תנ"ך - ויאמר ה' אל־השטן השמת לבך אל־עבדי איוב כי אין כמהו בארץ איש תם וישר ירא אלהים וסר מרע ועדנו מחזיק בתמתו ותסיתני בו לבלעו חנם:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֶל־הַשָּׂטָ֗ן הֲשַׂ֣מְתָּ לִבְּךָ֘ אֶל־עַבְדִּ֣י אִיּוֹב֒ כִּי֩ אֵ֨ין כָּמֹ֜הוּ בָּאָ֗רֶץ אִ֣ישׁ תָּ֧ם וְיָשָׁ֛ר יְרֵ֥א אֱלֹהִ֖ים וְסָ֣ר מֵרָ֑ע וְעֹדֶ֙נּוּ֙ מַחֲזִ֣יק בְּתֻמָּת֔וֹ וַתְּסִיתֵ֥נִי ב֖וֹ לְבַלְּע֥וֹ חִנָּֽם: (איוב פרק ב פסוק ג)

טקסט וניקוד:

וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל־הַשָּׂטָן הֲשַׂמְתָּ לִבְּךָ אֶל־עַבְדִּי אִיּוֹב כִּי אֵין כָּמֹהוּ בָּאָרֶץ אִישׁ תָּם וְיָשָׁר יְרֵא אֱלֹהִים וְסָר מֵרָע וְעֹדֶנּוּ מַחֲזִיק בְּתֻמָּתוֹ וַתְּסִיתֵנִי בוֹ לְבַלְּעוֹ חִנָּם: (איוב פרק ב פסוק ג)

טקסט בלבד:

ויאמר ה' אל־השטן השמת לבך אל־עבדי איוב כי אין כמהו בארץ איש תם וישר ירא אלהים וסר מרע ועדנו מחזיק בתמתו ותסיתני בו לבלעו חנם: (איוב פרק ב פסוק ג)

תיקון קוראים:

ויאמר יהוה אל־השטן השמת לבך אל־עבדי איוב כי אין כמהו בארץ איש תם וישר ירא אלהים וסר מרע ועדנו מחזיק בתמתו ותסיתני בו לבלעו חנם: (איוב פרק ב פסוק ג)
השמת - ב': איוב א , ח; ב , ג. ירא אלהים - ד': בר' כב , יב; איוב א , ח; ב , ג; קה' ז , יח. ירא אלהים - ד' זוגין מן ג' ג' בחד עינין , קדמיה נסיב ו"ו ותינינה ותליתאה לא נסיב ו"ו: מ"א ז , יח , כד , מב. - יר' ה , ט , כט; ט , ח. - איוב א , א , ח; ב , ג. - איוב לח , ג; מ , ז; מב , ד. וסר מרע - ה': ראה איוב א , א. ועדנו - ב' , חד חסר וחד מלא: יר' מ , ה; איוב ב , ג. ועדנו - ב' חסר (בלישנא): איוב ב , ג; ח , יב.

השמת - ב'; ירא אלהים - ד'; ועדנו - ב' חד חס' וחד מל'; ותסיתני - ל'.

מחזיק - אוחז , כמו "וישלח ידו ויחזק בו" (שמ' ד , ד); "מחזיק באזני כלב" (מש' כו , יז). ותסיתני בו - הסיתני לבולעו. כל לשון 'הסתה' אינו אלא לשון המשכה; שממשיך את האדם לעצתו.

לבלעו - לשון השחתה , 'דשפיירא' בלעז , כמו "נבלעם כשאול חיים" (מש' א , יב); "בלע יי' (בנוסחנו: אדני) ולא חמל" (איכה ב , ב); "כבלע את הקדש" (במ' ד , כ).

מחזיק - אוחז; ובמקומות הרבה הוא לשון אחיזה: "וישלח ידו ויחזק בו" (שמ' ד , ד) - שפתרונו: ויאחז בו; וכן "מחזיק באזני כלב" (משלי כו , יז). לבלעו - לשון השחתה , כמו "בלע יי' ולא חמל" (איכה ב , ב) , וכן "אם אמר איש כי יבולע" (איוב לז , כ) , שפתרונו: כי יישחת.

ותסיתני - דברה תורה כלשון בני אדם (ע"פ ברכות לא , ב). והעניין , שיחשבו אנשים שאין להם דעת , שיכולת להסית אותי.

לבלעו - משקל חזק; 'דייפיראלוי' בלעז; כעין אכילה; כמו "נבלעם כשאול חיים" (מש' א , יב) - כעין בליעה בתוך הגוף כך בליעת שאול.

ותסיתני בו לבלעו חנם - כדרך מלך עם עבדיו וכלשון בני אדם; רק הענין , כי עמד איוב בנסיונו והגיע מעלתו במעלת העובדים מאהבה והעומדים בנסיונות האל. והשטן השיב כי אין הנסיון רק בגוף האדם. והענין , להורות כי אין שכר העובד את בוראו מתוך בריאות גופו עם רש ועוני ומיתת הבנים , כשכר העובד מתוך חלאים רעים ונאמנים (ע"פ דב' כח , נט).

ואחר כך התחיל בסיפור המין האחר מן הרעות אשר התחלתו במקבל , כמו העצה והמזג , וקרא התחלת זה הרע גם כן שטן , להיותו מטה מהדרך הראוי. ואמר בו להתיצב על יי' מה שלא אמר כן בראשון (ראה איוב א , ו) , לפי שזה החלק מהנפש אשר בו תהיה העצה הוא מכוון בעצמו , לעבוד השכל האנושי ולהגיע לו שלימותו; וזה מבואר למי שיעיין בספר הנפש , וידע כחות הנפש האנושית , לאי זה תכלית נמצאו באדם. אלא שכבר יקרה בקצת העתים שיהיה מה שישפטהו זה החלק מהנפש - בלתי ישר ובלתי נאות , עד שיתחדשו מזה חלאים ומכאובים מצד רוע ההנהגה.

ויאמר. ועודנו - כבר פירשתי (איוב א , טז) , כי זאת המלה בהיותה עם הכינויים , תורה על זמן עובר ובינוני. מחזיק בתומתו - בידי שכלו. ותסיתני - עניין פתוי; והכתוב ידבר כפי מחשבת השומעים. וטעם ותסיתני - יחשבו הפתאים שתוכל לפתות אותי. לבלעו - מן "בלע יי'" (איכה ב , ב) , כטעם השחתה. חנם - על לא חמס בכפיו (ע"פ איוב טז , יז).
ריכוז קישורים