תנ"ך - ותאמר לו אשתו עדך מחזיק בתמתך ברך אלהים ומת:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וַתֹּ֤אמֶר לוֹ֙ אִשְׁתּ֔וֹ עֹדְךָ֖ מַחֲזִ֣יק בְּתֻמָּתֶ֑ךָ בָּרֵ֥ךְ אֱלֹהִ֖ים וָמֻֽת: (איוב פרק ב פסוק ט)

טקסט וניקוד:

וַתֹּאמֶר לוֹ אִשְׁתּוֹ עֹדְךָ מַחֲזִיק בְּתֻמָּתֶךָ בָּרֵךְ אֱלֹהִים וָמֻת: (איוב פרק ב פסוק ט)

טקסט בלבד:

ותאמר לו אשתו עדך מחזיק בתמתך ברך אלהים ומת: (איוב פרק ב פסוק ט)

תיקון קוראים:

ותאמר לו אשתו עדך מחזיק בתמתך ברך אלהים ומת: (איוב פרק ב פסוק ט)
עדך - ל' חס'; ומת - ל' וחס'.

מחזיק - אוחז. ומת - לשון צווי , כמו "ומת בהר" (דברי' לב , נ).

ברך אלהים ומת - נתן השטן עיצה רעה בלב אשתו להסיתו , אולי יפות ויוכל לו. ולטובה נתכונה ואמרה: אף כי אין בלבך לברך מתוך כעסך , כי איש צדיק אתה , ברך את השם ויהרגוך. כמו "ברך נבות אלהים" (מ"א כא , יג) , שזה דבר קל ומצוי משאר עבירות לאדם נשכח ומלא רוגז.

ברך אלהים ומת - פירשו בו: הטיח דברים כלפי מעלה; ומת - לשון צוואה , כמו "ומות בהר" (דב' לב , נ). וזה לא יתכן , כי אין כל מברך אלהים או כל נוקב שם יי' (ע"פ וי' כד , טז) מת מיד , כדי שינצל איוב מן הצער הזה בברכו האלהים. והנכון בעיני , כי היתה האשה הזאת יראת יי' על מנת לקבל פרס (ע"פ משנה אבות א , ג) , לכן כאשר שמעה את איוב אומר "יי' נתן ויי' לקח יהי שם יי' מבורך" (איוב א , כא) , חשבה כי מחזיק איוב בתומתו כדי להאריך חייו; על כן אמרה: מה טובו חייך בצער הזה ומה תוחיל ליי' עוד? ברך אותו , ואם תמות; כי אין בעבודתו לך תועלת אפילו יהיו חייך תלויים בכך. והוא השיב: "ואת הרע לא נקבל" (להלן , י)? כי עבודתי מאהבה , לא על מנת לקבל פרס.

וזכר שכבר הגיע מתום זה האיש ויושרו עד שעם אשר הסתה אותו אשתו לבלתי החזיק בתומתו , והוכח במכאובות חזקים (ע"פ איוב לג , יט) , לא חטא בכל זה בשפתיו. אלא שכבר אמרו רבותינו ז"ל , שבמחשבתו היה נבוך ומבולבל , כמו שהוכיח בסוף העניין; אמרו רבותינו ז"ל (יל"ש איוב תתצג). בשפתיו הוא דלא חטא אבל בלבו חטא.

ותאמר. מחזיק בתומתך - [בתמיהה.] ביד שכלך; כי מחזיק - פועל יוצא. ברך - יש אומרים: כמשמעו - ברכהו על הרעה , ואחר כן בקש המות ממנו. והיה זה נכון , לולי הפסוק האחרון , באמרו: "כדבר אחת הנבלות תדברי" (להלן , י). והנכון להיות ברך - הפך ברכה. ומות - בְּחר במיתה; וכמוהו "עלה... ומות בהר" (דב' לב , מט - נ); כי אין יכולת באדם למות , רק השם הוא הממית.

ברך אלהים ומות - כינוי הוא. ויש מפרשים: ברכה ממש. אמרה לו: בפעם הראשונה אמרת "יהי שם יי' מבורך" (איוב א , כא) - ראה מה אירע לך! אם עוד תברכנו , תמות.
ריכוז קישורים