תנ"ך - כל־אמרת אלוה צרופה מגן הוא לחסים בו:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

כָּל־אִמְרַ֣ת אֱל֣וֹהַּ צְרוּפָ֑ה מָגֵ֥ן ה֝וּא לַחֹסִ֥ים בּֽוֹ: (משלי פרק ל פסוק ה)

טקסט וניקוד:

כָּל־אִמְרַת אֱלוֹהַּ צְרוּפָה מָגֵן הוּא לַחֹסִים בּוֹ: (משלי פרק ל פסוק ה)

טקסט בלבד:

כל־אמרת אלוה צרופה מגן הוא לחסים בו: (משלי פרק ל פסוק ה)

תיקון קוראים:

כל־אמרת אלוה צרופה מגן הוא לחסים בו: (משלי פרק ל פסוק ה)
כל אמרת אלוה צרופה - מזוקקה , ולא כתב דבר שלא לצורך , והיה לי ליזהר.

כל - הנה כל אמרת השם יתברך צרופה , רוצה לומר שהיא נקייה מן הסיגים והדברים שילכו במדרגות המותר. והוא מגן לחוסים בו לשמרם מהטעות ומהדברים בכמו אלו המקומות , אשר הטעות מרחיק בהם האדם מהצלחתו האמתית; ולזה נזכרו אלו השרשים הגדולים בתורה ובדברי הנביאים.

כל אמרת אלוה צרופה - הַאֲמֵן כי כל אמרותיו צרופות ומזוקקות , וַחֲסֵה בו , ואל תבקש במופלא ממך.

מגן - המ"ם נוסף , והנכון 'מגנן' על משקל "משבר" (מ"ב יט , ג).

