פרשה
עשירית
והיא
כוללת
כ"ג
פסוקים
,
והם
אלו:
(בכתב
היד
מוצגים
כאן
הפסוקים
א
-
כג).
והכוונה
בה:
להזהירו
בהשמר
מלכת
אחר
עצת
אשה
זרה
,
וישמח
בחלקו
עם
הראויה
לו.
ועם
היות
הנגלה
טוב
,
וכבר
ביארנו
שהמשיל
החומר
הבלתי
נאות
,
הנרדף
אחר
בקשת
המותרות
,
באשה
זרה
המדיחתו
בחלק
שפתיה
לכל
דרך
רע;
וההפך
-
באשת
חיל
ואילת
אהבים.
ועל
זה
אמר:
בני
לחכמתי
הקשיבה
,
לתבונתי
הט
אזנך.
והוא
הקדמת
דברים
והערה
למתלמד
,
שהוא
בא
ליסרו
ולהוכיחו
ושיאזין
לדבריו.
ואמר:
לשמור
מזמות
-
יש
מפרשים
מזמות
במ"ם
השמוש
,
נופל
על
הענין
שבא
לדבר
בו
,
כלומר:
השמר
מן
הזמות;
מהכשל
עם
האשה
אשר
הוא
בא
להזכיר
ענייניה.
ואין
צורך
בכך
,
אבל
מזמות
-
רוצה
לומר:
מחשבות
,
כלומר:
לשמור
מה
שאזהירך.
ממה
שכבר
התבוננתי
בו
והשגתי
אורחותיו;
וכן:
ודעת
שפתיך
ינצרו
הדעת
שאומר.
וייחס
ה'נצירה'
ל'שפתים'
-
דרך
השאלה
,
וכן
"ושפתי
חכמים
תשמורם"
(מש'
יד
,
ג).
או
אולי
הוא
אזהרה
שיהא
דבורו
בשמירת
אלו
הענינים.
ואמר
כי
נפת
תטפנה
שפתי
זרה
וחלק
משמן
חכה
-
רוצה
לומר:
דבורה;
כלומר:
כי
יערב
עניינה
וימתק
מאד
בעיניך
,
ובנקל
תתפתה
אליה
,
אם
לא
תשמר
ממנה;
ואחר
כן
תמצאנה
מרה
כלענה
וכן
חדה
כחרב
פיות
-
רוצה
לומר:
מוכנת
להשחית
כמוה.
ומרה
וחדה
-
תאר
לאשה;
כלומר:
היא
נראית
מתוקה
,
ובאחריתה
תמצא
שהיא
מרה
וחדה.
וכן
רגליה
ירדות
מות
-
כלומר:
מוכנות
לירד
למות
,
וצעדיה
להיות
תומכים
לשאול
-
רוצה
לומר:
מתקרבים
ונתמכים
בו;
רוצה
לומר
,
שהאחרית
רע
בכל
מיני
הכליון
והאבדון.
וכונתו
בו
בבקשת
כל
מותר
מגונה
,
אלא
שנשא
משלו
באשה
זונה
,
בהיות
התענוג
ההוא
מבוקש
אצל
הכסילים
יותר
,
והוא
ריש
כל
מרעין.
וכן
המשיל
החומר
באשה
זונה
,
להמשך
לבבה
בחלוף
הצורות
תמיד.
והזהיר
שיתבונן
בתחלת
פעולתו
מה
שימשך
ממנו
באחרית;
וזה
פועל
שכלי
,
והוא
הפך
הפועל
הטבעי
,
כי
הטבע
נכסף
לכל
הנאה
קרובה
ישיגנה
לשעתו
,
וירחיק
כל
מעלה
עם
הכירו
אותה
,
אחר
שלא
ישיגנה
רק
בעמל
ויגיעה.
