פרשה
שביעית
-
והיא
כוללת
תשעה
פסוקים
,
והן
אלו:
והכוונה
בה
גם
כן
לשבח
החכמה;
אמר:
(בכתב
היד
מוצגים
כאן
הפסוקים
א
-
ט).
שמעו
בנים
מוסר
אב
-
רוצה
לומר:
לדברי
המוסר
שאומר
לכם;
ורמז
על
מעלות
המדות.
והקשיבו
לדעת
בינה
-
כלומר:
אמרי
בינה
שאומר;
ורומז
לחכמה.
כי
לקח
טוב
-
פירושו:
למוד
טוב;
ונקרא
לקח
,
על
שנודע
לאיש
מזולתו.
נתתי
-
עבר
במקום
עתיד
,
כלומר:
לקח
טוב
אני
נותן
לכם
בדברי.
תורתי
אל
תעזובו
-
כמו
"בני
תורתי
אל
תשכח"
(מש'
ג
,
א).
ומלת
'תורה'
נאמרת
על
פנים
רבים;
לפעמים
תֵאָמר
על
תכונת
הדבר
על
איזה
צד
נעשית:
"זאת
תורת
העולה"
(וי'
ו
,
ב);
לפעמים
תֵאָמר
על
התורה
סתם:
"ותורתך
לישראל"
(דב'
לג
,
י);
"תורת
יי'
תמימה"
(תה'
יט
,
ח);
"זכרו
תורת
משה
עבדי"
(מל'
ג
,
כב);
ופעם
על
חלק
מחלקי
התורה
,
והוא
שלימות
המדות:
"תורת
חכם
מקור
חיים"
(מש'
יג
,
יד);
ופעם
על
החלק
המיוחד
ממנה:
"ותורה
יבקשו
מפיהו"
(מל'
ב
,
ז);
והוא
שנאמר
עליה
שקדמה
לבריאת
עולם
ושנברא
בה
העולם;
ופעם
תֵאָמר
על
הוראה
ולמוד:
"על
פי
התורה
אשר
יורוך"
(דב'
יז
,
יא)
-
רוצה
לומר:
על
פי
ההוראה.
ומזה
יִקָרא
אפילו
הוראה
אחת
'תורה'
,
וכן
כל
אחד
מפרטי
התורה
,
והוא
ענין
שנאמר
בלשון
רבים:
"מצוותי
ותורותי"
(בר'
כו
,
ה);
"החקים
והתורות"
(וי'
כו
,
מו).
ועל
זה
הצד
תיוחס
שם
התורה
לאדם;
"בני
תורתי
אל
תשכח"
(מש'
ג
,
א);
ומזה
נאמר
הנה:
תורתי
אל
תעזובו
,
כמו
שאמר
גם
כן
"בני
לחכמתי
הקשיבה
לתבונתי
הט
אזנך"
(מש'
ה
,
א);
כי
ה'תורה'
תֵאָמר
דרך
כלל
,
כמו
'חכמה'
ו'תבונה'.
ואין
מזה
הכרח
להיות
זה
מאמר
האל
,
אבל
מאמר
החכם
,
ואף
משה
רבינו
עליו
השלום
אמר:
"יערוף
כמטר
לקחי"
(דב'
לב
,
ב).
ואמר
אחר
כן
כי
בן
הייתי
לאבי
,
רך
ויחיד
לפני
אמי
-
נראה
שבא
להעיר
האדם
שלא
יתרשל
מן
הלמוד
לעשרו
או
למעלתו
,
אבל
שיקח
הוראה
ממנו
,
והוא
אמרו
כי
בן
הייתי
לאבי;
כלומר
,
שאני
הייתי
הבן
הנבחר
אצלו
ושהנחילני
המלכות
,
וכן
הייתי
רך
ומעונג
ויחיד
לפני
אמי
,
שלא
ראתה
לפניה
בן
זולתי
,
ואע"פ
כן
עם
רוב
חיבתם
היו
מיסרים
ומוכיחים
אותי;
כמו
שבא
מתוכחת
אמו
בסוף
הספר
(ראה
מש'
לא).
