תנ"ך - מי עלה־שמים׀ וירד מי אסף־רוח׀ בחפניו מי צרר־מים׀ בשמלה מי הקים כל־אפסי־ארץ מה־שמו ומה־שם־בנו כי תדע:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

מִ֤י עָלָֽה־שָׁמַ֨יִם׀ וַיֵּרַ֡ד מִ֤י אָֽסַף־ר֨וּחַ׀ בְּחָפְנָ֡יו מִ֤י צָֽרַר־מַ֨יִם׀ בַּשִּׂמְלָ֗ה מִ֭י הֵקִ֣ים כָּל־אַפְסֵי־אָ֑רֶץ מַה־שְּׁמ֥וֹ וּמַֽה־שֶּׁם־בְּ֝נ֗וֹ כִּ֣י תֵדָֽע: (משלי פרק ל פסוק ד)

טקסט וניקוד:

מִי עָלָה־שָׁמַיִם׀ וַיֵּרַד מִי אָסַף־רוּחַ׀ בְּחָפְנָיו מִי צָרַר־מַיִם׀ בַּשִּׂמְלָה מִי הֵקִים כָּל־אַפְסֵי־אָרֶץ מַה־שְּׁמוֹ וּמַה־שֶּׁם־בְּנוֹ כִּי תֵדָע: (משלי פרק ל פסוק ד)

טקסט בלבד:

מי עלה־שמים׀ וירד מי אסף־רוח׀ בחפניו מי צרר־מים׀ בשמלה מי הקים כל־אפסי־ארץ מה־שמו ומה־שם־בנו כי תדע: (משלי פרק ל פסוק ד)

תיקון קוראים:

מי עלה־שמים׀ וירד מי אסף־רוח׀ בחפניו מי צרר־מים׀ בשמלה מי הקים כל־אפסי־ארץ מה־שמו ומה־שם־בנו כי תדע: (משלי פרק ל פסוק ד)
וירד - ג' בפתח: ש"ב כב , י; תה' יח , י; מש' ל , ד. שם - ו' (בסגול): בר' טז , טו; כא , ג; ש"א ח , ב; מ"א טז , כד; יח' לט , טז; מש' ל , ד.

שם ו' וסימנהון אברם אברהם בכורה נטר קרתה דברה.

וירד - ג'; שם - ו'.

מי עלה שמים - כמשה. מי אסף רוח - פיח הכבשן (ראה שמ' ט , י). מי צרר מים - "קפאו תהומות , נצבו כמו נד" (שמ' טו , ח) - בתפלתו של משה. מי הקים - את המשכן , שבהקמתו נתבססו כל אפסי ארץ. כך נדרש בפסיקתא (פר"כ א , ד). מה שמו ומה שם בנו - אם תאמר: כבר היה דוגמתו , אמור: מה שם בנו? איזו משפחה יצאה ממנו , ונדע מי הוא? כי תדע - אם תדע מי הוא; ואיך לא יראת לעבור על דבריו?!

