תנ"ך - אילת אהבים ויעלת־חן דדיה ירוך בכל־עת באהבתה תשגה תמיד:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

אַיֶּ֥לֶת אֲהָבִ֗ים וְֽיַעֲלַ֫ת־חֵ֥ן דַּ֭דֶּיהָ יְרַוֻּ֣ךָ בְכָל־עֵ֑ת בְּ֝אַהֲבָתָ֗הּ תִּשְׁגֶּ֥ה תָמִֽיד: (משלי פרק ה פסוק יט)

טקסט וניקוד:

אַיֶּלֶת אֲהָבִים וְיַעֲלַת־חֵן דַּדֶּיהָ יְרַוֻּךָ בְכָל־עֵת בְּאַהֲבָתָהּ תִּשְׁגֶּה תָמִיד: (משלי פרק ה פסוק יט)

טקסט בלבד:

אילת אהבים ויעלת־חן דדיה ירוך בכל־עת באהבתה תשגה תמיד: (משלי פרק ה פסוק יט)

תיקון קוראים:

אילת אהבים ויעלת־חן דדיה ירוך בכל־עת באהבתה תשגה תמיד: (משלי פרק ה פסוק יט)
אילת - ג': יר' יד , ה; תה' כב , א; מש' ה , יט. אהבים - ג' (בלישנא): הו' ח , ט; מש' ה , יט; ז , יח.

אילת - ג'; אהבים - ג'; ירוך - ל'.

תשגה תמיד - ראיתי בדברי רבי משה הדרשן: תשגה - תעסוק תמיד , והוא לשון ערבי. והביא ראיה , כמו 'לבקש שגייה - לבקש עסק'; ולא ידעתי איפה נשנית. ורבותינו פירשו (ראה עירובין נד , ב): לשון 'משגה' כמשמעו: בעבור אהבתה תהיה שוגג בשאר עסקיך , כי היא משמרת על שלך. אמרו עליו על רבי אליעזר בן פדת , שהיה דורש בשוק התחתון , וסדינו מוטל בשוק העליון. פעם אחת בא אדם אחד ומצא נחש כרוך עליו.

אילת אהבים - הפסוק הוא מבואר , אף על פי שהוא דרך משל. תשגה - תעסוק תמיד; והוא לשון ערבי , שקוראין לעסק 'שגיה' , וכן פירש רבי משה הדרשן: 'שגיה' - עסק , כמו 'לבקש שגיה' - לבקש עסק; כלומר טוב שתתעסק עמה משתתעסק בזרה ואמר תמיד כלומר בה תהיה שוגה תמיד , ולא פעם בה ופעם באשה אחרת.

אילת אהבים - מרוב אהבים שתאהבך תרוץ למצוא חפצך (ע"פ יש' נח , יג) כמרוצת האילת. או ירצה בזה , שהיא רצה כמרוצת האילת למצוא האהבים שדרשת השגתם בדרוש שתחקר בו , והיא כמו יַעלָה לרוץ בקלות למצוא מה שינעם לך וישא חן בעיניך , במה שתרצה לחקור בו. מדדיה תינק תמיד אלו ההשגות החושיות והצורות הדמיוניות המצטרכות לך בדרוש דרוש לקחת מהם המושכלות הראשונות באופן שהתבאר ב'ספר הנפש' , ובארנוהו בראשון מספר מלחמות יי'. תמיד תתעסק באהבתה , עד שמעוצם התעסקך בה תהיה שוגה בשאר הענינים , לפי שלא תוכל להפרד מחשבתך ממנה.

יהי מקורך ברוך - תוליד ממנה בנים ותשמח עמה , והיא תהיה לך כמו אילת אהבים ויעלת חן. באהבתה תשגה תמיד - תשעשע ותתענג תמיד; מן "שגיון לדוד" (תה' ז , א) - כענין תענוג. ומענין זה: ולמה תשגה בני בזרה - תתענג.