והשכל
בראותו
הנאה
קרובה
ישיגנה
לשעתו
,
יביטו
עיניו
מרחוק
(ע"פ
איוב
לט
,
כט)
איך
יפול
דבר
ומה
שימשך
ויתחייב
ממנה
באחרית
,
ולא
יערב
לו
לחם
שקר
,
אם
אחרי
אכלו
ממנה
ימלא
פיהו
חצץ
(ראה
מש'
כ
,
יז);
וכן
בפעולת
המעלות
,
לא
יחוש
אם
הטורח
רב
והעמל
גדול
,
אחר
שיכיר
כבודו
באחרית
,
ועל
זה
הזהיר
שיתבונן
אחרית
דבר
מראשיתו.
ואמר
אחר
כן:
אורח
חיים
פן
תפלס
,
נעו
מעגלותיה
לא
תדע.
ומלת
תפלס
-
נראה
שהיא
לנקבה
נסתרת
,
וכן
מלת
תדע;
וחוזר
על
האשה
הנזכרת
(לעיל
,
ג).
כלומר:
אם
אולי
בדרך
זרות
תתחרט
לפעמים
ותבא
לפלס
מעגלותיה
ולשקול
מעלת
דרך
החיים
בלבבה
,
תכף
ינועו
מעגלות
לבבה
מזאת
המחשבה
,
עד
שלא
תדע
ושלא
תרגיש
באותה
מחשבה
כלל.
או
מלת
תדע
לשון
זכר
,
לנמצא:
כלומר
,
שלא
תרגיש
אותה
,
בהתהפכה
מהר
הענין
,
שכל
כך
נשקעה
בדרכיה
הרעים
,
שלא
תוכל
לשוב
מהם;
כענין
"היהפוך
כושי
עורו
ונמר
חברבורותיו
גם
אתם
תוכלו
להיטיב
למודי
הרע"
(יר'
יג
,
כג).
ובדרך
נסתר:
נראה
לי
,
שבא
להזהירו
לשמור
דרכי
התורה
בכל
חלקיה
,
ולא
ימנעוהו
טענות
החולקים
המתנגדים
,
ואם
הם
ערבים
לאוזן
,
כאמרם
(ראה
ע"ז
כז
,
ב)
שאני
מינות
דמשכה.
וזהו
ענין
"נפת
תטופנה
שפתי
זרה...
ואחריתה"
(לעיל
,
ג
-
ד)
וכו';
ולזה
אמר
לדעתי
ארח
חיים
פן
תפלס
,
כלומר:
אם
תבא
באורח
חיים
,
רוצה
לומר:
קיום
דרכי
התורה
ומצותיה
,
שהם
בודאי
אורח
ונתיב
להתהלך
לפני
יי'
בארצות
החיים
(ע"פ
תה'
קטז
,
ט);
אם
תבא
לפלס
אורחותיה
,
עד
שתחשוב
לאַמֵת
כל
חלקיה
במופת
,
עד
שלא
תשקיע
אמונתך
בה
עד
שתמצא
בה
מופת
,
יביאך
זה
לידי
מבוכה
ואולי
לידי
כפירה
,
כי
מעגלות
התורה
בקצת
חלקיה
נעים
ונדים
מזה
,
ולא
תדע;
רוצה
לומר:
לא
תשיגם
על
צד
מחשבתך.
ושב
לענין
האשה
ואמר:
ועתה
בנים
שמעו
לי
ואל
תסורו
מאמרי
פי
הרחק
מעליה
דרכך
,
ואל
תקרב
אל
פתח
ביתה
-
והזהירו
על
הראשונה
שבארבעת
מיני
הדיעות
הנכתבים
אצל
החכם
,
והוא
שהפילוסוף
אמר
,
שהנהגת
האדם
בבחינת
דרכיו
ומועצותיו
חלוקה
לארבעה
מינים:
הראשונה
-
ההשמר
מן
העצה;
רוצה
לומר:
שלא
יצטרך
לה.