מי עלה שמים - מי מהדברים השפלים עלה לשמים , או מי מהשמים ירד לארץ , שיתכן שיהיה התיחסות בין השמים ובין הארץ באופן שיתכן שישפעו כחות מהשמים ישלם בהם מה שבארץ? כי זאת השאלה עמוקה ומסופקת מאד מפָּנים רבים. ונזכיר מהם היותר חזקים לקצר המאמר בזה האופן. האחד הוא , שכבר ידמה שיחוייב היות למשפיע בפועל באופן - מה מה שאצל מקבל השפע בכח. והמשל , כי האש לא תשיב מה שהוא חם בכח - חם בפועל , אלא מפני שיש לאש חום בפועל. ובהיות הענין כן , והוא מבואר במה שאין ספק בו , שאין לגרמים שמימיים דבר מאלו האיכיות אשר ישפעו מהם באלו הנמצאות השפלות , רוצה לומר: החום והקור והלחות והיובש , הנה יפול ספק חזק , איך ישפעו אלו האיכיות והנמשך להם מהגרמים השמימיים? והאופן השני , והוא חזק העומק גם כן , הוא , שכבר יחשוב חושב שהדברים המתחלפים - יחוייב שתהיינה התחלותיהם מתחלפות , ולזה ידמה שיהיה מחוייב היות ההתחלה מתיחסת למה שהיה לו התחלה , עד שתהיה התחלת הדברים הבלתי נפסדים זולת התחלת הדברים הנפסדים. ולפי שהתחלת הדברים הבלתי נפסדים - יחוייב היותה בלתי נפסדה , הנה ידמה שיחויב מזה היות התחלת הדברים הנפסדים נפסדת , וזה ממה שירחיק היות השמים התחלה למה שבארץ , אלא אם יונח שעלה לשמים דבר מאלו הנמצאות השפלות , והוא נפסד כמו הם , ובעל איכיות , וממנו ירדו וישפעו אלו הכחות; וזה דבר בתכלית הזרות והביטול. ואם רצינו להשלים הספק בזה , הצטרכנו למאמר ארוך לא יכילהו זה הביאור; ויספיק לנו מה שזכרנו מזה. והספק השני - מי אסף רוח בחפני השמים להיות נאצל מכללם רוח אחד באופנים (ע"פ יח' א , כ) , והם היסודות , והיא רוח החיה אשר באופנים (ראה שם) , שקראו הפילוסופים 'הנפש הנאצלת מהגלגלים' , והתבאר מציאותה בספר בעלי חיים? כי בזה גם כן ספקות עמוקות , כמו שביארנו בחמישי מספר ממלחמות יי'. האחד: איך ישפע אחד בלתי מתחלק מרבים? והשני: איך יתכן בעלול שיהיה יותר שלם מכל אחת מהעלות הקרובות אשר שפע מהם? כי זה ענין הנפש הזאת שזכרנו , עם מניעי הגרמים השמימיים ששפעה מהם. וכבר יפול ספק עוד , איך יסתבך זה הרוח ביסודות , ובאי זה אופן יתכן בו זה? והספק השלישי הוא: מי צרר מים בשמלה , באופן שיהיה רקיע בתוך המים העליונים מחלק מה מהם כמו שנזכר בתורה (ראה בר' א , ו)? ויתבאר מדברינו בספר מלחמות יי' , שהוא מחוייב שיהיה שם בין גלגל לגלגל גשם בלתי שומר תמונתו , הוא הנקרא 'מים העליונים'; והנה הספק בזה הוא , כי זה הגרם העליון הוא נקי מהאיכיות אשר ישלם בהם הקירוש וההתקשות לדברים. ולא יתכן גם כן שנניח חדוש זה בהם מצד קור או חום , יהיה סבת זה בהם , כמו הענין בגשמים אשר אצלינו , שקצתם יקרשו מהקור וקצתם יקרשו מהחום , כמו שהתבאר בספר האותות. והנה זאת השאלה עמוקה וקשה מאד; לוּ באנו להרחיב המאמר בה , ובמה שיפול מזה מהספק במציאות המים העליונים , אשר הספק ההוא הוא גם כן בכח זאת השאלה , הצטרכנו למאמר ארוך מאד. וכבר יעמוד על זה במעט עיון מי שיראה מדברינו בגזרת השם בחמישי מספר מלחמות יי'. והספק הרביעי הוא , מי הקים כל אפסי ארץ , באופן שיהיה זה החלק נגלה ממנה , לא יקיפוהו המים כמו שהיה ראוי לפי הסדור הטבעי? וזה , כי אם אמרנו שהסבה בזה משפע הגרמים השמימיים , כמו שזכר הפילוסוף , הנה יתחייבו הספקות הנזכרות בספק הראשון מאלו. ועוד , שכבר בארנו בספר מלחמות יי' ובבאורינו לספר השמים והעולם , שאי אפשר שייוחס זה אל הכוכבים; שאם היה הענין כן , היה מחוייב שיהיה הנגלה מהארץ שלם הסבוב , כי הכוכבים ההם הם סובבים סביב הארץ סבוב שלם; ואנחנו לא נמצא הנגלה מהארץ יותר משתים עשרה שעות , כמו שזכר בטולמיוס היוני , שנתבאר מהלקיות הירחים , שהבינו מהם המזרחיים והמערביים. ובכלל אין דרך לחכם לעמוד על סבת זה , אם לא יעזר במה שזכרה התורה מזה. מה שמו ומה שם בנו כי תדע - הנה קרא לסבה הקרובה לזה הפועל 'בן' , כי היא עלולה מהעלה האחרת הגבוהה ממנה. ורצה בזה: אמור לי מה היא הסבה הפועלת בזה? ואם אמרת שהסבה ההיא תפעל זה באמצעות סבה אחרת יותר קרובה , קְרא שם לזאת הסבה הקרובה , שיאות שישפעו ממנו אלו הדברים , לפי מה שיורה עליו שמו. והמשל באלו השמות , כי אנחנו נאמר כי השם יתברך ברא האדם באמצעות השכל הפועל , והשכל הפועל - בראהו באמצעות זרעי הזכר והנקבה , הנאות להיות ממנו זאת ההויה , כמו שהתבאר בטבעיות. ואולם באלו הספקות שזכרנו לא תוכל לקרוא שם לא לפועל ולא לבנו באופן יאות להיות ממנו זאת , ולזה צריך שתקרא אלו המחשבות המחייבות ספק באלו הדברים , ותשען על אמרת השם יתברך בתורה ובנביאים , שהתבאר ממנה אִמוּת אלו הענינים אשר נפל בהם הספק; והוסר הספק מהם במה שזכרה מחדוש העולם , כי לא נצטרך אחר זה לבקש באלו הדברים סבות ממין הסבות אשר ינתנו בדברים הטבעיים. וכבר התבאר כל זה מדברינו במאמר החמישי והשישי מספר מלחמות יי'.