אילת; ולמה - שנים דבקים. אילת ויעלת חן - כפל דבר. והטעם , שהוא יאהבה והיא מוצאת חן בעיניו. והמלה מן "יעלי סלע" (איוב לט , א). דדיה. הם השדים. באהבתה תשגה - מענין 'שגגה'; והטעם: תחשב כשוגה אם תמיד תשגה באהבתה; וכל שכן בזולתה. וזהו שאמרו חכמים ז"ל (ראה משנה אבות א , ה): 'באשתו אמרו קל וחומר באשת חברו'; כי המרבה באהבת אשתו ומדבר עמה תמיד יותר מדאי הוא שוגה בעבור שאהבת אשה תסיר האדם מעבודת אלהים. והעד על זה הפירוש: מלת תמיד , וכן למה תשגה. חיק - יקרא כל דבר האמצעי.

פרשה עשירית והיא כוללת כ"ג פסוקים , והם אלו: (בכתב היד מוצגים כאן הפסוקים א - כג). והכוונה בה: להזהירו בהשמר מלכת אחר עצת אשה זרה , וישמח בחלקו עם הראויה לו. ועם היות הנגלה טוב , וכבר ביארנו שהמשיל החומר הבלתי נאות , הנרדף אחר בקשת המותרות , באשה זרה המדיחתו בחלק שפתיה לכל דרך רע; וההפך - באשת חיל ואילת אהבים. ועל זה אמר: בני לחכמתי הקשיבה , לתבונתי הט אזנך. והוא הקדמת דברים והערה למתלמד , שהוא בא ליסרו ולהוכיחו ושיאזין לדבריו. ואמר: לשמור מזמות - יש מפרשים מזמות במ"ם השמוש , נופל על הענין שבא לדבר בו , כלומר: השמר מן הזמות; מהכשל עם האשה אשר הוא בא להזכיר ענייניה. ואין צורך בכך , אבל מזמות - רוצה לומר: מחשבות , כלומר: לשמור מה שאזהירך. ממה שכבר התבוננתי בו והשגתי אורחותיו; וכן: ודעת שפתיך ינצרו הדעת שאומר. וייחס ה'נצירה' ל'שפתים' - דרך השאלה , וכן "ושפתי חכמים תשמורם" (מש' יד , ג). או אולי הוא אזהרה שיהא דבורו בשמירת אלו הענינים. ואמר כי נפת תטפנה שפתי זרה וחלק משמן חכה - רוצה לומר: דבורה; כלומר: כי יערב עניינה וימתק מאד בעיניך , ובנקל תתפתה אליה , אם לא תשמר ממנה; ואחר כן תמצאנה מרה כלענה וכן חדה כחרב פיות - רוצה לומר: מוכנת להשחית כמוה. ומרה וחדה - תאר לאשה; כלומר: היא נראית מתוקה , ובאחריתה תמצא שהיא מרה וחדה. וכן רגליה ירדות מות - כלומר: מוכנות לירד למות , וצעדיה להיות תומכים לשאול - רוצה לומר: מתקרבים ונתמכים בו; רוצה לומר , שהאחרית רע בכל מיני הכליון והאבדון. וכונתו בו בבקשת כל מותר מגונה , אלא שנשא משלו באשה זונה , בהיות התענוג ההוא מבוקש אצל הכסילים יותר , והוא ריש כל מרעין. וכן המשיל החומר באשה זונה , להמשך לבבה בחלוף הצורות תמיד. והזהיר שיתבונן בתחלת פעולתו מה שימשך ממנו באחרית; וזה פועל שכלי , והוא הפך הפועל הטבעי , כי הטבע נכסף לכל הנאה קרובה ישיגנה לשעתו , וירחיק כל מעלה עם הכירו אותה , אחר שלא ישיגנה רק בעמל ויגיעה. והשכל בראותו הנאה קרובה ישיגנה לשעתו , יביטו עיניו מרחוק (ע"פ איוב לט , כט) איך יפול דבר ומה