תנ"ך - אולם שלח־נא ידך וגע אל־עצמו ואל־בשרו אם־לא אל־פניך יברכך:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

אוּלָם֙ שְֽׁלַֽח־נָ֣א יָֽדְךָ֔ וְגַ֥ע אֶל־עַצְמ֖וֹ וְאֶל־בְּשָׂר֑וֹ אִם־לֹ֥א אֶל־פָּנֶ֖יךָ יְבָרֲכֶֽךָּ: (איוב פרק ב פסוק ה)

טקסט וניקוד:

אוּלָם שְׁלַח־נָא יָדְךָ וְגַע אֶל־עַצְמוֹ וְאֶל־בְּשָׂרוֹ אִם־לֹא אֶל־פָּנֶיךָ יְבָרֲכֶךָּ: (איוב פרק ב פסוק ה)

טקסט בלבד:

אולם שלח־נא ידך וגע אל־עצמו ואל־בשרו אם־לא אל־פניך יברכך: (איוב פרק ב פסוק ה)

תיקון קוראים:

אולם שלח־נא ידך וגע אל־עצמו ואל־בשרו אם־לא אל־פניך יברכך: (איוב פרק ב פסוק ה)
אולם - ג' ראשי פסוקים בסיפרא: איוב ב , ה; ה , ח; יג , ג. וכל קרייה דכותהון בר מן ה' 'ואולם': שמ' ט , טז; במ' יד , כא; ש"א כה , לד; מ"א ז , ז; מי' ג , ח. אל - עצמו - ב': יח' לז , ז; איוב ב , ה.

אולם ג' ראש' פסוק' בסיפ' אולם שלח נא תינינה אולם אני אדרש אולם אני אל שדי. וכל קרייה דכותהון בר מן ה' ואולם .

אולם - ג' רא' פס' בסיפ'; אל - עצמו - ב'.

אולם - אבל. אם לא - תראה בו מיד , שעל (בנוסחנו: אל) פניך יברכך.

ואולם (בנוסחנו: אולם) - כל 'ואולם' הוא לשון 'אלא' שבתלמוד.

אל עצמו - שיבחר מות מחיים: אם לא על (בנוסחנו: אל) פניך יברכך - אז אין כמו הוא בארץ , כי אין אדם שיעמיד עצמו בזה חוץ ממנו. וכל 'אם' שבלשון קיום כך חסירים , כמו "אם יראו את הארץ" (במ' יד , כג); "אם יראו האנשים" (במ' לב , יא).

וזכר על צד המשל שזה השטן השתדל בכל אופני ההשתדלות להזיק איוב בגופו , ושהשם יתברך נתן הכל ברשותו זולת נפשו , כי הוא אשר לא נתן לשטן ממשלה עליה; אבל הוא הענין בהפך , רוצה לומר , שהיא תמשול עליו ותנהיגהו כאשר תרצה. ויחס עם זה המסרו ביד זה השטן לסבת היותו בלתי שלם ביראת השם , עד שלא יעמוד באמונתו כאשר ינוסה , וזהו אומרו ואולם שלח נא ידך וגע אל עצמו ואל בשרו אם לא על פניך יברכך. וכן היה הענין על דרך האמת , כי איוב , להיותו נבוך ומבולבל בענין ההשגחה האלהית והיות אמונתו בזה בלתי שלימה , העתיקוהו אלו הרעות הנופלות אל שיחליט המאמר שאין השם יתברך משגיח בתחתונים , רוצה לומר: באישיהם , ואילו היה מצוייר אליו האמת בזה לא היה נעתק בשום פנים אל ההאמנה בחלופו. והנה סבת היותו נבוך זה השיעור מהמבוכה בזה הדרוש , היתה חסרונו בהשגות העיוניות , אשר השלימות בהם סבת השמר האדם מאלו הרעות המדומות.

ואולם (בנוסחנו: אולם). אל עצמו - כי בכאב העצם יכאב הבשר , והנפש סובלת כאב שניהם. על כן אמר אחרי כן "רק (בנוסחנו: אך) את נפשו שמור" (להלן , ו). אם לא - מפורש למעלה (איוב א , יא).
ריכוז קישורים