תנ"ך - תתקפהו
לנצח
ויהלך
משנה
פניו
ותשלחהו:
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
תִּתְקְפֵ֣הוּ
לָ֭נֶצַח
וַֽיַּהֲלֹ֑ךְ
מְשַׁנֶּ֥ה
פָ֝נָ֗יו
וַֽתְּשַׁלְּחֵֽהוּ:
(איוב פרק יד פסוק כ)
תִּתְקְפֵהוּ
לָנֶצַח
וַיַּהֲלֹךְ
מְשַׁנֶּה
פָנָיו
וַתְּשַׁלְּחֵהוּ:
(איוב פרק יד פסוק כ)
תתקפהו
לנצח
ויהלך
משנה
פניו
ותשלחהו:
(איוב פרק יד פסוק כ)
תתקפהו
לנצח
ויהלך
משנה
פניו
ותשלחהו:
(איוב פרק יד פסוק כ)
תתקפהו
-
ב':
איוב
יד
,
כ;
טו
,
כד.
תתקפהו
-
תחזק
ממנו
ותאנסהו
בתקפך
,
ויהלך
מן
העולם.
תתקפהו
לנצח
ויהלוך
וגו'
-
כל
זאת
עד
סוף
המענה
-
פירוש
של
"ותקות
אנוש
האבדת"
(לעיל
,
יט).
משנה
פניו
-
כשאתה
משנה
זיו
תארו
,
שהוא
מת
,
אתה
משלחהו
ומסתירו
מעל
הארץ.
תתקפהו
לנצח
-
כשאתה
נוטל
תוקפו
ממנו
,
הרי
הוא
אבוד
לנצח.
והרבה
תיבות
מצינו
כיוצא
בזה
,
שמשמשין
'עיקור'
ו'עיקר':
"בסעיפותיו
קיננו"
(יח'
לא
,
ו)
-
פתרון:
בענפיו;
"מסעף
פארה"
(יש'
י
,
לג)
-
כורת
סעיפיו.
אף
כאן
כתוב:
תתקפהו
-
משעה
שאתה
נוטל
תוקפו
ממנו.
לנצח
ויהלך
-
הלך
חלף
לו
לנצח.
וגם
יש
לומר:
תתקפהו
-
תחזק
ממנו
ותאנסהו
בתוקפך
,
ויהלוך
מן
העולם.
משנה
פניו
-
כיון
שנפל
אדם
בחולי
,
פניו
משתנין.
תתקפהו
-
תתגבר
עליו
ותשנה
פניו.
תתקפהו
לנצח
-
תחזק
ממנו
,
ויהלך
לנצח.
משנה
פניו
-
פני
המת
אין
דומין
לפני
החי.
תתקפהו
לנצח
-
תהיה
תקיף
ממנו
להוליכו
לנצח.
תנצחהו
ההפעלות
הממית
נצוח
נצחי
ויעדר.
ואמנם
אמר
זה
,
לפי
שהמות
הוא
כשינצחו
הכחות
המתפעלות
הכחות
הפועלות
,
כמו
שהתבאר
בטבעיות.
וכאשר
ישנה
פניו
,
רוצה
לומר
,
שיהפוך
פניו
וידרוך
אל
ההפסד
ותשלחהו
שלוח
עולמי
-
הנה
אחר
המות
לא
ירגיש
האדם
דבר
מאלו
הדברים
שהיה
מרגיש
בהם
בעודו
חי.
הנה
כבר
ירבו
ויכבדו
בניו
ולא
ידע
או
יצערו
ויתמעטו
ולא
יבין
למו.
אך
בשרו
,
בעת
שהיה
עליו
כאב
,
יכאב
וירגיש
בדברים
המצערים
אותו
,
רוצה
לומר:
בעוד
שהוא
חי;
ונפשו
,
בעת
שהיא
עליו
,
תאבל
ותרעם
למכאובים.
אמנם
אחר
המות
לא
יהיה
בזה
הִפעלות
והֶרגש
,
לא
לבשרו
ולא
לנפשו.
והנה
אמר
איוב
כל
זה
לפי
דעת
רעיו
,
שיראו
שאלו
המכות
חלו
עליו
לעונש
על
מריו
,
והוא
ירחיק
זה;
שאם
היה
הענין
כן
,
לא
היה
ראוי
שירדפהו
השם
יתברך
בכמו
אלו
ההרדפות
,
לפי
שהוא
היה
צדיק
וישר
,
ואם
היה
שחטא
הוא
מעט.
ובהיות
הענין
כן
,
הנה
הוא
מבואר
שכבר
יעשה
לו
השם
יתברך
עול
אם
ימיתנו
באלו
המכאובות
אשר
מוליכות
אותו
אל
מות
,
לפי
מה
שהתבאר
לו
מהם
על
מרי
מעט
אשר
אפשר
שיוחס
לו
,
עם
שיקפח
שכרו
מן
הצדק
והיושר
שעשה;
כי
הוא
לא
ישוב
לחיות
אחר
מותו
,
בדרך
שיוכל
אז
להטיב
לו
השם
יתברך
על
הטוב
אשר
עשה.
והכלל
העולה
מהדברים
הוא
,
שאיוב
גינה
דעת
צופר
ובלדד
לפי
שהיו
מכחישים
המוחש
,
ואמר
איוב
שהם
היו
מבטלים
הידיעה;
לפי
שכאשר
לא
יעשה
מהמוחש
שרש
והתחלה
,
לא
יהיה
בכאן
לידיעה
דרך.
