תנ"ך - איש היה בארץ־עוץ איוב שמו והיה׀ האיש ההוא תם וישר וירא אלהים וסר מרע:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

אִ֛ישׁ הָיָ֥ה בְאֶֽרֶץ־ע֖וּץ אִיּ֣וֹב שְׁמ֑וֹ וְהָיָ֣ה׀ הָאִ֣ישׁ הַה֗וּא תָּ֧ם וְיָשָׁ֛ר וִירֵ֥א אֱלֹהִ֖ים וְסָ֥ר מֵרָֽע: (איוב פרק א פסוק א)

טקסט וניקוד:

אִישׁ הָיָה בְאֶרֶץ־עוּץ אִיּוֹב שְׁמוֹ וְהָיָה׀ הָאִישׁ הַהוּא תָּם וְיָשָׁר וִירֵא אֱלֹהִים וְסָר מֵרָע: (איוב פרק א פסוק א)

טקסט בלבד:

איש היה בארץ־עוץ איוב שמו והיה׀ האיש ההוא תם וישר וירא אלהים וסר מרע: (איוב פרק א פסוק א)

תיקון קוראים:

איש היה בארץ־עוץ איוב שמו והיה׀ האיש ההוא תם וישר וירא אלהים וסר מרע: (איוב פרק א פסוק א)
איש - ב' ראשי פסוקים בסיפרא: איוב א , א; מא , ט. והיה האיש ההוא - ב': יר' כ , טז; איוב א , א. וירא - ב': מש' יג , יג; איוב א , א. וירא אלהים - ד' זוגין מן ג' ג' בחד עינין , קדמיה נסיב ו"ו ותינינה ותליתאה לא נסיב ו"ו: מ"א ז , יח , כד , מב. - יר' ה , ט , כט; ט , ח. - איוב א , א , ח; ב , ג. - איוב לח , ג; מ , ז; מב , ד. וסר מרע - ה': יש' נט , טו; מש' יד , טז; איוב א , א , ח; ב , ג.

איש ב' ראש' פסוק' בסיפ' ריש סיפ' באחיהו . והיה האיש ההוא ב' כערים אשר הפך יי' איש היה בארץ עוץ .

איש - ב' ר"פ בסיפ'; והיה האיש (ההוא) - ב'; וירא - ב'.

איש היה בארץ עוץ - פירושו: בארץ ארם , כמה דכתיב "את עוץ בכורו" מבני נחור (בר' כב , כא). והיה האיש - אע"פ שהוא לשון עתיד , כן דרך לשון עברית; ולשון מליצתו: והוֹוֶה האיש ההוא גדול מכל בני קדם (ראה להלן , ג) - בני ארץ המזרחי; שארם במזרחו של עולם הוא , שנאמר "מן ארם ינחני בלק... מהררי קדם" (במ' כג , ז). דבר אחר: "עוץ" (בר' כב , כא) - זה איוב; "בוז" (שם) - זה אליהוא בן ברכאל הבוזי (ראה איוב לב , ב); והרי הוא שאמר איוב: "ובוז משפחות יחתני" (לא , לד) - זה הוא ממשפחתי שמחתה דברי; והיינו דאמרי אינשי (סנה' לט , ב): מיניה וביה אבא ליזיל ביה נרגא. דבר אחר: בארץ עוץ - בארץ שנוטלין ממנו עצות רעות על הקדוש ברוך הוא , שנאמר "מן הארץ ההיא יצא אשור" (בר' י , יא); ומה עצה נטלו? שהיו אומרים: לא כל הימנו ליטול את העליונים וליתן לנו את התחתונים! אלא בואו לארץ שנער ששם אלוהות הרבה , שנאמר בה "ארץ פסילים היא" (יר' ל , לח). ונעשה מגדל וראשו מגיע בשמים ונעשה לנו שם (ראה בר' יא , ד) , ואין 'שֵם' האמור כאן אלא עבודת כוכבים , שנאמר "ושם אלהים אחרים לא תזכירו" (שמ' כג , יג). מה עשה הקדוש ברוך הוא? ישב עליהם בדין והעמיד עליהם עדים , שנאמר "וירד אלהים לראות את העיר ואת המגדל" (ראה בר' יא , ה) - וכי צריך ירידה לפני המקום לראות? והכתיב "עיני יי' משוטטות בכל הארץ" (ראה דה"ב טז , ט)! אלא ללמד הלכה לדורות , שאין דנין אלא ע"פ עדי ראייה , שנאמר "או ראה או ידע" (וי' ה , א). והיה - פשוטו כמו 'ויהי'; ומשמעו לעבר ולהבא. תם וישר - אבל בדברים שבין קונו ובינו לא היה צדיק? לכך נאמר: וירא אלהים וסר מרע.