(בכתב היד מוצגים כאן הפסוקים א - ו). וייחס הדברים לאגור בן יקה - והוא שם חכם , והיה מתלמידי שלמה או מחביריו או ממלמדיו. ואולי הוא שם מושאל על שלמה , ונקרא אגור על שם אסיפת חכמותיו , כדרך שנקרא "קהלת" (קה' א , א). ונקרא יקה - על השפעתו. ובן נקוד בחירק; אולי לכוונת השאלתו בענין 'בינה'. ואמר: המשא נאום הגבר לאיתיאל. המשא - הוא נאמר על דבר נבואיי , וממנו יתפשט לכל מאמר חכמה ודיבור שכלי , כדרך "מה משא יי'" (יר' כג , לג) - כמו 'מה דברו'; רוצה לומר: המשא הזה אינו מאמר מיוחד לו , אבל הוא נאום הגבר , רוצה לומר: מאמר השלם; כי הושאל במלת גבר - ענין גבורה ושלמות. וכן לאיתיאל ואוכל - כלומר: מאשר הוא במחיצתו , ראוי להתיחס לאיתיאל ואוכל; והם שמות חכמים גדולים וידועים בימיו. או אולי הם גם כן שמות מושאלים על השלימות: איתיאל - כלומר: איתי אל , רוצה לומר , שאני עומד במחיצתו; ואוכל - רומז על תכלית היכולת בחכמה , כענין הנחת שם 'ישראל' על שם "כי שרית עם אלהים ועם אנשים ותוכל" (בר' לב , כט). ואמר על זה: כי בער אנכי מאיש ולא בינת אדם לי - כלומר: אין זה המאמר ראוי לי , כי בער אנכי מאיש. ובער - עניינו כסיל או פתי , נגזר מ"בהמה" (בר' א , כד) , שתרגומו: "בעיר" (ת"א) , כלומר נמשל כבהמות (ע"פ תה' מט , יג). ומאיש - רוצה לומר: מהיות איש , מלהיות במדרגות השלם שהוא איש באמת. וכן לא בינת אדם לי , כדרך "אדם אתם" (יח' לד , לא). ורבותינו ז"ל דרשו (ראה יל"ש מש' תתקסב): מאיש - ממשה , שנאמר: "והאיש משה" (במ' יב , ג); כלומר , שהגיע לתכלית השלימות. ולא בינת אדם לי - זה אדם הראשון , שנאמר עליו בהגדה (ראה חגיגה יב , א): אדם מסוף העולם ועד סופו היה; וכן אמרו (שם): אדם הראשון - מן הארץ ועד לרקיע היה , כלומר , שהשיג כל הנבראים. ואמר: ולא למדתי חכמה ודעת קדושים אדע - רוצה לומר: ולא דעת קדושים אדע. והנה השפיל עצמו עד שאמר שהוא משולל מהשגת כל השלש עולמות; והזכיר שוללות העליונה שבהם , ואחר כך התחתונה הימנה. וכלל במלת קדושים - עולם הנפרדים , כענין "הן בקדושיו לא יאמין" , (איוב טו , טו); "ובמלאכיו ישים תהלה" (שם ד , יח). ועולם הגלגלים - כענין "אף אמונתך בקהל קדושים" (תה' פט , ו). ואחר זה שלל עצמו אף מהשגת עולם היסודות , ולהיותנו נשקעים בתוכה האריך בה והזכיר כל אחד מן היסודות בפרט , להודיע מיעוט המשיגים. וקרא יסוד האש שמים , לגבהו בהיקש אל אשר תחתיו , כענין המושאל על כל דבר עליון: "ובצורות בשמים" (דב' א , כח); שמי קורה (ראה פסחים ח , ב). וכן תמצא בספר איוב שהזכיר ארבע יסודות , והתחיל מן התחתון; ואמר על יסוד הארץ: "כי הוא לקצות הארץ יביט" (איוב כח , כד) , ועל האויר: "לעשות לרוח משקל" (שם , כה) , ועל המים: "ומים תכן במדה" (שם) , ועל האש: "תחת כל השמים ישרהו" (שם לז , ג). ואמר: מי עלה שמים וירד - כלומר: מי עלה בהשגת עיונו לשמים וירד בשלום; רוצה לומר , שלא נשתבשה השגתו? או אפשר שענין ודעת קדושים אדע רומז על עולם הנפרדים לבד , ומי עלה שמים , רומז על עולם הגלגלים , וכולל יסוד האש להדבקו עמהם. או: ודעת קדושים אדע - נאמר על השלימים בתכלית , ומי עלה שמים - כולל כל ההשגות העליונות , ויסוד האש בכללן. ואמר על כל ההשגות: מי עלה שמים וירד - כלומר , שעלה וירד בשלום מבלי שיבוש , עד שיֵאָמר עליו: נכנס בשלום ויצא בשלום?! כלומר , שמעטים הם ואין אני מהם. וכבר ידעת אמרם ז"ל (ראה חגיגה יד , ח): ארבעה נכנסו לפרדס; שאחד מהם הציץ ונפגע , ואחד מהם הציץ ומת , ואחד קצץ בנטיעות , והאחד לבד נכנס בשלום ויצא בשלום , כמו שביארנו במקומו. או נפרש וירד - כלומר , שעלה לכך בעיונו בעודו דבק בחומר , עד שירד אחר עלותו. וענין אסף רוח בחפניו - משל; כלומר: מי הוא שידיעת ענין יסוד האויר אתו כאלו הוא בידו. וכן מי צרר מים בשמלה - כענין "מי צרר מים בעביו" (ראה איוב כו , ח); כלומר: מי השיג ענין המים והקוותם להראות היבשה ועלותם בעננים להריק ברכה על הארץ? וכן מי הקים כל אפסי ארץ - כלומר: מי השיג ענין עמידתם באין תנועה? או פירוש אפסי ארץ - משל על החכמים; כמו "מצוקי ארץ" (ש"א ב , ח) , לפי הדרש (ראה אל"ז ה) כלומר: מי העמיד אפסי ארץ בתקומה ומעלה להמלאם דעה את יי' (ע"פ יש' יא , מ) להשיג כל זה , ולהשפיע זה לתלמידיו. שזה ידוע , שהשפעת החכמה והמצאת השלימות הוא תכלית החכמה. או רמז באפסי ארץ - כחות הגוף המוקצים לעצמם , כענין "עיר קטנה" (קה' ט , יד); כלומר: מי הוא הזוכה להכניע כל כחותיו הגשמיות להיות לאחדים ביד השכל? וכן אפשר להמשיך המשל ברוח ומים: לפרש רוח - על השכל , ומים - על התורה ועל החכמה; כלומר: מי ידע להכין עצמו בשכל ובלימוד ובהכנעת כחות גופו עד שיגיע לתכלית המעלה?! כלל הדברים: שאין אדם משיג המציאות עד תכליתו. וידוע , שהעולם התחתון הוא ההשגה הראשונה , ובידיעת חלקיו יוָדע עולם הגלגלים; ומשם יפרד ועלה מעלה מעלה עד מקום שיד השכל האנושי מגעת. ויש מי שמשיג קצת ההשגות ולא כולם , ומהם שישיגו רק העולם התחתון לבד , ומהם שישיגו גם כן ענין עולם הגלגלים , ומעט מהם , אחד מני אלף (ע"פ איוב לג , כג) , ישיג כל מה שבכח השכל להשיגו. ומהם שמשיגים קצת ההשגה , אלא שאף במה שמשיגים משתבשים. וכבר רמזנו בקצת חיבורנו (ראה בית הבחירה פתיחה למסכת אבות ע' 21 ; חבור התשובה ע' 652 ) על דור הפלגה שהשיגו העולם התחתון על מתכונתו , ונשתבשו בהשגת עולם הגלגלים , וגם בהשגת חומר הראשון , ונתעלם מהם לגמרי עולם הנפרדים , כמו שרמזנו בקצת חיבורנו. והכוונה , שלא ישיג אחד מני אלף המבוקש , כאמרו: "עמוק עמוק מי ימצאנו" (קה' ז , כד). ולא רמז על מה שאין בְּטבע שום אדם להשיגו אבל השגתו נמנעת לכל אדם; אבל אף במה שבטבע השכל השלם להשיג אמר: "מי ימצאנו"; כלומר: מי הוא שיזכה לכך. וכן מי "יודע רוח בני האדם העולה היא למעלה" (קה' ג , כא) - שלא פקפק הוא בהשארת הנפש חלילה , אבל אמר: מי הוא שיודע זה בשלימות חכמת המחקר? ומפני זה אמר: מה שמו ומה שם בנו כי תדע; והענין , כאלו אמר: כי תדע מה שמו , הודיעני מה שם בנו; כלומר: כי תדע אחד מני אלף שעלה לזאת המדרגה , הודיעני אם הענין נמשך עד שישאיר השלם ההוא כמוהו אחריו בן; רוצה לומר , שהדבר זר ורחוק , ולא ימצא תכלית השלימות רק לאחד מני אלף בזמן רחוק; כמו שאמרו ז"ל: "ולא קם נביא עוד בישראל כמשה" (דב' לד , י).

