תנ"ך - זה
ימות
בעצם
תמו
כלו
שלאנן
ושליו:
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
זֶ֗ה
יָ֭מוּת
בְּעֶ֣צֶם
תֻּמּ֑וֹ
כֻּ֝לּ֗וֹ
שַׁלְאֲנַ֥ן
וְשָׁלֵֽיו:
(איוב פרק כא פסוק כג)
זֶה
יָמוּת
בְּעֶצֶם
תֻּמּוֹ
כֻּלּוֹ
שַׁלְאֲנַן
וְשָׁלֵיו:
(איוב פרק כא פסוק כג)
זה
ימות
בעצם
תמו
כלו
שלאנן
ושליו:
(איוב פרק כא פסוק כג)
זה
ימות
בעצם
תמו
כלו
שלאנן
ושליו:
(איוב פרק כא פסוק כג)
ושליו
-
ב'
מלא
(בלישנא):
יר'
מט
,
לא;
איוב
כא
,
כג.
זה
-
הרשע.
ימות
-
נענש
בעצם
תומו
,
במראה
שלימתו
,
לא
חסר.
שלאנן
-
כמו
"שאנן"
(יר'
מח
,
יא).
זה
ימות
בעצם
תומו
כולו
שלאנן
ושליו
-
אדם
זה
תראה
שימות
בעצם
תומו
-
בתוקף
שלימותו.
שלאנן
-
כמו
"שאנן"
(יש'
לג
,
כ).
זה
ימות
בעצם
תומו
-
שזה
הרשע
שחטא
מת
בעוצם
תמימותו.
הלאל
ילמד
דעת
-
יתמה:
האיש
כמוני
ילמד
דעת
לאל?
השופט
כל
הארץ
הרמים
והגדולים
,
לא
יעשה
משפט
(ע"פ
בר'
יח
,
כה)?
חס
ושלום!
אבל
מכל
מקום
,
אין
הנראה
בעולם
דין
אמת.
זה
ימות
בעצם
תומו
-
צדיק
או
רשע
,
וזה
ימות
בנפש
מרה
גם
כן
,
כטוב
כחוטא
(ע"פ
קה'
ט
,
ב);
ויחד
שניהם
שוים
לכסותם
רמה
(ראה
להלן
,
כו).
ומדוע
יריע
האלהים
לטובים
וייטיב
לרשעים?!
ואפילו
ישלם
להם
טוב
בעולם
הנשמות
,
מכל
מקום
הרעות
הבאות
עליהם
בעולם
הזה
עוות
הדין
הוא!
ויתכן
עוד
שאפרש
הלאל
ילמד
אדם
דעת
-
הלא
הוא
הדעתן
השלם!
והוא
רמים
ישפוט
-
כשירצה
,
כי
הוא
היכול
והתקיף
,
והנה
איננו
חסר
לא
דעת
ולא
יכולת.
והנה
כשאנו
רואים
שופט
חכם
ובעל
יכולת
עושה
משפט
מעוקל
כזה
(ע"פ
חב'
א
,
ד):
"זה
ימות
בנפש
מרה"
(להלן
כה)
וזה
-
בעצם
תומו
-
על
כל
פנים
שמפני
שלא
ישגיח
בדין
הוא
זה!
וזאת
כוונתו;
ולא
יאמר
אותה
בפירוש
,
רק
יביא
עליהם
ראיותיו
לעולם.
והמפרשים
אמרו
(ראה
רש"י):
הלאל
ילמד
דעת
-
היש
בכם
שילמד
לי
דעת
על
האל
,
איך
יעשה
כן
,
שזה
ימות
בעצם
תומו
"וזה
ימות
בנפש
מרה"
(להלן
,
כה)?
הלאל
-
הלמ"ד
כלמ"ד
"אמרי
לי
אחי
הוא"
(בר'
כ
,
יג);
"ואמר
פרעה
לבני
ישראל"
(שמ'
יד
,
ג);
והדומים
להם.
והתרגום
אמר:
"האפשר
דלאלהא
ייליף
מנדעא"
(תרגום
איוב)
-
כמו
שפירשתי;
והוא
הנכון.
בעצם
תומו
-
בתוקף
שלמותו.
ראה
מה
הגיעך
מהטעות
בחפשך
בדרכיו
בזה
האופן
,
עד
שאמרת
שההצלחה
אשר
תכליתה
לרע
היא
רע!
הנה
יתחייב
מזה
שלא
יעשה
השם
רק
רע
לצדיקים
ולרשעים;
וזה
שאמר
ימות
בעצם
שלמותו
והיה
שלאנן
ושלו
כל
ימיו
,
עד
ששדיו
מלאו
חלב
מרוב
השומן
,
וכל
אחד
מעצמיו
ישוקה
במוח
,
רוצה
לומר
שהוא
מלא
מוח
,
וזה
אשר
ימות
בנפש
מרה
ולא
אכל
בטובה
כלל
-
הנה
תכליתם
יחד
אל
מות
,
ורמה
תכסה
עליהם.
ולפי
שהמות
שהיא
תכליתם
הוא
רע
,
הנה
יקרה
מזה
שיהיה
כל
מה
שקרה
להם
בחייהם
-
רע
,
היו
אלו
האנשים
צדיקים
או
רשעים.
הנה
בהרחיקך
העול
מהשם
תיחסהו
לו
,
וזה
בתכלית
הביטול
והגנות.
תמו
-
שם
דבר
,
על
משקל
"בבור
כפי"
(איוב
ט
,
ל).
שלאנן
ו"שאנן"
(איוב
יב
,
ה)
-
זה
אומר
בכה
וזה
אומר
בכה
(ע"פ
מ"א
כב
,
כ).
בעצם
תמו
-
כי
העצם
,
שהוא
יסוד
הגוף
,
שלם
ותמים.
ויש
אומרים
(ראה
רש"י
,
ר'
יוסף
קרא
ורבנו
תם):
בעצם
-
גוף;
וכן
"וכעצם
השמים"
(שמ'
כד
,
י).
לרשעים
רבים
-
יש
ויש;
עד
כי
יש
רשע
ימות
בעצם
תמו
כלו
שלאנן
ושלו
,
ויש
ימות
בנפש
מרה;
והכל
נמצא
בעולם.
ואי
זה
מופת
אתם
עושים
לי?!
שלאנן
-
כמו
"שאנן
מואב"
(יר'
מח
,
יא);
ונוסף
בו
הלמ"ד.