שימשך ויתחייב ממנה באחרית , ולא יערב לו לחם שקר , אם אחרי אכלו ממנה ימלא פיהו חצץ (ראה מש' כ , יז); וכן בפעולת המעלות , לא יחוש אם הטורח רב והעמל גדול , אחר שיכיר כבודו באחרית , ועל זה הזהיר שיתבונן אחרית דבר מראשיתו. ואמר אחר כן: אורח חיים פן תפלס , נעו מעגלותיה לא תדע. ומלת תפלס - נראה שהיא לנקבה נסתרת , וכן מלת תדע; וחוזר על האשה הנזכרת (לעיל , ג). כלומר: אם אולי בדרך זרות תתחרט לפעמים ותבא לפלס מעגלותיה ולשקול מעלת דרך החיים בלבבה , תכף ינועו מעגלות לבבה מזאת המחשבה , עד שלא תדע ושלא תרגיש באותה מחשבה כלל. או מלת תדע לשון זכר , לנמצא: כלומר , שלא תרגיש אותה , בהתהפכה מהר הענין , שכל כך נשקעה בדרכיה הרעים , שלא תוכל לשוב מהם; כענין "היהפוך כושי עורו ונמר חברבורותיו גם אתם תוכלו להיטיב למודי הרע" (יר' יג , כג). ובדרך נסתר: נראה לי , שבא להזהירו לשמור דרכי התורה בכל חלקיה , ולא ימנעוהו טענות החולקים המתנגדים , ואם הם ערבים לאוזן , כאמרם (ראה ע"ז כז , ב) שאני מינות דמשכה. וזהו ענין "נפת תטופנה שפתי זרה... ואחריתה" (לעיל , ג - ד) וכו'; ולזה אמר לדעתי ארח חיים פן תפלס , כלומר: אם תבא באורח חיים , רוצה לומר: קיום דרכי התורה ומצותיה , שהם בודאי אורח ונתיב להתהלך לפני יי' בארצות החיים (ע"פ תה' קטז , ט); אם תבא לפלס אורחותיה , עד שתחשוב לאַמֵת כל חלקיה במופת , עד שלא תשקיע אמונתך בה עד שתמצא בה מופת , יביאך זה לידי מבוכה ואולי לידי כפירה , כי מעגלות התורה בקצת חלקיה נעים ונדים מזה , ולא תדע; רוצה לומר: לא תשיגם על צד מחשבתך. ושב לענין האשה ואמר: ועתה בנים שמעו לי ואל תסורו מאמרי פי הרחק מעליה דרכך , ואל תקרב אל פתח ביתה - והזהירו על הראשונה שבארבעת מיני הדיעות הנכתבים אצל החכם , והוא שהפילוסוף אמר , שהנהגת האדם בבחינת דרכיו ומועצותיו חלוקה לארבעה מינים: הראשונה - ההשמר מן העצה; רוצה לומר: שלא יצטרך לה. השנייה - העצה קודם לדבר; כלומר , שאם לא נשמר מזה , יקח עצה קודם שיבא הענין שהוא מתירא עליו. השלישית - העצה עם הדבר; כלומר , שאם לא התישב בעצה עד שכבר הגיע עדיו מה שנתירא ממנו , ישתדל בדבר עם הענין , רוצה לומר: קודם שישתקע אותו ענין לגמרי. הרביעית , והיא הפחותה - העצה אחר הדבר להנצל ממנה כפי מה שיוכל. כמו שתאמר דרך משל בדרכי הרפואה , שראוי לאדם שיתנהג בהנהגת הבריאות להשמר מן הפירות ומן המאכלים הרעים עד שיעמיד מזג יסודותיו ביושר , שלא יצטרך לרפואה , להשמרו מן החליים ומסבותיהם. ואם לא נשמר מזה , ומתיירא בביאת החלאים אחר שהבין הוא סבתם , ישתדל לבטל הסבה קודם שתפעל הראוי לה מצד פעולתה , הן