השנייה
-
העצה
קודם
לדבר;
כלומר
,
שאם
לא
נשמר
מזה
,
יקח
עצה
קודם
שיבא
הענין
שהוא
מתירא
עליו.
השלישית
-
העצה
עם
הדבר;
כלומר
,
שאם
לא
התישב
בעצה
עד
שכבר
הגיע
עדיו
מה
שנתירא
ממנו
,
ישתדל
בדבר
עם
הענין
,
רוצה
לומר:
קודם
שישתקע
אותו
ענין
לגמרי.
הרביעית
,
והיא
הפחותה
-
העצה
אחר
הדבר
להנצל
ממנה
כפי
מה
שיוכל.
כמו
שתאמר
דרך
משל
בדרכי
הרפואה
,
שראוי
לאדם
שיתנהג
בהנהגת
הבריאות
להשמר
מן
הפירות
ומן
המאכלים
הרעים
עד
שיעמיד
מזג
יסודותיו
ביושר
,
שלא
יצטרך
לרפואה
,
להשמרו
מן
החליים
ומסבותיהם.
ואם
לא
נשמר
מזה
,
ומתיירא
בביאת
החלאים
אחר
שהבין
הוא
סבתם
,
ישתדל
לבטל
הסבה
קודם
שתפעל
הראוי
לה
מצד
פעולתה
,
הן
בהקזה
-
אם
הסבה
תהיה
ברבוי
הדם
,
הן
במרככים
ובמשלשלים
-
אם
היה
בסבת
מותר
וכיוצא
באלו.
ואם
לא
נשמר
מזה
וכבר
התחילו
החלאים
לבא
,
ישתדל
ברפואתם
קודם
השתקעם.
ואם
לא
נשמר
מכל
זה
,
ישתדל
כמה
שיוכל
ברפואות
חזקות
להנצל
,
ואם
הדבר
קשה
,
אולי
ברוב
השתדלות
ינצל.
וכן
בענייני
הנהגת
האדם
,
ראוי
לאדם
שישמור
עצמו
שלא
יצטרך
לעצה
,
והוא
שישמר
מכל
מדה
מגונה
ומכל
דבר
גורר
עבירה;
אע"פ
שאינו
גוף
עבירה
,
כי
המדות
הרעות
ימשכו
העבירות
,
והוא
אמרו
"הוי
משכי
העון
בחבלי
השוא"
(יש'
ה
,
יח);
אבל
יגביר
שכלו
על
תאותו
,
עד
שתשוב
יראתו
לו
טבע
שני
,
והוא
אמרו
"לבב
עקש
יסור
ממני
רע
לא
אדע"
(תה'
קא
,
ד).
ואם
לא
נשמר
מזה
,
ישתדל
בהכנעת
יצרו
,
לצום
ולהתפלל
,
עד
שאם
תזדמן
עבירה
לידו
ינצל
ממנה
להכנעת
יצרו.
ואם
לא
נשמר
מרוב
העונות
,
ראוי
לו
להשתדל
בתשובה
שלימה
בטרם
ישתקע
במעשיו
הרעים.
ואם
לא
נשמר
מכל
זה
והשתקע
במעשיו
הרעים
,
ישתדל
ברפואת
נפשו
ברפואות
חזקות
,
רוצה
לומר:
הפלגת
התשובה
על
הדרכים
שכבר
ביארנו
בחבור
התשובה
(ע' 51
- 332
).
ולבחירת
הראשונה
שבעצות
,
אמר:
הרחק
מעליך
דרכך
-
כלומר:
ריחוק
גדול
,
עד
שלא
תראנה
ולא
יעלה
עניינה
בלבך;
כי
המראה
-
סבת
ההרהור
,
וההרהור
-
סבת
העבירה.
