תנ"ך - אבנים׀
שחקו
מים
תשטף־ספיחיה
עפר־ארץ
ותקות
אנוש
האבדת:
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
אֲבָנִ֤ים׀
שָׁ֥חֲקוּ
מַ֗יִם
תִּשְׁטֹֽף־סְפִיחֶ֥יהָ
עֲפַר־אָ֑רֶץ
וְתִקְוַ֖ת
אֱנ֣וֹשׁ
הֶאֱבַֽדְתָּ:
(איוב פרק יד פסוק יט)
אֲבָנִים׀
שָׁחֲקוּ
מַיִם
תִּשְׁטֹף־סְפִיחֶיהָ
עֲפַר־אָרֶץ
וְתִקְוַת
אֱנוֹשׁ
הֶאֱבַדְתָּ:
(איוב פרק יד פסוק יט)
אבנים׀
שחקו
מים
תשטף־ספיחיה
עפר־ארץ
ותקות
אנוש
האבדת:
(איוב פרק יד פסוק יט)
אבנים׀
שחקו
מים
תשטף־ספיחיה
עפר־ארץ
ותקות
אנוש
האבדת:
(איוב פרק יד פסוק יט)
ספיחיה
-
ב'
(ומלא):
וי'
כה
,
יא;
איוב
יד
,
יט.
עפר
-
ארץ
-
ג'
(בלישנא):
ש"ב
כב
,
מג;
עמ'
ב
,
ז;
איוב
יד
,
יט.
ספיחיה
-
ב';
עפר
-
ארץ
-
ג'.
או
אבנים
אשר
שחקו
מים
-
בעברם
עליהם
תמיד.
תשטף
-
השטיפו
ספיחיה
של
אבן
ליהפך
לעפר
ולצמוח
בו
דבר
,
כאשר
יצמח
ספיח
הקציר
שעבר
-
כן
יתהפך
עפר
זה
ספיחיה
לאבן.
ותקות
אנוש
-
אינה
כן
,
אשר
מִשיָמוּת
-
אבדה
סלה.
ואולם
-
ואלא
כך
הוא
המעשה
באדם:
הר
נופל
יבול
,
שאין
לו
תקנה
וצורך
,
וכן
צור
שנעתק
,
שאין
בו
תועלת
,
וכן
אבנים
שחוקים.
תשטף
ספיחיה
-
ריבוייה
של
ארץ
שוטפים
עפר
ארץ
,
שאין
בה
תקנה.
ותקות
אנוש
-
לכל
זה
משול
האדם
,
שאין
בו
תקנה
לאחר
מיתתו.
ספיחיה
-
לשון
ריבוי
ואסיפה
,
כמו
"ספחני
נא
אל...
הכהונות"
(ש"א
ב
,
לו).
ותקות
אנוש
-
במקום
שמדבר
המקרא
ברעת
האדם
ובביזיונו
,
שם
קורהו
אנוש
על
שם
שהוא
'אָנוּש'
(ראה
שרשים:
'אנש');
ומזכיר
אנישתו
,
כמו
"מה
אנוש
כי
תזכרנו"
(תה'
ח
,
ה)
,
וכן
הרבה.
ואולם
הר
נופל
יבול
-
גם
זה
מן
הדברים
שלא
אבדה
תקוותם
ולא
נגזרו
למו
,
אפילו
אחר
שנעקרו
ממקומן;
כמו
שמפרש
והולך:
הר
נופל
,
אפילו
לאחר
שיפול
ממקום
גובהו
,
וכן
צור
שנעתק
ממקומו
-
כל
תוחלתם
ותקוותם
שהיה
להם
במקום
שנעקרו
משם
,
יש
להם
במקום
שמונחין
שם
כמו
כן.
אם
שם
צמחו
עליהם
אילנות
ודשאים
,
אף
כאן
יצמח
עליהם
מוצא
דשא
(ע"פ
איוב
לח
,
כז)
ואילנות.
אבנים
שחקו
מים
-
וכן
אם
המים
שוטפין
האבנים
ושוחקין
אותן
ושוטפין
ספיחיה
שלאבן
לעפר
ארץ
,
אותה
תועלת
שהיתה
להם
קודם
לכן
,
כשהיתה
אבן
שלימה
,
יש
להם
גם
עתה;
אם
צמחו
עליהם
מתחילה
דשאים
או
אילנות
,
גם
עתה
כשנשחקת
לעפר
ארץ
,
איפשר
שיצמח
בהן
כל
דבר
הגדל
בארץ
,
אבל
תקות
אנוש
האבדת
מִשֶיָמוּת.
יבול
-
פתרון:
יפול;
כמו
"נבל
תבל"
(שמ'
יח
,
יח)
,
שפתרונו
נפל
תפל;
וכן
"כנבל
עלה"
דישעיה
(לד
,
ד)
,
שפתרונו:
כנפול
העלה;
"העלה
נבל"
(יר'
ח
,
יג)
,
שפתרונו:
העלה
נופל.
ספיחיה
-
אילו
השחקים
שלאבן
ששחקו
המים
וכיתתוהו
לעפר
ארץ.
כל
דבר
הנופל
מן
העיקר
נקרא
'ספיח'.
