תנ"ך - וגבר
ימות
ויחלש
ויגוע
אדם
ואיו:
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
וְגֶ֣בֶר
יָ֭מוּת
וַֽיֶּחֱלָ֑שׁ
וַיִּגְוַ֖ע
אָדָ֣ם
וְאַיּֽוֹ:
(איוב פרק יד פסוק י)
וְגֶבֶר
יָמוּת
וַיֶּחֱלָשׁ
וַיִּגְוַע
אָדָם
וְאַיּוֹ:
(איוב פרק יד פסוק י)
וגבר
ימות
ויחלש
ויגוע
אדם
ואיו:
(איוב פרק יד פסוק י)
וגבר
ימות
ויחלש
ויגוע
אדם
ואיו:
(איוב פרק יד פסוק י)
ואיו
-
ב':
שמ'
ב
,
כ;
איוב
יד
,
י.
ואיו
-
ה'
(בלישנא):
שמ'
ב
,
כ;
מ"ב
יט
,
יג;
מי'
ז
,
י;
איוב
יד
,
י;
כ
,
ז.
ואיו
ב'
ויאמר
אל
בנתיו
ויגוע
אדם
.
ואיו
-
אחרי
גויעתו
לא
נודע
מקומו
(ע"פ
נח'
ג
,
יז).
קציר
-
הוא
יונקת
,
ענף
בחור;
כמו
"תשלח
קצירה
עד
ים"
(תה'
פ
,
יב).
נָטַע
-
שם
דבר
הוא
,
כמו
'נֶטַע';
וסוף
פסוק
פותחה
בהברתו
,
וננקד
חציו
קמץ
וחציו
פתח;
הברה
ראשונה
קמוצה
מפני
שהוא
סוף
פסוק
,
כי
הטעם
קבוע
בה
כמשפט
חביריו
,
'זבח'
,
'פשע'
'תקע'
,
'רשע'
,
'קרח';
והברה
אחרונה
פתוחה
כמשפטה
,
כי
אין
סוף
-
פסוק
נוגע
בה.
הרי
למדת
שהעץ
יש
לו
תקוה
אפילו
לאחר
שנכרת
(ראה
לעיל
,
ז)
,
וגבר
-
משמת
,
אבדה
תקותו;
כשם
שמפרש
והולך:
וגבר
ימות
ויחלש
ויגוע
אדם
ואיו.
וגבר
ימות
ויחלש
-
פירשו
בו
(ראה
שרשים
'חלש'):
יחלש
וימות
,
כי
בחליו
יחלש
האדם
ואח"כ
ימות;
והביאו
לו
דומים.
והנראה
יותר
,
כי
החלישות
בלשון
הקדש
ענין
שבר
וכריתה
,
וכן
"ויחלוש
יהושע"
(שמ'
יז
,
יג)
,
כי
באמרו
"לפי
חרב"
(שם)
רצה
לומר
,
ששיבר
מחנהו
והכה
את
כולם
לפי
חרב;
וכן
תרגם
אונקלוס
"ויחלש":
"ותבר".
גם
הכתוב
"החלש
יאמר
גבור
אני"
(יואל
ד
,
י)
-
הוא
שבור
הלב
,
הפך
"ואמיץ
לבו
בגבורים"
(עמ'
ב
,
טז).
וכזה
אמר
התרגום:
"וגברא
ימות
ויתמקמק"
(תרגום
איוב).
וסוף
הפסוק
ויגוע
אדם
ואיו
-
הוא
כפול
,
כענין
התוכחות.
ויחלש
-
ויכרת
,
כמו
"ויחלוש
יהושע
את
עמלק"
(שמ'
יז
,
יג).
והטעם
,
שלא
יוסיף
להחליף
כמו
שעושה
העץ
,
אבל
הוא
כולו
נכרת
לגמרי.
וזה
,
כי
יש
לעץ
תקוה
אחר
הכרתו
או
אחר
זקנתו
או
אחר
מותו
,
ואולם
האדם
כאשר
מת
-
כבר
נכרת
לגמרי
,
אבדה
ממנו
תקוה
שישוב
לחיות
,
ולזה
ראוי
שתעזבהו
וישלים
ימיו.
הנה
כמו
שכאשר
אזלו
המים
מני
ים
והנהר
יחרב
ויבש
,
לא
ישאר
בהם
דבר
מן
המים
ההם
שיהיה
כחיי
אל
שישובו
בו
הים
והנהר
לאיתנם
,
כן
האיש
כאשר
מת
לא
יקום
לעולם
,
כי
לא
ישאר
בו
דבר
שיהיה
כחיי
על
שישובו
בו
החיים
האנושיים
עד
שיפסדו
השמים.
המתים
לא
יקיצו
ולא
יעורו
משנתם
,
רוצה
לומר
,
שלא
יחיו
אחר
המות
,
כמו
שלא
יפסדו
השמים.
ויחלש
-
פועל
עומד;
"ויחלש
יהושע"
(שמ'
יז
,
יג)
-
פועל
יוצא.
או
שניהם
יוצאים
,
כאשר
אפרש.
ויחלש
-
כטעם:
נהרג.
או:
ויחלש
השם
תולדתו
,
על
כן
ימות
ויגוע
,
ויאמרו
מכיריו:
איו?