ולא
הזכיר
הנה
פרט
תוכחת
האם
לכבוד
האב
,
והזכיר
תוכחת
האב
ואמר:
ויורני
ויאמר
לי
יתמך
דברי
לבך
-
כלומר:
יהי
לבך
תומך
וסועד
לדברי
,
רוצה
לומר
,
שתקיימם.
שמר
מצותי
וחיה.
רוצה
לומר:
ותחיה;
ובא
וחיה
כמו
"ומות
בהר"
(דב'
לב
,
נ)
,
שפירושו:
ותמות.
או
הוא
צווי
גמור
,
כלומר:
סבב
לעצמך
החיים
בקיום
דברי;
וכמו
שאמר
"דע
את
אלהי
אביך
ועבדהו"
(דה"א
כח
,
ט).
ומכאן
ואילך
הם
דברי
שלמה;
או
הם
דברי
דוד
שהיה
שלמה
אומר
על
שמו
כמספר
מה
שהורהו
,
אלא
שהראשון
נראה
יותר.
ואמר
קנה
חכמה
קנה
בינה
-
ו'קנין'
יֵאָמר
על
פנים
רבים;
יֵאָמר
ברוב
על
דבר
קנוי
מאחר
במחיר:
"השדה
אשר
קנה
אברהם"
(בר'
כה
,
י);
"שדות
בכסף
יקנו"
(יר'
לב
,
מד).
ופעם
על
בחירת
האדם
בחברו
והתאהבו
אליו
,
עד
שמתוך
זה
משך
לבבו
עד
שהתחבר
האחר
אליו
,
וכל
שכן
בהנטות
חסדו
עליו
יאמר
שהוא
קנוי
לו.
כמאמר
חכמי
המוסר:
קנה
בני
חורין
בנועם
מדותיך
ובמתק
לשונך;
ואמר
אחר:
קנה
העניים
בהטבתך
להם
והעשירים
בנועם
דבריך;
ומזה
"עם
זו
קנית"
(שמ'
טו
,
טז);
"עדתך
קנית
קדם"
(תה'
עד
,
ב).
ופעם
יֵאָמר
על
התחדשות
דבר
אַחַר
ההעדר
,
אם
שלא
בדרך
הטבע
,
כאומרו
"קונה
שמים
וארץ"
(בר'
יד
,
יט);
אם
בדרך
הטבע
,
כמו
"קניתי
איש
את
יי'"
(בר'
ד
,
א).
ופעם
יאמר
על
השתדלות
האדם
לחדש
בעצמו
הנהגה
או
למוד
,
כמו
שקראו
חכמי
ההגיון
מדות
האדם
הקבועות
בו
'קנין';
ומזה
נאמר
הנה:
קנה
חכמה
קנה
בינה
,
כלומר:
השתדל
השתדלות
חזקה
וטרח
בעצמך
טורח
יתר
לחדש
בעצמך
חכמה
ובינה.
וחכמה
יֵאָמר
על
למוד
חכמה
,
ובינה
-
על
מה
שהאדם
מתבונן
בעצמו;
והתרהו
שישתדל
בכל.
ולפעמים
יונחו
חכמה
ובינה
על
דבר
אחר
ברדיפת
שמות.
ואמר
אחר
כן:
אל
תשכח
ואל
תט
מאמרי
פי
-
כלומר:
אחר
שתקנה
חכמה
ובינה
,
לא
תתרשל
מהיותך
שוקד
עליהם
,
שלא
תסבב
בעצמך
שכחתם;
ודרך
כלל:
אל
תט
מאמרי
פי.
ויש
לפרש
קנה
חכמה
-
מקור
,
ואל
תשכח
מוסב
על
הקנין
,
כלומר:
קנות
חכמה
ובינה
לא
תשכח.
אל
תעזבה
-
מוסב
על
ה"חכמה"
(לעיל
,
ה).
ופירוש:
אל
תעזוב
מלקנותה;
או
שאם
קנית
,
אל
תעזבה.