אבנים
-
המים
הם
משחקים
האבנים
בזמנים
רבים.
ספיחיה
-
ישוב
לשבולת
המים;
והעניין:
ישטפו
גליה
עפר
,
כן
תקות
האנוש
האבדת
במותו.
הלא
כאשר
הר
נופל
ונעתק
יבול
,
והקרקע
הולך
ובלה
וכלה
,
וכאשר
צור
יעתק
ממקומו
ולא
נודע
מקומו.
וכאשר
אבנים
שחקו
מים
,
וכאשר
ישטפו
המים
את
ספיחי
השדה
ועפר
הארץ;
כמו
שהיה
מנהג:
דשקיל
בידקא
בארעייהו
(ראה
ב"ב
מא
,
א);
ותקות
-
והרי
כן
האבדת
תקות
אנוש.
שכשם
שאילו
אינם
חוזרים
לעולם
,
כך
אדם
לא
ישוב
אחרי
מותו.
תשטף
ספיחיה
-
פעמִים
מזכיר
'מים'
בלשון
נקבה.
ויש
מפרשים
ספיחיה
-
"מטר
סוחף"
(מש'
כח
,
ג).
והאבנים
שהם
קשים
-
ישחקו
אותן
המים
ברוב
הליכתם
עליהם.
והנה
הכל
ישתנה
לרעה
או
לטובה
,
אבל
ותקות
אנוש
אבדה
לנצח
,
לא
תשתנה
ברוב
ימים
וזמנים.
ויתכן
שנפרש
,
כי
יאמר:
ההר
הגדול
יבול
והצור
אשר
בו
יעתק
ממקומו
(ראה
לעיל
,
יח)
ויהיה
לאבנים
,
והמים
-
ישחקו
אותם
ברוב
הימים;
ותקות
אנוש
אובדת
מכל
אלה.
כי
הם
ישתנו
מיסודם
ליסוד
אחר
,
ולא
יהיו
אפס
,
או
ישובו
לאשר
היו
ברוב
הזמנים
,
ותקות
אנוש
אובדת
לגמרי
,
והיתה
לאין.
והיא
מליצה
נמרצת.
תשטוף
ספיחיה
עפר
ארץ
-
פירשו
(ראה
רמ"ק
בפירוש
המענה)
,
כי
המים
ישחקו
את
האבנים
לעפר
ארץ
,
ויצמחו
שם
הספיחים
ותשטוף
אותם
שבולת
הנהר.
או
מים
-
לשון
יחידה
נקבה
,
כמו
"מי
נדה
לא
זורק
עליו"
(במ'
יט
,
יג).
ויותר
נכון
לי
,
כי
הארץ
תשטוף
בשטף
המים
הנזכרים
,
רוצה
לומר:
כל
הצומח
בעפרה
,
והנה
כולם
יֵעָקרו
ויִשָטפו;
ותקות
האנוש
יותר
אובדת
מהם
,
ולא
תמצא
לעולם.
תשטוף
ספיחיה
עפר
ארץ
-
הרצון
בזה:
כמו
ששחקו
המים
האבנים
וכתתו
אותם
עד
שלא
יהיה
מציאות
לאבנים
ההם
,
וכמו
שתשטוף
שבולת
המים
ספיחיה
של
עפר
ארץ
,
עד
שתסור
צמיחת
הספיחים
ההם
ויאבדו
,
כן
תקות
אנוש
האבדת.
או
יהיה
ספיחיה
-
'הפוך'
,
כמו
"מטר
סוחף"
(מש'
כח
,
ג).
והרצון
בו
,
שכמו
שתשטוף
כל
אחד
מסחיפי
המים
עפר
ארץ
ותאבדהו
,
כן
תקות
אנוש
האבדת.
ואולם
כמו
ההר
אשר
נפל
והצור
אשר
נעתק
ממקומו
יבלו
ויפסדו
ולא
ישובו
לקדמותם
לעולם
,
וכמו
האבנים
ששחקו
המים
אותם
,
שנפסדו
ולא
ישובו
כמו
שהיו
,
וכמו
ספיחיה
של
עפר
הארץ
אשר
תשטפם
המים
ויפסדו
ולא
ישובו
לקדמותם
לעולם
-
כן
תקות
אנוש
האבדת
,
רוצה
לומר
,
שלא
ישוב
לחיות
אחר
מותו.
תי"ו
תשטף
-
לנוכח
השם.
ספיחיה
-
הצומח
מבלי
זריעה
נקרא
"ספיח"
(מ"ב
יט
,
כט).
אבנים
-
הם
פעולים
,
כי
המים
שוחקים
אותם.
והטעם:
שחיקת
האבנים
,
ושטיפת
ספיחי
הארץ
שהם
בעפר.
ותקות
אנוש
-
אתה
מאביד
שלשתן.
אבנים
-
אע"פ
ששחקו
אותם
המים
,
יש
להם
תקוה
,
כי
תשטף
ספיחיה
של
אבן
להיות
עפר
ארץ
,
לגדל
צמחים.
אבל
תקות
אנוש
האבדת
-
שלאחר
שימות
לא
יועיל
לכלום.
ספיחיה
הוא
לשון
שיור
,
כמו
"ספיח
קצירך"
(וי'
כה
,
ה).