בהקזה - אם הסבה תהיה ברבוי הדם , הן במרככים ובמשלשלים - אם היה בסבת מותר וכיוצא באלו. ואם לא נשמר מזה וכבר התחילו החלאים לבא , ישתדל ברפואתם קודם השתקעם. ואם לא נשמר מכל זה , ישתדל כמה שיוכל ברפואות חזקות להנצל , ואם הדבר קשה , אולי ברוב השתדלות ינצל. וכן בענייני הנהגת האדם , ראוי לאדם שישמור עצמו שלא יצטרך לעצה , והוא שישמר מכל מדה מגונה ומכל דבר גורר עבירה; אע"פ שאינו גוף עבירה , כי המדות הרעות ימשכו העבירות , והוא אמרו "הוי משכי העון בחבלי השוא" (יש' ה , יח); אבל יגביר שכלו על תאותו , עד שתשוב יראתו לו טבע שני , והוא אמרו "לבב עקש יסור ממני רע לא אדע" (תה' קא , ד). ואם לא נשמר מזה , ישתדל בהכנעת יצרו , לצום ולהתפלל , עד שאם תזדמן עבירה לידו ינצל ממנה להכנעת יצרו. ואם לא נשמר מרוב העונות , ראוי לו להשתדל בתשובה שלימה בטרם ישתקע במעשיו הרעים. ואם לא נשמר מכל זה והשתקע במעשיו הרעים , ישתדל ברפואת נפשו ברפואות חזקות , רוצה לומר: הפלגת התשובה על הדרכים שכבר ביארנו בחבור התשובה (ע' 51 - 332 ). ולבחירת הראשונה שבעצות , אמר: הרחק מעליך דרכך - כלומר: ריחוק גדול , עד שלא תראנה ולא יעלה עניינה בלבך; כי המראה - סבת ההרהור , וההרהור - סבת העבירה. ועל העצה השניה אמר: אל תקרב אל פתח ביתה - כלומר: אם לא הרחקת הרחוק הראוי , וראית בשבית מלחמת יצרך אשת יפת תואר וחשקת בה (ע"פ דב' כא , יא) , כבוש ביצרך והשמר פן תקרב אל פתח ביתה; והוא רמז לעבירה. פן תתן - כלומר: אם תכשל בה , ימשך ממנה לפי הנגלה שתתן הודך לאחרים. ואמר הודך על הממון , שהוא כח האדם והודו וכבודו , כאמרם (ראה פסחים קיט , א): למה נקרא שמו יקום , שמעמיד את האדם על רגליו. ו'הוד' - לפעמים כמו כח: "הוד נחרו אימה" (איוב לט , כ); "הוד מלכות" (דנ' יא , כא). ורמז , לפי הנגלה , על אנשי המשפט , שיענישוהו ויקחו את כל אשר לו. ושנותיך לאכזרי - רוצה לומר: כל מה שהתעמלת בשנותיך יהיה לאכזרי. והוא בעצמו ענין הפסוק שאחריו: פן ישבעו זרים כחך , ועצביך - רוצה לומר: ועמלך , בבית נכרי. אמר זרים במקום אחרים , וכוחך במקום הודך , ועצביך במקום שנותיך , ונכרי במקום אכזרי; כי הנכרי הוא אכזרי באמת. או נפרש פן תתן לאחרים הודך - כלומר: אחר שתעשה העבירה , תתן לאחרים הודך , ותצטרך לעצה השלישית (ראה פירושו לעיל , ז , ח). או אולי תשתקע בהם , והוא ענין פן ישבעו זרים כחך - כלומר: לשון 'שְׂביעה' שמורה השתקעות , ואז תצטרך לרביעית (ראה שם); וזהו: ונהמת באחריתך וגו'. ולדרך הנסתר אשר התחלנו: קרא המלך הזקן (ראה קה' ד , יג; וראה קה"ר ד , א) וחילו זרים ו'נכרים'; ו'הודו' ו'כחו' על