ועל זה אמר: כל אמרת אלוה צרופה - כלומר: אחר שידיעת הדברים מצד חקירתם כבדה כל כך , וזרה מהשיגה על אופני השלימות , טוב להשען על דברי התורה שהודיעתנו הכל דרך קבלה נבואית , והוא מגן לחוסים בו , רוצה לומר: המאמינים , מכל הנלחמים עליהם מצד חקירתם. והוא שאמר: אל תוסף על דבריו - רוצה לומר: להכניס עצמך במה שאינך מספיק אליו לפי שכלך , פן יוכיח בך המתנגד , ונכזבת - והוא מלשון "אשר לא יכזבו מימיו" (יש' נח , יא); כלומר , שיעמידוך בחזקת חסר , שלא תוכל לעמוד אתו במלחמה. או הענין , שלא תוסיף על מה שהוא כוונת התורה באמונות ובמצוות , אם לא דרך גדר וסייג. וכל זה הערה לקבוע כל אמונתו בקבלה הנבואית; ואחר כך מה שיראה לפי טבעו להשיגו בדרך המחקר , יעשה , אבל לא שיתלה אמונותיו בו , כענין שרמזנו באמרו "אורח חיים פן תפלס" וגו' (מש' ה , ו). והנה תראה בזה שהפליג בכמה מקומות להזהיר על זה מצד שכבר היו מבני עמנו מאז , שהיו חושבים לבאר כל פנות התורה במופת; וידוע , שיש מהם הרבה שעל דרך האמת אין לנו מופת בהם. וכשהיו מרגילים עצמם בכך , היו באים לפעמים להכיר חולשת המופת , והיתה אמונתם פוסחת בלבבם. ולכן הפליג הרבה פעמים להודיע , כי מהם - לא יבוא עליהם מופת , אלא שחייבתנו התורה השלמה להאמין בהם. ואף קצת הפנות שיש מופת עליהם , אין הענין מסור לכל , רק ליחידים השרידים אשר יי' קורא (ע"פ יואל ג , ה) , ויזהיר מהיות נושא ונותן בהם מי שאינו מהם , פן יהיה לו למוקש (ע"פ שמ' כג , לג). וחכמי האומות מפרשים זאת הפרשה על האל יתעלה. ו"מי אסף רוח" ו"מי צרר מים" ו"מי הקים כל אפסי ארץ" (לעעיל , ד) - הכל רומז על בריאת העולם. ולדבריהם אני מפרש "מי עלה שמים וירד" (שם) - כלומר: מי הוא שעם היותו בשמים הוא יורד , רוצה לומר , שמשגיח בתחתונים. ובא על דרך כמה פסוקים שיוחס בו ירידה להשם יתעלה , ורמז על ענין ההשגחה היורדת לדעת בעל דת למטה לארץ. "ומה שם בנו" (שם) פירושו: איך תשיג כבודו , או אף כבוד בנו; רוצה לומר: עולם הנפרדים , כענין "בני אלהים" (ראה בר' ו , ד) , והכל עולה לענין אחד: להורות על עומק ההשגה ומיעוט הזוכים אליה , עד שמתוך כך ראוי להשען על דברי התורה ועל הקבלה הנבואית , כי היא היתד התקועה , היא חיינו ואורך ימינו (ע"פ דב' ל , כ). ויש מפרשים (ראה רס"ג משלי) כוונת הפסוק להזהר מחקור במה שלא יושג; ואמר דרך משל על יסוד האש "מי עלה שמים" (לעיל , ד); כלומר: מי יבין ויחקור על עליית האש בטבעו , למה לא היה כטבע העפר לרדת ולהיות מקום לבעלי חיים; וכן ברוח , למה לא היה כטבע העפר , שיהא אפשרותו לאספו בחפניו; וכן המים , למה הוא טבעם רך וניגר ולא קשה , עד שיוכל האדם לצררם בשמלה; וכן העפר , למה לא היה בטבעו קל עד שיתנועע. וכל זה ידוע לחכמים השלימים , שכל אחד היה כפי קרבתו ומקומו ומדרגתו , אבל מי הוא שהשיג? כלומר , שמעטים הם על הדרך שהתבאר. ויש מפרשים (ראה ריק"ם) "מי עלה שמים" (שם) - כלומר: להשיג מהותם וכל הנכלל בהם , עד שנאמר לו שיעלה וירד ויודיע לנו אמיתת העניינים כולם. הפרשה השנית כוללת שלשה פסוקים , והם אלו:

כל - הטעם נמשך עם מה שלפניו; כלומר: מה השיג אחד מאלה בחוש שהידיעה בו קלה , אבל לא יוָדעו כי אם במופתים רבים מן המושכלות , והוא אמרת אלוה.

כל אמרת אלוה צרופה - כי זה הענין כתוב בתורת משה , ובפרט בספוריו שהם מסוג האמרה , או האומר הגוזר , אי זה שתרצה אמור.

כל אמרת אלוה צרופה - חוזר שלמה על חכמותיו בראשונה. צרופה - כמו "כסף צרוף" (תה' יב , ז); שהיא ברורה ונקייה שאין בה שום דופי. מגן הוא - השם , לכל החוסים בו.
ריכוז קישורים