תנ"ך - אל־תוסף על־דבריו פן־יוכיח בך ונכזבת: פ

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

אַל־תּ֥וֹסְףְּ עַל־דְּבָרָ֑יו פֶּן־יוֹכִ֖יחַ בְּךָ֣ וְנִכְזָֽבְתָּ: פ (משלי פרק ל פסוק ו)

טקסט וניקוד:

אַל־תּוֹסְףְּ עַל־דְּבָרָיו פֶּן־יוֹכִיחַ בְּךָ וְנִכְזָבְתָּ: פ (משלי פרק ל פסוק ו)

טקסט בלבד:

אל־תוסף על־דבריו פן־יוכיח בך ונכזבת: פ (משלי פרק ל פסוק ו)

תיקון קוראים:

אל־תוסף על־דבריו פן־יוכיח בך ונכזבת: פ (משלי פרק ל פסוק ו)
תוסף - ל'; על - דבריו - ל'.

פן יוכיח בך ונכזבת - יוכיח על פניך , שעל ידי תוספתך אתה בא לידי עבירה , וכל שכן אם תגרע.

אל תוסף על דברי השם יתברך , אך התבונן בהם באופן לא יצטרך למה שתבין מהם תוספת בדברים ההם; שאם הקלת בעיונם , עד שלהקל מעליך כשלא יובן לך הבאור , תאמר שהוא חסר מלה כך או מלות כך - שמא יוכיח בך השם יתברך שאר האנשים מעשות ככה , מפני עוצם מה שיגיע לך מהרע וההפסד , עד שתשאר הבל וכזב מזולת השארות כלל.

אל תוסף על דבריו - ששם אותם בחכמת בני אדם; אותם חקור ודרוש , ואל תוסף עליהם. ותוסף - דינו תוסֵף בצרי , ומִהֲרוֹ להקל. פן יוכיח בך ונכזבת - ונכרַתַ על אשר דרשת מה שאין בדעת בני אדם.