שכלו , שהיה ראוי להמשך ממנו הוד וכח; ו'שנותיו' ו'עצביו' - לזמן טורח למודו שהיה לריק. והודיעו חרטו בסוף ושלא יוכל להשתדל בהצלתו , ואמר: ונהמת באחריתך - רוצה לומר: תשאג; והוא ענין צעקה גדולה; משל על חרטתו בעת הזקנה. ככלות בשרך - ושארך ר"ל רוצה לומר גם כן בשרך , כי 'שאר' הוא 'בשר'; וכפל הענין בלשון אחר. ואז תאמר בנפשך: איך שנאתי מוסר , וכן: לא שמעתי בקול מורי וגו'. ולדרך הנסתר: נראה לי שאמר "בשרך" (לעיל , יא) - על הגוף , "ושארך" (שם) - על הנפש , מלשון השארות; כלומר , שיכיר אבדן נפשו ויתחרט. והוא ענין ואמרת איך שנאתי מוסר ותוכחת נאץ לבי , ולא שמעתי לקול מורי , ולמלמדי לא הטיתי אזני. וסוף דברי חרטתו: כמעט הייתי בכל רע בתוך קהל ועדה. ואצלי באות הבי"ת שבמלת בתוך - שהיא במקום 'מן' , כמו "והנותר בבשר ובלחם" (וי' ח , לב) , שפירושו: מן הבשר ומן הלחם; ואמר: לולי שהותיר האל שריד לי (ע"פ יש' א , ט) ותקותי להתבונן על מה שקדמני מן המרי , כמעט הייתי בכל רע - רוצה לומר: ברע שכל הרעות נכללות בו; והוא אבדן הנפש מתוך קהל ועדה , על דרך "והאבדתי את הנפש ההיא מקרב עמה" (וי' כג , ל) , כלומר , שתכרת הנפש ותבטל מתכונת נפשות החסידים. ואחר שהזהיר על האשה הזרה (ראה לעיל , ג) , הזהירו , לפי הנגלה , להדבק במיוחדת לו , כשהיא ראויה והגונה וכשרה. ואמר דרך משל: שתה מים מבורך - דמה האשה לבור מים , מצד היות האשה לאיש צורך גדול בהתמדה , כצורך המים לתשמיש המאכלים. ובמשל הארמי , כמזהיר האדם שלא לבזות את אשתו , אמרו (ראה ב"ק צב , ב): בירא דשתית מיניה מייא , לא תשדי ביה קלא. ונוזלים מתוך בארך - רמז על התחדשות ותוספת אהבה בינו לבינה יום יום , כהיות מי הבאר נובעים בכל יום; כי הבור נאמר על מים מכונסים , ובאר - על מים נובעים. יפוצו מעינותיך חוצה , ברחובות פלגי מים - רומז על השתלח לו פארות ממנה , בנים הגונים ובנות "מחוטבות תבנית היכל" (תה' קמד , יב). יהיו לך לבדך - רומז על היות אהבתה מתאחדת לו לבדו , חלילה פן תשא עיניה לזולתו. וייעד לה , שבזאת ההנהגה יהי מקורך ברוך , ושמח מאשת נעורך. ושמח - כמו 'ותשמח'. וקראה אילת אהבים ויעלת חן , לרוב חמדתה. דדיה ירווך בכל עת - לכבות אש תשוקתו. באהבתה תשגה תמיד - רוצה לומר: תשתעשע; מלשון "שגיון לדוד" (תה' ז , א) , שהוא לשון שעשוע וטיול. ולמה תשגה בני בזרה - הוא מענין 'שגגה וחטא'. ותחבק חק נכריה - רוצה לומר , שתדבק בה. ובדרך הנסתר: כבר ידעת שהתורה והחכמה נמשלו למים: "הוי כל צמא לכו למים" (יש' נה , א); וכבר התבארו בזה במדרשות ובדברי החכמים הרבה סבות , האחת מהם היותם משקה ראוי לכל אדם , בריא או