וגינה
צופר
על
אשר
היה
מבזה
אותו
,
להיות
צופר
שאנן
ושליו
(ראה
איוב
יב
,
ה)
,
והוא
היה
"נכון
למועדי
רגל"
(שם).
ואחר
כן
הביא
ראיה
מהחוש
לסתור
דברי
צופר
,
והוא
,
שאנחנו
נמצא
מהרשעים
המצליחים
מי
שאין
להם
פחד
כלל.
ושפט
,
כי
היה
בלתי
אפשר
בצופר
שידע
מפעלות
השם
יתברך
ונפלאותיו
השיעור
אשר
היה
הוא
יודע
אותו
בזה
,
כי
הוא
היה
צעיר
ממנו
,
ואורך
הזמן
יוסיף
אִמּות
בעניינים
,
מצד
מה
שיושג
בו
מהמוחש.
ולפי
שלא
התבאר
לצופר
מהחוש
מה
שראוי
בזאת
החקירה
,
היה
טועה
בזה
המבוקש
זה
האופן
מהטעות.
ואחר
כן
גינה
צופר
ובלדד
על
אשר
היו
מנצלים
השם
יתברך
מעשיית
העול
בכמו
אלו
הטענות
הכוזבות
,
כי
זה
היה
ממה
שיורה
שהם
יאמינו
שהשם
יתברך
עושה
עול
,
אבל
ירצו
לשאת
פניו
בזה
האופן
,
כמו
שיכסה
האדם
פשע
אוהבו
באי
זה
צד
שיוכל.
ואחר
כן
הביא
ראיה
מחוזק
הכאב
לסתור
דעותיהם
,
לפי
שלא
היה
לו
פשע
והיה
עם
זה
נענש
בזה
העונש
הנפלא.
ואחר
ביאר
ואמר
,
שלא
יאשימהו
אדם
על
,
זה
הדעת
שהיה
לו
,
ויאמר
שלפי
זה
הדרך
יהיה
שוא
עבוד
אלהים
(ע"פ
מל'
ג
,
יד)
ועשות
צדקה
וחסד
-
כי
הוא
יַראה
שראוי
לאדם
שינהיג
גופו
ונפשו
במנהגים
המשובחים
כדי
שתגיע
לנפש
הצלחתה
ותושע
בשם
יתברך.
ואחר
כן
הביא
שתי
טענות:
האחת
יסתור
בה
שיהיה
השם
יתברך
משגיח
באישי
האדם
,
והשנית
יסתור
בה
בייחוד
דעת
צופר.
אמנם
הראשונה
היא
,
שהאדם
הוא
פחוּת
ונבזה
,
ולזה
לא
יתכן
שישגיח
השם
יתברך
בו
,
עם
היותו
בתכלית
הכבוד.
ולא
תחשוב
זאת
הטענה
חלושה
,
אבל
היא
פלוסופית
,
וכבר
השתמשו
בה
הפלוסופים
וחייבו
ממנה
שהשם
יתברך
לא
ידע
כי
כי
אם
עצמו.
ואופן
הביאור
בו
-
כי
השם
יתברך
,
אם
יקנה
כמו
אלו
הידיעות
,
הנה
יחשוב
שיחוייב
מזה
שישלם
הנכבד
בפחות
,
וזה
בתכלית
הגנות.
ועוד
,
שהשמחה
והשלימות
יהיה
יותר
למשיג
בשיושג
אצלו
היותר
נכבד
,
ולפי
שהמשיג
השלם
יעשה
פעולתו
ביותר
שלם
שאפשר
,
הנה
יחשוב
שיחוייב
מזה
שלא
ישיג
השם
יתברך
כי
אם
העניינים
היותר
נכבדים;
ולזה
שפטו
שלא
ישיג
השם
יתברך
כי
אם
עצמו.
ואולם
האמת
בזה
כבר
ביארנו
בספר
מלחמות
יי'.
והטענה
השנית
-
שלא
יתכן
שיענש
האדם
על
אשר
לא
יעשה
מה
שאי
אפשר
לו
עשייתו;
ולפי
שאי
אפשר
לאדם
שיעשה
הטוב
תמיד
להיותו
חומרי
,
רוצה
לומר
,
שאי
אפשר
לו
שישכיל
ויתבונן
תמיד
בפעולות
השם
יתברך
,
הנה
לא
יתכן
שיענש
על
זה.
ואחר
כן
זכר
מהפלגת
מכאובו
,
שהוא
היה
בוחר
המות
עליו.
והנה
ההתוַכּחוּת
שהיה
לו
עם
השם
יתברך
בזה
המענה
הוא
לפי
דעת
אלו
האנשים
החולקים
עמו
,
לא
לפי
דעתו;
ובו
טענה
על
דבריהם
כמו
שקדם.
תתקפהו
-
תתקוף
ממנו.
ותשלחהו
-
מן
"בשלח"
(איוב
לג
,
יח)
,
ופירושו:
תהרגהו;
או:
כמשמעו.
תתקפהו
-
תתחזק
עליו;
והעניין:
אתה
חזק
לנצח
,
והוא
הולך.
משנה
פניו
-
שינוס
ליחו
(ע"פ
דב'
לד
,
ז).
ותשלחהו
-
תגרשהו
,
כעניין
"וישלחהו
יי'...
מגן
עדן"
(בר'
ג
,
כג).
תתקפהו
לנצח
-
אתה
מתגבר
עליו
לנצח
,
כמו
"בניי
יצאוני"
(יר'
י
,
כ).
ואתה
משנה
זיו
פניו
ותשלחהו
מזה
העולם.