תנ"ך - איוב פרק ג פסוק ב - ויען
איוב
ויאמר:
פ
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
וַיַּ֥עַן
אִיּ֗וֹב
וַיֹּאמַֽר:
פ
(איוב פרק ג פסוק ב)
וַיַּעַן
אִיּוֹב
וַיֹּאמַר:
פ
(איוב פרק ג פסוק ב)
ויען
איוב
ויאמר:
פ
(איוב פרק ג פסוק ב)
ויען
איוב
ויאמר:
פ
(איוב פרק ג פסוק ב)
ויען
-
ויצעק;
שכל
'ענייה'
האמורה
בתורה
,
אינה
אלא
לשון
הרמת
קול
,
ואב
לכולם:
"וענו
הלוים...
קול
רם"
(דב'
כז
,
יד).
ויען
איוב
-
ויצעק;
כל
'ענייה'
האמורה
בתורה
אינה
אלא
לשון
הרמת
קול
,
ואב
לכולן:
"וענו
הלוים
ואמרו
אל
כל
איש
ישראל
קול
רם"
(דב'
כ
,
יד)
,
וכן
"וענית
ואמרת"
דביכורים
(דב'
כו
,
ה).
ויען
איוב
-
כמו
"וענית
ואמרת"
בהביאו
הבכורים
(דב'
כו
,
ה);
ויהיה
עניינו
כמתחיל.
או
שאלוהו
חבריו
אחר
מלאת
שבעת
ימים:
מה
לך?
אז
ענה
להם;
וכן
"וענית
ואמרת"
בהביאו
הבכורים
-
ישאלוהו
הכהנים:
מה
זה?
ידוע
כי
אין
בלשון
הקדש
סימן
שיורה
על
הזמן
האמצעי
,
ואין
בלשונם
חוץ
מעתיד
ועבר.
וכל
מה
שתמצא
באיוב
שהוא
לשון
עתיד
,
הוא
בינוני
או
לשון
עבר.
ויען
-
נופל
אל
התחלת
דיבור
,
כמו
"וענו
הלויים"
(דב'
כז
,
יד);
"ותען
להם
מרים"
(שמ'
טו
,
כא).
ויען
איוב
-
כמו
"וענית
ואמרת"
(דב'
כו
,
ה).
ויען
-
הרצון
בו:
'ויקרא'
,
כמו
"וענית
ואמרת"
(דב'
כו
,
ה)
,
שהרצון
בו
קריאה
,
לא
תשובה.
ויען
איוב
ויאמר.
ויען
-
זה
השורש
נמצא
עם
המֵחֵל
לדבֵּר
,
כמו
"ענה
דודי
ואמר
לי"
(שה"ש
ב
,
י);
וכן
ויען
איוב.
ויאמר
-
מלעיל
או
מלרע
,
ושניהם
נכונים.
רק
'ויאמר'
שהוא
מלעיל
הוא
יותר
נכון
,
כי
הטעם
-
תשלום
לחסרון.
וכן
לכל
הפעלים.
ויען
איוב
ויאמר:
יאבד
יום
וגו'.
לא
אמר
'איוב
העוצי'
,
כמו
שאמר
"התימני"
(איוב
ב
,
יא
ועוד)
וזולתו
,
כי
כבר
קדם
זכרו
כי
היה
מ"ארץ
עוץ"
(שם
א
,
א)
,
ולא
נזכר
זה
ברעיו.
אמנם
כונת
זה
המענה
,
כי
כאשר
ראה
איוב
התמוגגוֹ
בשחין
רע
מכף
רגלו
ועד
קדקדו
(ראה
איוב
ב
,
ז)
,
קלל
יום
לידתו.
ולא
התמרמר
כלל
בכל
ספרו
על
הפקד
בניו
וקניניו
,
כי
כן
ראוי
למשכיל;
אך
על
נגעי
גופו.
ואמר
דרך
כעס:
מי
יתן
והיה
נאבד
היום
ההוא;
והיה
זה
כאלו
אמר:
מי
יתן
ולא
נוצרתי
מעולם.
וזה
דרך
מליצת
שיר
,
כי
מי
יוכל
להשיב
מה
שעבר?!
וכן
אמר
ירמיה:
"ארור
היום"
וגו'
(כ
,
יד).
אמנם
,
אחרי
כן
בקש
והתאוה
איוב
דבר
עתיד
,
אפשר
היותו
,
והוא
שיגיעהו
המות;
וזהו
אמרו:
"למה
יתן
לעמל
אור"
וגו'
(להלן
,
כ)
וכן
עשה
אליהו
(ראה
מ"א
יט
,
ד)
ויונה
(ראה
יונה
ד
,
ח).
וזה
דרך
כל
אדם
,
ואף
בהיותו
חכם
גדול
,
כי
ישער
שקדו
בצער
קשה
,
וכי
לא
יוחיל
סורו
עד
יום
מותו.
זהו
כל
העולה
ממענה
זה
מאיוב.
ויען
איוב.
והלילה
אמר
הורה
גבר
-
חיוג'
(שלשה
ס"ד:
ע' 57
:
'הרה')
וכן
ג'נאח
מפרשים
אותו
כי
הוא
פועל
'שלא
הוזכר
שם
פועלו'
,
כמו
"הורג"
(יש'
כז
,
ז)
,
"שורף"
(וי'
טז).
וקשה
בעיני
לפרש
כן
,
שאין
לשון
הריון
נופל
אלא
על
האשה
המתעברת
,
כמו
"והרית
וילדת
בן"
(שו'
יג
,
ג);
"ותהר
האשה"
(ש"ב
יא
,
ה);
"ותרא
כי
הרתה"
(בר'
טז
,
ד).
ולא
ימצא
לעולם
זה
הלשון
על
האיש
המעבר
,
לומר
'פלוני
הרה
את
אשתו'
,
ויהיה
כמו
'עיבר
את
אשתו'.
ו"ברכות
הוריי"
(בר'
מט
,
כו)
-
כאילו
אמר
'אמותיי
שנתעברו
ממנו'.
גם
לא
ימצא
זה
הלשון
על
העוּבָּר
,
שיאמר
עליו
כי
העובר
הוֹרָה
כמו
שתאמר
יוּלַד;
אם
כן
,
אם
הוא
'פועל
שלא
הוזכר
פועלו'
,
היה
לו
לומר
'הורתה'
,
והיה
נופל
על
האשה
שנתעברה.
לכן
אני
אומר
שהורה
הוא
כמו
"כאשר
היתה
עושה"
(ראה
אס'
ב
,
כ):
כמו
שתאמר
מן
'עשה'
-
'עושָה'
לנקבה
,
כך
תאמר
מ'הרה'
-
הורה.
והיה
מקלל
הלילה
שאמר
המלאך:
אֵם
איוב
הורה
,
כלומר:
נתעברה
מבן
זכר.