תם וישר - ולא תאמר בפני הבריות היה תם וישר , אבל בדברים שבינו לבין קונו לא היה צדיק , לכך נאמר: ירא אלהים וסר מרע.

איוב היה מבני בניו של נחור אחי אברהם (? ראה במ"ר יז , ב). והקרוב אלי שהיה מבני עשו , והעניין מוכיח: בארץ עוץ - כמו "שישי ושמחי בת אדום יושבת בארץ עוץ" (איכה ד , כא). ולא יתכן לומר שלא היה בעולם (ראה ב"ב טו , א) , בעבור שאמר יחזקאל: "ונח דניאל ואיוב" (יד , כ). ואם אמר טוען: אולי איוב אחר היה שהזכיר הנביא? יֵאָמר לו: אם כן אמור כן בדניאל ונח? והנה כתוב בפסוק אחר: "אם יעמוד משה ושמואל לפני" (יר' טו , א) , ואף כי מצאנו שמואל בן עמיהוד (ראה במ' לד , כ)! והנה לא מצאנו איוב אחר כתוב בספרי הקדש. והאומר שהוא יובב בן זרח מבצרה - שמא בחלום ראה זה; כי אין לו על מה ישען , לא על דברי הנביאים , ולא על מה שהעתיקו חכמינו ז"ל. ואל תתמה על מלת איוב שמו , כי איננו רשע כלל. והנה כתוב: "יי' איש מלחמה יי' שמו" (שמ' טו , ג); והפך הדבר: "ויהי איש אחד מהר אפרים ושמו מיכיהו" (שו' יז , א). אולי בעל הדרש על הרוב הנמצא דִבּר.

איש היה בארץ עוץ וגו' - זה פתרונו: שר וגדול (ע"פ ש"ב ג , לח); כמו "הלא איש אתה" (ש"א כו , טו); "וחזקת והייתה לאיש" (מ"א ב , ב). שר ושופט היה על יושבי ארץ עוץ , שהיה בארץ קדם , יוצא ובא לפניהם. וכן מוכיח לפנים , שנאמר "גדול מכל בני קדם" (להלן , ג) , ועוד כתי' "שרים עצרו במילים" (איוב כט , ט). ומתוך כך יתיישב מה שאומר בעיניין "כי חמה פן יסיתך בספק" (איוב לו , יח) ו"אל תשאף הלילה... עמים תחתם" (שם , כ) - שהיה כוח להעביר את הממשלה ואת העם לערים.

