בלכתך
לא
יצר
צעדך
-
זה
דבק
למה
שאמר
למעלה
"בדרך
חכמה
הוריתיך"
(לעיל
,
יא)
שתלך
בה;
ואומר:
זה
שכרך
שתקח:
בלכתך
לא
יצר
צעדך
,
כלומר:
תוכל
ללכת
במרחב
ביד
רמה
בכל
מקום
שתרצה
,
כי
לא
תפחד
משום
אדם;
וכפל
עוד
ואמר:
ואם
תרוץ
לא
תכשל
-
לא
תפול
,
וברכים
כושלות
תאמץ
(ע"פ
יש'
לה
,
ג;
איו'
ד
,
ד).
פרשה
שמינית
,
והיא
כוללת
עשרה
פסוקים
,
והם
אלו:
(בכתב
היד
מוצגים
כאן
הפסוקים
י
-
יט).
והכוונה
בה
גם
כן
באזהרה
על
השתדלות
שלמות
החכמה
והמדות
,
ולהרחיק
מן
החברה
המונעת
זה.
ואמר:
שמע
בני
-
רוצה
לומר:
קבל
דברי
,
ואז
ירבו
לך
שנות
חיים
,
אם
בזה
ואם
בבא
,
על
הדרך
שהתבאר.
בדרך
חכמה
הוריתיך
-
רומז
אל
מה
שהזכיר
משלמות
החכמה;
והדרכתיך
במעגלי
יושר
-
רומז
אל
מה
שהזכיר
משלמות
המדות.
ואחר
שהמשיל
סדר
למודו
והדרכתו
לדרך
,
המשיך
הלשון
ואמר:
בלכתך
לא
יצר
צעדך
-
כלומר:
הדרך
אשר
הכינותי
לך
היא
דרך
ישרה
,
שלא
תמצא
בה
רכסים
ומכשולות
שמצדם
תצטרך
להצר
צעדך
ולקצר
פסיעותיך
,
אבל
תוכל
ללכת
בה
בהרחבה.
וגם
אם
תרוץ
ולא
תכשל
בה
-
המשל
שהוריתיך
-
"אמרת
אלוה
צרופה"
(מש'
ל
,
ה)
מאין
בלבול
ומחשכים
,
אבל
דעת
ברור
,
ירוץ
קורא
בו
(ע"פ
חב'
ב
,
ב)
מאין
ערוב
ספק
וקושיא.
החזק
במוסר
אל
תרף
-
רומז
אל
שלמות
המדות.
נצרה
כי
היא
חייך
-
רומז
אל
החכמה.
ונצרה
-
צווי
מן
ה'קל'
,
והדגש
לתפארת;
וחירק
הנו"ן
זרות
בה
,
וראוי
להיות
קמץ
חטוף
,
כי
הצווי
לזכר
-
'נצוֹר'.
והזהירו
מן
החברה
הרעה
כי
היא
מונעת
כל
שלימות
,
ואמר:
בארח
רשעים
אל
תבא
-
כלומר
,
שאף
במעמדם
אל
תשב.
ואל
תאשר
-
כמו
'לא
תצעד'
,
רוצה
לומר:
לא
תכניס
אשורך
ופעמי
רגלך
בו.
ויש
מפרשים
אל
תאשר
וכו'
-
שלא
תאשרהו
,
רוצה
לומר
,
שלא
תשבחהו
עד
שידמה
הישר
בעיניך.
וגם
כשיזדמן
לך
דרכם
במקרה.
פרעהו
-
רוצה
לומר:
חזור
למפרע
ואל
תעבר
בו
,
וכן
שטה
מעליו
,
רוצה
לומר:
מעל
אותו
הדרך
,
ועבור
ממנו.
ואפשר
לפרש
אורח
רשעים
-
הנהגתם;
כלומר:
לא
יספיקך
שלא
תעשה
העבירות
כמוהם
,
אבל
תקוץ
בכל
מדותיהם
והנהגותיהם.