אל תוסף - אדקדק במלה הזאת טרם אכנס בפרוש , כי היא קשה בדקדוק. ואומר , כי מצאנו בלשוננו המורכבים על דרכים רבים , ולא אזכיר מהם לבד הראויים לעזור לי על מלת אל תוסף. יש מלה אחת מורכבת משרשים שנים , כמו "והטיבותי" (יח' לו , יא) , שהוא מן 'יטב' ו'טוב'; וכן "והשיבותים" (זכ' י , י) - מן 'ישב' ו'שוב'; וכן "ויישם בארון" (בר' נ , כו) - מן 'ישם' ו'שים' - ואין לתמוה על הסגול , כי כן "ויקם יי'" (שו' ב , טז) , "ויטל שאול" (ש"א יח , יא) - בסגול. ונפל עי"ן הפועל בהתחבר עליהם הו"ו הפתוח , ובסורו מהם יאמר "יֵָקם" (ש"א א , כג) , 'יטל' בצרי , גם כן "ישם" (ש"א ב , כ) , וישוב עי"ן הפועל למקומו , במשך הצרי. גם כן "מקללוני" (יר' טו , י) - מורכב מן 'קלל' ו'קלה'; והוא"ו לעד , כוא"ו "שלו" (יח' כג , מב); והעד על זה "מקלל אביו" (מש' כ , כ) , ובמקום אחר "מקלה אביו" (דב' כז , טז); והטעם אחד. גם כן מלת "יחדו" (מש' כב , יח) היא מורכבת מן 'יחד' ו'חדה' , כדרך "מקללוני" (יר' טו , י); והעד הנאמן: "אל יחד בימי שנה" (איוב ג , ו) , שנמשך תחת היו"ד פ"א הפעל , ונדגש הדלת כדרך , "ויחד יתרו" (שמ' יח , ט) , אם איננו מענינו. ועל זה הדרך בא מלת אל תוסף , מורכבת מן 'יסף' ו'ספה' , שהוא מן "ספות חטאת" (יש' ל , א) , כי הטעם אחד להם; והעד עליו: השבא אשר תחת הסמ"ך והפ"א. והמורכבת היא מן 'תוֹסף' ומן 'תֵסף' שהוא על משקל "ירד" (במ' כד , יט) , "ישט" (מש' ז , כה). זהו מעגל ישר , והדבר אשר יכשר במלת אל תוסף. גם נכון מה שפירש בה החכם רבי יהודה בספר הסתר ובשמות המורכבים משורשים שנים במלת "היקום" (בר' ז , ד) , מן 'יקם' ו'קום'; "את יריבך" (יש' מט , כה) - מן 'ירב' ו'ריב'; "מובאך" (ש"ב ג , כה) - מן 'יבא' ו'בוא'. ועתה אשוב לפרש , ואומר כי דברי החכם הם שבעה חלקים וכלם על דרך מוסר; וכל חלק מארבעה דברים , לבד "שתים שאלתי" (להלן , ז). וכן נהגו חכמינו ז"ל באמרם 'ארבע מדות באדם' (משנה אבות ה , י) , 'ארבע מדות בתלמידים' (שם , יב). ובתוך אלה ששה פסוקים הדבקים , ספר ארבע היסודות (ראה לעיל , ד) , והם: שמים שהם יסוד האש שהיא חמה , ויבשה ורוח שהוא יסוד הלחות והחום , ומים שהם קרים ולחים , וארץ יסוד הקור והיבשת. וכן הפירוש: ו) דברי אגור; כי בער; ולא למדתי; מי עלה; כל אמרת; אל תוסף - ששה דבקים. דברי - עומד במקום שנים , וכן הוא: דברי אגור , דברי המשא והנבואה - הם כענין "ועצת אחיתופל בימים ההם כאשר ישאל איש בדבר האלהים" (ש"ב טז , כג). נאם הגבר - יתכן שישאלוהו דברי חכמות אלוהיות; השפיל עצמו ואמר להם: איך תשאלוני? כי אני בער יותר מאיש , ואפילו בינת אדם אחר אין לי , ולא למדתי חכמה על ענין האלוהי , ולא דעת אלהים קדושים אדע! וטעמו: אין לי חכמה לדעת מי שעלה שמים וירד על הארץ , שהוא לעומק; ורצונו לומר: שיש בו כח לעלות אל השמים הגבוהים ולרדת אל הארץ שהיא לעמק - לא אדענו בחכמתי. בחפניו - כדַי שיבין השומע , כי חפניו הם רצונו או שכלו; והטעם , שיאסוף הרוח שלא תהי נושבת. ומי צרר מים - כאלו צררם בעבים המדומים כשמלה להמטיר על הארץ. מי הקים כל אפסי ארץ - שלא ימוטו; וה'אפסים' הם הקצוות העומדים על בלי מה. מה שמו או מה שם בנו - שידעהו בחכמתו , כי תדע אתה , איתיאל , אדם או בנו? הגד לי שם אחד מהם שידעהו! והטעם: איננו יכול לדעתו , ואין בנבראים שידעהו בחכמתו. כל אמרת אלוה צרופה - כענין "אמרות טהורות" (תה' יב , ז) , והם המדות הצרופות , כי הם כזהב המזוקק; ובהם חכמת יראת יי' , ואין ראוי להתעסק בזולתה. על כן אל תוסף על דבריו , אתה , איתיאל; כענין "לא תוסף עליו ולא תגרע ממנו" (דב' יג , א); פן יוכיח בך - בעבור שעברת על מצות 'לא תעשה'. ונכזבת - תהיה נכזב בהתעסקך בחכמה אחרת זולת חכמת מצותיו. ונכזבת - כענין "בנים כחשים" (יש' ל , ט); ונקראו כן ממרים פי השם.

