הערה להזדרז על החכמה והלימוד , ובפרט הזהירוֹ לעשות לו רב מומחה , ינהיגנו בתכלית הנהגה ישרה , עד שבהנהגתו ימצא המכוון. וקרא ההנהגה - צעד , וההליכה - 'מטיב'. עם היותו 'בודד' ו'חוזר לעצמו' , רמז בו כאלו הוא 'פועל יוצא'; כלומר: מסבבים יושר המצעד וטוב המהלך לנמשכים אחריהם. והמשיל הענין לארבעה שהם מנהיגים כל אחד בעניינו. ואמר: ליש גבור בבהמה , ולא ישוב מפני כל - שכל הבהמות והחיות יראות ממנו; והוא משל להיות תמיד אימת הרב עליו לבלתי יחטא. זרזיר - הוא הכלב הצד שקורין 'ליבריר' (בלעז); וסמכוֹ למתנים , מפני שהוא צר ודק במתניו , וזו היא סבת מרוצתו וקלות תנועתו לרדוף אחר הציד. וזרזיר הוא שם מושאל אליו מצד דקות המתנים , כאלו הוא חגור בהם: "ויחבוש את חמורו" (בר' כב , ג) - תרגומו: "וזריז" (ת"א); "ויעשו להם חגורות" (בר' ג , ז) - תרגום: "זרזין" (ת"א). והנה בעלי הציד הנכבדים לוקחים אותו למנהיג , להוציא החיה על ידי המייתו מן החורים אשר התחבאו שם; וכשיברחו - ישיגם לקלות תנועתו. ותיש מיועד ללכת לפני הצאן , והצאן לא תעבורנה לפניו; כאמרו: "כעתודים לפני צאן" (יר' נ , ח). והוא משל על הכבוד , שראוי להתלמיד לכבד לרבו. ואחר כך אמר: ומלך אלקום עמו. ואלקום - מלה מורכבת מגבורה ותקומה; כלומר , שהמלך שעמו - יש לו גבורה ותקומה ונצחון על אויביו. והיא הערת גבורה ותקומה לנצח כל המתנגדים המתנכלים עלינו בהטעאות ועיון כוזב. ויש מפרשים שלשה המה מטיבי צעד - שהם מרגיש ומתעורר ושכל מעשיי , שמהם יבואו המצוות. או אמר: הכח הזן אשר ממנו התאווה , והכח החיוני אשר ממנו המתעורר והכח המדמה. והרביעי הוא השכל העיוניי , שהוא המלך הגדול , אשר עמו עצה וגבורה , והוא נקרא מלך אלקום , לקיומו ונצחותו. ואחר שהעירו להזדרז על הלימוד , אמר דרך כלל: אם נבלת בהתנשא ואם זמות יד לפה. כי מיץ חלב יוציא חמאה וגו'. כלומר: אם נבלת , והוא , ששכלך נוטה אחר היצר , הנה רפואתך - בהתנשא עליו להכניעו תחתיך. ואם ההפך , והוא אם זמות - רוצה לומר , שחשבת והתבודדת במה שלא יושג לרוב התחכמות , הִמָנע מזה , ושים יד לפה , להתבודד במה שראוי. ודמה הראוי להשיג לחלב , ששתייתו זכה ועריבה. ואמר שהמיץ היוצא ממנו ברוב העמל הוא כחמאה , שהוא מזון נאות ורך. ומיץ אף - רוצה לומר: כשהשכל נמסר ביד היצר לגמרי , יוציא דם - רוצה לומר: מיתה נצחית. ומיץ אפים וגו' - רוצה לומר , שכל אחד מבקש חוקו , והוא נמשך אחר השכל מעט , ואחר היצר הרבה. יוציא ריב - בין היצר ובין השכל. והענין תלוי בך , אם לנצח אם להנצח; ולכן התעורר בזה. ויש מפרשים דרך פשט: אם נבלת בהתנשא - על עשיר שיורש; רוצה לומר: אם ירדת עד שאתה צריך לנבל עצמך בבקשת הטרף , השתדל להיות הנהגתך דרך התְיַקרות והתנשאות , לא בדרך החלט לכל פעול מגונה. וכן יש שפירשו על מדת הגאוה: אם נבלת - רוצה לומר: אם נכנעת , סבת הכנעתך היא מצד התנשאות שסבבת לעצמך. או פירושו: אם נכנעת , סופך להתנשא , שכל הבורח מן השררה , השררה רודפת אחריו (ראה תנ"ב ויקרא ד). ורבותינו ז"ל דרשוהו (ראה ברכות סג , ב) על דברי תורה. שאם השפיל עצמו לחקור ולדרוש , לילך לכאן ולכאן לבאר ספקותיו , סופו שיתנשא , ואם זמות - רוצה לומר שנשען על