מי עלה שמים וירד - זה יסוד האש. מי אסף רוח בחפניו - זה יסוד הרוח; שניהם אלה - רוחניים. מי צרר מים בשמלה - יסוד המים; מי הקים כל אפסי ארץ - יסוד העפר; שניהם ממטה , מארץ. ובעבור כי ארבעתם הפוכים בתולדותם: האש חמה יבשה , הרוח חמה לחה , הארץ קרה יבשה , המים קרים לחים - ומזגם הבורא יתברך בגופות בחכמתו. ואמר: מי הוא בעולם שעלה למרום לדעת חכמת שני יסודות עליונים? או מי ירד בארץ לדעת שני יסודות שלמטה , תחתונים? לא היה מיום שנברא העולם אדם שידעם ושילַמְדם את בנו אחריו! מה שמו ומה שם בנו כי תדע?! וסמך לו:

(בכתב היד מוצגים כאן הפסוקים א - ו). וייחס הדברים לאגור בן יקה - והוא שם חכם , והיה מתלמידי שלמה או מחביריו או ממלמדיו. ואולי הוא שם מושאל על שלמה , ונקרא אגור על שם אסיפת חכמותיו , כדרך שנקרא "קהלת" (קה' א , א). ונקרא יקה - על השפעתו. ובן נקוד בחירק; אולי לכוונת השאלתו בענין 'בינה'. ואמר: המשא נאום הגבר לאיתיאל. המשא - הוא נאמר על דבר נבואיי , וממנו יתפשט לכל מאמר חכמה ודיבור שכלי , כדרך "מה משא יי'" (יר' כג , לג) - כמו 'מה דברו'; רוצה לומר: המשא הזה אינו מאמר מיוחד לו , אבל הוא נאום הגבר , רוצה לומר: מאמר השלם; כי הושאל במלת גבר - ענין גבורה ושלמות. וכן לאיתיאל ואוכל - כלומר: מאשר הוא במחיצתו , ראוי להתיחס לאיתיאל ואוכל; והם שמות חכמים גדולים וידועים בימיו. או אולי הם גם כן שמות מושאלים על השלימות: איתיאל - כלומר: איתי אל , רוצה לומר , שאני עומד במחיצתו; ואוכל - רומז על תכלית היכולת בחכמה , כענין הנחת שם 'ישראל' על שם "כי שרית עם אלהים ועם אנשים ותוכל" (בר' לב , כט). ואמר על זה: כי בער אנכי מאיש ולא בינת אדם לי - כלומר: אין זה המאמר ראוי לי , כי בער אנכי מאיש. ובער - עניינו כסיל או פתי , נגזר מ"בהמה" (בר' א , כד) , שתרגומו: "בעיר" (ת"א) , כלומר נמשל כבהמות (ע"פ תה' מט , יג). ומאיש - רוצה לומר: מהיות איש , מלהיות במדרגות השלם שהוא איש באמת. וכן לא בינת אדם לי , כדרך "אדם אתם" (יח' לד , לא). ורבותינו ז"ל דרשו (ראה יל"ש מש' תתקסב): מאיש - ממשה , שנאמר: "והאיש משה" (במ' יב , ג); כלומר , שהגיע לתכלית השלימות. ולא בינת אדם לי - זה אדם הראשון , שנאמר עליו בהגדה (ראה חגיגה יב , א): אדם מסוף העולם ועד סופו היה; וכן אמרו (שם): אדם הראשון - מן הארץ ועד לרקיע היה , כלומר , שהשיג כל הנבראים. ואמר: ולא למדתי חכמה ודעת קדושים אדע - רוצה לומר: ולא דעת קדושים אדע. והנה השפיל עצמו עד שאמר שהוא משולל מהשגת כל השלש עולמות; והזכיר שוללות העליונה שבהם , ואחר כך התחתונה הימנה. וכלל במלת קדושים - עולם הנפרדים , כענין "הן בקדושיו לא יאמין" , (איוב טו , טו); "ובמלאכיו ישים תהלה" (שם ד , יח). ועולם הגלגלים - כענין "אף אמונתך בקהל קדושים" (תה' פט , ו). ואחר זה שלל עצמו אף מהשגת עולם היסודות , ולהיותנו נשקעים בתוכה האריך בה והזכיר כל אחד מן היסודות בפרט , להודיע מיעוט המשיגים. וקרא יסוד האש שמים , לגבהו בהיקש אל אשר תחתיו , כענין המושאל על כל דבר עליון: "ובצורות בשמים" (דב' א , כח); שמי קורה (ראה פסחים ח , ב). וכן תמצא בספר איוב שהזכיר ארבע יסודות , והתחיל מן התחתון; ואמר על יסוד הארץ: "כי הוא לקצות הארץ יביט" (איוב כח , כד) , ועל האויר: "לעשות לרוח משקל" (שם , כה) , ועל המים: "ומים תכן במדה" (שם) , ועל האש: "תחת כל השמים ישרהו" (שם לז , ג). ואמר: מי עלה שמים וירד - כלומר: מי עלה בהשגת עיונו לשמים וירד בשלום; רוצה לומר , שלא נשתבשה השגתו? או אפשר שענין ודעת קדושים אדע רומז על עולם הנפרדים לבד , ומי עלה שמים , רומז על עולם הגלגלים , וכולל יסוד האש להדבקו עמהם. או: ודעת קדושים אדע - נאמר על השלימים בתכלית , ומי עלה שמים - כולל כל ההשגות העליונות , ויסוד האש בכללן. ואמר על כל ההשגות: מי עלה שמים וירד - כלומר , שעלה וירד בשלום מבלי שיבוש , עד שיֵאָמר עליו: נכנס בשלום ויצא בשלום?! כלומר , שמעטים הם ואין אני מהם. וכבר ידעת אמרם ז"ל (ראה חגיגה יד , ח): ארבעה נכנסו לפרדס; שאחד מהם הציץ ונפגע , ואחד מהם הציץ ומת , ואחד קצץ בנטיעות , והאחד לבד נכנס בשלום ויצא בשלום , כמו שביארנו במקומו. או נפרש וירד - כלומר , שעלה לכך בעיונו בעודו דבק בחומר , עד שירד אחר עלותו. וענין אסף רוח בחפניו - משל; כלומר: מי הוא שידיעת ענין יסוד האויר אתו כאלו הוא בידו. וכן מי צרר מים בשמלה - כענין "מי צרר מים בעביו" (ראה איוב כו , ח); כלומר: מי השיג ענין המים והקוותם להראות היבשה ועלותם בעננים להריק ברכה על הארץ? וכן מי הקים כל אפסי ארץ - כלומר: מי השיג ענין עמידתם באין תנועה? או פירוש אפסי ארץ - משל על החכמים; כמו "מצוקי ארץ" (ש"א ב , ח) , לפי הדרש (ראה אל"ז ה) כלומר: מי העמיד אפסי ארץ בתקומה ומעלה להמלאם דעה את יי' (ע"פ יש' יא , מ) להשיג כל זה , ולהשפיע זה לתלמידיו. שזה ידוע , שהשפעת החכמה והמצאת השלימות הוא תכלית החכמה. או רמז באפסי ארץ - כחות הגוף המוקצים לעצמם , כענין "עיר קטנה" (קה' ט , יד); כלומר: מי הוא הזוכה להכניע כל כחותיו הגשמיות להיות לאחדים ביד השכל? וכן אפשר להמשיך המשל ברוח ומים: לפרש רוח - על השכל , ומים - על התורה ועל החכמה; כלומר: מי ידע להכין עצמו בשכל ובלימוד ובהכנעת כחות גופו עד שיגיע לתכלית המעלה?! כלל הדברים: שאין אדם משיג המציאות עד תכליתו. וידוע , שהעולם התחתון הוא ההשגה הראשונה , ובידיעת חלקיו יוָדע עולם הגלגלים; ומשם יפרד ועלה מעלה מעלה עד מקום שיד השכל האנושי מגעת. ויש מי שמשיג קצת ההשגות ולא כולם , ומהם שישיגו רק העולם התחתון לבד , ומהם שישיגו גם כן ענין עולם הגלגלים , ומעט מהם , אחד מני אלף (ע"פ איוב לג , כג) , ישיג כל מה שבכח השכל להשיגו. ומהם שמשיגים קצת ההשגה , אלא שאף במה שמשיגים משתבשים. וכבר רמזנו בקצת חיבורנו (ראה בית הבחירה פתיחה למסכת אבות ע' 21 ; חבור התשובה ע' 652 ) על דור הפלגה שהשיגו העולם התחתון על מתכונתו , ונשתבשו בהשגת עולם הגלגלים , וגם בהשגת חומר הראשון , ונתעלם מהם לגמרי עולם הנפרדים , כמו שרמזנו בקצת חיבורנו. והכוונה , שלא ישיג אחד מני אלף המבוקש , כאמרו: "עמוק עמוק מי ימצאנו" (קה' ז , כד). ולא רמז על מה שאין בְּטבע שום אדם להשיגו אבל השגתו נמנעת לכל אדם; אבל אף במה שבטבע השכל השלם להשיג אמר: "מי ימצאנו"; כלומר: מי הוא שיזכה לכך. וכן מי "יודע רוח בני האדם העולה היא למעלה" (קה' ג , כא) - שלא פקפק הוא בהשארת הנפש חלילה , אבל אמר: מי הוא שיודע זה בשלימות חכמת המחקר? ומפני זה אמר: מה שמו ומה שם בנו כי תדע; והענין , כאלו אמר: כי תדע מה שמו , הודיעני מה שם בנו; כלומר: כי תדע אחד מני אלף שעלה לזאת המדרגה , הודיעני אם הענין נמשך עד שישאיר השלם ההוא כמוהו אחריו בן; רוצה לומר , שהדבר זר ורחוק , ולא ימצא תכלית השלימות רק לאחד מני אלף בזמן רחוק; כמו שאמרו ז"ל: "ולא קם נביא עוד בישראל כמשה" (דב' לד , י).

