תנ"ך - איוב פרק כט פסוק כא - לי־שמעו ויחלו וידמו למו עצתי:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

לִֽי־שָׁמְע֥וּ וְיִחֵ֑לּוּ וְ֝יִדְּמ֗וּ לְמ֣וֹ עֲצָתִֽי: (איוב פרק כט פסוק כא)

טקסט וניקוד:

לִי־שָׁמְעוּ וְיִחֵלּוּ וְיִדְּמוּ לְמוֹ עֲצָתִי: (איוב פרק כט פסוק כא)

טקסט בלבד:

לי־שמעו ויחלו וידמו למו עצתי: (איוב פרק כט פסוק כא)

תיקון קוראים:

לי־שמעו ויחלו וידמו למו עצתי: (איוב פרק כט פסוק כא)
ויחלו - ל'; וידמו - ל'.

לי שמעו ויחלו - השומעים דברי היו מיחלים שיתקיימו , והיו מתקיימות. כי מסורת חכמה היה בידי.

לי שמעו ויחלו - מוסב למעלה על "שרים עצרו במילים" (פס' ט): לי היו שומעין וממתינין , ודמומין היו לשמוע עצתי. ויחלו - לשון המתנה , כמו "יחל ישראל אל יי'" (תה' קל , ז). ויחלו - מן פֹעל יו"ד של 'יחל' , ותיבת 'משקל חזק' היא , אבל חי"ת אינה יכולה להידגש; והיא דוגמת "ויחלו" (להלן , כג) הכתוב בסמוך , וכמו "ויסרו" (דב' כא , יח) , "וישבו" (יח' כה , ד) , 'וידעו' , 'ויצאו'. ודגש הלמ"ד בא בשביל ה'אתנחתא' הקבועה באות שלפניה , כמו למ"ד של "חדלו" (שו' ה , ז). וידמו - מן 'נדם' , ועל כן דל"ת נדגשת; וחבירו "נדמו נאות השלום" (יר' כה , לז).

לי שמעו ויחלו - לי היו שומעין ישישים וממתינין עד שאדבר ראשון. וידמו למו עצתי - כפל מילה. וידמו - אף הוא לשון המתנה , כמו "דומו עד הגיענו אליכם" (ש"א יד , ט).

לי שמעו ויחלו - אשר שמעו לי , יחלו אלי וידמו לעצתי.

ויחלו - וימתינו ויקוו. וידמו - וישתקו.

הנה הנגידים והשרים שמעו אלי כשהייתי מדבר לעשות כדברי , והם היו מיחלים ומקוים לדברי קודם דַבְּרי , ויחרישו עד שתבא עצתי.

ויחלו - מן "יחל ישראל" (תה' קל , ז); והדגש בעבור ההפסק , ומשקלו "דברו" (דב' ה , כה). וידמו - מן "דממה" (איוב ד , טז). למו , בשוא - מלת שירות; ו"למו" בקמץ (איוב ג , יד) - להם.

וידמו - ויחרישו בעבור עצתי.

לי שמעו ויחלו - לשון "יחל ישראל" (תה' קלא , ג); והדגש בלי צורך , ובא לההביר האות , כמו "חדלו פרזון בישראל חדלו" (שו' ה , ז). והוא כמו "ויחלו כמטר לי" (להלן , כג) , שהוא מורפא; והחירק של יו"ד מביא יו"ד אחר שנעלם בינו ובין החי"ת , שהוא פ"א הפועל. וידמו למו עצתי - גם זה לשון המתנה הוא , כמו "דום ליי'" (תה' לז , ז).