תנ"ך - אם־ישים אליו לבו רוחו ונשמתו אליו יאסף:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

אִם־יָשִׂ֣ים אֵלָ֣יו לִבּ֑וֹ רוּח֥וֹ וְ֝נִשְׁמָת֗וֹ אֵלָ֥יו יֶאֱסֹֽף: (איוב פרק לד פסוק יד)

טקסט וניקוד:

אִם־יָשִׂים אֵלָיו לִבּוֹ רוּחוֹ וְנִשְׁמָתוֹ אֵלָיו יֶאֱסֹף: (איוב פרק לד פסוק יד)

טקסט בלבד:

אם־ישים אליו לבו רוחו ונשמתו אליו יאסף: (איוב פרק לד פסוק יד)

תיקון קוראים:

אם־ישים אליו לבו רוחו ונשמתו אליו יאסף: (איוב פרק לד פסוק יד)
אם ישים אליו לבו - על אדם , להשחיתו , למה יבא בעלילה עליו? הרי מיד יאסוף אליו רוחו ונשמתו - רוח ונשמה שלו שהיא נפוחה בו , ואין מוחה בידו , ויגוע כל בשר יחד.

אם ישים אליו לבו - אם ירצה הקדוש ברוך הוא להשחית את האדם , אינו צריך להעליל עליו , אבל רוחו ונשמתו של אדם יאסוף אליו ויקחם לעצמו כאשר נתנם , ויגוע כל בשר וגו'.

והלא אם ישים אליו לבו - לאדם הזה להשחיתו , אינו צריך להסיר משפטו (לעיל , ה) , אלא פיקדון אחד הפקיד בגוף האדם בשעה שבראו , היא רוחו ונשמתו , אם ירצה לשום אליו ליבו הרע לו - רוחו ונשמתו שהפקיד באדם , אליו יאסוף אותה.

אם ישים המקום אל בני אדם לבו - כעניין "וכי תשית אליו לבך" (איוב ז , יז) - מיד יאסוף רוחו אליו; כעניין "והרוח תשוב" (קה' יב , ז). ויגוע הבשר שהוא הגוף , והאדם הנראה אל עפר ישוב. ויש אומרים: אם ישים האדם אל המקום לבו. והוא רחוק.

רוחו - אשר בו הוא חי. ונשמתו - המשכלת. אליו יאסוף , ויגוע הכל יחדיו , וישובו לעפר. ורבינו שלמה ז"ל מפרש: "מי פקד" (לעיל , יג) על האל הארץ , שיהיה הוא השר והאל פקידו , ויאמר אליו: מדוע ככה עשית להרע לאדם הזה , כי לא צויתיך לעשות כן?! ועל כן ימצא תואנות עליו לאמר , שעשה שלא כדין; הלא הוא האדון השופט אשר יעשה כחפצו , ומי יאמר לו מה תעשה (ע"פ קה' ח , ד)?! ואם ישים אל האדם לב להשחיתו , רוחו ונשמתו אליו יאסוף - כרצונו , ולמה יבוא בעלילה?! גם הוא נכון.

ואם היה חפץ רשע להביא רע בזה העולם שלא כדין , היה אפשר שיאסוף אליו חיי זה העולם יחד ויפסידהו , ויגוע יחד כל חי , ואדם על עפר ישוב. ואולם זה אינו , אבל נמצא השם יתברך משגיח בו השגחה נפלאה להעמידו תמיד על מתכונתו , ולזה יחוייב שלא ייוחס לשם יתברך הרֶשע והעול.

מי פקד - פירושו: מי אל ארץ שיפקד על השם בהמציאו לאיש כאורחו ומעשיו , לאמר: פעלת עולה?! ומי ששם תבל כולה , אם ישים אל האדם לבו להאבידו?! רוחו ונשמתו אליו יאסף - כי מאתו היו ואליו תשובנה. והרוח היא הנשמה , והעד: "נשמת רוח חיים" (בר' ז , כב) - כפל דבר.

אם ישים - על האדם לבו , לדקדק אחריו כפי מעשיו - רוחו ונשמתו אליו יאסף - שיתחייב מיתה.
ריכוז קישורים