איש היה בארץ עוץ - מצאנו "מלכי... העוץ" (יר' כה , כ); ומפורש מזה: "בת אדום יושבת בארץ עוץ" (איכה ד , כא) , ואמר בו התרגום "ארע ארמניא" (תרגום איוב); וגם מצאנו עוץ מבני עשו; "עוץ וארן" (בר' לו , כח). וכן הקרוב אל הדעת , כי זה האיש היה מזרע אברהם מבני אדום , והכיר את בוראו ועבד אותו במצוות השכליות מן התום ומן היושר וסור מהרע לבני אדם; ובעבודת הלב שהיא שורש הכל , שהיה ירא אלהים. וכן חביריו. האחד נקרא בשם בכור עשו (ראה בר' לו , טו); והוא תימני (איוב ב , יא) , נתיחס אל בכור אליפז , דכתיב "בני אליפז תימן אומר" (בר' לו , יא). וכן ארצם נקראת על שמם , שנאמר "שמעו עצת יי' אשר יעץ אל אדום ומחשבותיו אשר חשב על יושבי תימן" (יר' מט , כ); וכתוב בתורה "מארץ התימני" (בר' לו , לד) - ללמד על הארץ שהוא מתיחסת על יושביה , שהם זרע תימן. ו"בלדד השוחי" (איוב ב , יא) גם כן מבני אברהם , מתיחס אל "שוח" (בר' כה , ב). ואולי "צופר" (איוב א , יא) מתיחס אל צפו בן עשו (בר' לו , יא); כי כן נמצא בתורה: "אחי" (בר' מו , כא) נקרא במקום אחר "אחירם" (במ' כו , לח); גם זה 'צפו' שָנוי שמו בדברי הימים "צפי" (דה"א א , לו). והמנהג בלשון הקודש לשנות השמות בהיות הכנויים שוים בטעם , כי צוהר (בנוסחנו: צחר) בן שמעון (ראה בר' מו , י) נקרא "זרח" (במ' כו , יג) , כי 'צהר' מלשון צהרים , והוא כענין זריחה; וכן 'צפו' עם 'צפי' - לשון צפייה; כן לשון צופר מן "באה הצפירה" (יח' ז , ז); יצפור מהר גלעד (שו' ז , ג); כתרגום "בוקר" (בר' יט , כז): "צפרא" (ת"א). והנה כולם ענין שוה. ושיהיה היחס הזה "תימני" ו"שוחי" "ונעמתי" (איוב ב , יא) אל ארצות מגוריהם , לא יתכן; כי מצאנו "ארץ התימני" (בר' לו , לד) , רק לא מצאנו ארץ 'שוח' ו'נעמה'. אולי ארצם נקראת על שמם , כענין בתימן , שפירשנו. גם אליהוא קראו הכתוב "בוזי" (איוב לב , ו) , מתיחס אל בוזי בן נחור (ראה בר' כב , כא). ומצאנו כתוב "את דדן ואת תימא ואת בוז" (יר' כה , כג) , וכולם מתיחסים אל משפחה אחת; כי דדן בן אברהם (ראה בר' כה , ג) , ותימא - בן בנו (ראה שם , טו) , ובוז - בן נחור אחיו. ויתיחס אליהוא עוד אל המשפחה הזאת , שאמר הכתוב "ממשפחת רם" (איוב לב , ב). ולא ידעתי למה כתב משפחתו , אף כי להזכיר משפחה אינה גלויה בכתובים , רק שנאמר , כי היה משפחתו ממשפחת אברהם , שהיה נקרא שמו 'רם' , כי כן שמו 'אברם'; וכן אמר התרגום , והוא הירושלמי: "מן גניסת אברהם". והזכיר הכתוב כי אלה האנשים , איוב וחביריו , הם מזרע האיש שהיה שורש האמונה , אוחזים דרכו , כמו שכתוב "כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו" וגו' (בר' יח , יט). והזכיר כי גם אליהוא היה ממשפחתו , נוטה אל אמונתו ויודע דרך האמת. ואשר הזכיר הכתוב "נח דניאל ואיוב" (יח' יד , יד) - הקדים דניאל לו למעלתו , כמנהג.

אמר שכבר היה איש תם וישר ירא אלהים וסר מרע. עלה והצליח מאד בקניינים המדומים , כמו קנין ההון והבנים.

איש היה בארץ עוץ - אם המקום נקרא 'עוץ' , היא מקצת ארץ אדום (ראה בר' לו , כח) , ואיוב היה אדומי. אך לפי דעתי , עוץ היה בן בנו שלשֵם , כי כן כתוב "ובני ארם עוץ וחול וגתר ומש" (בר' י , כג) , וכאשר נפרדו איש איש ללשונו והיה מושבם ממשא בואכה ספרה הר הקדם (ראה בר' י , ל) , אז קראו בני עוץ הארץ על שמו , כ'ארץ מצרים' ו'ארץ כנען'. ורוב בני שם הם מזרחיים , על כן נקראים "בני קדם" (להלן , ג). ואולי בני אדום השמידו בני עוץ וישבו תחתם , כאשר עשו להר שעיר (ראה דב' ב , יב) , על כן אמר הכתוב "שישי ושמחי בת אדום יושבת בארץ עוץ" (איכה ד , כא); והטעם , שנתישבו בארץ לא להם , על כן "גם עליך תעבר כוס" (שם). וזה היה אחרי מות איוב , כי הוא היה מבני קדם; על כן אמר "גדול מכל בני קדם" (להלן , ג). איוב שמו - ולא זכר שם אביו ומשפחתו , כי היחס הגדול והקרובים הטובים הם מעשיו הנכונים , ודי לו. איש תם וישר - תם בלבו , שאמונתו שלימה ותמימה; וישר בפה , לשפוט ביושר בין איש לרעהו. ירא אלהים - שנמנע ממצות 'לא תעשה' שהשכל מורה עליהם; וירא מהאל שהיכולת בידו , "וגמול ידי אדם ישיב לו" (מש' יב , יד). וסר מרע - בני אדם; והטעם: סר מאיש רע.
ריכוז קישורים