תנ"ך - ואולם
הר־נופל
יבול
וצור
יעתק
ממקמו:
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
וְ֭אוּלָם
הַר־נוֹפֵ֣ל
יִבּ֑וֹל
וְ֝צ֗וּר
יֶעְתַּ֥ק
מִמְּקֹמֽוֹ:
(איוב פרק יד פסוק יח)
וְאוּלָם
הַר־נוֹפֵל
יִבּוֹל
וְצוּר
יֶעְתַּק
מִמְּקֹמוֹ:
(איוב פרק יד פסוק יח)
ואולם
הר־נופל
יבול
וצור
יעתק
ממקמו:
(איוב פרק יד פסוק יח)
ואולם
הר־נופל
יבול
וצור
יעתק
ממקמו:
(איוב פרק יד פסוק יח)
ואולם
הר
נופל
-
הר
הנופל
-
גבהו
יבול
ויעשה
עפר
,
ותהא
לו
תקוה
ליהנות
ממנו;
וצור
אשר
נעתק
ממקומו
-
גם
הוא
יבול
-
לשון
תבואה.
ואולם
-
ואלא
כך
הוא
המעשה
באדם:
הר
נופל
יבול
,
שאין
לו
תקנה
וצורך
,
וכן
צור
שנעתק
,
שאין
בו
תועלת
,
וכן
אבנים
שחוקים.
תשטף
ספיחיה
-
ריבוייה
של
ארץ
שוטפים
עפר
ארץ
,
שאין
בה
תקנה.
ותקות
אנוש
-
לכל
זה
משול
האדם
,
שאין
בו
תקנה
לאחר
מיתתו.
ספיחיה
-
לשון
ריבוי
ואסיפה
,
כמו
"ספחני
נא
אל...
הכהונות"
(ש"א
ב
,
לו).
ותקות
אנוש
-
במקום
שמדבר
המקרא
ברעת
האדם
ובביזיונו
,
שם
קורהו
אנוש
על
שם
שהוא
'אָנוּש'
(ראה
שרשים:
'אנש');
ומזכיר
אנישתו
,
כמו
"מה
אנוש
כי
תזכרנו"
(תה'
ח
,
ה)
,
וכן
הרבה.
ואולם
הר
נופל
יבול
-
גם
זה
מן
הדברים
שלא
אבדה
תקוותם
ולא
נגזרו
למו
,
אפילו
אחר
שנעקרו
ממקומן;
כמו
שמפרש
והולך:
הר
נופל
,
אפילו
לאחר
שיפול
ממקום
גובהו
,
וכן
צור
שנעתק
ממקומו
-
כל
תוחלתם
ותקוותם
שהיה
להם
במקום
שנעקרו
משם
,
יש
להם
במקום
שמונחין
שם
כמו
כן.
אם
שם
צמחו
עליהם
אילנות
ודשאים
,
אף
כאן
יצמח
עליהם
מוצא
דשא
(ע"פ
איוב
לח
,
כז)
ואילנות.
אבנים
שחקו
מים
-
וכן
אם
המים
שוטפין
האבנים
ושוחקין
אותן
ושוטפין
ספיחיה
שלאבן
לעפר
ארץ
,
אותה
תועלת
שהיתה
להם
קודם
לכן
,
כשהיתה
אבן
שלימה
,
יש
להם
גם
עתה;
אם
צמחו
עליהם
מתחילה
דשאים
או
אילנות
,
גם
עתה
כשנשחקת
לעפר
ארץ
,
איפשר
שיצמח
בהן
כל
דבר
הגדל
בארץ
,
אבל
תקות
אנוש
האבדת
מִשֶיָמוּת.
יבול
-
פתרון:
יפול;
כמו
"נבל
תבל"
(שמ'
יח
,
יח)
,
שפתרונו
נפל
תפל;
וכן
"כנבל
עלה"
דישעיה
(לד
,
ד)
,
שפתרונו:
כנפול
העלה;
"העלה
נבל"
(יר'
ח
,
יג)
,
שפתרונו:
העלה
נופל.
ספיחיה
-
אילו
השחקים
שלאבן
ששחקו
המים
וכיתתוהו
לעפר
ארץ.
כל
דבר
הנופל
מן
העיקר
נקרא
'ספיח'.
הר
נופל
-
יש
אומרים
שהוא
מן
"הנפילים"
(בר'
ו
,
ד)
,
ויש
אומרים
(ראה
רש"י):
נופל
ויבול.
הלא
כאשר
הר
נופל
ונעתק
יבול
,
והקרקע
הולך
ובלה
וכלה
,
וכאשר
צור
יעתק
ממקומו
ולא
נודע
מקומו.
וכאשר
אבנים
שחקו
מים
,
וכאשר
ישטפו
המים
את
ספיחי
השדה
ועפר
הארץ;
כמו
שהיה
מנהג:
דשקיל
בידקא
בארעייהו
(ראה
ב"ב
מא
,
א);
ותקות
-
והרי
כן
האבדת
תקות
אנוש.
שכשם
שאילו
אינם
חוזרים
לעולם
,
כך
אדם
לא
ישוב
אחרי
מותו.
תשטף
ספיחיה
-
פעמִים
מזכיר
'מים'
בלשון
נקבה.
ויש
מפרשים
ספיחיה
-
"מטר
סוחף"
(מש'
כח
,
ג).
ואולם
הר
נופל
יבול
-
פירשו
בו
(ראה
ראב"ע):
גדול
,
מלשון
"והנפילים
היו
בארץ"
(בר'
ו
,
ד);
אולי
ההר
הגבוה
והתלול
שיפול
האדם
בעלותו
שם
,
יקרא
כן.
ואפשר
שיקרא
על
שם
סופו
,
שיבול
,
כדרך
"ונפש
חללים
תשוע"
(איוב
כד
,
יב);
שיאמר:
אולם
הר
שהוא
גדול
ותקיף
נופל
-
יבול
,
כי
תבוא
סערה
ויפול;
ולחלקיו
יבול
,
כנבול
עלה
מגפן
(ע"פ
יש'
לד
,
ד).
והענין
,
כי
ההר
יבול
ברוב
הימים
,
והצור
הקשה
יעתק
מן
ההר
,
שהוא
מקומו.
הר
נופל
יבול
-
רוצה
לומר:
ההר
שנפל
יִבְלֶה
ויפסד.
ואולם
כמו
ההר
אשר
נפל
והצור
אשר
נעתק
ממקומו
יבלו
ויפסדו
ולא
ישובו
לקדמותם
לעולם
,
וכמו
האבנים
ששחקו
המים
אותם
,
שנפסדו
ולא
ישובו
כמו
שהיו
,
וכמו
ספיחיה
של
עפר
הארץ
אשר
תשטפם
המים
ויפסדו
ולא
ישובו
לקדמותם
לעולם
-
כן
תקות
אנוש
האבדת
,
רוצה
לומר
,
שלא
ישוב
לחיות
אחר
מותו.
הר
נופל
-
יש
אומרים:
גדול
,
מן
"הנפילים"
(בר'
ו
,
ד).
והנכון:
כמשמעו
,
כאשר
אפרש
(ראה
פירוש
המענה).
ואולם
הר
יהיה
נופל
ויבול
אם
תטפול
עליו
(ראה
לעיל
,
יז);
וכן
הצור
יסע
ממקומו
אם
תטפול
עצמך
עליו.
ואולם
ההר
אם
יפול
ויבול
-
יש
לו
תקוה.
ויש
לומר:
נופל
-
לשון
גובה
,
כמו
"נפילים"
(במ'
יג
,
לג).