פרעהו
-
רוצה
לומר
,
שישנה
במדותיו
עד
שיהיו
מופרשות
ממדותיהם.
הכל
משל
לרוב
הרחקה
,
והוא
ענין
מה
שביארתי
בחבור
התשובה
(ע' 37
)
על
אמרו
"לפעולות
אדם
בדבר
שפתיך
אני
שמרתי
ארחות
פריץ"
(תה'
יז
,
ד)
,
כלומר:
מרוב
חפצי
בעזיבת
החטאים
הפלגתי
בתשובתי
עד
שבענין
תשובתי
,
והוא
הרמוז
ב"דבר
שפתיך"
,
שמרתי.
והתבוננתי
בכל
פעולות
האדם
איזה
מהם
תמשיך
לב
האדם
לרע
ולקנין
איזו
מדה
הגונה
,
ודקדקתי
בענייניהם
עד
שמנעתי
מעצמי
כל
ארחות
פריץ
,
אף
בקצת
הפעולות
שאין
התלות
עבירה
בהם.
והוא
אצלי
ענין
שינוי
מעשה
המיועד
עליו
,
שקורע
גזר
דינו
של
אדם
,
רוצה
לומר:
שנוי
הנהגה
אף
בדברים
שאין
בהם
עבירה.
וסיפר
ממדותיהם
צרך
להרחיק
האדם
מהם.
אמר:
כי
לא
ישנו
אם
לא
ירעו.
וישנו
-
חסר
יו"ד
אחת
,
ראוי
להיות
בשני
יודי"ן:
'יישנו';
ושרשו
'ישן'
,
כלומר:
לא
ילכו
לישון
עד
שירעו;
כלומר:
כל
כך
הם
מוטבעים
בפעולות
הרע
,
שלא
ינוח
לבבם
ולא
תתקרר
דעתם
אם
לא
ירעו;
כענין
"לא
ישכב
עד
יאכל
טרף"
(במ'
כג
,
כד).
ונגזלה
שנתם
לגמרי
אם
לא
יכשילו.
כי
לחמו
לחם
רשע
-
רוצה
לומר:
כי
הורגלו
כל
ימיהם
ללחום
לחם
רשע
,
כלומר:
בגזל
וחמס.
ויין
חמסים
ישתו
-
רוצה
לומר
,
שיגזלוהו
ויחמסוהו.
ולפי
הנסתר:
קרא
"אורח
רשעים"
(לעיל
,
יד)
-
חיל
המלך
הזקן
,
אשר
כל
תאותם
לבקש
מה
שהורגלו
והטבעו
בו.
ועל
זה
אמר:
ואורח
צדיקים
כאור
נגה
-
כלומר:
כאור
ברור
,
בקר
לא
עבות
(ע"פ
ש"ב
כג
,
ד);
רוצה
לומר:
בלי
שום
מסך
מבדיל
,
אבל
כאור
הבקר
אשר
הולך
ואור
,
רוצה
לומר:
הולך
ומתוסף
באור
,
עד
נכון
היום
-
רוצה
לומר:
עד
עצם
היום
ההוא.
והוא
חצי
היום.
ולא
דמהו
לאור
כל
היום
,
שמחצי
היום
ואילך
היום
נוטה
להעריב
והאור
מתמעט
,
אבל
זה
האור
מתחזק
עד
אשר
יוסיף
אורו
,
עד
שמגיע
לתכלית
שלימות
האורה.
דרך
רשעים
-
בהפך
והוא
באפילה
(בנוסחנו:
כאפלה)
ובחשכה
עד
שלא
יראו
הרכסים
והמכשולות
ויכשלו
,
ולא
ידעו
קודם
הכשלם
במה
יכשלו
,
כי
לא
ראו
הרכסים
והמכשולות;
וכן
סכלותם
והעדר
ידיעתם
יכשילם.
זהו
ביאור
הפרשה
לפי
הנגלה
,
וכבר
נרמז
מה
שיש
מן
הנסתר
בתוכה.