ותשמרך
-
אפשר
שהוא
ייעוד
הגמול
,
כלומר:
תשמרך
מכל
נזק;
או
אולי
מוסב
על
הלמוד
,
כלומר:
תשמרך
מכל
שגיאה
ומכל
התנגדות
כוזב.
וכפל
הענין:
אהבה
ותצרך.
ואמר
ראשית
חכמה
קנה
חכמה
-
נראה
לי
שמלת
ראשית
פרושה:
מבחר
,
מגזרת
'ראש'.
ואמר
שמבחר
החכמה
הוא
הבא
ממנה
בטורח
ובעמל
ובהשתדלות
רב
,
והוא
כאמרו:
"אף
חכמתי
עמדה
לי"
(קה'
ב
,
ט)
,
ודרשו
בו
(ראה
קה"ר
ב
,
ט):
חכמה
שלמדתי
באף
היא
עמדה
לי.
וזהו
אמרו
ובכל
קניניך
קנה
בינה
-
כלומר:
הן
בקנין
כחותיך
ומדותיך
וטבעך
הן
בקנין
נכסיך;
הכוונה
שתטרח
ותתעמל
בה
בכל
לבבך
ובכל
נפשך
ובכל
מאדך
(ע"פ
דב'
ו
,
ה).
או
נפרש
הקנין
כדרך
האמור
בדבר
קנוי
מזולתו
,
והזהירו
ללמוד
תחלה
מזולתו
,
כדי
שלא
יכנס
בלמוד
בשבוש;
כי
השבוש
הנשקע
בתחלת
הלימוד
קשה
לפרוש
,
שבשתא
דעל
-
על
(ראה
ב"ב
כא
,
א);
ובתלמוד
ירושלמי
אמרו
(ירוש'
יט
,
א
[יז
,
א]):
כל
תורה
שאין
לה
אב
,
אינו
תורה.
וכן
בארנו
בקצת
חיבורינו
(ראה
חבור
התשובה
ע' 914
)
באמרו
"טובה
חכמה
עם
נחלה"
(קה'
ז
,
יא).
ואמרו
ובכל
קנינך
לפירוש
זה
נפרשהו
כן:
ועם
כל
קנינך;
כלומר:
אע"פ
שתלמד
מזולתך
,
טרח
בעצמך
והשתדל
להתבונן
בעצמך;
ויהיה
קנה
בינה
מן
המין
שפירשנו
תחלה.
ויש
מפרשים
,
שהוא
חסר
בי"ת
,
כלומר:
בראשית
חכמה
קנה
חכמה;
או
שאות
הבי"ת
שבכל
קנינך
מושכת
חברתה
אע"פ
שקודמת
לה
,
כמו
שביארנו
למעלה.
וראשית
חכמה
הוא
יראת
יי'
,
כאמרו
"ראשית
חכמה
יראת
יי'"
(תה'
קיא
,
י)
,
ואמר:
כשתטרח
ותשתדל
בחכמה
העיונית
,
השתדל
בה
ביראת
יי;
כלומר
,
שתהיה
יראת
יי'
קודמת
לה
,
כענין
'כל
שיראת
חטאו
קודמת
לחכמתו
-
חכמתו
מתקיימת'.
ובדרך
נסתר:
אפשר
שקרא
ראשית
חכמה
-
המושכלות
הראשונות
שמהם
יצאו
המופתים
למושכלות
הקנויות
המתחדשות
מהן
וצומחות
אחריהן;
כלומר:
בהקדמות
שמצד
המושכלות
הראשונות
תקנה
החכמה.
ובכל
קנינך
קנה
בינה
-
כלומר:
בתולדות
המתחדשות
לך
מהם
קנה
בינה
,
רוצה
לומר:
השגת
האמתות.
ואמר
אחר
כן
סלסלה
ותרוממך
תכבדך
כי
תחבקנה.
וסלסלה
-
פירשו
בו
(ראה
רש"י):
הפוך
והפוך
בה
,
מלשון
'מסלסל
בשערו'
,
הנאמר
בתלמוד
(ראה
ר"ה
כו
,
ב)
בענין
'מהפך
במזייה';
כלומר
,
שתחזור
עליה
ותהפוך
עניניה
בחפוש
סתריה
,
ואז
תרוממך
על
הגדולים
והרמים.