חולה , ומצוי בכל עת בלא טורח , והוא הכרחי לכל תשמיש האדם; וכן שאין הגדול מתבייש לומר לקטן 'השקני מים' , כך אין הגדול מתבייש לומר לקטן 'למדני פרק אחד'; וכן שהמים ינקו הגוף מכל חלאה - כן התורה תנקה הנפש מכל חטא. וכן שהמים - אם יודע לשוט בהם , מוציא מתוכם אבנים טובות ומרגליות , ואם אינו יודע לשוט בהם , סוף שהוא מתבלע; כן בלימוד התורה. והחכם הזהירו הנה להקדים יראתו לחכמתו , שלא יבלבלהו עומק החכמה. והמשיל האמונות המקובלות לבור שמימיו מכונסין (ראה לעיל , טו) , ושאחר התיסדו והשתקע לבבו באמונתו , ירבה הלימוד המחקר כפי רצונו ויוסף לקח והתבוננות; והוא ענין "ונוזלים מתוך בארך" (שם); ואז יפוצו מעיינותיו חוצה (ראה לעיל , טז) , להשפיע מחכמתו לזולתו , כטבע כל חכם שלם בלימודו. ואחר כן הזהירו , להועיל בהשפעתו במכתבו לבאים אחריו , עד שימציא חכמתו לכל , כאלו יכין "ברחובות פלגי מים" (שם) , לשאוב שם כל מבקש יי'. ואמר אחר כן: "יהיו לך לבדך" (לעיל , יז) - כלומר , שבסוף ישתדל באחריתו להשיג מבוקשו ולהתאחד במושכלות. או רצה באמרו "ואין לזרים אתך" (שם) - על חלק כחות הגוף; כלומר: יהיו כל כחותיך לתועלתך , "ואין לזרים" , רוצה לומר: הכחות המפתים , בך חלק ונחלה , רק לצורך הכרח גדול. ואז יהי מקורו ברוך (ראה לעיל , יח) , רוצה לומר: שלם , ויגיעהו תכלית השמחה מאשת נעוריו (ראה שם) , רוצה לומר: מהכנתו הנוצרת עמו אשר יצאה לפועל במיועד לה מאת הבורא יתברך. ואמר "אילת אהבים" (לעיל , יט) - כנמשך במשל החשק. "ודדיה ירווך" (שם) - משל על ענין ההשפעה. ואמר אחר כן: כי נכח עיני יי' דרכי איש לפקוד עליו כדרכיו (ע"פ יהו' יב , ג) , אם בזה ואם בבא , וכל מעגלותיו מפלס , להשיב לו כמעלליו (ע"פ יר' לב , יט). עונותיו ילכדונו את הרשע - רוצה לומר: ילכדוהו. ובחבלי חטאתו יתמך - כלומר: במה שהכין לעצמו יהיה כל מסעדו; וענין בחבלי חטאתו יתמך - רוצה לומר , שיקשר בהם. הוא ימות באין מוסר - רוצה לומר: בעבור העדר המוסר והתוכחה ממנו; וברוב אולתו ישגה - רוצה לומר: וכן ימות בסבת רוב אולתו אשר שגה בה.

אילת. יעלת - נקבת יעל.

באהבתה תשגה תמיד - כי איך שיהיה ההתקרבות לאשה , ועִשוי הדדים , ויתר הענינים הנמשכים מהאהבה , וגם האהבה בכלל - הוא שגיאת השכל , כי אין זאת מחיוב השכל; אבל טוב שתשגה באשת נעוריך , מאשר תשגה בזרה.

ושמח מאשת נעוריך - שהיא אילת אהבים ויעלת חן. איל ויעל שני מיני חיות טובות הן , ודימה אותן לאישה. דדיה ירווך בכל עת - מבנים ומבנות. באהבתה תשגה תמיד - לשון 'שגגה'; כלומר: כל השגגה שלך יהיה עמה; כמו "כל שוגה בו לא יחכם" (מש' כ , א).
ריכוז קישורים