בינתו ומחשבתו , יד לפה. ובמקום אחר דרשו ז"ל ענין חמשה פרשיות שנזכר בהן חשבון ארבעה בהדיא בענין ארבע מלכיות , ורמז על הגאולה העתידה. והזכירם חמשה פעמים , על שממשלתם עלינו בשביל שעברנו על חמשה חומשי תורה והנמשך מהם. ודרשו על זה בראשונה "שאול" (לעיל , טז) - זה מלכות בבל. שנאמר בנבוכדנאצר: "אשר הרחיב כשאול נפשו" (חב' ב , ה); "ועוצר רחם" (לעיל , טז) - זה מדי , שבימיו נעצרו רחמים מישראל , שאמרו: "להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים מנער ועד זקן" וגו' (אס' ג , יג); "ארץ לא שבעה מים" (לעיל , טז) - זה יון הרשעה , שלא שבעה מלגזור גזרות על ישראל; "ואש לא אמרה הון" (שם) - זו מלכות רומי , במהרה ינתק (ע"פ קה' ד , יב) , שהיא קשה מכולם. ובשניה דרשו "הנשר" (לעיל , יט) - זה בבל , שנאמר עליו: "הנשר הגדול ארך האבר מלא הנוצה" (יח' יז , ג); "נחש" (לעיל , יט) - זה מדי שהיה בהם כח לפתות את מלכם כנגד ישראל. "דרך אניה" (שם) - זה יון שהיתה קלה בגזירותיה. "דרך גבר בעלמה" (שם) - זה רומי , שאמרה "אהיה גברת" (יש' מז , ז). ובשלישית דרשו: "תחת עבד" (לעיל , כב) - זה נבוכדנאצר שהיה עבד למרודך בן בלאדן וסופר שלו , כמו שהתבאר בפרק 'חלק' (סנה' צו , א); "ונבל כי ישבע לחם" (לעיל , כב) - זה אחשורוש שעשה משתה מאה ושמונים יום (ראה אס' א , ד); "שנואה כי תבעל" (לעיל , כג) - זו יון; "שפחה כי תירש גבירתה" (שם) - זה עשו שירש את יעקב , הפך "ורב יעבוד צעיר" (בר' כה , כג). וברביעית: "הנמלים" (לעיל , כה) - זה בבל , שנאמר עליהם: "ארץ כשדים זה העם לא היה" (יש' כג , יג); ואמר שהכין בקיץ לחמו - שנתן כבוד להקדוש ברוך הוא בימי מרודך , ששלח ספרים להיקרא לחזקיהו (ראה סנה' צו , א) , וכתב בהם: שלם למלכא חזקיהו ושלם לקרתא ירושלם ושלם לאלהא רבא. ואותו היום לא היה נבוכדנאצר שהיה סופר שלו; וכשבא סיפר לו נוסח הכתב , ואמר: אלהא רבא קרית ליה , ובסופא כתבת ליה?! ורץ אחר השליח והחזירו. ובשביל אותה מרוצה זכה למלוכה. "שפנים" (לעיל , כו) - רמז לפרס ומדי; ואמר ששמו בסלע ביתם (שם) , רוצה לומר: בבית המקדש. "ארבה" (לעיל , כז) - זו יון , שכל שהשאירו אחרים , חשב הוא לכלות. "שממית" (לעיל , כח) - זו רומי , שאין לך שנאוי בשרצים יותר מן השממית , וכתיב "ואת עשו שנאתי" (מל' א , ג). שממית הוא עכביש , "והיא בהיכלי מלך" (לעיל , כח) - שנכנסה למקדש והחריבתו. ובחמישית דרשו: ליש - זה נבוכדנאצר , שנאמר: "עלה אריה" (יר' ד , ז); זרזיר , זה מדי ופרס , שזרזו מתניהם להרוג את בלשאצר ונטלו המלוכה מבבל; תיש - זה יון , שנאמר עליו: "והצפיר השעיר מלך יון" (דנ' ח , כא). מלך אלקום - זה רומי , שאומרת: "אני ואפסי עוד" (יש' מז , י); כלומר: אין נצב נגדי. ולבסוף גאוותם תשפילם , כדכתיב: אם נבלת בהתנשא החלק החמישי

זרזיר מתנים או תיש - גם הם אין להם פחד ומהלכים בקומה זקופה. זרזיר הוא התרנגול שהוא מרוקם במתנים; כמו "זר זהב" (שמ' כה , יא). תיש הוא ידוע; כמו "ותישים עשרים" (בר' לב , טו). ומלך אלקום עמו - גם המלך הוא הולך בקומה זקופה ומתגאה בהילוכו; ואימתי? כשאין מלך אחר שיקום כנגדו , אז הוא מתגאה ומיטיב הילוכו.
ריכוז קישורים