ויש
מפרשים
(ראה
ראב"ע)
סלסלה
-
ענין
הרמה
,
מענין
"סולו
לרוכב"
וכו'
(תה'
סח
,
ה);
כלומר:
הרימוה
וכבדוה
,
והיא
גם
כן
תרוממך
,
"כי
מכבדי
אכבד"
(ש"א
ב
,
ל).
ואצלי
לפרש
סלסלה
מלשון
'סלסול'
האמור
בדברי
רבותינו
ז"ל
,
כלומר:
כשתקנה
חכמה
סלסלה
במדות
נכבדות
ואז
תרוממך;
כמו
שביארנו
בקצת
חיבורנו
(ראה
חבור
התשובה
ע' 831
- 931
).
ובענין
מה
שנאמר
בתלמוד:
כתיב
"יערף
כמטר
לקחי"
(דב'
לב
,
ב)
,
וכתיב
"תזל
כטל
אמרתי"
(שם)
!?
ותירצו:
הא
בתלמיד
הגון
,
הא
בתלמיד
שאינו
הגון;
שדמה
התלמיד
ההגון
לטל
,
שעם
היות
הטל
נוזל
תמיד
יום
יום
,
לא
יקוץ
האדם
בו
לרוב
ערבותו;
כן
התלמיד
המוכתר
במדות
,
עם
היות
האדם
מתמיד
חברתו
אף
ללא
צורך
,
לא
יקוץ
בו
לעולם;
והתלמיד
הבלתי
הגון
-
יקוץ
האדם
בחברתו
ולא
יבקשהו
,
רק
לעת
הצורך
ההכרחי
להוראת
מאכלו
ומשתיו
,
ואחר
שהוציא
ממנו
המבוקש
לו
מאתו
בחברתו
,
ימאסהו
וירחיקהו
,
כדמיון
המטר
,
שלא
יבקשהו
האדם
רק
לעת
הצורך
ההכרחי
,
ובהרוותו
את
הארץ
יקוץ
בה
לשעתו.
כי
תחבקנה
-
מורה
על
דבוק
חביב.
תתן
לראשך
לוית
חן
-
רוצה
לומר:
חבור
חן
יש
בהזדווג
החכמה
והמוסר.
עטרת
תפארת
תמגנך
-
רוצה
לומר:
תמגן
לך
,
ופירושו:
תמסור
לך;
על
הדרך
שאמרו
חכמי
המוסר:
הטורח
בחכמה
ובמוסר
,
יקנה
העטרות
והנזרים
,
יעשו
מזהב
לשון
המדברת
,
ויונחו
בראשי
האוהבים.
ובדרך
נסתר:
"תרוממך"
(לעיל
,
ח)
-
תעלה
אותך
מעלה
מעלה
,
"אורח
חיים
למעלה
למשכיל"
(מש'
טו
,
כד).
והחבוק
מורה
הדבוק
התמידי
,
בהתאחד
שכלו
במושכלות.
תתן
לראשך
-
קרא
השכל
'ראש'
,
כי
התכלית
יקרא
על
צד
אחד
'התחלה'
,
כמו
שביארנו
(מש'
ג
,
יט
-
כ).
ועטרת
תפארת
-
כענין
'צדיקים
יושבין
ועטרותיהם
בראשיהם'
(ברכות
יז
,
א)
―
ו'יושבים'
-
רוצה
לומר
,
שצורתם
קיימת
ומתמדת
,
כדרך
"ונתתי
לך
מהלכים
בין
העומדים
האלה"
(זכ'
ג
,
ז)
―
והוא
ענין
'כליל
תפארת
בראשו
נתת'
(תפילת
העמידה
בשבת)
,
וכן
"ביום
ההוא
יהיה
יי'
צבאות
לעטרת
צבי
ולצפירת
תפארה
לשאר
עמו"
(יש'
כח
,
ה).
זהו
באור
הפרשה
הנגלה
והנסתר
שבה
,
כי
קרוב
הוא
,
כמו
שבארנו
(לעיל
,
ז).