(בכתב היד מוצגים כאן הפסוקים א - ו). וייחס הדברים לאגור בן יקה - והוא שם חכם , והיה מתלמידי שלמה או מחביריו או ממלמדיו. ואולי הוא שם מושאל על שלמה , ונקרא אגור על שם אסיפת חכמותיו , כדרך שנקרא "קהלת" (קה' א , א). ונקרא יקה - על השפעתו. ובן נקוד בחירק; אולי לכוונת השאלתו בענין 'בינה'. ואמר: המשא נאום הגבר לאיתיאל. המשא - הוא נאמר על דבר נבואיי , וממנו יתפשט לכל מאמר חכמה ודיבור שכלי , כדרך "מה משא יי'" (יר' כג , לג) - כמו 'מה דברו'; רוצה לומר: המשא הזה אינו מאמר מיוחד לו , אבל הוא נאום הגבר , רוצה לומר: מאמר השלם; כי הושאל במלת גבר - ענין גבורה ושלמות. וכן לאיתיאל ואוכל - כלומר: מאשר הוא במחיצתו , ראוי להתיחס לאיתיאל ואוכל; והם שמות חכמים גדולים וידועים בימיו. או אולי הם גם כן שמות מושאלים על השלימות: איתיאל - כלומר: איתי אל , רוצה לומר , שאני עומד במחיצתו; ואוכל - רומז על תכלית היכולת בחכמה , כענין הנחת שם 'ישראל' על שם "כי שרית עם אלהים ועם אנשים ותוכל" (בר' לב , כט). ואמר על זה: כי בער אנכי מאיש ולא בינת אדם לי - כלומר: אין זה המאמר ראוי לי , כי בער אנכי מאיש. ובער - עניינו כסיל או פתי , נגזר מ"בהמה" (בר' א , כד) , שתרגומו: "בעיר" (ת"א) , כלומר נמשל כבהמות (ע"פ תה' מט , יג). ומאיש - רוצה לומר: מהיות איש , מלהיות במדרגות השלם שהוא איש באמת. וכן לא בינת אדם לי , כדרך "אדם אתם" (יח' לד , לא). ורבותינו ז"ל דרשו (ראה יל"ש מש' תתקסב): מאיש - ממשה , שנאמר: "והאיש משה" (במ' יב , ג); כלומר , שהגיע לתכלית השלימות. ולא בינת אדם לי - זה אדם הראשון , שנאמר עליו בהגדה (ראה חגיגה יב , א): אדם מסוף העולם ועד סופו היה; וכן אמרו (שם): אדם הראשון - מן הארץ ועד לרקיע היה , כלומר , שהשיג כל הנבראים. ואמר: ולא למדתי חכמה ודעת קדושים אדע - רוצה לומר: ולא דעת קדושים אדע. והנה השפיל עצמו עד שאמר שהוא משולל מהשגת כל השלש עולמות; והזכיר שוללות העליונה שבהם , ואחר כך התחתונה הימנה. וכלל במלת קדושים - עולם הנפרדים , כענין "הן בקדושיו לא יאמין" , (איוב טו , טו); "ובמלאכיו ישים תהלה" (שם ד , יח). ועולם הגלגלים - כענין "אף אמונתך בקהל קדושים" (תה' פט , ו). ואחר זה שלל עצמו אף מהשגת עולם היסודות , ולהיותנו נשקעים בתוכה האריך בה והזכיר כל אחד מן היסודות בפרט , להודיע מיעוט המשיגים. וקרא יסוד האש שמים , לגבהו בהיקש אל אשר תחתיו , כענין המושאל על כל דבר עליון: "ובצורות בשמים" (דב' א , כח); שמי קורה (ראה פסחים ח , ב). וכן תמצא בספר איוב שהזכיר ארבע יסודות , והתחיל מן התחתון; ואמר על יסוד הארץ: "כי הוא לקצות הארץ יביט" (איוב כח , כד) , ועל האויר: "לעשות לרוח משקל" (שם , כה) , ועל המים: "ומים תכן במדה" (שם) , ועל האש: "תחת כל השמים ישרהו" (שם לז , ג). ואמר: מי עלה שמים וירד - כלומר: מי עלה בהשגת עיונו לשמים וירד בשלום; רוצה לומר , שלא נשתבשה השגתו? או אפשר שענין ודעת קדושים אדע רומז על עולם הנפרדים לבד , ומי עלה שמים , רומז על עולם הגלגלים , וכולל יסוד האש להדבקו עמהם. או: ודעת קדושים אדע - נאמר על השלימים בתכלית , ומי עלה שמים - כולל כל ההשגות העליונות , ויסוד האש בכללן. ואמר על כל ההשגות: מי עלה שמים וירד - כלומר , שעלה וירד בשלום מבלי שיבוש , עד שיֵאָמר עליו: נכנס בשלום ויצא בשלום?! כלומר , שמעטים הם ואין אני מהם. וכבר ידעת אמרם ז"ל (ראה חגיגה יד , ח): ארבעה נכנסו לפרדס; שאחד מהם הציץ ונפגע , ואחד מהם הציץ ומת , ואחד קצץ בנטיעות , והאחד לבד נכנס בשלום ויצא בשלום , כמו שביארנו במקומו. או נפרש וירד - כלומר , שעלה לכך בעיונו בעודו דבק בחומר , עד שירד אחר עלותו. וענין אסף רוח בחפניו - משל; כלומר: מי הוא שידיעת ענין יסוד האויר אתו כאלו הוא בידו. וכן מי צרר מים בשמלה - כענין "מי צרר מים בעביו" (ראה איוב כו , ח); כלומר: מי השיג ענין המים והקוותם להראות היבשה ועלותם בעננים להריק ברכה על הארץ? וכן מי הקים כל אפסי ארץ - כלומר: מי השיג ענין עמידתם באין תנועה? או פירוש אפסי ארץ - משל על החכמים; כמו "מצוקי ארץ" (ש"א ב , ח) , לפי הדרש (ראה אל"ז ה) כלומר: מי העמיד אפסי ארץ בתקומה ומעלה להמלאם דעה את יי' (ע"פ יש' יא , מ) להשיג כל זה , ולהשפיע זה לתלמידיו. שזה ידוע , שהשפעת החכמה והמצאת השלימות הוא תכלית החכמה. או רמז באפסי ארץ - כחות הגוף המוקצים לעצמם , כענין "עיר קטנה" (קה' ט , יד); כלומר: מי הוא הזוכה להכניע כל כחותיו הגשמיות להיות לאחדים ביד השכל? וכן אפשר להמשיך המשל ברוח ומים: לפרש רוח - על השכל , ומים - על התורה ועל החכמה; כלומר: מי ידע להכין עצמו בשכל ובלימוד ובהכנעת כחות גופו עד שיגיע לתכלית המעלה?! כלל הדברים: שאין אדם משיג המציאות עד תכליתו. וידוע , שהעולם התחתון הוא ההשגה הראשונה , ובידיעת חלקיו יוָדע עולם הגלגלים; ומשם יפרד ועלה מעלה מעלה עד מקום שיד השכל האנושי מגעת. ויש מי שמשיג קצת ההשגות ולא כולם , ומהם שישיגו רק העולם התחתון לבד , ומהם שישיגו גם כן ענין עולם הגלגלים , ומעט מהם , אחד מני אלף (ע"פ איוב לג , כג) , ישיג כל מה שבכח השכל להשיגו. ומהם שמשיגים קצת ההשגה , אלא שאף במה שמשיגים משתבשים. וכבר רמזנו בקצת חיבורנו (ראה בית הבחירה פתיחה למסכת אבות ע' 21 ; חבור התשובה ע' 652 ) על דור הפלגה שהשיגו העולם התחתון על מתכונתו , ונשתבשו בהשגת עולם הגלגלים , וגם בהשגת חומר הראשון , ונתעלם מהם לגמרי עולם הנפרדים , כמו שרמזנו בקצת חיבורנו. והכוונה , שלא ישיג אחד מני אלף המבוקש , כאמרו: "עמוק עמוק מי ימצאנו" (קה' ז , כד). ולא רמז על מה שאין בְּטבע שום אדם להשיגו אבל השגתו נמנעת לכל אדם; אבל אף במה שבטבע השכל השלם להשיג אמר: "מי ימצאנו"; כלומר: מי הוא שיזכה לכך. וכן מי "יודע רוח בני האדם העולה היא למעלה" (קה' ג , כא) - שלא פקפק הוא בהשארת הנפש חלילה , אבל אמר: מי הוא שיודע זה בשלימות חכמת המחקר? ומפני זה אמר: מה שמו ומה שם בנו כי תדע; והענין , כאלו אמר: כי תדע מה שמו , הודיעני מה שם בנו; כלומר: כי תדע אחד מני אלף שעלה לזאת המדרגה , הודיעני אם הענין נמשך עד שישאיר השלם ההוא כמוהו אחריו בן; רוצה לומר , שהדבר זר ורחוק , ולא ימצא תכלית השלימות רק לאחד מני אלף בזמן רחוק; כמו שאמרו ז"ל: "ולא קם נביא עוד בישראל כמשה" (דב' לד , י).

אל תוסף על דבריו - הזהיר על ההוספה , כי הוא חולי נאמן , לא יֵרָאה אצל העושה שהוא מזיק אבל מטיב ומשלים , כמו שידוע.

אל תוסף על דבריו - כעניין "לא תוסף עליו ולא תגרע ממנו" (דב' יג , א). פן יוכיח בך ונכזבת - ונכרת מן העולם; כמו "אשר לא יכזבו מימיו" (יש' נח , יא).
ריכוז קישורים