ועל
העצה
השניה
אמר:
אל
תקרב
אל
פתח
ביתה
-
כלומר:
אם
לא
הרחקת
הרחוק
הראוי
,
וראית
בשבית
מלחמת
יצרך
אשת
יפת
תואר
וחשקת
בה
(ע"פ
דב'
כא
,
יא)
,
כבוש
ביצרך
והשמר
פן
תקרב
אל
פתח
ביתה;
והוא
רמז
לעבירה.
פן
תתן
-
כלומר:
אם
תכשל
בה
,
ימשך
ממנה
לפי
הנגלה
שתתן
הודך
לאחרים.
ואמר
הודך
על
הממון
,
שהוא
כח
האדם
והודו
וכבודו
,
כאמרם
(ראה
פסחים
קיט
,
א):
למה
נקרא
שמו
יקום
,
שמעמיד
את
האדם
על
רגליו.
ו'הוד'
-
לפעמים
כמו
כח:
"הוד
נחרו
אימה"
(איוב
לט
,
כ);
"הוד
מלכות"
(דנ'
יא
,
כא).
ורמז
,
לפי
הנגלה
,
על
אנשי
המשפט
,
שיענישוהו
ויקחו
את
כל
אשר
לו.
ושנותיך
לאכזרי
-
רוצה
לומר:
כל
מה
שהתעמלת
בשנותיך
יהיה
לאכזרי.
והוא
בעצמו
ענין
הפסוק
שאחריו:
פן
ישבעו
זרים
כחך
,
ועצביך
-
רוצה
לומר:
ועמלך
,
בבית
נכרי.
אמר
זרים
במקום
אחרים
,
וכוחך
במקום
הודך
,
ועצביך
במקום
שנותיך
,
ונכרי
במקום
אכזרי;
כי
הנכרי
הוא
אכזרי
באמת.
או
נפרש
פן
תתן
לאחרים
הודך
-
כלומר:
אחר
שתעשה
העבירה
,
תתן
לאחרים
הודך
,
ותצטרך
לעצה
השלישית
(ראה
פירושו
לעיל
,
ז
,
ח).
או
אולי
תשתקע
בהם
,
והוא
ענין
פן
ישבעו
זרים
כחך
-
כלומר:
לשון
'שְׂביעה'
שמורה
השתקעות
,
ואז
תצטרך
לרביעית
(ראה
שם);
וזהו:
ונהמת
באחריתך
וגו'.
ולדרך
הנסתר
אשר
התחלנו:
קרא
המלך
הזקן
(ראה
קה'
ד
,
יג;
וראה
קה"ר
ד
,
א)
וחילו
זרים
ו'נכרים';
ו'הודו'
ו'כחו'
על
שכלו
,
שהיה
ראוי
להמשך
ממנו
הוד
וכח;
ו'שנותיו'
ו'עצביו'
-
לזמן
טורח
למודו
שהיה
לריק.
והודיעו
חרטו
בסוף
ושלא
יוכל
להשתדל
בהצלתו
,
ואמר:
ונהמת
באחריתך
-
רוצה
לומר:
תשאג;
והוא
ענין
צעקה
גדולה;
משל
על
חרטתו
בעת
הזקנה.
ככלות
בשרך
-
ושארך
ר"ל
רוצה
לומר
גם
כן
בשרך
,
כי
'שאר'
הוא
'בשר';
וכפל
הענין
בלשון
אחר.
ואז
תאמר
בנפשך:
איך
שנאתי
מוסר
,
וכן:
לא
שמעתי
בקול
מורי
וגו'.
ולדרך
הנסתר:
נראה
לי
שאמר
"בשרך"
(לעיל
,
יא)
-
על
הגוף
,
"ושארך"
(שם)
-
על
הנפש
,
מלשון
השארות;
כלומר
,
שיכיר
אבדן
נפשו
ויתחרט.
והוא
ענין
ואמרת
איך
שנאתי
מוסר
ותוכחת
נאץ
לבי
,
ולא
שמעתי
לקול
מורי
,
ולמלמדי
לא
הטיתי
אזני.