מי - הטעם: רחוק וקשה להשיג טבע היסודות הארבעה , כל שכן מה שלמעלה מהם. וזכר תחלה הגבוה , והוא האש היסודי , שהוא בקרוב גלגל הירח; ואחר יסוד האויר , ואחר יסוד המים , ואחר יסוד הארץ. וטעם מה שם בנו - כי רחוק שימָצא עתה יודע זה , גם רחוק שעבר איש , לפנים ידע זה , שיהיה עתה בנו נמצא , עד שאפשר לומר: זה מבני האיש אשר השיג זה.

מי עלה שמים וירד וגו' - הנה זה עד נאמן על מה שאמרנו (לעיל , ב) כי אמרוֹ: "מאיש" (שם) כאלו אמר 'ממשה'. ולכן יזכור עתה פעולותיו ונפלאותיו , שלא יוכל שלמה ולא זולתו לחקותם. וכבר הארכנו על זה בפתיחת ספר הסוד , יעויין שמה; כי כל עצמי וחפצי בקצור. אבל העולה מזה , כי זכר ארבע יסודות כסדרן , כי שמים בכאן - טעמו: כדור האש. והנה מבואר כי משה עשה בארבעתם כחפצו , פעלות נמנעות לכל חכם , כמו שמבואר ב'מדות' ובזולתם. לכן סמך לזה:

מי עלה שמים וירד - ולימד לי חכמת השמש וכל טיבו ומהלכו , כמו שספרתי בספר קהלת , ואמרתי: "וזרח השמש ובא השמש" (א , ה)? מי אסף וקיבץ הרוח בחפניו - שידע חכמת הרוח וטיבו ומהלכו ולימדה לי , כמו שספרתי בספר קהלת , ואמרתי: "סובב סובב הולך הרוח ועל סביבותיו שב הרוח" (שם , ו)? או מי ואיזה אדם צרר כל מימי העולם בשמלתו , שידע טיבם ומהלכותיהם ולימדה לי , כמו שאמרתי: "כל הנחלים הולכים אל הים והים איננו מלא" וגו' (שם , ז)? או מי היה הוא האדם שהקים כל אפסי ארץ - שידע טיבו של כל דבר הנברא בעולם , כמו שנאמר בי: "ויחכם מכל האדם , וידבר על האבנים ועל העצים" (ראה מ"א ה , יא , יג) , שיוכל לומר כי הוא בא ולימדני כל חכמותיי? מה שמו - של אותו אדם שלימד לי כל אלו החכמות? ואם תאמר: מת אותו האיש ושכחת שמו , תאמר לי מה שם בנו כי תדע - אם תדע שמו ושם בנו תאמר לי. על כן אני אומר כי חכמתי אינה לי מבני אדם , כי אם ברוח הקודש , ולאיתי אל ואוכל להם (ראה לעיל , א) - שקיפחתי כל חכמי עולם בחכמתי , לפי שלא קיבלתיה מבני אדם אלא מפי הגבורה.
ריכוז קישורים