וסוף
דברי
חרטתו:
כמעט
הייתי
בכל
רע
בתוך
קהל
ועדה.
ואצלי
באות
הבי"ת
שבמלת
בתוך
-
שהיא
במקום
'מן'
,
כמו
"והנותר
בבשר
ובלחם"
(וי'
ח
,
לב)
,
שפירושו:
מן
הבשר
ומן
הלחם;
ואמר:
לולי
שהותיר
האל
שריד
לי
(ע"פ
יש'
א
,
ט)
ותקותי
להתבונן
על
מה
שקדמני
מן
המרי
,
כמעט
הייתי
בכל
רע
-
רוצה
לומר:
ברע
שכל
הרעות
נכללות
בו;
והוא
אבדן
הנפש
מתוך
קהל
ועדה
,
על
דרך
"והאבדתי
את
הנפש
ההיא
מקרב
עמה"
(וי'
כג
,
ל)
,
כלומר
,
שתכרת
הנפש
ותבטל
מתכונת
נפשות
החסידים.
ואחר
שהזהיר
על
האשה
הזרה
(ראה
לעיל
,
ג)
,
הזהירו
,
לפי
הנגלה
,
להדבק
במיוחדת
לו
,
כשהיא
ראויה
והגונה
וכשרה.
ואמר
דרך
משל:
שתה
מים
מבורך
-
דמה
האשה
לבור
מים
,
מצד
היות
האשה
לאיש
צורך
גדול
בהתמדה
,
כצורך
המים
לתשמיש
המאכלים.
ובמשל
הארמי
,
כמזהיר
האדם
שלא
לבזות
את
אשתו
,
אמרו
(ראה
ב"ק
צב
,
ב):
בירא
דשתית
מיניה
מייא
,
לא
תשדי
ביה
קלא.
ונוזלים
מתוך
בארך
-
רמז
על
התחדשות
ותוספת
אהבה
בינו
לבינה
יום
יום
,
כהיות
מי
הבאר
נובעים
בכל
יום;
כי
הבור
נאמר
על
מים
מכונסים
,
ובאר
-
על
מים
נובעים.
יפוצו
מעינותיך
חוצה
,
ברחובות
פלגי
מים
-
רומז
על
השתלח
לו
פארות
ממנה
,
בנים
הגונים
ובנות
"מחוטבות
תבנית
היכל"
(תה'
קמד
,
יב).
יהיו
לך
לבדך
-
רומז
על
היות
אהבתה
מתאחדת
לו
לבדו
,
חלילה
פן
תשא
עיניה
לזולתו.
וייעד
לה
,
שבזאת
ההנהגה
יהי
מקורך
ברוך
,
ושמח
מאשת
נעורך.
ושמח
-
כמו
'ותשמח'.
וקראה
אילת
אהבים
ויעלת
חן
,
לרוב
חמדתה.
דדיה
ירווך
בכל
עת
-
לכבות
אש
תשוקתו.
באהבתה
תשגה
תמיד
-
רוצה
לומר:
תשתעשע;
מלשון
"שגיון
לדוד"
(תה'
ז
,
א)
,
שהוא
לשון
שעשוע
וטיול.
ולמה
תשגה
בני
בזרה
-
הוא
מענין
'שגגה
וחטא'.
ותחבק
חק
נכריה
-
רוצה
לומר
,
שתדבק
בה.
ובדרך
הנסתר:
כבר
ידעת
שהתורה
והחכמה
נמשלו
למים:
"הוי
כל
צמא
לכו
למים"
(יש'
נה
,
א);
וכבר
התבארו
בזה
במדרשות
ובדברי
החכמים
הרבה
סבות
,
האחת
מהם
היותם
משקה
ראוי
לכל
אדם
,
בריא
או
חולה
,
ומצוי
בכל
עת
בלא
טורח
,
והוא
הכרחי
לכל
תשמיש
האדם;
וכן
שאין
הגדול
מתבייש
לומר
לקטן
'השקני
מים'
,
כך
אין
הגדול
מתבייש
לומר
לקטן
'למדני
פרק
אחד';
וכן
שהמים
ינקו
הגוף
מכל
חלאה
-
כן
התורה
תנקה
הנפש
מכל
חטא.
וכן
שהמים
-
אם
יודע
לשוט
בהם
,
מוציא
מתוכם
אבנים
טובות
ומרגליות
,
ואם
אינו
יודע
לשוט
בהם
,
סוף
שהוא
מתבלע;
כן
בלימוד
התורה.
והחכם
הזהירו
הנה
להקדים
יראתו
לחכמתו
,
שלא
יבלבלהו
עומק
החכמה.
והמשיל
האמונות
המקובלות
לבור
שמימיו
מכונסין
(ראה
לעיל
,
טו)
,
ושאחר
התיסדו
והשתקע
לבבו
באמונתו
,
ירבה
הלימוד
המחקר
כפי
רצונו
ויוסף
לקח
והתבוננות;
והוא
ענין
"ונוזלים
מתוך
בארך"
(שם);
ואז
יפוצו
מעיינותיו
חוצה
(ראה
לעיל
,
טז)
,
להשפיע
מחכמתו
לזולתו
,
כטבע
כל
חכם
שלם
בלימודו.
ואחר
כן
הזהירו
,
להועיל
בהשפעתו
במכתבו
לבאים
אחריו
,
עד
שימציא
חכמתו
לכל
,
כאלו
יכין
"ברחובות
פלגי
מים"
(שם)
,
לשאוב
שם
כל
מבקש
יי'.
ואמר
אחר
כן:
"יהיו
לך
לבדך"
(לעיל
,
יז)
-
כלומר
,
שבסוף
ישתדל
באחריתו
להשיג
מבוקשו
ולהתאחד
במושכלות.
או
רצה
באמרו
"ואין
לזרים
אתך"
(שם)
-
על
חלק
כחות
הגוף;
כלומר:
יהיו
כל
כחותיך
לתועלתך
,
"ואין
לזרים"
,
רוצה
לומר:
הכחות
המפתים
,
בך
חלק
ונחלה
,
רק
לצורך
הכרח
גדול.
ואז
יהי
מקורו
ברוך
(ראה
לעיל
,
יח)
,
רוצה
לומר:
שלם
,
ויגיעהו
תכלית
השמחה
מאשת
נעוריו
(ראה
שם)
,
רוצה
לומר:
מהכנתו
הנוצרת
עמו
אשר
יצאה
לפועל
במיועד
לה
מאת
הבורא
יתברך.
ואמר
"אילת
אהבים"
(לעיל
,
יט)
-
כנמשך
במשל
החשק.
"ודדיה
ירווך"
(שם)
-
משל
על
ענין
ההשפעה.
ואמר
אחר
כן:
כי
נכח
עיני
יי'
דרכי
איש
לפקוד
עליו
כדרכיו
(ע"פ
יהו'
יב
,
ג)
,
אם
בזה
ואם
בבא
,
וכל
מעגלותיו
מפלס
,
להשיב
לו
כמעלליו
(ע"פ
יר'
לב
,
יט).
עונותיו
ילכדונו
את
הרשע
-
רוצה
לומר:
ילכדוהו.
ובחבלי
חטאתו
יתמך
-
כלומר:
במה
שהכין
לעצמו
יהיה
כל
מסעדו;
וענין
בחבלי
חטאתו
יתמך
-
רוצה
לומר
,
שיקשר
בהם.
הוא
ימות
באין
מוסר
-
רוצה
לומר:
בעבור
העדר
המוסר
והתוכחה
ממנו;
וברוב
אולתו
ישגה
-
רוצה
לומר:
וכן
ימות
בסבת
רוב
אולתו
אשר
שגה
בה.